מהרש"ל על הש"ס/כתובות/פרק יא

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | מאירי | הרשב"א | הריטב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף צז עמוד א

רש"י בד"ה ארמלתא כו' וקבלה עליה אחריות. נ"ב נראה דלאו דוקא דהא אחריות ט"ס הוא וגם מהצריכותא דעביד גבי בי דינא דזבין כו' יראה דאיירי שלא באחריות ע"ש:

דף צז עמוד ב

גמ' אלא מחציתה אבדה מזונותיה והשאר לא תמכור אלא בב"ד כצ"ל:

דף צח עמוד א

תוס' בד"ה מוכרת כו' דע"כ ההיא באלמנה כו' כצ"ל:

בד"ה ותיבעי כו' שבועה א"ל כו' כצ"ל והד"א:

דף צח עמוד ב

תוס' בד"ה אמר כו' ועל טעות כו' המעות ולר"י נראה כו' כצ"ל:

דף צט עמוד ב

גמרא א"ל דטעה שליח לא קאמינא כו'. נ"ב פי' וחוזר המקח ובטל לגמרי ונראה בעיני אפילו לא ידע הלוקח שהשליח מכרו לו בתורת שליחות אפ"ה חוזר המקח דסוף סוף השליח לא יכול למכור מה שאינו שלו אבל אי קנה השליח וטעה דג"כ חוזר המקח כי האי גוונא אי לא ידע המוכר שקנה השליח בתורת שליחות א"כ המוכר זכה במה שבידו ועל השליח מוטלים הדמים לשלם שהרי שינה מדעת בעלים והמוכר אינו מחויב לחזור כדמוכח בפרק גט פשוט גבי האי איתתא דאמרה זיל זבין לי באחריות כו' ועיין מה שכתבתי בריש האיש מקדש בשם הר"ן:

רש"י בד"ה שהקיטנית בסלע כו' ובחצי סלע אחר והביא כו' כצ"ל:

בא"ד לימא ליה לשוה סלע הייתי צריך פולין כו' נ"ב פי' ונמצא מעביר על דבריו אף שיכול לקנות עוד סוף סוף לא עביד שליחותו אם לא שהוא רע בדמים וה"נ בחצי סלע קנה כמו בסלע דומיא דשש כו' ודו"ק:

דף ק עמוד א

תוס' בד"ה רבא אמר כו' ביתר משתות איירי כו'. נ"ב רבים תמהו למאי צריכין בעלי התוס' לאוקמי ביתר משתות ומש"ה אומרים שטעות סופר הוא והאשר"י נמי מוקי בשתות דומיא דמתניתין דשום הדיינים ומ"מ אומר אני דאין זה ט"ס אלא שהתוס' סוברים דאין חילוק בין שליח לאחר לומר לתקוני שדרתיך כו' אלא לענין מחזיר אונאה דהיינו פחות משתות אבל לענין שתות אין חילוק ביניהם ואף בשליח לא אמרינן בטל מקח וטעמא רבה איכא למילתא מאחר דמחזיר אונאה לא שייך למימר לתקוני שדרתיך כו' שהרי לא עיוות לו כלל ודוקא דיינים שטעו בשומיהם בטל השום מעיקרא היכא דהוי שתות ותדע שכן הוא מדעביד תלמודא בקדושין לא אמרן אשתות דמקח קיים אלא דלא אמר ניפלוג בשומא דבי דינא כו' לפי גירסת התוס' לקמן ואילו גבי פחות משתות מזכיר בלא אמרן שליח והכא נפלוג בשומא דבי דינא אלא ש"מ דגבי שליח אין שום חילוק אלא לענין מחזיר אונאה ותו לא ודו"ק (עיין במהרש"א):

דף ק עמוד ב

רש"י בד"ה כל דזבין מבי דינא כו' הלכך שלא באחריות הוא לוקח כו'. נ"ב וק' ומה בכך ס"ס ומאחר שמכר לו באחריות מנא לן לומר שמחל עליהן על כן נראה לפרש דאיירי שלא באחריות אלא דאמרינן בעלמא אחריות ט"ס הוא והכא הל"ל דאינו ט"ס דסמיך אדעתא דבי דינא כו' ודו"ק וצ"ע לעיל ברש"י דף צ"ז ע"ש:

בד"ה אלמנה לכ"ג כו' מפני שהיא פסולה כו'. נ"ב היא פסולה לאו דוקא אלא כלומר כל היכא דפסלה לזרעי' אמרינן הוא מרגילה לפי שלא ניחא ליה שתפסל זרעיה ותהיה בקטטה עמו תמיד ומש"ה גרושה כו' וממזרת יש לה כתובה וכן פרש"י להדיא בפ' יש מותרות ומבת ישראל לממזר לא קשה דבודאי הוא מרגילה מפני שהיא כשירה ודו"ק:

דף קא עמוד א

רש"י בד"ה ע"כ כו' קיימין אלא כו' וחכמים גזרו שתינשא כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה מה שבפניה בנכסי מלוג קאמר. נ"ב לאו דוקא וה"ה נכסי צאן ברזל וכן פי' הרא"ש להדיא:

דף קא עמוד ב

גמ' בין הכיר בה בין לא הכיר בה כו'. נ"ב ואין להקשות מאי הוא מרגילה שייך לומר באין מכירה תירץ הרא"ש ע"ש: