לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/כתובות/פרק יג

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק יג

[עריכה]

שני דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן בן אבשלום חנן אומר שני דברים (דף רי"ף סב:) ואדמון אומר שבעה מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחלה ובסוף אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף:

גמ' מי שהלך למדינת הים וכו':

אתמר רב אמר פוסקין מזונות לאשת איש ושמואל אמר אין פוסקין מזונות לאשת איש אמר שמואל ומודה לי אבא בג' חדשים הראשונים שאין פוסקין מה טעם לפי שאין אדם מניח את ביתו ריקן והלכתא פוסקין מזונות לאשת איש תניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בני כהנים גדולים אומרים תשבע חנן אומר לא תשבע ואם בא בעל ואמר פסקתי לה מזונות נאמן פירוש ובשבועה תניא אידך מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות אם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי ואם קדמו ב"ד ופסקו מה שפסקו פסקו תניא האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאתה ואמרה מת בעלי רצתה ניזונת רצתה גובה כתובתה אמרה גרשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה דייקינן מינה עד כדי כתובתה אין יתר מכדי כתובתה לא ושמעת מינה דליתא להא דגרסי' בגמרא דבני מערבא אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה עד שיפרענה עד פרוטה אחרונה דאי איתא (דף רי"ף סג.) להאי מימרא הוה ליה למתני ניזונת והולכת עד שתפרע כל כתובה ומדקתני עד כדי כתובתה שמעינן דכי מטו מזונותיה עד כדי כתובתה פקעה כתובתה במזונותיה ולא שקלה בתר הכי כלום (עי' קרבן נתנאל כאן אות ו' ) ואע"ג דאוקמא שמואל להא מתניתא כששמעו בו שמת ההוא שינויא בעלמא הוא דהא לית הלכתא כוותיה:

מתני' מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו חנן אומר איבד מעותיו נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם א"ר יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי:

גמ' תניא כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שבעלה חייב במזונותיה אלא כשהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ועמדה ומיאנה טעמא דמיאנה הא לא מיאנה יהבינן לה ושמעינן מהא דאפילו חנן דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי הני מילי פרנס אבל לותה ואכלה מוציאין ממנו ותו גרסינן בפרק יש מותרות לבעליהן בעא מיניה ר"א מרבי יוחנן אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן מזונות או לא ואמרינן היכי דמי אילימא ביושבת תחתיו בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה לא צריכא כגון שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה מאי מזוני תנאי כתובה נינהו ומדאית לה כתובה אית לה מזוני וכו' שמעינן מהא דכל אשה שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה שהבעל חייב לפרוע וכן הלכתא:

תנן התם המודר הנאה מחבירו (דף רי"ף סג:) שוקל לו שקלו ופורע לו חובו ומחזיר לו אבידתו ובמקום שנותנין עליה שכר תפול הנאה להקדש בשלמא שוקל לו שקלו מצוה קעביד דתנן תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות ומחזיר לו אבידתו נמי מצוה קאעביד אלא פורע לו חובו הא קא משתרשי ליה אמר ליה רב הושעיא הא מני חנן היא דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי:

ירושלמי (דף הל' ב) רבה בר ממל הפורע שטר חוב לחברו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים א"ר יוסי טעמא דבני כהנים גדולים התם לא עלתה בדעתו שתמות אשתו ברעב ברם הכי מצי אמר ליה מפייס הוינא ליה ומחיל לי ואע"ג דהוה גביה משכון רבי יהושע בן לוי אמר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון או בגולגולת רב אמר כל הנתפס על חבירו חייב ליתן לו חיליה דרב מהדא הגוזל שדה ומכרה לחבירו ונטלוה מסיקין כופין אותו להחזיר את מעותיו ולא שמע דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן קנס קנסו בגזלן:

מתני' אדמון אומר שבעה מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנות יזונו והבנים יורשין ובזמן שהנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון ולית הלכתא כאדמון:

מתני' הטוען את חבירו כדי יין וכדי שמן והודה לו בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה ממין הטענה ישבע וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון:

גמ' היכא דאמר ליה מלא עשרה כדי שמן יש לי בידך שמן טעין ליה קנקנים לא טעין ליה עשרה כדים מלאים שמן יש לי אצלך שמן וקנקנים קא טעין ליה כי פליגי היכא דא"ל עשרה כדי שמן יש לי אצלך אדמון סבר יש בלשון הזה לשון קנקנים והוה ליה מודה מקצת הטענה וישבע ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון קנקנים ואין כאן הודאה ממין הטענה אלא מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו דהוה ליה כמי שטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור וקי"ל כאדמון דאמר יש בלשון הזה לשון קנקנים והוה ליה מודה מקצת הטענה דאמרינן אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה ב' דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו שבעה דברים שאמר אדמון יש מהן שהלכה כמותו וכיוצא בו ויש מהן שאין הלכה כמותו ולא כיוצא בו כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו ואינך לא ודאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון תלתא אינון מי שמת והניח בנים ובנות והטוען את חבירו כדי שמן והפוסק מעות לחתנו מי שמת והניח בנים ובנות נפקא ליה מהלכתא וקיימא לן כרבנן דאמרי בנכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים פשו להו תרתי דהלכתא בה כאדמון כיוצא בו דחנן הא דאמרינן לעיל אמר רב הושעיא הא מני חנן היא דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי כיוצא בו דאדמון הא דאמרינן בשבועות טענו שור ושה וחמור והודה לו באחד מהן חייב ואמר רבי חייא בר אבא תלמוד ערוך הוא בפי ר' יוחנן הא מני אדמון היא וכבר ברירנא בשבועות שהלכה היא טענו שור שה וחמור והודה לו באחד מהן חייב:

(דף רי"ף סד.) מתני' הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל (בגמ' תשב עד כו' ) תהא יושבת עד שתלבין ראשה אדמון אומר יכולה היא שתאמר אילו אני פסקתי לעצמי הייתי יושבת עד שתלבין ראשי אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון:

גמ' מתניתין דלא כי האי תנא דתניא א"ר יוסי בר' יהודה לא נחלקו אדמון וחכמים על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל שלא תהא יושבת עד שתלבין ראשה ועל מה נחלקו על שפסקה היא לעצמה שחכמים אומרים תהא יושבת עד שתלבין ראשה אדמון אומר יכולה היא שתאמר כסבורה הייתי שאבא נותן עלי עכשיו שאין אבא נותן עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון וקי"ל כתנא דידן והשתא דתקינו רבנן למורדת למיתב לה ((מהר"ם ל"ג) לאלתר) ל"ש פסק עליה אביה ול"ש פסקה איהי כד אמרה ליה או כנוס או פטור כייפינן ליה ויהיב לה גיטא בעל כרחיה:

מתני' העורר על השדה והוא חתום עליה עד אדמון אומר יכול לומר השני נוח לי והראשון קשה ממני וחכמים אומרים איבד את זכותו עשאה סימן לאחר איבד זכותו:

גמ' אמר רבי אמי לא שנו אלא עד אבל דיין לא איבד זכותו דתני ר' חייא אין העדים חותמין על השטר אא"כ קראוהו והדיינין חותמין אע"פ שלא קראוהו:

עשאה סימן לאחר איבד זכותו אמר אביי לא שנו אלא לאחר אבל לעצמו לא איבד זכותו דאי לאו דעבד הכי לא הוה מזבין ליה ירושלמי לא סוף דבר שעשאה העורר סימן לאחר אלא אפילו עשאה אחר לאחר והעורר חתום עליה בעד איבד זכותו:

ההוא דעשאה סימן לאחר שכיב ושביק אפוטרופא אתא לקמיה דאביי אמר ליה עשאה סימן לאחר איבד זכותו אמר ליה ודילמא אי הוה אבוהון קיים הוה טעין (דף רי"ף סד:) ואמר תלם אחד עשיתי לך אמר ליה שפיר קאמרת דאמר רבי יוחנן אם טען ואמר תלם אחד עשיתי לו נאמן זיל הב ליה מיהא תלם אחד אמר ליה ניתב ליה ריכבא דדיקלא דקאים עילויה תלם אמר ליה זיל הב ליה מיהא תלם אחד דאיכא עליה ריכבא דדיקלא אמר ליה אי הוה אבוהון דיתמי קיים הוה טעין ואמר חזרתיו ולקחתיו ממנו א"ל שפיר קאמרת דאמר רבי יוחנן אם טען ואמר חזרתי ולקחתי ממנו נאמן פירוש והוא דהוה ארעא בידיה אבל ליתא בידיה אינו נאמן דיקא נמי דקאמר ליה זיל הב ליה שמע מינה אמר אביי מאן דמוקים אפוטרופא נוקים כי האי דידע לאפוכי בזכותא דיתמי:

מתני' מי שהלך למדינת הים ואבדה דדך שדהו אדמון אומר ילך לו בקצרה וחכמים אומרים יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר:

גמ' שפיר קאמר אדמון אמר רב יהודה אמר רב כגון שהקיפוה ד' בני אדם מד' רוחותיה אי הכי מאי טעמא דאדמון אלא אמר רבא ארבעה דאתו מכח ארבעה וארבעה דאתו מכח חד כ"ע לא פליגי דמצו מדחו ליה כי פליגי בחד דאתי מכח ד' אדמון סבר מכל מקום אורחאי גבך הוא ורבנן סברי אי צאיתת צאיתת ואי לא מהדרינן שטרי למרייהו דלא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו ההוא דאמר להו דיקלא לברת אתו אחי פלגי ולא יהבי לה דיקלא לברת סבר רב יוסף למימר היינו מתני' אמר ליה אביי מי דמי התם כל חד וחד מצי מדחו ליה הכא דיקלא גבייהו הוא מאי תקנתייהו ליתבו לה דיקלא וליהדר וליפלגי מרישא:

מתני' המוציא שטר חוב על חבירו והלה הוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר אילו הייתי חייב לך היה לך ליפרע את שלך כשמכרת לי את השדה וחכמים אומרים זה היה פקח שמכר לו את הקרקע שיכול למשכנו עליו:

גמ' באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כולי עלמא לא פליגי דמצי א"ל היה לך ליפרע את שלך כי פליגי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי אדמון סבר אבעי לך לממסר מודעא אשטרא ורבנן סברי חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה:

מתני' שנים שהוציאו שט"ח זה על זה אדמון אומר אלו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני וחכמים אומרים זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו:

גמ' איתמר שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה ורב ששת אמר הפוכי מטראתא למה לי אלא זה עומד בתוך שלו וזה עומד בתוך (דף רי"ף סה.) שלו דכ"ע עידית ועידית בינונית ובינונית זיבורית וזבורית הפוכי מטראתא הוא כי פליגי דאית ליה לחד עידית ובינונית ואית ליה לחד זיבורית רב נחמן סבר בשלו הן שמין ורב ששת סבר בשל כל אדם הן שמין וקי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני:

מתני' שלש ארצות לנישואין יהודה ועבר הירדן והגליל אין מוציאין מעיר לעיר ולא מכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאין מכרך לכרך ומעיר לעיר אבל לא מכרך לעיר ולא מעיר לכרך ומוציאין מנוה הרע לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרע רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא מנוה הרע לנוה היפה מפני שהנוה היפה בודק:

גמ' בשלמא מכרך לעיר לא דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר (דף רי"ף סה:) לא שכיחי אבל מעיר לכרך מאי טעמא לא מפני שישיבת כרכין קשה דא"ר יוסי בר' חנינא מנין שישיבת כרכין קשה שנאמר נחמיה יא ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים:

תוספתא ג' ארצות לנישואין יהודה ועבר הירדן והגליל בד"א בזמן שהיה בן יהודה ואירס אשה ביהודה או בן גליל שאירס אשה בגליל אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה מוציאין מעיר שרובה עוכדי כוכבי' לעיר שרובה ישראל ולא מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים:

מתני' הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין אחד אנשים ואחד נשים (נסחא אחרת ואחד עבדים) נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות א"י נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י רשבג"א ממעות קפוטקיא נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא:

גמ' הכל מעלין לא"י לאיתויי מאי לאיתויי עבדים ולמאן דתני עבדים לאתויי מאי לאתויי מנוה היפה לנוה הרע ואין הכל מוציאין לאיתויי מאי לאיתויי עבד שברח מחו"ל לארץ הכל מעלין לירושלים לאיתויי מאי לאיתויי מנוה היפה לנוה הרע ואין הכל מוציאין לאיתויי אפילו מנוה הרע לנוה היפה ת"ר הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות ואם לאו תצא שלא בכתובה היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובה היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת כופין אותה שלא לצאת ואם לאו תצא שלא בכתוכה הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן כתובה:

נשא אשה בא"י הא גופה קשיא אמרת נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן ממעות א"י אלמא בתר שעבודא אזלינן והדר תני נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י אלמא בתר גוביינא אזלינן א"ר אבא מקולי כתובה שאנו כאן רשבג"א נותן לה ממעות קפוטקיא קסבר כתובה דאורייתא ת"ר המוציא שט"ח על חברו כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל כתוב בא"י מגבהו ממעות א"י כתוב סתם הוציאו בבבל מגביהו ממעות בבל הוציאו בא"י מגביהו ממעות א"י כתוב בו כסף סתם מה שירצה לוה מגביהו משא"כ בכתובה משא"כ בכתובה אהייא א"ר משרשיא ארישא ולאפוקי מדרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא קמ"ל דרבנן וכן הלכתא:

הדרן עלך שני דייני גזירות וסליקא לה מסכת כתובות
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רי%22ף_על_הש%22ס/כתובות/פרק_יג"