משנה כתובות י
כתובות פרק י', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת כתובות • פרק עשירי ("מי שהיה") • >>
פרקי מסכת כתובות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, הראשונה קודמת לשניה, ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה.
נשא את הראשונה ומתה, נשא שניה ומת הוא, שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה.
מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא, ויתומים מבקשים כתובת אימן, ואין שם אלא שתי כתובות, חולקין בשווה.
היה שם מותר דינר, אלו נוטלין כתובת אימן ואלו נוטלין כתובת אימן.
אם אמרו יתומים: אנחנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר, כדי שיטלו כתובת אימן, אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין.
היו שם נכסים בראוי, אינן כבמוחזק.
רבי שמעון אומר: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות, אינו כלום, עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות יותר על שתי הכתובות דינר.
מי שהיה נשוי שלוש נשים ומת, כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות, ואין שם אלא מנה, חולקות בשווה.
היו שם מאתים, של מנה נוטלת חמישים; של מאתים ושל שלש מאות, שלושה שלושה של זהב.
היו שם שלוש מאות, של מנה נוטלת חמישים; ושל מאתים, מנה; ושל שלוש מאות, שישה של זהב.
וכן שלושה שהטילו לכיס, פחתו או הותירו, כך הן חולקין.
מי שהיה נשוי ארבע נשים ומת, הראשונה קודמת לשניה, ושניה לשלישית, ושלישית לרביעית.
הראשונה נשבעת לשניה, ושניה לשלישית, ושלישית לרביעית, והרביעית נפרעת שלא בשבועה.
בן ננס אומר: וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת? אף היא לא תיפרע אלא בשבועה.
היו יוצאות כולן ביום אחד, כל הקודמת לחברתה אפילו שעה אחת, זכתה.
וכך היו כותבין בירושלים, שעות.
היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה, חולקות בשוה.
מי שהיה נשוי שתי נשים, ומכר את שדהו, וכתבה ראשונה ללוקח: דין ודברים אין לי עמך, השניה מוציאה מהלוקח והראשונה מן השניה והלוקח מן הראשונה, וחוזרות חלילה, עד שיעשו פשרה ביניהם.
וכן בעל חוב.
וכן אשה בעלת חוב.
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵת,
- הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה,
- וְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי שְׁנִיָּה.
- נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה, וּמֵתָה, נָשָׂא שְׁנִיָּה, וּמֵת הוּא,
- שְׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִים לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה:
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵתוּ,
- וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא,
- וִיתוֹמִים מְבַקְשִׁים כְּתֻבַּת אִמָּן,
- וְאֵין שָׁם אֶלָּא שְׁתֵּי כְּתֻבּוֹת,
- חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
- הָיָה שָׁם מוֹתַר דִּינָר,
- אֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן, וְאֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן.
- אִם אָמְרוּ יְתוֹמִים:
- אֲנַחְנוּ מַעֲלִין עַל נִכְסֵי אָבִינוּ יָתֵר דִּינָר,
- כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ כְּתֻבַּת אִמָּן,
- אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן,
- אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים בְּבֵית דִּין:
הָיוּ שָׁם נְכָסִים בְּרָאוּי, אֵינָן כִּבְמֻחְזָק.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ יֵשׁ שָׁם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת,
- אֵינוֹ כְּלוּם,
- עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת יוֹתֵר עַל שְׁתֵּי הַכְּתֻבּוֹת דִּינָר:
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלשׁ נָשִׁים וּמֵת,
- כְּתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ מָנֶה וְשֶׁל זוֹ מָאתַיִם וְשֶׁל זוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת,
- וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה,
- חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.
- הָיוּ שָׁם מָאתַיִם,
- שֶׁל מָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים;
- שֶׁל מָאתַיִם וְשֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת,
- שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שֶׁל זָהָב.
- הָיוּ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת,
- שֶׁל מָנֶה, נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים;
- וְשֶׁל מָאתַיִם, מָנֶה;
- וְשֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שִׁשָּׁה שֶׁל זָהָב.
- וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִטִּילוּ לְכִיס, פִּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ, כָּךְ הֵן חוֹלְקִין:
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים וּמֵת,
- הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה,
- וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית,
- וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית.
- הָרִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּעַת לַשְּׁנִיָּה,
- וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית,
- וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית;
- וְהָרְבִיעִית נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה.
- הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה,
- בֶּן נַנָּס אוֹמֵר:
- וְכִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה, נִשְׂכֶּרֶת?
- אַף הִיא לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
- הָיוּ יוֹצְאוֹת כֻּלָּן בְּיוֹם אֶחָד,
- כָּל הַקּוֹדֶמֶת לַחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, זָכְתָה.
- וְכָךְ הָיוּ כּוֹתְבִין בִּירוּשָׁלַיִם שָׁעוֹת.
- הָיוּ כֻּלָּן יוֹצְאוֹת בְּשָׁעָה אַחַת,
- וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה,
- חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה:
- וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה,
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים,
- וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ,
- וְכָתְבָה רִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ:
- דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמְּךָ,
- הַשְּׁנִיָּה מוֹצִיאָה מֵהַלּוֹקֵחַ,
- וְהָרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁנִיָּה,
- וְהַלּוֹקֵחַ מִן הָרִאשׁוֹנָה;
- וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה,
- עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶם.
- וְכֵן בַּעַל חוֹב;
- וְכֵן אִשָּׁה בַּעֲלַת חוֹב:
נוסח הרמב"ם
(א) מי שהיה נשוי לשתי נשים - ומת,
- הראשונה - קודמת לשניה,
- ויורשי ראשונה - קודמין ליורשי שניה.
- נשא את הראשונה - ומתה,
- נשא את השניה - ומת הוא,
- השניה, ויורשיה - קודמין ליורשי הראשונה.
- נשא את השניה - ומת הוא,
(ב) מי שהיה נשוי לשתי נשים - ומתו,
- ואחר כך - מת הוא,
- והיתומין - מבקשין כתובת אימן,
- אם אין שם,
- אלא כדי שתי כתובות - חולקין בשוה.
- היה שם יתר דינר -
- אלו נוטלין - כתובת אימן,
- ואלו נוטלין - כתובת אימן.
- אם אין שם,
- אם אמרו היתומים,
- הרי אנו מעלין על נכסי אבינו - יתר דינר,
- כדי שיטלו כתובת אימן - אין שומעין להן,
- אלא שמין את הנכסים - בבית דין.
- הרי אנו מעלין על נכסי אבינו - יתר דינר,
(ג) היו שם נכסים - כבראוי,
- אינן - כבמוחזק.
- רבי שמעון אומר:
- אף על פי,
- שיש נכסים שאין להן אחריות - אינן כלום,
- עד שיהו שם נכסים שיש להן אחריות - יתר על שתי כתובות דינר.
- אף על פי,
(ד) [ג] *הערה 1: מי שהיה נשוי לשלש נשים - ומת,
- כתובתה של זו - מנה,
- ושל זו - מאתיים,
- ושל זו - שלש מאות,
- ואין שם - אלא מנה,
- חולקות - בשוה.
- היה שם - מאתיים,
- של מנה - נוטלת חמישים,
- ושל מאתיים, ושל שלש מאות - שלשה, שלשה של זהב.
- היה שם - שלש מאות,
- של מנה - נוטלת חמישים,
- ושל מאתיים - מנה,
- ושל שלש מאות - שישה של זהב.
- ואין שם - אלא מנה,
- וכן שלשה - שהטילו לכיס,
- הותירו, או פחתו - כך הן חולקין.
(ה) [ד] מי שהיה נשוי לארבע נשים - ומת,
- הראשונה - קודמת לשניה,
- והשניה - לשלישית,
- והשלישית - לרביעית.
- הראשונה - נשבעת לשניה,
- והשניה - לשלישית,
- והשלישית - לרביעית,
- והרביעית - נפרעת שלא בשבועה.
- אמר בן ננס: כיצד?
- וכי מפני שהיא אחרונה - נשכרה?
- אף היא לא תפרע - אלא בשבועה.
- וכי מפני שהיא אחרונה - נשכרה?
- היו כולן יוצאות - יום אחד,
- כל הקודמת את חברתה, אפילו שעה אחת - זכת.
- וכך היו כותבין בירושלים - שעות.
- היו כולן יוצאות - בשעה אחת,
- ואין שם - אלא מנה,
- חולקות - בשוה.
- ואין שם - אלא מנה,
- הראשונה - קודמת לשניה,
(ו) [ה] מי שהיה נשוי לשתי נשים - ומכר את שדהו,
- וכתבה הראשונה ללוקח - דין ודברים אין לי עימך,
- השניה מוציאה - מיד הלוקח,
- והראשונה - מיד השניה,
- והלוקח - מיד הראשונה,
- וחוזרות חלילה - עד שיעשו פשרה ביניהן.
- וכן - בעלי חוב.
- וכן - אישה בעלת חוב.
- וכתבה הראשונה ללוקח - דין ודברים אין לי עימך,
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה כתובות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב