מהרש"ל על הש"ס/כתובות/פרק ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף פג עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה כדרב כהנא כו' וכשרוצה חוזרת בה כו'. נ"ב והר"ן כתב בשם הרמ"ה בפרק אע"פ שאינה יכולה לחזור ע"ש:


דף פג עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה הוה אמינא עד עולם כו' שבחייה ובמותה כו'. נ"ב נ"ל בדשיירא מחיים שלא יאכל אחר מיתה ודו"ק. (עיין במהרש"א):


דף פה עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה אית לך סהדי כו' סבורה היתה שהיא טענה מעולה כו'. נ"ב פי' ומש"ה מאחר שמתחלה לא טענה דתבעתינהו והשתא היא דקטענה לא מהימנא דהשתא לית לה מגו אבל בטענה ראשונה דתפס' מחיים היתה נאמנת כיון שבאותה שעה היה לה מגו אבל בטענה דתבעתינהו דטענה אח"כ לית לן למימר מגו ולהימנה דההיא שעתא הוי מגו למפרע ומגו למפרע לא אמרי' ומ"מ אי לאו דאמרי' שסברה טענה מעולה היתה אם כן בטענה ראשונה שטענה מחיים תפיסנא היתה טוענת דתבעתינהו דאל"כ אין זו תפיסה כיון דבתורת פקדון בא לידו ע"כ אומר שסברה שטענה מעולה היא ומספיק לה שהרי לא טענה מעצמה כן אם כן מה שטענה אח"כ הוה טענה אחריתי והוי מגו למפרע:

בד"ה מרענא כו' בפ' שבועת הדיינין כו'. נ"ב ותימה למה לא הביאו פי' ר"ח שפירש הכא לענין נאמנות בשטר כמו שכותבי' התוס' בריש מצות חליצה דף ק"א וכן הרא"ש הביאו כאן:


דף פה עמוד ב[עריכה]

גמ' ואפילו יורש מוחל כו' כצ"ל:

שם מפני שידו כידה כו'. נ"ב אף שרבא אמר לעיל ידו עדיפא מידה היינו לענין נכסים שהכניסה לו והכא לא שייך למימר הכי דאפילו עדיפא ידו באותו החוב ממנה סוף סוף לא גרע מאילו מכרה החוב לאחרים דלית בה יד כלל ואפילו הכי יכולה למחול אלא כלומר ידה כידו ופיה כפיו ומחילתה אינה מחילה זולת בעלה ודוק. ומש"ה נראה שאף הוא אינו יכול למחול זולתה אף שידו עדיפא ודו"ק:


דף פו עמוד א[עריכה]

גמ' אמר ליה הוא עושה כו' כצ"ל. ונ"ב כנ"ל להגיה וכן יראה ברי"ף ודו"ק:

תוס' בד"ה לאשה כו' זמן הכתובה לזמן השטר כו'. נ"ב פי' אפ"ה יהבינן לבעל חוב גבי מטלטלין וה"ה גבי קרקעות כגון לוה ואח"כ קנה ומכר כדלקמן דבעלמא חולקים והכא בעל חוב קודם וכן פסק הרא"ש:

בא"ד כיון שלא תקנו שתטרוף מן הלקוחות כו'. נ"ב פי' מטלטלים אינה טורפת מן הלקוחות אלא ממה שמצאה בעין כו' ודו"ק:


דף פו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה והוא שצבורים כו' אא"כ מגביהו כו' לא ברשותיה הוא דניהוי גירושין חיילי כצ"ל:


דף פז עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה אמר רבא כו' תימה לרשב"א כו'. נ"ב אבל לפי מה שפירשו התוס' במקומות אחרים דהאי אישתמוטי אינו אלא טעם למה לא יהא נאמן במיגו לק"מ ודו"ק:


דף פח עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה ועוד אין נשבעין כו' עצמה שתי כסף כו'. נ"ב פי' וממילא גבי עד אחד נמי בעינן שתי כסף לפי מה שפי' וק"ל:

בד"ה מייתי לה לידי שבועה כו' ובדרבנן לא נקיט והוא כו' כצ"ל:

בא"ד והיכא דאינו יכול לישבע כו'. נ"ב וגבי חשוד אמרינן כנגדו נשבע כמו שפירשו התוס' משום תקנת החשוד כו':

בא"ד א"נ למאן דאית ליה דבדרבנן מפכינן ובדאורייתא לא מפכינן נפקא מינה היכא דאי שבועה דרבנן היא מצי למימר השבע וטול ואי דאורייתא לא מצי למימר כו' כצ"ל. ונ"ב אינו בהדיא אלא שלשם נאמר דבדרבנן לא אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל וסוברים התוס' הוא הדין כה"ג להנשבעין ונוטלים ודו"ק:

בא"ד השבע וטול כו'. נ"ב פירוש בשאר שבועה דאורייתא שנשבעים ונפטרים ודו"ק:


דף פח עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה הוציאה גט כו' לאחר הסכנה כיון דמודה כו'. נ"ב פי' מודה שגירשה:


דף פט עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה הוציאה גט כו' ואע"פ שהגט נשאר בידה כו'. נ"ב פי' לפי מה שחושד אותה שהטמינה ולא אבדה מ"מ יכולה לומר לו מה איכפת לך הלא אפילו היה בידי לא הייתי מוכרח ליתן לך דבעינן לאינסובי וזו קרי ליה אביי א"א שהרי בעי לאינסובי כו' אבל רב נחמן דפריך לקמן לרב הונא לא חשיב זו א"א שיכול הבעל לומר וכי בעבור שאתה רוצה להנשא כו' אפסיד על ידך שאם יאבד השובר תחזור ותטרוף. על כן צריך לשנות דכתבינן אגיטא ומש"ה היכא דאין עמה גט יכול לומר לא אפרע עד שתראה הגט ונכתב עליה כו' כמו שפירשו התוס' לעיל אליבא דשמואל וה"ה שהיה יכול לומר לא אפרע כו' ודו"ק:

בד"ה במקום כו' ואמרה לא כתבת עליה כו' כצ"ל:

בד"ה גט גובה כו' ומיהו אי אמרינן לרב דאפילו כו'. נ"ב פירוש ויסבור כמו רבי יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אבל מ"מ תימה הלא מפסיד מנה שהיה יכול לטעון מנה פרעתיך מגו דאלמנה נשאתיך וה"ה דטענינן הכי ליתמי א"נ היתמי לא יפרעו אלא מנה שיאמרו הבא ראיה שבתולה היית וצ"ל דרב מוקי מתני' בעדי הינומא או באלמנה ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בד"ה מיגו כו' בעלי והתירוני להינשא כו' כצ"ל:


דף פט עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה גובה שתי כתובות כו' ותנן בסיפא שתי כתובות וגט אינה גובה אלא אחת כו' כצ"ל. ונ"ב כתובה אחת למדט שהכגתב שתי כתובות לאשתו אינה גובה אלא אחת ואי משום דגירשה ואהדרה הא תנן כתובה ושני גיטין אין לה אלא כתובה אחת: