רש"י על הש"ס/כתובות/פרק יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | מאירי | הרשב"א | הריטב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים





ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קד ב (עריכה)


הרי היא כבתחלה - ומונה כ"ה שנים משעת תביעה:

והלכה כדברי מי - כדברי ר' מאיר או כדברי חכמים:

לא שנו - דבכ"ה שנים מחלה:

אלא מנה מאתים - שהם שם כתובה:

אבל תוספת יש לה - דמתנה היא ולאו כתובה:

תנאי כתובה - תוספת:

אישתיקן קאמרת או אשקיין קאמרת - האי דמתמהת ואמרת אמר רב הכי משום דלא סבירא לך הוא ולאשתיקן קאמרת או משום דחביבה עלך ולאשקיין קאמרת דאי אמרה רב משקית לי חמרא דשפיר אמר:

אינתת אחוה הואי - ומת בלא בנים וירשו רב חייא אחיו:

לא כתובה ולא מזוני - דאלמנה בבית אביה אינה גובה אלא עד כ"ה שנים כרבנן:

בכתפאי אמטאי לה - מזונותיה מיום ליום:

הא נמי משום כיסופא - מחמת הכבוד הזה שעשית לה:

אדרכתא - פסק דין לגבות נכסיו בכל אשר תמצא:

אמרה ליה - לרבא:

ליהדר לי פירי - דארעא דשיעור כתובתאי דאכל מיומא דאיכתיבא לי אדרכתא עלייהו שמאותו היום הם ברשותי דהכי אמר רבה בפ' המפקיד (ב"מ דף לה:) גבי שומת ב"ד לוקח מאימתי אכיל פירי אמר רבה מכי מטי אדרכתא לידיה אביי אמר משנחתמה רבא אמר מכי שלמו יומי אכרזתא:

אישתמודענא - הכרנו שהנכסים הללו שכתבנו אדרכתא זו עליהם של מת היו ששיעבוד כתובתה של זו עליהם:

לאו שפיר כתיבא - שנכתבה על כל שדות של זה ושדות שלו אינן משועבדות לכתובתיך אלא אותן שירש מבעליך:

תיזיל אדרכתא - דלא שפיר כתיבא:

אשקול - פירי מיום שמצאתי שדה משדות המת והראתי אדרכתא שבידי לבית דין ושמאוה והכריזו עליה ל' יום כמשפט דאפילו לרבא דמרע כח הלוקח טפי בפרק המפקיד (שם דף לה:) מודה דמכי שלמו יומי אכרזתא אכיל לוקח פירי:

אבל היכא - דאדרכתא בטעות כתיבא לא זכית בה עד דמטיא ארעא לידך שהרי מכח אדרכתא שמאוה בית דין והכריזו:

והא מר הוא דאמר - בפרק שנים אוחזין (שם דף טו:):

אחריות טעות סופר הוא - שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים שלא הלוה זה מעות אלא באחריות שיעבוד נכסיו והסופר טעה הכא נמי ב"ד צוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת והוא טעה דלא כתב אישתמודענא והכל יודעים שלא נכתבה אלא על נכסי המת:

בהא רבה בר שילא - שצוה לכתוב ליך אדרכתא טעה וסבור שתגבה מנכסים שלו:

דאזלה ומשבחה להו - לשדה ששמו לה ב"ד:

ודבעלה מכספי - שלא ישביחם היורש שהוא בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה ויאמר לה טלי שלי המשועבד ליך:

ואתי לאפוקי לעז על בית דין - שלא עיינו בתקנתא של זו:

פרק שלוש עשרה - שני דייני


מתני' שני דייני גזירות - מפרש בגמרא:

חנן אומר שני דברים - שלא היו חכמים מודים לו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קה א (עריכה)


תשבע בסוף - כשישמעו בו שמת ותבא לגבות כתובתה תשבע שלא עכבה בידה משל בעלה כלום:

ולא תשבע בתחלה - בשעת גיבוי מזונות: גמ' אדמון בן גדאי:

גוזרין גזירות - קנסות: קיטמה נטיעה גרסינן בב"ק גבי בהמה שנכנסה לרשות הניזק והזיקה קטמה נטיעת אילן כמה שמין אותה:

שתי כסף - שתי מעות: בתי דינין של עשרים ושלשה:

בתי כנסיות - להתפלל:

בתי מדרשות - למשנה ולתלמוד:

בתי סופרים - ללמוד תינוקות:

נוטלין שכרן - ומתפרנסין הימנו לפי שלא היו עסוקין במלאכתן:

ברשיעי עסקינן - שנוטלין שכר לדון יותר מכדי חייהן:

לא ספקו - למזונות:

אע"פ שלא רצו - ליטול:

איסתירא - סלע:

בתורת שוחדא - שלא תחייבני אם זכאי אני:

בתורת אגרא - שכר טורח:

הנוטל שכר לדון - משנה היא במס' בכורות (דף כט.):

אגר דינא - לא אומר לכם הדין כי אם בשכר כך וכך:

אגר בטילא - שהיה בטל ממלאכתו:

דהוה תהי באמברי דחמרא - מריח באוצרות יין אי זה ראוי להתקיים והקרוב להתקלקל ימכרוהו מיד ושכר זה היה מצוי לו בכל יום:

כי הא - דבטילא דמוכח שרי:

הבו לי גברא דדלי - מיא משקה שדותי:

בחריקאי - במקומי חריקאי אומר אני שהוא לשון פגום כמו קרנים חרוקות דשחיטת חולין (נט:) כלו' שאני מסתלק ונפגם מקומי:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קה ב (עריכה)


אינו נפטר מן העולם - והכי קאמר ק"ו שיסמא את עיניו כשיהא טפש בסופו וישב לדון:

שאינו צריך כלום - שהוא עשיר ואין צריך להחניף:

דשאיל שאילתא - דרגיל לישאל מבני עירו בהמות וכלים:

מאי טעמא דשוחדא - למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי:

אין אדם רואה חובה לעצמו - אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוין לדין אמת:

שהוא חד - הנותן והמקבל נעשים לב אחד:

בני מחוזא - עירו של רבא:

מינייהו - מקצתם אוהבים אותי אותם שזכיתי:

אם מרחם - אם אוהבים נעשו כולם אוהביי:

במברא - גשר:

יהיב ליה ידא - לסומכו:

כנתא דפירי - סל פירות מפרדס של רבי ישמעאל: זוזא זוג:

בהדי דאזיל ואתי - בכל אשר הולך ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס ובאין לו פתחי זכיות ואומר בלבו הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין:

ראשית הגז - בכל שנה שגוזז אותן חייב ליתן לכהן אחד מששים:

גילדני דבי גילי - דגים קטנים:

וכי אלישע אוכל ביכורים היה - והלא לא כהן היה שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו על שבט גד דכתי' ויעני ושפט בבשן ומצינו במסכת פסחים באלו דברים (דף סח.) דשפט דהאי קרא הוא אביו של אלישע:

שמע מינה קריביה הוא - להכי פסול ליה לדינא:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קו א (עריכה)


האי עשה והאי עשה - מצות הדיינים עשה ושפטתם צדק:

עשה דכבוד תורה - דיניה דהאי גברא דהוא עשה דאיכא כבוד תורה דרב ענן בהדיה עדיף:

סדר אליהו רבה - שלמד חוץ לתיבה סדר אליהו זוטא שלמד בתוך התיבה:

הוה ריתחא - כעס של מקום ובא רעב לעולם:

דכי מיפטרי - תלמידיו ממנו לעמוד מבית המדרש:

הוו פיישי גביה - אוכלי שלחנו תרי אלפים ומאתים דכתיב עשרים לחם ולחם בכורים הא עשרים וחד וכרמל הרי עשרים ותרתין וכל אחד לפני מאה איש הרי תרי אלפין ומאתים:

בתליסר אמוראי - השומעין מפיו ומשמיעין לרבים זה מכאן וזה מכאן ומלפנים ומלאחור ומתחלקין למקומות הרבה שהיה העם רב:

וכסי ליה ליומא - מאפיל את החמה והיה ניכר בא"י:

מגיהי ספרים - של כל אדם ואדם שאסור להשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה וראו בית דין שהיו מתעצלין בדבר והפקירו תרומת הלשכה לכך:

בית אבטינס ובית גרמו במסכת יומא (דף לח.): בדבבי - בפרכות שכנגד הפתחים דלצניעותא עבידי ואינן תחת בנין אבל כל צורך בנין כגון פרכות המבדילות בין היכל לקדשי הקדשים שהיו במקדש שני במקום אמה טרקסין שעשה שלמה בבנין ראשון ואנשי הגולה עשו את ההיכל גבוה מאד ולא יכול בנין בעובי אמה להתקיים בגובה כזה ולהרחיבו לא יכלו לפי שמקצרים את ההיכל או את קדשי הקדשים ועשו שתי פרכות וביניהם אמה כדאמרינן במסכת יומא (דף נא:) ואותן פרכות נעשו מקדשי בדק הבית:

ז' שערים - לעזרה:

שתים בדביר - תחת אמה טרקסין:

ושתים כנגדן בעליה - להבדיל בין עליית היכל לעליית קדשי הקדשים וגם הן במקום אמה טרקסין:

המגדלות בניהן לפרה - בחצרות הבנויות בסלעים בירושלים ותחתיהם חלל מפני קבר התהום כדתנן במס' פרה (פ"ג משנה ב') ומייתינן לה בפרק הישן תחת המטה (סוכה דף כא.) ובאין נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם בניהם לצורכי פרה אדומה לעסוק בשריפתה ומילוי מימיה ולהזות כל שבעה על כהן השורפה כדאמרינן במסכת יומא (דף ד.) ומעלה זו עשו לה להתעסק בה תינוקות שלא נטמאו מימיהם מפני שזלזלו בה לעשותה בטבול יום כדתנן מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרין במעורבי שמש היתה נעשית:

נשים יקרות - עשירות:

מפרנסות - בלבוש וכסות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קו ב (עריכה)


כלי שרת - שמשרתין בהן במזבח החיצון שהוא בנין של אבנים:

וככלותם - לחזק את בדק הבית בימי יהואש ופסוק זה בדברי הימים:

שגבו - לצורך בדק הבית והותירו שאין צריכין לכולו עושין מן המותר כלי שרת:

מאי הוי - הא לא לקדושת קרבן גבו:

כסף שיש לו שיריים - כסף הקופות שהוא נתרם מן הלשכה ושיריים נשארים בלשכה:

זה תרומת הלשכה - כסף שבקופות:

ואימא שיריים גופייהו - משיריים הנותרים בלשכה כלי שרת באין ולא מן התרומה עצמה:

העולה עולה ראשונה - מנין שלא יהא דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה והוינן בה מאי תלמודא ואמר רבא העולה משמע העולה האמורה ראשון בסדרי קרבנות והיא עולת הבקר שנא' ואמרת להם זה האשה כו' וה"א יתירא קא דריש וה"נ את שאר הכסף בכסף שיש לו שאר:

מזבח הזהב - כלי הוא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי:

ולבונה - של לחם הפנים:

מותר נסכים - פליגי בה במס' מנחות בפרק שתי מדות (דף צ.) רבי חייא ב"ר יוסף אמר בירוצי מדות שהמספקין סלתות שקבלו מעות הקדש לספק סלתות כל ימות השנה מודדין להקדש במדה מבורצת טפופה ולא מחוקה והמקריבן מוחק המדה והם מותר נסכים ומוכרים אותן ור' יוחנן אמר כאותה ששנינו המקבל עליו לספק [כל ימות השנה להקדש] סלתות מארבע סאין בסלע ועמדו משלש שנתייקרו מספק מארבע והמקבל לספק משלש והוזלו ועמדו מד' מספק ד' וזו היא ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח:

מזבח העולה - שהוא בנין בא מקדשי בדק הבית:

חוץ לחומת העזרה - כגון עזרת נשים והחיל וחומת העיר ומגדלותיה באים משיריים הנותרים בלשכה כשתרמוה בקופות:

תנאי היא - דאיכא למאן דאמר כלי שרת מתרומת הלשכה באין:

מותר תרומה - הנשאר בקופות בר"ח ניסן שמכאן ואילך אין לוקחין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה כדאמרינן בר"ה (דף ז.) קרבנות צבור הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן החדש:

ציפוי לבית קדשי הקדשים - מחפין בהם הרצפה והכתלים: מותר ריוח פירות ולקמן מפרש מאי ניהו:

לקיץ המזבח - כשהוא בטל מנדרים ונדבות לוקחין עולות ומקריבין בשר למזבח ועורות לכהנים:

וזה וזה - ר' עקיבא ור' חנינא:

לא היו מודין - שיהא שום מותר בפירות:

והשכר מקיצין בהן - והקרן לכלי שרת כדקאמר רבי ישמעאל:

מאי זה וזה לא היו מודים - מאי פירושא דלא היו מודים כדתנן דפליג ר"ע אדרבי ישמעאל ולא הודה לו שיהו משתכרין בשל הקדש:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קז א (עריכה)


פוסקין מזונות - ב"ד יורדין לנכסי מי שהלך למדינת הים ופוסקין מזונות לאשתו:

בששמעו בו שמת כ"ע לא פליגי - דפוסקין דלמאי ניחוש לה אי לצררי הרי סופה לגבות כתובתה ותשבע שלא עיכבה משלהם כלום ואי לשמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה עליה משמת אינה משועבדת לו מעשה ידיה וא"ת והרי היא משועבדת ליתומים ואף הם יאמרו לה כן אף הוא לא היה יכול לומר לה אלא א"כ היא מתרצה:

צררי - צרורות כספים נתן בידה למזונות:

חיישי' שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך - וקבלה עליה:

איכא בינייהו גדולה - הראויה להתפיסה מעות ולא ספקה מזונות במעשה ידיה שהן שני בצורת או שאינה בעלת מלאכה לצררי איכא למיחש לצאי מעשה ידיך במזונותיך ליכא למיחש דכיון דלא ספקה לא קבלה עליה:

אי נמי קטנה - ובעלת מלאכה והשנים כתקנן:

וספקה - לרב זביד פוסקין דלא עביד איניש דמתפיס צררי לקטנה לרב פפא אין פוסקין דאיכא למימר צאי מעשה ידיך למזונותיך אמר לה:

ואם בא ואמר פסקתי לה מזונות - אתפסתיה צררי:

נאמן - ובשבועה ומחזרת מה שנתנו לה ב"ד:

לאחר שמועה - לאחר ששמעו בו שמת בא:

ולא דבר אחר - מפרש לקמיה:

במשרה אשתו ע"י שליש - העמיד אפוטרופוס לזונה ועכשיו משך האפוטרופוס את ידו דהשתא ודאי לצררי ליכא למיחש ולא לשמא אמר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך:

אי הכי - דהשרה אותה ע"י שליש אפי' בניו ובנותיו נמי דהא גלי דעתיה דניחא ליה שיהו נזונין משלו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קז ב (עריכה)


צדקה - אין ב"ד פוסקין צדקה לעניים מנכסיו בזמן ששאר בני העיר פוסקין עליהן צדקה:

תכשיט - בשמים להתקשט בהן אשתו:

שלשה חדשים הראשונים - שאינה יכולה לא להנשא ולא להתייבם ניזונת משל בעלה:

עמד בדין - ואמרה לו כנוס או חלוץ:

רצתה ניזונת כו' - שהאשה נאמנת לומר מת בעלי ותינשא וכשם שנאמנת לינשא כך נאמנת ליטול כתובתה כדאמרינן במסכת יבמות מספר כתובתה נלמד לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי:

מתפרנסת והולכת כו' - כתובה לא גביא שמא לא גירשה ובגירושין לא האמינוה אבל מזוני יהבינן לה ובפרעון כתובה ממה נפשך אם גירשה הרי נטלתן בכתובתה ואם לאו הרי הוא חייב במזונותיה:

איהי היא דאפסדה אנפשה - שאמרה גרשני וגרושה אין לה מזונות וכי תימא כיון דשמעה שמת תגבה כתובתה יחד אין הכי נמי והאי דקאמר מתפרנסת והולכת אם אינה רוצה ליטול כתובתה דסבורה שמא לא מת ונוח לה ליטול לשם מזונות שאם יבא בעלה תהא כל כתובתה קיימת ומתפרנסת עד כדי כתובתה ותו לא יהבינן לה:

מאני דקוניא - כלי חרס שמחפין עליהם עופרת שקורין פלומבלי"ר בלע"ז:

ירוקי אסירי - לענין חמץ בפסח וגיעולי עובדי כוכבים ויין נסך:

חיורי שרו - לפי שהעופרת מחליק את החרס ואינו מניחו לבלוע אבל הירוקים מעורב צריף שקורין אלו"ם בתוך העופרת והוא עז ומחלחל את החרס ובולע והכי אמרי' במסכת ע"ז (דף לג:) דמצרפי ובלעי:

קרטופנא - ביקועי קיריויני"ש בלע"ז:

מתני' חנן אומר איבד את מעותיו - שלא אמרתי לך הלוני ואני אפרע אבל אם הלוה את האשה מעות למזונותיה על מנת שתשלם לו הוא תובעה והיא תובעת הבעל וישלם כדאמר לעיל בממאנת ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה טעמא דמיאנה הא לא מיאנה משלם: גמ'


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קח א (עריכה)


שוקל לו את שקלו - שוקל בשבילו שקל שהוא חייב לכל שנה לקרבנות צבור:

ופורע לו את חובו - אם חייב ממון לנושה מותר לזה שיפרענו בשבילו:

ומחזיר לו אבידתו - אם ראה חמורו תועה מותר להשיבו:

במקום שנוטלין שכר - על טורח השבתה:

תפול - הניית השכר להקדש שהרי שניהן מודרין בהנאה זה מזה:

מצוה קא עביד - כלומר מצוה בעלמא קא עביד ואינו מהנהו לזה שאם לא שקל עליו לא הפסיד כלום שיש לו חלק בקרבנות:

דתנן תורמין - את הלשכה בשלש קופות:

על האבוד - אף על מי ששלח שקלו ואבד:

ועל הגבוי - שעדיין לא הגיע כאן:

ועל העתיד לגבות - ואפילו לא נגבה לאחר מכאן יש לו חלק בתרומה ובקרבנות אלא שחיסר מצוה נמצא שכר המצוה על הנותן:

משתרשי ליה - מרויחו:

חנן היא דאמר איבד מעותיו - זה שפרנס את אשת חבירו ונתכוון לשם הלואה שישלם לו בעלה איבד מעותיו ואין יכול לומר לו את חובך פרעתי שלם לי והוא הדין נמי לכל חוב שעליו ועמד חברו ופרעו וזה לא אמר לו הלויני אינו חייב לו כלום וכיון דאילו פרעיה לשם הלואה לאו הלואה היא כי פרעיה נמי לשם מחילה לאו מידי יהיב ליה:

אפילו תימא רבנן - דאמרי חייב אע"פ שלא אמר לו הלויני וגבי שאר חוב נמי חייב לשלם וכי מחיל אסור במודר הנאה והכא דקתני פורע לו את חובו בשלוה זה תחלה הלואה מן המלוה על מנת שלא לפרוע עד שירצה לא יוכל הנושה ללחצו הלכך לאו מידי יהיב ליה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קח ב (עריכה)


כיסופא מי לית ליה - דקא מיכסיף מן המלוה תמיד הלכך אי רבנן היא דאמרי דלענין חוב לוה ע"מ לפרוע ופרע חברו בשבילו חייב לשלם וגבי מודר הנאה מחילה היא ואסיר כי לוה ע"מ שלא לפרוע נמי הנאה היא ומחילה מחיל גביה ואסיר אלא חנן היא ובין בחוב העומד לפרוע בין בעומד שלא לפרוע לית ליה גביה מידי ולאו מחילה היא ואע"ג דסלקיה מפרעון ומכיסופא:

מתני' נכסים מועטין - מפרש בבבא בתרא שאין בהן פרנסת שנים עשר חדש לזכרים ולנקבות:

הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים - תקנת חכמים היא:

הפסדתי - בתמיה:

גמ' מאי קאמר - אם בשביל שאני זכר הפסדתי משמע אם בשביל שאני זכר וכחי יפה הפסדתי ומהו יפוי כחו:

מתני' והודה לו בקנקנים - רקים בלא שמן:

גמ' בטוענו מדה - לא תבע ממנו קנקנים אלא שמן הפקדתי אצלך ומאי כדי שמן דקתני מתני' מדה מלא עשרה כדי שמן דהוי ליה טענו חטים והודה לו בשעורים:

בבורך - בור שלפני הבד:

קנקנים לא טעין ליה - וכי הודה לו בקנקנים לאו הודאה היא:

כדים מלאים - כדים ושמן משמע:

עשרה כדי שמן - ולא אמר מלאים:

יש בלשון הזה לשון קנקנים - כיון דלא אמר ליה מלא עשרה אין זה טוענו מדה אלא עשרה כדים מלאים והוה ליה טענו חטים ושעורים:

אלא טעמא כו' - לשון קושיא הוא לאותובי למאן דאמר פטור דדוקיא דמתני' כרב נחמן מדקתני הטוען את חבירו כדי שמן ולא קתני כדים מלאים שמן שמעינן מינה דמשום דאין בלשון הזה לשון קנקנים פטרי רבנן הא אם תבעו שניהם חייב:

נעשה כמי שתבעו רימון בקליפתו - לא דמו כדים ושמן לחטים ושעורים דכולי חדא מילתא הוא וממין הטענה הוא:

שמן - בלא קנקנים מנטר בבור:

אלא הכא במאי עסקי' כו' - אלא לא תימא כמו שטענו רימון אלא ר' חייא מוקי למתניתין כגון שהודה במקצת קנקנים ומקצתם כפר דבקנקנים גופייהו איכא כפירה והודאה ואי יש בלשון התביעה לשון קנקנים מיחייב עלייהו שבועה ושבועה דשמן דקא מחייב אדמון משום גלגול היא דקסבר יש בלשון התביעה לשון קנקנים:

מתני' ופשט לו את הרגל - לשון בזיון הוא ואמר נואש שאינו חש לדבריו טול טיט שעל גבי רגלי ואני שמעתי תלה אותי על עץ ואין לי מה ליתן: גמ'


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קט א (עריכה)


במה דברים אמורים - אברייתא קאי:

איפכא מיבעי ליה - אם באת לכוף את האב איפכא מסתברא טפי לפי שהגדולה תנאה תנאי:

אפי' בברייתא - כשפסקה היא לעצמה: הכי גרסינן א"ר זירא אמר רבה בר ירמיה שני דברים שאמר חנן הלכה כיוצא בו שבעה דברים שאמר אדמון אין הלכה כיוצא בו מאי קאמר כו': כיוצא בו דחנן רבן יוחנן בן זכאי כיוצא בו דאדמון רבן גמליאל:

אין הלכה כיוצא בו - שלא ראה את דבריו אלא בשלשה שהיה לו לראות את דבריו בכולם:

מתני' העורר על השדה כו' - ראובן מערער על שדה שביד שמעון ואומר לוי שמכרה לך גזלה ממני:

והוא חתום - על שטר המכירה שכתב לוי לשמעון כשמכרה לו:

אדמון אומר - יכול הוא שיאמר מה שלא ערערתי בשעה שלקחת מלוי וחתמתי בתוך השטר עד לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך בדין:

איבד את זכותו - דהואיל וחתם הודה שאין לו עסק בה:

עשאה - המוחזק בה סימן לאחר שלא מכר לראובן זה העורר עליה אלא לאיש אחר היה מוכר שדה מצד זו ומצר לו ארבעת מצרי השדה וכתב לו במצרים מצר פלוני שדה שלי ועשה שדה זו סימן מצר ללוקח ובשמו של מוכר וזה חתם על אותו שטר ולא ערער:

איבד את זכותו - אפילו לאדמון דאין לומר כאן השני נוח לי:

גמ' אבל דיין - שהובא שטר המכירה בבית דין לקיימו כמשפט קיום שטרות שהעדים באין ומעידין על כתב ידם והדיינין כותבין שטרא דנן נפקא לקדמנא ואסהידו סהדי אחתימות ידייהו ואישרנוהי וקיימנוהי:

לא איבד זכותו - שלא ידע מה כתוב בו שיערער עליו:

דתני רבי חייא אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ קראוהו - שהרי על דברי השטר הם באים להעיד:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קט ב (עריכה)


אבל הדיינים חותמין - בקיום אע"פ שלא קראוהו שהרי אינן מעידין אלא ששטר זה בא לפנינו והעדים הכירו שהיא חתימתן:

לא שנו אלא לאחר - דוקא נקט מתני' סימן לאחר אבל עשאה המוחזק בה סימן לעצמו של ראובן זה העורר עליה שהיה שמעון מוכר שדה שבצדה לראובן זה העורר עליו וכשמצר לו סימני המצרים כתב על שדה זו מיצר פלוני שלי ולא מיחה ראובן:

אי לאו דעבדי הכי - אם לא שתקתי:

למימסר מודעא - לומר לעדים בסתר הוו יודעין שעל שדה זו שאצל זו שאני לוקח אני מערער ומה ששתקתי למה שכתבה במצריה בשמו שאם אני מוחה לא ימכור לי זאת:

חברך חברא אית ליה - ויודיעוהו ושוב לא ימכור לי:

תלם אחד - מענית המחרישה על פני כל השדה שמכר הודיתי לו בין שדה זו שאני עורר ובין אותה שמכר ועל אותו תלם כתב מצר פלוני שלי וחתמתי על השטר ולא מחיתי:

הב ליה מיהת תלם אחד - לאחר שהביא אפוטרופוס של יתומים ראיה שהיתה של אביהם וגזלה הימנו ולא היה למחזיק זכות בה אלא לפי שעשאה אביהן סימן בשמו של מחזיק א"ל אביי לאפוטרופוס זיל הב ליה למחזיק מיהת תלם אחד:

הוה - על אותו תלם:

ריכבא דדקלא - שורת דקלים מורכבין זה על גב זה:

חזרתי ולקחתיו הימנו - לאחר שעשיתיו סימן בשמו:

נאמן - דהפה שאסר הוא הפה שהתיר דמאחר שיש עדים שהיתה שלו ונגזלה הימנו אין לזה זכות באותו תלם אלא על פיו של זה שעשאה סימן לאחר והרי חזר ואמר לקחתיו:

מתני' ואבדה דרך שדהו - שהחזיקו בה בעלי השדות שבמצריו:

ילך לו בקצרה - על כרחם יטול לו דרך לשדהו אבל דרך קצרה יברור לו שלא ירבה ליטול:

גמ' שפיר קאמר אדמון - דקס"ד כשארבעת השדות שסביבותיו של אדם אחד הן דממה נפשך אורחיה גביה הוא:

ארבעה בני אדם - דכל חד וחד מדחי ליה דרכך לאו גבאי הוא:

וארבעה דאתו מכח חד - שלקחוה מאיש אחד אחר שהלך זה:

אי שתקת שתקת - ואוזיל גבך. כשתקנה הדרך ממני:

ההוא דאמר - בשעת מיתתו:

היינו מתני' - דאזלא גבי כל חד וחד ומצי מדחי לה כרבנן:

כל חד וחד מצי מדחי ליה - של מזרח אומר לו בצפון דרך שלך ואין לך אצלי כלום וכן כל אחד ואחד:

הכא דקלא גבייהו הוא - שהרי כל הנכסים היו יחד בשעת צוואה ועל כולם הטיל הדקל ולא פירש איזהו:

ושבק תרי פלגי דדקלא - שהיה לו בשותפות ושאר דקלים הרבה היו לו והיתומים היו נותנין לה אותן שני חצאין שיש טורח בהן יותר:

קרו אינשי כו' - ועל כרחה ידה על התחתונה שהנכסים בחזקת היתומים וזו אינה באה עליהם אלא מכח הצוואה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קי א (עריכה)


מתני' והלה הוציא שמכר לו שדה - הלוה הוציא עליו שטר מכירה מאוחרת לשטר ההלואה ואומר שטרך מזוייף או פרוע שאם הייתי חייב לך לא היית מוכר לי את השדה שהיה לך לגבות את חובך:

זה היה פקח שמכר לו את השדה - לפי שהיה זה מבריח מטלטליו ולא היה לו מהיכן ימשכננו על חובו ועכשיו יטול את הקרקע: גמ' באתרא שהלוקח יהיב זוזי והדר כתבי שטר מכירה כולי עלמא לא פליגי. שהיה למוכר לעכב בחובו המעות שקיבל ולא יכתוב לו השטר וכיון שכתבו הוכיח שאין לו עליו חוב:

למימסר מודעא - ואיני מוכר לו אלא שאוכל למשכנו:

חברא אית ליה - ויודיעהו ולא יקח עוד השדה:

מתני' שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה - ראובן על שמעון ושמעון על ראובן שטר שהוציא ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר:

אדמון אומר - יכול שמעון לומר לראובן:

אילו חייב הייתי לך - כדברי שטרך כיצד אתה לוה ממני אחרי כן היה לך לתבוע את חובך ממני:

זה גובה וזה גובה - אפילו החוב שוה אין אומרים יעכב זה מלוה של חברו בשביל מלוה שהלוהו אלא ב"ד יורדין לנכסי כל אחד ומגבין לשכנגדו את חובו:

גמ' הפוכי מטרתא למה לי - הנושא שני מרצופין של עור ומשאן שוה מה יתרון לו להפוך של ימין לשמאל ושל שמאל לימין:

בשלו הן שמין - מה שאמרו חכמים בעל חוב בבינונית בקרקעות הלוה שמין שאם יש ללוה שדה שהיא בינונית לכל אדם ואצלו היא עידית ששאר שדותיו גרועות הימנה אין ב"ח גובה הימנה:

ורב ששת סבר בשל כל אדם הן שמין - וסוף סוף כי הדר אתי האי למיגבי בינונית שהיתה שלו שקיל:

ולרב נחמן - נהי נמי דבשלו הן שמין מאי חזית כו':

סוף סוף כי אתו למיגבי בהדי הדדי אתו - שהרי שניהן הוציאו שטרותיהן בבית דין:

מר סבר בשלו הן שמין - ולאו הפוכי מטרתא הוא דממה נפשך איכא רווחא לבעל זיבורית דאי חבריה קדים ברישא וגבי איכא גביה עידית ובינונית וזיבורית ומגבי להאיך בינונית ואי איהו קדים וגבי בינונית הויא גביה עידית ומגבי לחבריה זיבורית:

ומר סבר בשל עולם הן שמין - וכיון דבהדדי אתו למיגבי יהבי בית דין בינונית לבעל זיבורית ברישא והדר גבי לה מיניה הלכך הפוכי מטרתא הוא:

תנן זה גובה וזה גובה - נהי נמי דאית להו לרבנן ששניהם השטרות כשרים יעמוד זה בשלו וזה בשלו אלמא ש"מ בשלו הן שמין ולאו הפוכי הוא:

כגון שלוה זה לעשר - שלא יוכל הנושה לתובעו עד עשר שנים דאיכא רווחא דהמתנה:

אילימא ראשון לעשר - ושני בא אצלו לסוף שנה ולוה לחמש:

בהא לימא אדמון כו' הא לא מטא זמניה - ונוח היה לו לזה שהלוהו. ויתבענו לסוף חמש ועדיין יהא חובו מעוכב בידו עד השלמת עשר משיהא פורע לו בחובו:

אי דמטא זמניה - אם שלמו חמשת השנים כשבא המלוה ללוות מן הלוה:

מ"ט דרבנן - דמכשרי שטרו של מלוה ראשון הרי הגיע זמנו והיה לו לתובעו ולא ללוות דעבד לוה לאיש מלוה:

לא צריכא דאתא - לגביה ולוה הימנו ביומא דמשלם חמש:

ביתמי עסקינן - שמת אחד מהן והיתומים באים ותובעים ואין להם קרקע שיהא שכנגדם גובה שטרו מהן דלא משעבדי מטלטלי דיתמי לבעל חוב: ה"ג ולוקמה דאית להו ליתמי זיבורית ואית ליה לדידיה עידית ובינונית דאי נמי בשל כל אדם הן שמין אין נפרעים כו':

מתני' ג' ארצות לנשואין - שלש ארצות הן בארץ ישראל חלוקות לענין נשואי אשה שאם נשא אשה באחת מהן אינו יכול לכופה לילך אחריו מארץ אל ארץ:

אין מוציאין - מזו לזו לא מעיר לעיר ולא מכרך לכרך. כרך גדול מעיר והוא מקום שווקים ומכל סביביו באים שם לסחורה וכל דבר מצוי בו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קי ב (עריכה)


אבל לא מעיר לכרך - בגמ' מפרש טעמא:

שהנוה היפה בודק - את הגוף למי שבא מנוה רע ומתוך כך חלאים באים עליו:

גמ' ישיבת כרכין קשה - שהכל מתיישבין שם ודוחקין ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר אבל בעיר יש גנות ופרדסים סמוכים לבתים ואוירן יפה:

שנוי וסת - אפילו לטובה:

במרום הרים כרמו - שאין בידו ממון לקנות במקום טוב וקונה בראש ההר וכל זבלים שהוא מוציא לו נופל וזב לכרמים שתחתיו:

מתני' הכל מעלין - את כל בני ביתו אדם כופה לעלות ולישב עמו בירושלים:

אחד האנשים ואחד הנשים - אף האשה כופה את בעלה לעלות ולדור שם ואם לאו יוציא ויתן כתובה כדקתני בברייתא בגמ' בהדיא:

מעות קפוטקיא - גדולות ושוקלות יותר משל א"י:

גמ' לאתויי עבדים - היה לו עבד עברי ילך העבד אחריו על כרחו:

ואיידי דתנא כו' - דאילו משום מנוה הרע לנוה היפה לא איצטריך כיון דאשמעינן דמעלין מנוה היפה לנוה הרע כל שכן דאין מוציאין אפילו מן הרע ליפה:

לעלות - מחוצה לארץ לארץ וכן משאר גבולין לירושלים:

לצאת - מירושלים לגבולין או מארץ לחוצה לארץ:

מקולי כתובה שנו כאן - כאן הקלו בכתובה וזו אחת מקולי כתובה:

קסבר כתובה דאורייתא - הילכך בתר שיעבוד אזלינן כדין כל שטרי חוב:

כתוב בו כסף סתם - מאה כסף ולא פירש אם סלעין אם דינרין אם פונדיונין:

מה שירצה לוה מגבהו - ואפילו איסרין:

ואימא נסכא - חתיכות כסף היה לכך לא פירש:

ואימא פריטי - ותאמר שיתן לו נחשת או כסף שוה מאה פרוטות:

וכי מי - אמר לו לדוד כן. אלא מפני שהיה צריך לברוח ולצאת מארץ ישראל אל מלך מואב ואל אכיש:

דבעי ר' זירא למיסק - ורב יהודה מוחה בידו להכי הוה משתמיט מיניה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קיא א (עריכה)


בכלי שרת כתיב - קרא דלעיל מיניה כתיב כי כה אמר ה' אל העמודים ועל הים ועל המכונות וגו':

שלא יעלו בחומה - יחד ביד חזקה:

אם תעירו ואם תעוררו - שתי שבועות בכל אחת:

שלא יגלו את הקץ - נביאים שביניהם:

ושלא ירחקו את הקץ - בעונם ל"א שלא ידחקו גרסינן לשון דוחק שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי:

ושלא יגלו את הסוד - אמרי לה סוד העבור ואמרי לה סוד טעמי התורה:

מתיר את בשרכם - לשון הפקר:

ובל יאמר שכן חליתי - כלומר אל יתרעם לומר צר לי כי כולם נשואי עון:

אתה על אדמה טמאה תמות - מקרא הוא בנבואת עמוס:

ארונו בא - לקוברו בא"י:

כך אסור לצאת מבבל - לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד:

דנפק מפומבדיתא לבי כובי - לגור שם:

א"י קולטתן - כדמפרש:

אילימא ליוחסין - שנושאין נשים מא"י והא בבל מיוחס טפי דאמר מר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עא.):

כל הארצות - הרי הן אצל בבל:

כעיסה - המעורבת שאין ניכר בה מה בתוכה כך כל המשפחות ספק:

אלא לענין קבורה - של בבל מוליכין ארונותיהם ליקבר בא"י ושל שאר ארצות הרחוקים מא"י וקרובים לבבל קוברים בבבל שיש שם זכות תורה:

וקרו ליה - לימות המשיח:

לעם עליה - על א"י:

ההוא בנפלים כתיב - ולעולם בא"י:

אינן חיים - בתמיה:

ע"י גלגול - מתגלגלים העצמות עד א"י וחיין שם:

מחילות נעשה להם בקרקע - ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד א"י ושם מבצבצין ויוצאים:

דברים בגו - יש כאן דברים מסותרים בדבר זה וצריך לתת להם לב:

שצדיק גמור היה - ולא היה צריך לזכות א"י:

שלחו ליה אחוהי לרבה - רבה בר נחמני בפומבדיתא היה והיה לו אחים בא"י ושלחו אגרת זו כדי שיעלה אצלם:

אילפא מוסיף בה דברים - עוד שלחו לו כן:

מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחת - שנתן בה עיניו והיא בח"ל:

ואע"פ שחכם אתה - יפה לך לעלות כאן ללמוד מפי רב שאין דומה הלומד מעצמו כו':

וא"ת אין לך רב - כאן שיוכל ללמדך:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קיא ב (עריכה)


שאין בה סמיכה - כמו במטות או בקתדראות יש סמיכה בספסלין וכסאות אין סמיכה:

אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור - מספקא ליה אי חוששין לזרע האב אי לא הלכך אפי' היא בת חמורה נקבה אין מרביעין עליה חמור שמא חוששין לזרע האב ונמצא מרביע כלאים ורבנן פליגי ליה ואמרי אין חוששין לזרע האב ואם בת סוסיא היא מרביעין עליה סוס ואם בת חמורה היא מרביעין עליה חמור הכי איתא בפרק אותו ואת בנו:

רפאים בל יקומו - מרפה עצמו מדברי תורה:

וארץ רפאים תפיל - וארץ לרפאים תפיל:

מצאתי להם תקנה - יהנו לתלמידי חכמים מנכסיהם:

העושה פרקמטיא - מתעסק בממון ת"ח כדי להגיע לידם שכר והם פנויין לעסוק בתורה ע"י אלו וכתיב חיים כולכם היום ע"י דיבוקן של תלמידי חכמים יזכו לחיות:

גלוסקאות וכלי מילת - דרוש פסת בר לשון פיסת היד שהיא רחבה וחטה רחבה לא משכחת אלא פת אפויה וכלי מילת דרוש פסת ל' כתונת פסים:

שתתמר - לשון תומר דקל:

קינן בלפת - ניקב בו עד שעשה לידתו בתוכו ואעפ"כ שקלו את המותר ששים ליטרין:

נפשח - נבדל אחד מהן מן הקלח:

והיינו עולים בסולם - ללקט עליו העליונים:

ודם ענב תשתה - מתוך הענבה תשתהו ולא תצטרך לדורכו:

חומר - כור והוא שלשים סאין:

גרבי - סאה:

אין לך כל אילן סרק - שלא יעשה פרי:

אין בו יין - אין בו ליחלוח בפרי:

סותה - לשון הסתה שהיין מסית את השכור:

רמוז לי בעיניך - ותתרגם לשון שחוק ומחוך חוך לי בעינים שלך וטוב לי מיין כשתראני פנים צהובות ושוחקות:

ואחוי לי שיניך - אף זו לשון שחוק שהשוחק שיניו נגלין:

איפגר - לשון בטול:

דלית - כרם המודל על גבי כלונסות טריליא"ה בלע"ז:

הוה עבדא טפי - שהרי ראית שבכל יום היין מתמעט מן האשכולות וזהו עונש הבטול:

קדמתי בנשף - קודם עמוד השחר:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קיב א (עריכה)


והוה כמבי מיכסי עד אקרא דתולבנקי - כשתצרף כל המקומות ישתער לכך:

נקטו בידיה - מצאן קטנות נאחזות בידו אחת:

קטפי - אשכולות כדמתרגמינן (ויקרא כה) לא תבצור לא תקטוף:

לשנה - לסוף שנה:

בברכותיה - כשהשנה מבורכת:

בישיבתה של צוען - כלומר כדמפרש ואזיל ומצוען אתה למד לארץ ישראל כדמפרש ואזיל:

אני ראיתי בבקעת בית שאן - שהיא משאר ארצות:

בית סאה עושה שבעים כורים - וכיון דבשאר ארצות יש שבעים כורים כל שכן בארץ מצרים שאין לך מעולה בכל הארצות כמצרים שהרי נמשלה לגן ה' ואין במצרים מדינה מעולה כצוען:

דמרבו בה מלכי - מצרים שנאמר כי היו בצוען שריו על מלכי ישראל הכתוב מדבר לגנאי שמרדו בהקב"ה וסמכו על מלכי מצרים ותמיד היו שריהם ושלוחיהם מצויין בצוען שלוחים למלך מצרים מביאין תשורה:

מבונה - בנויה בכל טוב מבונה לשון פרי כדכתיב (בראשית ל) ואבנה גם אנכי ממנה:

לבנו הקטן - לכנען:

לבנו גדול - למצרים:

על אחת משבעה - הרי שבע פעמים שבעים כורים הרי ד' מאות ותשעים ובמקום שאינו טרשים כחברון יש להוסיף עד חמש מאות ובברכותיה כתיב מאה שערים על אחת שבשאר שנים נתברך למאה מאה פעמים חמש מאות הרי חמשת ריבוא:

סאה קמח - הוא אבק דק היוצא מן הנפה והחטין טחונין ברחיים של גריסין ואינן טחונין דקין והנפה מוציאה הקמח וקולטת פסולת ומחזיר מה שבנפה לריחים:

סובין - שהמכתשת מוציאה כשלותתין חטין לסולת כותשין אותן במכתשת:

מורסין - הן סובין היוצאין באחרונה:

קיבוריא - קמח שאינו יפה שעושים ממנו פת קבור וקורין שאנדי"ר:

יאה משבחיתו בה בארעכון - יפה אתם משבחין אותה:

בית סאה הניח לי אבא - בארץ ישראל:

א"ל ההוא בר אמוראה - אחד מבני האמורי אמר ליהודי תחלת ביאתו לארץ:

הך תאלתא דקיימא אגודא דירדנא - דקל פלוני העומד על שפת הירדן:

כמה גדריתו מינה - כמה תמרים אתם גודרים הימנו לקיטת תמרים קרויה גדירה בלשון [משנה וגוזרא בלשון] ארמי:

אין עורו מחזיק את בשרו - שהעור כווץ וגומד לאחר הפשטו:

אינה מחזקת פירותיה - עושה פירותיה מרובין עד אין מקום להצניען:

פלטי לי מחדא - נצלתי מאחת מהן מן הקללות האמורות במקרא:

נקט במצרא - יש מקום שאין גשר ומשליכין עץ על רוחב הנהר משפה לשפה ואינו רחב לילך עליו כי אם אוחז בידיו בחבל המתוח למעלה הימנו קשור שני ראשיו בשתי יתידות אחת מכאן ואחת מכאן בשני עברי הנהר:

עמא פזיזא - עם בהול:

דקדמיתו פומייכו לאודנייכו - מתחלתכם הייתם בהולים שהקדמתם נעשה לנשמע ועודכם בבהלתכם כבתחלה למהר לעשות דבר בלא עתו:

כיפי - אלמוגים לישנא אחרינא כיפי דעכו סלעים:

מתקן מתקליה - משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות קיב ב (עריכה)


קיימי משמשא לטולא - כשהשמש הגיע למקום שהן יושבין וגורסין וחמה מקדרת עליהן עומדין משם לישב בצל ובימי הצנה עומדין מן הצל ויושבין בחמה כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו:

קטיגוריא - הרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם:

צירוף אחר צירוף - גזירות על גזירות:

ועוד בה עשיריה - כשתשעה החלקים יהיו אבודין ולא נותר כי אם העשירית אף היא תשוב והיתה לבער:

בזוזי ובזוזי דבזוזי - שוללים אחר שוללים:

כי עץ נשא פריו - מדכתיב תאנה וגפן נתנו חילם הרי עץ פרי אמור מה תלמוד לומר כי עץ נשא פריו אף אילני סרק ישאו פרי: