רי"ף על הש"ס/כתובות/פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק י[עריכה]

מי שהיה נשוי שתי נשים ומת הראשונה קודמת לשניה ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה נשא ראשונה ומתה נשא שניה ומת הוא שניה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה:

גמ' אוקימנא בסוף כל הנשבעין שבתורה (דף מז.) כשנשבעה ומתה אבל מתה ולא נשבעה באין יורשין של שניה נוטלין כתובה דאין אדם מוריש שבועה לבניו:

ש"מ תלת שמע מינה אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דיכרין ולא

(דף רי"ף מ"ט ע"ב)

חיישינן לאינצויי ממאי מדקתני שניה ויורשיה קודמים ליורשי ראשונה מיקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי וש"מ כתובה נעשית מותר לחברתה ממאי מדלא קתני אם יש שם מותר דינר וש"מ כתובת בנין דיכרין לא טרפא ממשעבדי דאי ס"ד טרפא ליתו בני ראשונה ונטרפינהו לבני שניה. אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא הלכתא אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דיכרין כתובה נעשית מותר לחברתה והנ"מ באחת בחייו ואחת במותו אבל מתו שתיהן בחייו עד שיהא שם יתר על שתי כתובות דינר דתנן מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא והיתומים מבקשין כתובת אמן ואין שם אלא שתי כתובות חולקות בשוה היה שם יתר דינר אלו נוטלים כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ואם אמרו יתומים הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין הנכסים בב"ד היו שם נכסים בראוי אינו כבמוחזק ר"ש אומר אע"פ שיש נכסים שאין להן אחריות אינו כלום עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות יתר על שתי הכתובות דינר. והיכא דאיכא בע"ח ואיכא מותר על שתי כתובות מאי דשקל בע"ח כ"ע לא פליגי דהוי מותר והני שקלי כתובת אמן והני שקלי כתובת אמן:

ת"ר לזו אלף ולזו ה' מאות אם יש שם מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ואם לאו חולקין בשוה פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשים מועטין ונתרבו מאי אמר רב נחמן כשם שמרובין ונתמעטו זכו בהן היורשין כך מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין ההוא גברא דהוו מסקי ביה אלפא זוזי הוו ליה תרי אפדני זבנינהו חד בה' מאה וחד בה' מאה אתא בע"ח טריף ליה לחד מינייהו והדר אתא וטריף לאידך שקל אלפא זוזי ואזל לגביה א"ל אי שוויא לך ההיא אלפא זוזי לחיי ואי לא שקול אלפא זוזי ואסתלק סבר רמי בר חמא למימר היינו מתני' אם אמרו יתומים הרי אנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר אין שומעין להן א"ל רבא מי דמי התם אית להו פסידא ליתמי הכא מאי

(דף רי"ף נ' ע"א)

פסידא איכא אלפא יהיב ואלפא קא שקיל וטירפא בכמה כתבינן רבינא אמר באלפא רב עוירא אמר בחמש מאה והלכתא בחמש מאה:

ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי שכיב ושביק קטינא דארעא דהות שוה חמשין זוזי אתא בע"ח טריף לה אתו יתמי יהבי ליה חמשין זוזי הדר אתא וטריף לה אתא לקמיה דאביי אמר להו מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן הנך חמשין קמאי מצוה קעבדיתו והשתא כי טריף כדין טריף ולא אמרן אלא דלא אמרו ליה הנך חמשין זוזי דמי קטינא אכל אמרו ליה הנך חמשין זוזי דמי קטינא סלוקי סלקוה ההוא גברא דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת הנאה ואמר ליה אי אתיא אם ומערערה לא מפצינא לך שכיבה ולא ערערה אתא איהו וקא מערער סבר רמי בר חמא למימר איהו במקום אימיה קאי א"ל רבא נהי דאחריות דאימיה לא קביל אחריות דנפשיה מי לא קביל:

אמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון שלא

(דף רי"ף נ' ע"ב)

באחריות וחזר שמעון ומכרה לראובן באחריות ואתא בע"ח דראובן וקטריף לה מיניה דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה א"ל רבא נהי דאחריות דעלמא לא קביל עליה אחריות דנפשיה מי לא קביל עלויה ומודה רבא בראובן שירש שדה מיעקב ומכרה לשמעון שלא באחריות וחזר שמעון ומכרה לראובן באחריות ואתא בעל חוב דיעקב וטריף ליה

(דף רי"ף נ"א ע"א)

מיניה דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה מ"ט בעל חוב דיעקב כבעל חוב דעלמא דמי. גרסי' בפ' חזקת הבתים (דף מד:) אמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן המוכר שדה לחברו שלא באחריות ובא בעל חוב וטרפה אינו חוזר עליו נמצאת שדה שאינה שלו חוזר עליו ורב זביד אמר אפילו נמצאת שדה שאינה שלו אינו חוזר עליו דא"ל להכי זבני שלא באחריות והלכה כרב זביד גרסינן בפרק מי שאחזו קורדיקוס (דף עג.) ההוא גברא דזבן ארעא לחבריה קביל עליה כל אונסא דמתיליד לסוף אפיקו ביה נהרא אתו לקמיה דרבינא א"ל זיל שפי ליה דהא קבילת כל אונסא דמתייליד א"ל רב אדא בר תחליפא לרבינא אונסא דלא שכיח הוא אגלגלא מילתא ומטא לקמיה דרבא אמר אונסא דלא שכיחא הוא (שם בגיטין) רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבון שומשמי אגודא דנהר מלכא סבא אגירו מלחי לעבורינהו וקבילו עלייהו כל אונסא דמתייליד לסוף איסתכר נהר מלכא סבא נקטו מלחי אמרו להו אגירי חמרי ואסקינהו ניהלן דהא קבילתון כל אונסא דמתייליד אתו לקמיה דרבא אמר להו קאקי חיורא משלחי גלימא דאינשי אונסא דלא שכיח הוא:

אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא בע"ח דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא אמרן אלא דזבין לוי בינונית אבל זבין עידית וזיבורית מצי א"ל להכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך ובינונית נמי לא אמרן אלא דלא שבק בינונית דכוותה גבי שמעון אבל שבק בינונית דכוותה גבי שמעון מצי א"ל הנחתי לך מקום לגבות ממנו אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא בע"ח דראובן וטריף ליה מיניה דינא הוא דאזיל ראובן ומפצי ליה ולא מצי א"ל לאו בעל דברים דידי את משום דא"ל אי מפקת לה מיניה עלאי דידי הדר ואיכא דאמרי אפילו שלא באחריות נמי דא"ל לא ניחא לי דליהוי לשמעון תרעומת עלאי אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אין יכול לחזור בו מ"ט דא"ל חייתא דקיטרי סברת וקיבלת ומשהחזיק בה מאימת מכי דייש אמצרי איכא דאמרי אפי' באחריות נמי דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך:

מתני' מי שהיה נשוי שלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה היו שם מאתים של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים וג' מאות שלשה שלשה של זהב היו שם שלש מאות של מנה נוטלת נ' ושל מאתים מנה ושל ג' מאות ששה של זהב וכן ג' שהטילו לכיס אם פיחתו או הותירו כך הן חולקין:

גמ' הא מתני' וגמרא דילה שקלי וטרו בה קמאי ז"ל ולא סלקא להון כל עיקר וכיון דחזו דלא סליקא להו כהוגן הדרי לשקול הדעת ופסקי הלכתא דפלגין לפום (זו היא סברת ר"ח הביאוהו התוס' בהלכה) ממונא וסמכי להאי סברא על מימרא דרבי דאמר אין אני רואה דבריו של רבי נתן באלו אלא חולקין בשוה וקא פרישו להא דא"ר חולקין בשוה שהוא לפי מעות והדין סברא כי מעיינת בה בגמרא משכחת לה פריכא ולא סליק אליבא דגמרא כל עיקר ולא אליבא דמתני' דבהדיא

(דף רי"ף נ"א ע"ב)

תנינא במתני' ואין שם אלא מנה חולקות בשוה ותנן בבבא תליתאה היו שם שלש מאות של מנה נוטלת חמשים של מאתים מנה ושל שלש מאות ששה של זהב והיינו לפי מעות אי אמרת בשלמא דלא סבירא ליה לתנא דחולקין לפי מעות משום הכי קתני בבבא דרישא חולקין בשוה דשקלא כל חדא מינייהו תלתין ותלתא ותילתא ותני בבבא תליתאה של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה ושל ג' מאות ששה של זהב ואע"פ דהאי פלוגתא לפי מעות הוי לא קתני בה חולקין לפי מעות אלא קא פריט לה לחושבנא כי היכי דלא ליתני חולקין לפי מעות דלאו מעיקרא דינא הוא דפלגי לה לפי מעות אלא אתרמויי אתרמי ליה הכי אלא אי אמרת דסבירא ליה לתנא דחולקין לפי מעות והאי דקתני חולקין בשוה לפי מעות הוא ובבא תליתאה נמי לפי מעות ניתני או אידי ואידי חולקין בשוה או אידי ואידי חולקין לפי מעות מאי טעמא קתני בבבא דרישא חולקין בשוה ובבבא דסיפא פריט לה לחושבנא והוה סגי ליה למתני חולקין בשוה אי נמי חולקין לפי מעות אלא ודאי לית ליה להאי תנא חולקין לפי מעות גבי הא מילתא כלל אלא הא דקתני חולקין בשוה כל חדא מינייהו שקלא תילתא דהוא תלתין ותלתא ותילתא ורבי דקאמר אין אני רואה דבריו של רבי נתן באלו אלא חולקין בשוה אתרי בבי בתראי פליג דלא תני בהו חולקין בשוה וסבירא ליה לרבי דבכולהו תלתא בבי חולקין בשוה וטעמא דיליה כדבעינן למימר קמן ואף רבינו האי גאון ז"ל לא סבירא ליה האי מימרא דקמאי דמימרא פריכא הוא ועיין בה איהו נמי ומסתברא ליה על דרך שנים אוחזין בטלית והוה ס"ל הכי כמה שני ושמיע לן דהדר ביה מיניה לסוף שניה כד איגלי ליה דלא סליקא שמעתא כהוגן והדר ליה לסברא דקמאי דחולקין לפי מעות ואנן עיינינן ביה טובא ואיגלי לן טעמיה שפיר בסייעתא דשמיא ופרישנא לה למתניתין ולגמרא דילה וברירנא עיקרא דילה מדברי רבותינו ז"ל בפירוש מעליא ומילי נהירין ולית בהון ספיקא וכד מעיינת בהון מתברר לך דודאי הוא דעתא דתנאי ואמוראי בלא ספק וליכא למיחש לחזור מיניה דאיהו דינא דקושטא והלכה למשה מסיני ופרישנא לה בלשון ערבי וכתיבנא ליה בסוף הדין מסכתא בהדי פירוש תרתי שמעתתא אחרנייתא מהאי מסכתא דחזינא בהו פירושי דלא סליקו ומשום הכי פרישנא להון וארוחנא בפירושיהן לפום מאי דחזינן ומאן דמעיין בהו קאים על בוריהן ואפילו הכי חזינא למכתב מיניה הכא מאי דצריכנא ליה מחוורתא דשמעתא ופסקא דדינא דמי שהיה נשוי שלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה ושקלה כל חדא מינייהו תילתא דהוא תלתין ותלתא ותילתא כדקתני במתניתין וליכא מאן דפליג בהאי בבא ((ד"ת מ"ז) בהא) אבל היו שם מאתים או שלש מאות בהני תרתי בבי פליגי רבי ורבי נתן דרבי נתן סבר חד מנה מינייהו פלגי בשוה כדמעיקרא דליכא מינייהו מאן דאית ליה בציר מחד מנה והוה ליה שעבודא דכולהו בהאי מנה וקאתי בהדי הדדי הילכך פלגי להו כולהו בשוה וכד שקלה האי דאית לה מנה מנתה דילה מהאי מנה איסתלקא לה ולית לה במנה תנינא ותליתאה ולא מידי משום דלית לה בהון שעבודא והאי מנה תנינא פלגי ליה דאית לה מאתים ודאית לה תלת מאה בשוה דמשעבד לתרוייהו וכד שקלה הך דאית לה מאתים ממנה תנינא פלגא דידה איסתלקא לה מהאי מנה תליתאה לגמרי דלית לה בגויה שעבודא ושקלא ליה דאית לה תלת מאה לחודה דלדידה משתעבד הדין הוא סברא דר' נתן וקאמר רבי אין אני רואה דבריו של ר' נתן באלו דאינון תרי בבי דסיפא היו שם

(דף רי"ף נ"ב ע"א)

מאתים היו שם ג' מאות אלא הני נמי חולקות בשוה וכל חדא מינייהו שקלה מאה הואיל וכל חדא וחדא מינייהו לית לה בציר ממאה כסברא דרבי נתן בבבא קמא והוא הדין בהיות שם מאתים דכל חדא וחדא מינייהו לא מטי לה (נ"א שיעורא) שעבודא דילה ואי איכא ארבע מאה פלגין תלת מאה מינייהו בשוה דשקלה כל חדא מינייהו מאה ומאה יתירא פלגי לה דמאתים ותלת מאה בשוה דכבר אסתלקא לה דמנה ולא פש לה מידי וכן נמי אי איכא חמש מאה פלגי כולהו לתלת מאה בשוה ומאתים יתירתא פלגי ליה תרוייהו בשוה ואי אשתכח בתר הכי מידי שקלה ליה הך דאית לה תלת מאה ואי לא לא הדין סברא דרבי דסבר דאזלינן בתר מאי דשוו להדדי דכל היכאדכי פלגינן בינייהו בשוה לא מטי לחדא מינייהו טפי מדילה פלגינן בינייהו בשוה והכי עבדינן עד דמטי לחדא מינייהו שיעורא דאית לה וכד מטי לה שיעור מאי דאית לה מסלקינן לה ומאי דפש בתר הכי פלגי ליה הנך עד דמטי נמי לחדא מינייהו מאי דאית לה ומאי דפש שקלא ליה היאך עד דמשתלמא כל מאי דאית לה אבל רבי נתן סבר דאזלינן בתר שיעורא זוטא דבכולהו דפלגי לה כולהו בשוה ומאי דפש מממונא חזינן מאי דשוו הנך תרתי בשעבודיה פלגי ליה ושארא שקלה ליה הך דאית לה טפי מכולהו עד דמטי שיעורא דמשתכח לשיעורא רבא דכולהו דהוא תלת מאה ואי איכא טופיינא על תלת מאה כגון דאשתכח ארבע מאה כיון דליכא בכולהו מאן דאית לה ארבע מאה פלגי להו לתלת מאה כדמעיקרא והך מאה יתירתא הדר ביה דינא לכדמעיקרא דחזינן ((בס"י ליתא) מאן) דשוו ביה כולהו להדדי ומשתעבד לכולהו פלגי ליה בשוה לפום מאי דפרישנא בסברא דידיה בפלוגתא קמייתא והכי נמי עבדינן עד דמשתכחי שית מאה דהוא כללא דממונא דכולהו ושקלא כל חדא מינייהו שיעורא דילה עד גמירא וטעמיה דרבי עדיף וטפי מסתבר הילכך הילכתא כוותיה ומאן דלא סגיא ליה בהאי פירושא לעיין בסוף מסכתא בפירושא דכתיבנא ליה בלשון ערבי :

וכן ג' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וזה שלש ג' מאות פיחתו או הותירו כך הן חולקין. כלומר כדאתמרי בבבא דסיפא דמתני':

אמר שמואל שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים והותירו או פיחתו השכר לאמצע אמר (רבה כצ"ל) מסתברא מילתא דשמואל בשלקחו שור לחרישה ועומד לחרישה אבל לקחו שור לחרישה ועומד לטביחה פירוש כגון שנמלכו עליו להעמידו לטביחה לחלוק באיבריו ואח"כ נזדמן להם ומכרוהו חי זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו הואיל ואילו טבחוהו וחלקו באיבריו היה זה נוטל שליש מגופו וזה שני שלישים ורב המנונא אמר אפי' לקחו שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע הואיל וכשהוא חי מכרוהו ועדיין לא חלקו שכיון שלא חלקו עדיין השותפות קיימת ולפיכך השכר לאמצע ואותבינן עליה דשמואל מהא דתנן וכן ג' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים והותירו או פיחתו כך הן חולקין מאי לאו הותירו הותירו ממש פיחתו פיחתו ממש וחולקין לפי מעות ותיובתא דשמואל אליבא דתרוייהו בין לרבה ובין לרב המנונא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הותירו זוזי חדתי פיחתו אסתירי דציניאתא וקמה לה מתניתין

(דף רי"ף נ"ב ע"ב)

בפירוקא דרב נחמן והכי הילכתא דמתניתין דקתני חולקין לפי מעות לא שהותירו ממש ופיחתו ממש אלא שהותירו או פיחתו מחמת שינוי טיבעא וממונא כדקאי קאי אבל אם פיחתו ממש או הותירו ממש הלכה כשמואל ואליבא דרב המנונא דאמר לקחו שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע דסתמא קאמר שמואל השכר לאמצע לא שנא לקחו לחרישה ועומד לחרישה ל"ש לקחו לחרישה ועומד לטביחה ומתניתא מסייע ליה דתניא שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע ואף על גב דאוקמה רבה כשלקחו שור לחרישה ועומד לחרישה שינויא הוא ולא סמכינן אשינויא:

מתני' מי אשהיה נשוי ארבע נשים ומת הראשונה קודמת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית ראשונה נשבעת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית ורביעית נפרעת שלא בשבועה אמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת אף היא לא תפדע אלא בשבועה היו כולן יוצאות ביום אחד כל הקודמת לחברתה אפי' שעה אחת זכתה וכך היו כותבין בירושלים שעות היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה:

(דף רי"ף נ"ג ע"א)

גמ' במאי קא מיפלגי אמר שמואל כגון שנמצאת שדה אחת מהן שאינה שלו ובבעל חוב מאוחר שקדם וגבה קא מיפלגי ת"ק סבר מה שגבה לא גבה ובן ננס סבר מה שגבה גבה ורב נחמן אמר רבה בר אבוה דכולי עלמא מה שגבה לא גבה וקי"ל הכי דמה שגבה לא גבה והא דגרסינן בערכין פרק אין בערכין (דף ז:) בענין אמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ולא היה בידו אלא חמש סלעים בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה קא חזינא לרב שרירא גאון ז"ל דכתב הכי איכא למימר ה"מ בהקדש דאין הקדש מוציא מיד הקדש אבל הדיוט מוציא מיד הדיוט ולפיכך מה שגבה לא גבה והני מילי במקרקעי אבל במטלטלי מה שגבה גבה דלית בהון דין קדימה משום דלית להו קלא דאמר רבא (בבא קמא יא, ב) עשה עבדו אפותיקי ומכרו בע"ח גובה ממנו שורו וחמורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו מ"ט האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא אמר רב הונא הני תרי אחי או תרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מינייהו בהדיה לדינא לא מצי אידך למימר ליה את לאו בעל דברים דידי את אלא שליחותו עבד איקלע (בגמ' ר"נ ) אמימר לסורא שיילוהו כי האי גוונא מאי א"ל

(דף רי"ף נ"ג ע"ב)

מתני' היא הראשונה נשבעת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית ואילו ראשונה לשלישית לא קתני מ"ט לאו משום דשליחותה עבדא מי דמי התם שבועה לאחר שבועה למאה הכא א"ל אי הוה אנא הוה טעיננא טפי ולא אמרן אלא דלא איתיה במתא אבל איתיה במתא איבעי ליה למיתי איתמר שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני והלכתא כשמואל והאי שמעתא בשטרי קרקעות היא כגון ב' שטרות של ב' לקוחות על שדה אחת או ב' שטרות של שני מקבלי מתנה אבל שני שטרות של הודאות והלואות היוצאים ביום אחד לא פליג שמואל דתנן מי שהיה נשוי ג' נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו ג' מאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה וכבר ברירנא להא שמעתא דשני שטרות היוצאין ביום אחד שפיר בפרק

(דף רי"ף נ"ד ע"א)

הכותב (דף צד.) אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסה לרמי בר חמא ולאורתא כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אתא רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן אמר ליה מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה ומר מאי טעמא עבד הכי אמר ליה משום דקדים אמר ליה אטו בירושלים קיימינן דכתבינן שעות ואלא מאי מר טעמא עבד הכי אמר ליה שודא דדייני אנא נמי שודא דדייני עבדי אמר ליה חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי אתית ליה האי עובדא דאימיה דרמי בר חמא מתנת בריא היא בשטרא בלחוד בלא קנין כדתנן (קידושין כו, א) נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה דאי אית ביה קנין הוה קיימא בידיה דמאן דקדים אפילו שעה אחת וכבר פרישנא עיקרי הדא שמעתא פירושא רויחא בלשון ערבי וכתיבנא לה (דף רי"ף נ"ד ע"ב) בסוף הדא מסכתא.

הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף חד הוה כתוב ביה בחמשה בניסן וחד הוה כתוב ביה בניסן סתמא אוקמי' רב יוסף לההוא גברא דחמשה בניסן בנכסי אמר ליה אידך ואנא אפסיד א"ל את ידך על התחתונה אימור בר עשרין ותשעה בניסן את אמר ליה וניכתוב לי מר טירפא מאייר ואילך מצי אמר לך את בר חד בניסן את והנחתי לך מקום לגבות ממנו מאי תקנתיה ליכתבו הרשאה זה לזה:

מתני' מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השניה מוציאה מיד הלוקח והראשונה מיד השניה והלוקח מיד הראשונה וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב:

גמ' כתבה ליה הכי מא הוי והתניא האומר לחבידו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום הכא במאי עסקינן כשקנו מידה וכי קנו מידה מאי הוי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אלמא יכולה היא שתאמר נחת רוח (דף רי"ף נ"ה ע"א) עשיתי לבעלי הכא נמי יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי ופריק רב אשי מתניתין דהכא דקתני הלוקח מוציא מיד הראשונה ולא מצית למימר נחת רוח עשיתי לבעלי בשני לקוחות לחד לא כתבה ליה ולחד כתבה ליה דאמרי' לה אם איתא דנחת רוח עבדת מקמא איבעיא לך למעבד כדתניא כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו אבדה כתובתה ומתני' דקתני לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל דאלמא יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי בחד לוקח דליכא למימר לה הכי וכן הלכתא:

וכן ב"ח וכן אשה בעלת חוב:

תנא וכן בעל חוב ושני לקוחות וכן אשה בעלת חוב ושני לקוחות:

הדרן עלך פרק מי שהיה נשוי