מהרש"ל על הש"ס/כתובות/פרק י

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | מאירי | הרשב"א | הריטב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף צ עמוד א

תוס' בד"ה ש"מ בעל חוב כו' וה"ה אחת לשניה כו'. נ"ב פירוש בלבד שיקדים האחת לשניה אבל אי קדם ארבעה לראשונה פשיטא שלא יצא ידי ראשונה כדאיתא התם ועיקר הענין לשם שאין קרוי השגת יד פחות מסלע אבל היכא שיצא השגת יד אפילו העשיר אח"כ שוב אינו צריך ליתן ודו"ק ומה שאמר כאן ראשונה או שניה היינו שהעריכו הכהן על הראשונה וכן על השניה וכן פרש"י וק"ל:

דף צא ע"א גמ' רש"א אפילו אם יש שם נכסים כו' כצ"ל:

רש"י נד"ה והא תנא קמא כו' כלום דינר כו' הד"א:

בד"ה ויתומים מבקשים כו' והשאר נחלוק. נ"ב פי' אם יש מותר נחלק ואם אין מותר סוף סוף כתובת בנין דכרין לא נפסיד ודו"ק:

דף צ עמוד ב

רש"י בד"ה אחריות כו' מעותיך כי לא כו' כצ"ל:

דף צב עמוד ב

תוס' בד"ה דינא הוא כו' שטר כיס היוצא כו'. נ"ב הוא שטר פיסקא חצי הלואה וחצי פקדון כדאיתא באיזהו נשך משום הכי גובה המחצה לכ"ע דדינו כמלוה ואין שייך לומר נאנסו ואין שם מיגו אלא מחצי דפקדון וק"ל:

בסה"ד ולא מצי אמרי מזויף הוא כו'. נ"ב ואין לומר דטענינן פרוע דהא רב אית ליה מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו תוס' ריש גיטין:

דף צג עמוד א

רש"י בד"ה סיפא בשתי תפיסות כו' כל אחת חמשים חמשים ומאה בין בעלת מאתים ובעלת שלש מאות כו' כצ"ל:

דף צד עמוד א

תוס' בד"ה שנמצאת אחת מהן שדה שאינו שלו כו' לפי שיראה שמא תמצא אחת מהן שדה שאינו שלו כו'. נ"ב פי' לאו כפרש"י שפירש מאחר שהיא רואה דלא משביעין אותה כו' אלא סבר כפי' ר"ח דשמא בעלמא הוא שחוששת שמא ימצא אחת כו' וא"כ מה חילוק בשבועה אלא כפירוש ר"ת דאולי התפיסה צררי ותפרוש עצמה מן השדה ולא תשבע ולא תפסיד השדה אלא יהא ביד היתומים וישביחו אותו כדלקמן מש"ה פריך לפירושו א"כ בע"ח נמי הבא ליפרע מנכסי יתומים גדולים דלא משביעין השתא לפי אוקימתא זו כדלקמן ולא ס"ל כאביי קשישא אבל מ"מ נשביע אותו משום שמא יכסיף דגם כן הוא מתיירא לשמא יקדים בע"ח אחר ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בא"ד יהא ריוח שלהם שיכולים לסלקו בזוזי דאין להם בשדה כו' כצ"ל. ונ"ב אבל אחרונה תכסיף דהואיל ומה שגבתה לא גבתה אינה יכולה לסלקה בזוזי:

בא"ד דאקילו בה רבנן משום חינא כדמפרש בערכין כו'. ונ"ב אבל השתאדקייל"ן דאף באלמנה משביעין ולא חיישינן משום חינא א"כ לא נדחק לאוקמי ההיא דכותב בגרושה אלא באלמנה דוקא הוא דנזקקין משום מזוני ולא בגרושה ולא קשה א"כ ההיא דהכותב למה לי כבר פירשו התוס' לעיל בהכותב ודו"ק:

בא"ד דהוי מוקי פלוגתא דבן ננס ורבנן כאביי קשישא וסבירא ליה כרבנן כצ"ל. נ"ב תימה גדולה הלא רבנן דלית להו דאביי קשישא ע"כ סבירא להו כמ"ד אף נזקקין לכתובה משום מזוני דאי לאו הכי מתניתין דאין אלמנה נפרעת כו' במאי מוקי לה כדפירשו התוס' לעיל וא"כ מ"ד אין נזקקין אא"כ רבית אוכלת כו' מוקי מתניתין ביתומים גדולים וכבן ננס ובן ננס ס"ל כאביי קשישא ונראה דה"ק ס"ל כרבנן דלא ס"ל דברי אביי קשישא עיקר במה שאמר יתומים שאמרו גדולים א"כ השתא דסבר כבן ננס ומוקי מתני' ביתומים גדולים לא ס"ל ג"כ דברי אביי קשישא במה שאמר ואצ"ל קטנים ודוק ולעיל פרק הכותב פירשו התוס' להדיא מאן דסבירא ליה אין נזקקין אלא א"כ רבית כו' מוקי מתניתין בעל כרחך ביתומים גדולים אלא על כרחך כמו שפירשתי דס"ל כבן ננס וכו' ודו"ק:

בד"ה שני שטרות היוצאים כו' דתנן היו כולן יוצאות בשעה אחת כו'. נ"ב פי' וה"ה ליום א' בלא שעות דדומין זה לזה כדלקמן ומה שכותבים התוס' אח"כ ממחרת יום שנכתב כו' איום א' קאי וכ"ש אשעות ודו"ק:

בא"ד מ"ר לימא הד"א עד ר"ת בהפוך הדף:

בא"ד וזה לשונו שני שטרות היוצאין ביום אחד דוקא מכר שדה א' לשני בני אדם שהאחד עיקר כו' וטעמא ששניהם אמת כו' אחד בעלמא דמי כצ"ל:

דף צה עמוד א

תוס' בד"ה כתבה לראשון כו' הכי איתא גירסא ישנה כו' דמכר הבעל לראשון ולא חתמה לו ולישנא דהך משנה דקמשני כו' כצ"ל:

דף צה עמוד ב

רש"י בד"ה נכסי ליך לקמן מוקי לה בשמעתין אמר לפנויה נכסי ליך כו' כצ"ל:

בד"ה ואמר אביי כו' בתרייתא דאביי באומר לנשואה כצ"ל:

בד"ה וכן אשה כו' והוא מן השני והאשה חוזרת ומוציאה אף זו מן הראשון והשני מן האשה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וכן בעל חוב ושני לקוחות כו' כיון דאין לשניה כל כך פסידא כו'. נ"ב פי' שהרי לא היה לשניה על אותה שדה אלא שעבוד בעלמא א"כ נוכל לומר שעדיין תוכל לגבות מבעלה באם יהיה לו נכסים וא"כ אף שסילקה הראשונה עצמה מן השדה מ"מ שעבודה קודם אבל גבי לוקח שקנה השדה והוי שלו ממש ואף השדה השנית שטרף בעד שדה זו הוי כשלו דס"ס לוקח הוא לגבי שדה והשניה במקום שדה הראשונה עומדת א"כ נימא מאחר שסילק הבע"ח את עצמו מאותה שדה שהוא של לוקח א"כ הוי אמינא דשוב לא יכול לחזור ולגבות וק"ל. (עיין במהרש"א):