טור אבן העזר ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן ב | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

לא ישא אדם אשה אלא הוגנת לו. פירוש, שלא יהא בה שום פיסול. שכל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, כשהקדוש ברוך הוא מעיד על השבטים אינו מעיד עליו, וכאילו חרשו לעולם כולו וזרעו מלח, פירוש, שמביא שממה לעולם. והויין לו בנים שאינם מהוגנים.

ואין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסים, פירוש, שאין בהן שמץ פסול. ואיזהו סימן היחס? זה השומע חרפתו ושותק, דאמר רב: יחסותא דבבל שתיקותא. מכל מקום משפחה שנתערב בה ספק פסול אין צריך לרחקה, שכולן טהורים לעתיד לבוא. במה דברים אמורים? לישראל; אבל כהן לא ישא מהן, כדלקמן.

וכל הארצות סתמן בחזקת כשרות הן עומדות, ואיש או אשה שיבוא לינשא אין צריך לבדוק אחריהם כלל. אבל רש"י פירש, איש שבא לישא אשה, צריך לבדוק אחריו קודם שישיאוהו, וכן כתב הרמ"ה. ופירוש הא דאמר כל המשפחות בחזקת כשרות, היינו מאן דאית ליה חזקת כשרות אין צריך לבדוק אחריו; אבל מאן דלית ליה חזקת כשרות, כגון שאין משפחתו ידועה, צריך ראיה ליוחסים. ואין עד אחד נאמן. אע"פ דלא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים, הני מילי פסולי כהונה; אבל פסולי קהל, אם בא לישא ישראלית לא שבקינן עד דמייתי ראיה, שמא עבד הוא, עד כאן. ולי נראה דלישנא דכל המשפחות בחזקת כשרות אינו משמע כדבריו, דאיירי במאן דאית ליה חזקה.

ורבינו תם פירש שאין בדיקה אלא לכהונה. ודקתני הנושא צריך שיבדוק בד' אמותיה, פירוש שאין בנו כשר לשמש על המזבח ואין בתו כשרה לכהן המשמש על המזבח אלא אם כן ישא אשה בדוקה. ואפילו לכהונה, דווקא האיש בודק אחר האשה, אבל אשה כהנת אינה צריכה לבדוק אחר האיש, שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין; אבל ליוחסין שאין בו צד כהונה, לא בעי בדיקה, עד כאן.

ומשמע מדבריו דליוחסי כהונה בעי בדיקה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל: כל הכהנים בזמן הזה בחזקת כהנים הם, ואינם אוכלין אלא בקדשי הגבול, והוא שיהיה תרומה של דבריהם, כגון חלה ותרומה בזמן הזה; אבל תרומה של תורה אין אוכלין אותה אלא כהן מיוחס. ואיזהו כהן מיוחס? שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן פלוני הכהן עד איש שאין צריך בדיקה, והוא ששימש על גבי מזבח, שאילו לא בדקו בית דין הגדול אחריו לא היו מניחין אותו לעבוד, עד כאן.

ונראה דאפילו ליוחסי כהונה אין צריך בדיקה, דהא מסיק על ההיא משנה דהנושא אשה צריך לבדוק בד' אמותיה, אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר; אבל חכמים אומרים, כל המשפחות בחזקת כשרות הן. ואמר רב אחא בר גוריא אמר רב: אם קרא עליו ערער, צריך לבדוק אחריו; אלמא דמסתמא אין צריך שום בדיקה. ומיהו אפשר אע"ג דלחכמים אין צריך בדיקה, הלכה כסתם משנה שצריך בדיקה לכהונה באשה.

כתב הרמב"ם ז"ל: אע"ג שכל המשפחות בחזקת כשרות הן ומותר לישא מהם לכתחילה, שתי משפחות מתגרות זו בזו תמיד, או משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או איש שהוא מרבה מריבה תמיד עם הכל והוא עז פנים ביותר, חוששין להם וראוי להתרחק מהם, שאלו הן סימני פסלות. וכן כל הפוסל אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ פסול במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהם ממזרים, חוששין לו שמא ממזר הוא; ואם אומר עליהם שהם עבדים – חוששין לו שמא עבד הוא, שכל הפוסל במומו פוסל. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא הבריות ואינו גומל חסד, חוששין לו שמא גבעוני הוא, שסימני ישראל עם קדוש – ביישנין רחמנים וגומלי חסד.

כל שקורין לו ממזר או נתין או חלל או עבד ושותק, חוששין לו ולמשפחתו ואין נושאין מהם נשים בלא בדיקה. וכן כל משפחה שקרא עליה ערער, והוא שיעידו שנים שנתערב בהן ממזר או חלל או שיש בהן עבדות, הרי זו ספק, ואם ממשפחות כהנים לא ישא ישראל אשה ממנה עד שיבדוק עליה ד' אמהות שהן שמונה: אמה ואם אמה ואם אבי אמה ואם אם אבי אמה, וכן הוא בודק על אם אביה ואם אם אביה ואם אבי אביה ואם אם אבי אביה. ואם המשפחה שקורין עליה ערער לויים או ישראלים, מוסיף לבדוק זוג אחד, ונמצא בודק י' אמהות, שהעירוב בלויים וישראלים יותר מבכהנים. אבל אין צריך לבדוק במשפחת האב של אשה אע"פ שקרא עליה ערער. ואשה הניסת להם אין צריכה לבדוק, שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים, עד כאן.

מה שכתב: כל שקורין לו ממזר או נתין וכו', פירש ר"י ז"ל, היינו דוקא כשנתערב במשפחה ממזר או נתין, ואחד מן המשפחה קורא אותו ממזר או נתין ושותק, אז הוי הוכחה שהוא הוא; אבל אדם בעלמא שקורין אותו ממזר או נתין ושותק, לא הויא שתיקתו הודאה.

לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם, שאם מת או גולה מובטח לו שיהיו בניו תלמידי חכמים. לא מצא בת תלמיד חכם, ישא בת גדולי הדור. לא מצא בת גדולי הדור, ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות, ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה, ישא בת מלמדי תינוקות, ואל ישיא בתו לעם הארץ, ולא ישא בת עמי הארץ, שהן שקץ ונשותיהן שקץ ועל בנותיהן הוא אומר "ארור שוכב עם כל בהמה". ולא בכל עמי הארץ קאמר, אלא במי שהוא חשוד לעבור להכעיס.

לא ישא אדם אשה לא ממשפחות מצורעים ולא ממשפחות נכפין, והוא שהוחזקו ג' פעמים שיבאו בניהם כך, אבל אם לא הוחזקו אלא ב' פעמים שרי.

עם הארץ לא ישא כהנת, ואם נשא – אין זיווגם עולה יפה, שתמות הוא או היא מהרה או תקלה יבוא ביניהם. אבל תלמיד חכם שנושא כהנת הרי זה נאה ומשובח, תורה וכהונה במקום אחד.

לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה, שדבר זה גורם לזנות.

לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה. וכתב הרמב"ם ז"ל: ואם הודיעה תחילה שהוא נושא אותה לימים ידועים, מותר.

לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו הבנים זה לזה ונמצא אח נושא אחותו. ואדם גדול ששמו ידוע וזרעו מפורסם אחריו, מותר.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

לא ישא אדם אשה אלא הוגנת לו:    ר"פ י' יוחסין (דף ע.). ומ"ש פי' שלא יהא בה שום פיסול כן פרש"י שאינה הוגנת לו פסולה לו ועיין בתשובת הריב"ש סי' ט"ו.

ומ"ש שכל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב"ה מעיד על השבטים אינו מעיד עליו וכו' עד יחסותא דבבל שתיקותא -- הכל שם (דף עא:).

מ"מ משפחה שנתערב בה ספק פסול א"צ לרחקה שכולן טהורין לעתיד לבא:    (שם) אריב"ל כסף מטהר ממזרים שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף וגו' מאי מגישי מנחה בצדקה א"ר יצחק צדקה עשה הקב"ה עם ישראל משפחה שנטמעה נטמעה ואמרי' בתר הכי דרבי יוחנן נמי סבר לה כרבי יצחק וקאמר עלה אביי אף אנן נמי תנינא (משנה עדיות פ"ח מ"ז) משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב כגון אלו דידעינן אבל משפחה שנטמעה נטמעה. ופרש"י אליהו בא לעתיד לבא דכתיב והשיב לב אבות על בנים זה מבני בניו של זה דיודעים שהכל מחזיקים אותם בפסולים שנתקרבו בזרוע אבל משפחה שנטמעה מחמת שלא נודע פיסולה נטמעה.

וגרסי' תו התם (קידושין דף עא:) ת"ר ממזרים ונתינים טהורים לעתיד לבא דברי רבי יוסי. ר"מ אומר אין טהורים. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי. ומפרש התם טעמא דרבי יוסי משום דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו' כשהוא אומר אטהר אתכם הוי אומר אף מן הממזרות. וכתב הר"ן (פ"י יוחסין דף תרנ"ד) אהא דאמר אביי אף אנן נמי תנינא משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וכו' מכאן נראה שאף בזמן הזה משפחה שנטמעה נטמעה כלומר שמי שיודע פיסולה אינו רשאי לגלותו אלא יניחנה בחזקת הכשרה ולעתיד לבא אע"פ שיודע הדבר תהא כשרה. ומיהו איפשר שראוי לגלות לצנועים כדי שלא ידבקו בהם ואע"פ שאם היו נדבקים בהם בלא ידיעה לא היה שם איסור כלל אבל מפני שאין הזרע מוכן לקדושה וטהרה שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כשר הדבר לגלותו לצנועין . והיינו דגרסי' בגמ' (שם עא:) תניא עוד אחרת היתה שם ולא רצו לגלותה אבל חכמים מוסרין אותה לתלמידיהם פעם אחד בשבוע ונ"ל שהוא מן הטעם שכתבתי ומש"ה היודע עכשיו פיסול משפחה שנטמעה אינו חייב לגלותו ולא רשאי אלא לצנועים ותמהני דמשפחה שנטמעה מוישב מצרף ומטהר כסף ילפינן לה וקרא ודאי לעתיד הוא דכתיב כדאמרינן בגמרא (שם ע:) כשהקב"ה מטהר את השבטים שבטו של לוי מטהר תחלה שנא' וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי והיינו לעתיד אבל בזמן הזה מנ"ל ולקמן אפרש עכ"ל.

ואח"כ כתב וז"ל כתב הרמב"ן דהא דתנן כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב משום פסולי עבדות וחללות קאמר, עבדים לפי שאינם מכלל ישראל, וחללים לפי שמטהר שבט לוי ואינן נדחין מקהל, אבל פיסול ממזרות ונתינות הא איפסיקא הלכתא כר' יוסי דאמר שהן טהורות לעתיד לבא ומשמע אפילו בידועים דאילו אותם שנטמעו השתא נמי טהורים הם שאפילו היודעים בהם אינם מעידים בהם לפי שהם טהורים מן התורה וכן משמע כל הסוגיא דר"מ ור' יוסי לאו במשפחה שנטמעה פליגי אלא משפחה שנטמעה נטמעה ד"ה ופלוגתייהו בידועים הם ע"כ. ותמהני דמדאמר רב יוסף אי לאו דאמר רב יהודה וכו' משמע דפלוגתייהו בשאינם ידועים היא דאי בידועים מאי אתי לאשמועי' ועוד תמהני דודאי ריב"ל דאמר כסף מטהר ממזרים לית ליה דר' יוסי אי ר' יוסי אפילו בממורים ידועים קאמר דא"ה כסף למה לי ונטמעה ל"ל וכולה סוגיא כפשטה עלה רהטא דמשפחה שנטמעה שנטמעה בממזרים קאמר אלא ודאי משמע דפלוגתייהו דר"מ ור' יוסי במטומעין היא ופשיטא לן שאין בין עולם הזה לימות המשיח לענין מצוה כלום וכי היכי דחזינן דאליהו לא יגלה משפחות המטומעים אע"פ שכולן יהיו גלויות לפניו אף אנו אין עלינו לגלותן ולא רשאין בכך. ואף לרב רבי יונתן הכהן מצאתי בפירושיו הלכה כרבי יוסי דמשפחה שנטמעה נטמעה ואפשר עוד לומר דרבי יוסי אף בודאין קאמר ואיהו ומאן דפסיק כותיה לית להו בנטמעה מידי אלא לדברי המכשיר מכשיר אף בודאין ולדברי הפוסל פוסל אפילו במטומעין. ומיהו מ"ד כסף מטהר ממזרים דמשפחה שנטמעה נטמעה לא ס"ל כר"י אלא כר"מ דודאין פסולין לעולם אבל מטומעין אין אליהו עתיד לגלותן וכיון דחזינן אמוראי טובא דאזלי בהך שיטתא ריב"ל ור' יוחנן ואביי דהוא בתרא דאמר אף אנן נמי תנינן נקטינן כותייהו במטומעין. ונראה שזהו דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בסוף ספר שופטים בימי מלך המשיח וכו' ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם אבל אינו אומ' על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה ע"כ וכיון שאין אליהו עתיד לגלותן אף היודעים בהם אין מגלין אותם שאין בין העה"ז לימות המשיח לענין זה כלום עכ"ל.

והרא"ש בפ"ד דקידושין (סימן א') כתב כדברי ה"ר יהונתן דרבי יוסי בפיסול מטומע שאינו ידוע איירי כדאמרי' לעיל משפחה שנטמעה נטמעה וכך הם דברי רבינו. ובהגהות מרדכי דפ"ק דיבמות כתוב בשם א"ז דרבא דאמר התם והיא עמוקה משאול וכולי פליג אדשמואל וסבר כר"מ דאין טהורים לעתיד לבא ולפי זה ליתא לדשמואל דפסק כר' יוסי ואמר שיש להתרחק ממשפחות שאינן ידועות. ואין לדחות דברי כל רבוותא דפסקי הלכה כרבי יוסי מקמי א"ז. ועוד דכיון דתלמודא קאמר סתמא אמר שמואל הלכה כר' יוסי ולא אייתי מאן דפליג עליה משמע דס"ל דהלכה כוותיה וההיא דרבא דיבמות איכא לפרושי בענין דלא פליג אדשמואל:

בד"א לישראל אבל כהן לא ישא מהן וכדלקמן:    בסימן זה

וכל הארצות סתמן בחזקת כשרות עומדות וכולי:    בפרק י' יוחסין (דף עב.) אמימר שרא לרב הונא בר נתן למינסב איתתא מחוזייתא א"ל רב אשי מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כל ארצות בחזקת כשרות הן עומדות והא בי רב כהנא לא מתנו הכי ובי רב פפא לא מתנו הכי ובי רב זביד לא מתנו הכי אפ"ה לא קיבלה מיניה משום דשמיע ליה מרב זביד דנהרדעא ופרש"י זו דברי ר"מ מתני' דקתני דעלו פסולין לא"י ומשמע דאין כל הארצות בחזקת מיוחסות חוץ מבבל כדאמרי' בריש פירקא (דף ע) דמסייע לר"א דאמר ייחס עזרא את בבל. מחוזייתא ואין מחוזא בתוך גבול בבל אמורים לענין יוחסים. והא בי רב כהנא לא מתנו הכי משמיה דשמואל אלא כדאמרי' לעיל כל הארצות בחזקת פסלות וא"ר יהודה אמר שמואל כל הארצות עיסה ע"כ ואהא דתנן (שם דף עו.) התם הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ד' אמהות שהן ח' אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכ"א כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות איני והאמר רב חמא בר גוריא אמר רב משנתינו בשקרא עליה ערער מאן דמתני הא לא מתני הא א"ד אר"י א"ר זו דברי ר"מ אבל חכ"א כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות. א"ר חמא בר גוריא א"ר אם קרא עליה ערער צריך לבדוק אחריה. וכתב הרא"ש אההיא דכל הארצות בחזקת כשרות הן עומדות לכאורה נראה דאף ע"ג דעביד אמימר עובדא לקולא דלית הלכתא כוותיה דרב אשי דהוא בתרא פליג עליה ועוד דכולהו אמוראי דלעיל איירי בפיסול יוחסין דשאר ארצות ואפי' בא"י להשיא אשה צדיך בדיקה וכן פרש"י בפ"ב דכתובות (דף כד:) אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו תרומה ואינו נאמן להשיאו אשה דמשום מעלה דיוחסין צריך לבדוק אחר כל אדם קודם שישיאוהו אשה.

והקשה עליו ר"ת מהא דאמרי' בפרקין (קידושין דף עו) במתני' דקתני הנושא אשה צריך שיבדוק בד' אמהותיה דדוקא כהן בודק אבל אשה אינה בודקת דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין, ופר"ת דלהשיאו אשה דהתם היינו אשה בדוקה מד' אמהות כדתנן לקמן הנושא אשה כהנת צריך לבדוק וכו' ואז אין צריך לבדוק אחר בתו ומותרת לכהן המשמש ע"ג המזבח ובנו משמש ע"ג המזבח בלא בדיקה וה"ק אינו נאמן להשיאו אשה בדיקה להתיר בנו ובתו אבל ליוחסין שאין בו צד כהונה לא בעי בדיקה והביא ראיה מהא דאמרינן בפ' החולץ (דף מה.) זיל גלי או נסיב בת מינך ואי ליוחסין בעי בדיקה מה יועיל לו הגלות והא לא יתנו לו אשה עד שיבדקו אחריו. ועוד קאמר התם נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך -- אלמא דבנים ממילא כשרים ולא בעי ראיה, עכ"ל. וכך הם דברי התוס' ספ"ב דכתובות בשם ר"ת. והר"ן כתב בפ"ב דכתובות נראין דברי ר"ת דלהשיאו אשה לאו דוקא אלא ה"ק אינו נאמן להשיאו אשה בד' אמהות לענין שיעשו בניו כבדוקין לגבי המזבח ולדוכן ולסנהדרין דלכל הני בודקין כדאיתא בפרק י' יוחסין, עכ"ל:

ומ"ש רבי' על דברי ר"ת ומשמע מדבריו דליוחסי כהונה בעי בדיקה:    כלומר אע"ג דמדכתב בפירוש שאין בנו כשר לשמש ע"ג המזבח וכו' אא"כ ישא אשה בדוקה משמע דדוקא להכי הוא דבעי בדיקה אבל היכא שאינו חושש אם ישמש בנו ע"ג המזבח אינו צריך בדיקה כלל ואפילו מפיסולי כהונה, מ"מ מדכתב אבל ליוחסין שאין בו צד כהונה לא בעי בדיקה משמע דכל היכא דאיכא צד כהונה בעי בדיקה, דאל"כ הכי הוה ליה למימר אבל כל היכא שאינו חושש אם בנו ישמש ע"ג המזבח לא בעי בדיקה.

ומ"ש רבינו בשם הרמב"ם -- היא בפ"כ דהלכות איסורי ביאה (פ"כ מהל' איסורי ביאה ה"א). ואע"ג דלתרומה דרבנן לא מצריך הרמב"ם בדיקה ולר"ת איפשר דגם לתרומה דרבנן מצריך בדיקה כיון דלתרומה דאורייתא מצריך בדיקה -- כתב על מאי דמשמע מדברי ר"ת דליוחסי כהונה בעי בדיקה "וכ"כ הרמב"ם" לומר דלדברי שניהם שם בדיקה ליוחסי כהונה בעינן, ושלא כדעתו ז"ל שסובר דלא בעינן שום בדיקה כלל ואפילו לתרומה דאורייתא. ועוד אכתוב בסוף סי' ג' דברי הרב המגיד על דברי הרמב"ם:

ומה שהכריע רבינו דאין צריך בדיקה כלל מדמסיק אבל חכ"א כל המשפחות בחזקת כשרים הן -- אינו הכרע, דאיכא למימר דכי בעי קריאת ערער דוקא בחשש ממזרות מפני שמכירין ישראל ממזרים שביניהם אבל בחששת חללות אפי' לא קרא עליה ערער צריך לבדוק וכמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל. ומ"מ כתב שאחרים סוברים כדברי רבינו דלרבנן דקי"ל כותייהו אפילו בחללות א"צ לבדוק כל זמן שלא קרא ערער וכך הם דברי הרמב"ם בפירוש המשנה ובפ"ב מהא"ב אלא שהוא סובר דלתרומה דאורייתא בעי בדיקה ורבינו סובר דלא בעי:

ומ"ש רבינו דאפשר דאע"ג דלחכמים א"צ בדיקה הלכה כסתם משנה שצריך בדיקה לכהונה באשה -- אין לו טעם, דכיון דא"ר יהודה א"ר זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים וכו' משמע ודאי דלאפוקי מתני' מהלכתא אתי, וזהו דעת הרי"ף והרא"ש שהשמיטו משנה זו משום דלר"מ היא ולית הלכתא כותיה. ומיהו תמיהא לי שה"ל לכתבה ללמדנו היכא דקרא עליה ערעור כמה אמהות צריך לבדוק ואפשר לומר שהם מפרשים דכי א"ר אם קרא עליה ערעור צריך לבדוק אחריה לא בדיקה דד' אמהות קאמר אלא בבדיקה כל דהו סגי:

כתב הרמב"ם ז"ל אע"ג שכל המשפחות בחזקת כשרות הן ומותר לישא מהם לכתחלה שתי משפחות מתגרות זו בזו תמיד וכולי עד שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים -- הכל פי"ט מהא"ב (פ"יט מהל' איסורי ביאה ה"יז):

ומ"ש שתי משפחות מתגרות זו בזו תמיד:    בר"פ י' יוחסין (עא:) אריב"ל אם ראית ב' משפחות המתגרות זו בזו שמץ פיסול יש באחד מהם ואין מניחין אותה לדבק בחבירת'. ואיתא תו התם אמר רב יהודה אמר רב אם ראית ב' בני אדם שמתגרין זה בזה שמץ פיסול יש באחד מהם ואין מניחין אותן לידבק אחד בחבירו. ופרש"י ואין מניחין אותן מן השמים לידבק בחבירו לכך הטילו מן השמים מריבה ביניהם:

ומ"ש או משפחה בעלת מצה ומריבה תמיד או איש שהוא מרבה מריבה תמיד עם הכל וכולי:    נראה שלמד כן מדגרסינן בר"פ י' יוחסין (ע:) א"ר יהודה אמר שמואל ת' עבדים היו לפשחור בן אמר וכולן נטמעו בכהונה וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם ואע"ג דאמרי' התם ופליגא דרבי אלעזר דאמר אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו שנאמר ועמך כמריבי כהן ואפשר דע"כ לא פליג ר"א אלא בכהן אבל מי שאינו כהן שיש בו עזות מצח מהרהרין אחריו:

ומ"ש וכן כל הפוסל אחרים תמיד כגון שנותן שמץ פיסול במשפחות וכו' שכל הפוסל במומו פוסל:    שם ברייתא ומימרא דשמואל:

ומ"ש וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות -- בפרק הערל (דף עח:) נתינים דויד גזר עליהם שנאמר ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה פייסינהו ולא איפייסו אמר ג' סימנים יש באומה זו רחמנים ביישנים גומלי חסדים כל שיש בו ג' סימנים אלו ראוי להדבק באומה זו:

ומ"ש כל שקורין לו ממזר או נתין וכו' חוששין לו ולמשפחתו:    כתב ה"ה בסוף פ"ק דכתובות (י"ד:) מחלוקת תנאים בברייתא ופסק רבינו כת"ק דאמר כל פיסולא דקרו ליה ושתיק פסול ומפרש רבינו שהוא כמו משפחה שקרא עליה ערעור דבבדיקה סגי לה דלא ליהוי האי דשתיק טפי מעדים שהעידו שנתערב במשפחה זו פיסול ובהשגות א"א כל אלו שאמרו על שתיקיהן שהן פסולין לא אמרו אלא בדורות הראשונים שהיו ב"ד נזקקין על החרפות שהיה אדם מחרף את חבירו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את המ' וזה ששתק ולא צוח לב"ד כבר הודה אבל עכשיו השותק על המריבה הרי הוא משובח אא"כ קורין שלא בשעת מריבה עכ"ל והרמב"ן והרשב"א כתבו חילוק אחר ואמרו שלא נאמרו דברים הללו בפיסול שתיקה אלא במי שנסתפק בפיסול כגון משפחה שנטמע בה פיסול או ספק פיסול אבל משפחה שבחזקת כשרה עומדת כל דשתיק מיוחס טפי ע"כ אין לדבריהם ולא לדברי הר"א הכרח בגמרא עכ"ל והר"ן בספ"ק דכתובות כתב דבריהם ודברי הר"א ולא הכריע ורבינו כתב בסמוך בשם ר"י כיוצא כדברי הרמב"ן והרשב"א:

ומ"ש וכן משפחה שקרא עליה ערער:    בפ"י יוחסין מימרא דרב חמא בר גוריא א"ר כתבה רבינו לעיל בסמוך ומפרש הרמב"ם דקרא עליה ערער היינו שיעידו ב' שנתערב בה ממזר וכו' אבל רש"י פירשש קראו עליה ב' עדים שמץ פיסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול:

ומ"ש לא ישא אשה ממנה עד שיבדוק עליה ד' אמהות שהן ח' וכו':    משנה פ"י יוחסין (דף ע"ו) הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ד' אמהות שהן ח' אמה ואם אמה וכו' לוים וישראלים מוסיפים עוד א':

ומ"ש אבל א"צ לבדוק במשפחת האב של אשה וכו':    שם בגמרא מ"ש בנשי דבדקינן ומ"ש בגברי דלא בדקינן נשי דכי מיבזיין בהדי הדדי בעריות הוא דמיבזיין אם איתא דאיכא מלתא לית לה קלא גברידכי מבזו בהדי הדדי ביוחסין הוא דמבזו אם איתא דאיכא מלתא אית לה קלא:

ומ"ש ואשה הניסת להם אינה צריכה לבדוק שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין וכו':    שם ופרש"י לא הוזהרו כשרות כהנים לינשא לפסולים כגון חללי גירי וחרורי וכיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן לא עבדי בהו מעלה לא צרכינהו בדיקה ואפי' מחמת ממזרות ושתיקות דדוקא כי מתחזק איסורא ביה אבל לחששא ולמיבדק לא אצרכינהו:

ומ"ש רבינו ומ"ש כל שקורין לו ממזר או נתין וכו' פר"י דהיינו דוקא שנתערב במשפחות ממזר או נתין וכו':    כבר כתבתי בסמוך שכיוצא בדברים אלו כתבו הרמב"ן והרשב"א ונוסחת ספרים דידן פר"י היינו דוקא כשנתערב ממזר או נתין ושותק אז הוי הוכחה ובקצת ספרים כתוב פר"י היינו דוקא כשנתערב במשפחות ממזר או נתין ואחד מן המשפחה קורא אותו ממזר או נתין ושותק אז הוי הוכחה. וגירסא זו נכונה ועדיין צריכה תיקון והנכון לגרוס פר"י היינו דוקא כשנתערב במשפחה ממזר או נתין ואחד מן המשפחה קוראים אותו ממזר או נתין ושותק אז הוי הוכחה וכתב עוד הר"י ויש כאן שטה אחרת לומר דכי אמרינן ממזר צוח וחלל שותק איכא בינייהו שתיקה לחודה אינו ראיה לפסול אלא כשצווח על פיסול אחר דכיון שצווח בהאי ושתיק בהאי מוכח דמשום דקושטא הוא שתיק ולת"ק כל שתיקה פוסלת ובלבד שקראו אתו בפיסול אחר מתחלה וצווח ולפי שטה זו איפשר שאפילו במשפחה שעומדת בחזקת כשירה חיישינן דכיון דבפסול אחד צוח ובפיסול אחד שותק מוכח' דבהאי דשותק אודויי אודי ע"כ :

לעולם ישתדל אדם לישא בת ת"ח וכו' עד ארור שוכב עם כל בהמה:    הכל ס"פ אלו עוברין (דף מט.) אלא שבמקום מ"ש רבינו ואל ישיא בתו לע"ה שהן שקץ וכו' כתוב בנוסחי דידן בגמרא ואל ישא בת ע"ה וגבי משיא בתו לע"ה תניא התם שהוא כאילו כופתה ומניחה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף ע"ה מכה ובועל ואין לו בושת פנים. ופרש"י גדולי הדור אנשי מעשה וצדיקים. בת גבאי צדקה שאין ממנין אלא טובים ונאמנים. נשותיהם שרץ שאינן זהירות במצות. עם כל בהמה שדומות לבהמה שאין להן לב להבין שהיא חייך ואורך ימיך:

ומ"ש רבינו ולא בכל ע"ה קאמר אלא במי שהוא חשוד לעבור להכעיס:    נראה שטעמו מפני שכתב שם הרא"ש אהא דא"ר אלעזר עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכפורים דנראה כדפירש ר"י דמיירי במכיר וכופר כדי להכעיס והוא רע לשמים ורע לבריות דהוי הריגתו פקוח נפש עד כאן. וסובר רבינו דאמאי דתניא שהן שקץ ונשותיהם שרץ נמי קאי ואין דבריו נוחים לי אלא אפילו אינו עובר להכעיס אלא לתאבון או שאינו בקי בדקדוקי מצות הם שקץ ונשותיהם שרץ וכו' קרינן ביה וכך הם דברי רש"י שכתב נשותיהם שרץ שאינן זהירות במצות ואף הרא"ש בשם ר"י לא אמר אלא אהא דאר"א עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכפורים אבל אהם שקץ ונשותיהם שרץ לא דאפילו עם הארץ שאינו עובר להכעיס בא לכלל זה כדאמרן:

לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעין ולא ממשפחת ניכפין והוא שהוחזקו ג"פ:    בס"פ הבע"י (דף סד:):

ע"ה לא ישא כהנת ואם נשא אין זיווגם עולה יפה וכו' אבל ת"ח שנשא כהנת הרי זה נאה ומשובח וכו':    ס"פ אלו עוברין (דף מ"ט).

לא ישא בחור זקנה:    כ"כ הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה בפרק כ"א (פ"כא מהל' איסורי ביאה) וכתב ה"ה דהיינו מדמשמע במתני' פרק הבע"י דמי שלא קיים מצות פריה ורביה אינו נושא אשה דלאו בת בנים ובפרק מצות חליצה (דף קא.) אמרו משיאין לו עצה מהוגנת לו שאם הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל זקנה מה לך אצל ילדה כלך אצל שכמותך:

ומ"ש ולא זקן ילד שדבר זה גורם לזנות:    כן כתב הרמב"ם בפרק הנזכר והוא מדגרסינן בפרק הנשרפין (דף עו.) אל תחלל את בתך להזנותה זה המשיא בתו לזקן:

לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה:    ברייתא בפרק החולץ (דף לז:) וטעמא משום דכתיב לא תחרוש על רעך רעה וכו'.

ומ"ש בשם הרמב"ם שאם הודיעה תחלה שהוא נושא אותה לימים מותר -- בפרק כ"א מהא"ב ולא ידעתי למה תלאה רבינו בהרמב"ם שהרי מבואר הוא בפרק החולץ:

לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת וכו' ואדם גדול ששמו ידוע וזרעו מפורסם אחריו מותר:    ריש פרק החולץ (שם):

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

לא ישא אדם אשה שאינה הוגנת לו פי' שלא יהא בה שום פסול וכו' עד שמץ פסול רפ"י יוחסין מבואר דכל זה מיירי באשה פסולה דמייתי עלה קרא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו אבל באינה פסולה אע"פ שאינה הוגנ' לו בייחוס משפחה אין שם איסור. ואיזהו סי' היחס זה השומע חרפתו ושותק שם ומשמע מפרש"י דבשומע חרפתו במה שאינו מן הייחוס קאמר דסתם בני מריבה הם פסולים דמתוך פסולן שהיו פורשין מהם נטרו איבה והחזיקו במריבה ומיוחסים דבבל היינו שתיקותם דמתוך שהם שתקנים הוחזקו במיוחסים וכו' עכ"ל דאין לפרש דשומע חרפתו דקורין אותו ממזר דאדרבה כששותק חוששין לו כדלקמן בסי' זה מיהו אפשר דאפי' בקורין אותו ממזר ושותק הוי סי' היחוס דכיון דבחזקת כשר הוא עומד כל דשתיק מיוחס טפי. ומ"ש ממזר ושותק חוששין לו אינו אלא כשנסתפקו בפיסול כגון משפחה שנטמע בה פיסול וכה"ג כתב הרמב"ן והרשב"א הביאו ב"י בסמוך בדברי ה' המגיד והם כדברי רבינו ע"ש פר"י בסמוך:

ומ"ש ומ"מ משפחה שנתערב בה ספק פסול א"צ לרחקה שכולן טהורין לעתיד לבא שם א"ר יצחק משפחה שנטמעה נטמעה אמר אביי אף אנן נמי תנינא וכו' אבל משפחה שנטמעה נטמעה ואיתא התם ת"ר ממזרי ונתיני טהורין לעתיד לבא ד"ר יוסי רבי מאיר אומר אין טהורין אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי וכתב בהגהות מרדכי פרק קמא דיבמות דר"י בר שמואל הקשה וכי הילכתא למשיחא ותירץ דנפקא מינה דלרבי יוסי א"צ להתרחק ממשפחות שאינן ידועות עכ"ל. ולפעד"נ שזה הוא דעת רבינו בלשונו שכתב דמשפחה שנתערב בה ספק פסול א"צ לרחקה שכולן טהורין לעתיד לבא דמביא ראיה לפסק זה דאין צריך לרחקה מדקי"ל שכולן טהורין לעתיד לבא וכדפסק שמואל כרבי יוסי ולא היה צריך לפסוק הלכה על העתיד אלא לאורויי דלדידן נמי א"צ לרחקה. והקשה בהג"מ לשם על פסק זה מדקאמר רבא ספ"ק דיבמות והיא עמוקה משאול שנא' מיד שאול אפדם ואילו פסול דידהו לית להו תקנתא משמע דאין ממזרין טהורין לעתיד לבא ולעתיד איירי מדמדמה להו ליורדי שאול ומהאי טעמא כתב בא"ז דכיון דרבא פליג אדשמואל וסבר כר"מ דאין טהורין לעתיד לבא א"כ ליתא לדשמואל דפסק כרבי יוסי ולכן יש להתרחק ממשפחות שאינן ידועות עכ"ל. ולית' להך קושיא דרב יהודה אמר שמואל לא אתא אלא לפסוק הלכה דמשפחה שהוחזקה שנתערב בה פסול ואינו יודע בדבר ברור על פי ב"ד אלא הוצאת קול טהורין הן לעתיד לבא שלא יבא אליהו לגלות מי ומי הן הפסולין שירחיקו מהן ולפיכך גם עכשיו אם יצא קול שנתערב פסול במשפחה ואין ידוע דבר ברור אין צריך לרחקה אלא יכול להתחתן בהם ואצ"ל שלא יודיע על פיסולה כדי שאחרי' ירחיקו אותה אלא יניחנה בחזקת כשרות כיון דכשרה לעתיד אבל מודה שמואל דכשנודע באיזה משפחה שנתערב בה פסול ואפי' ספק פסול אסור לנו לישא ממנה והיינו דקאמר רבא והיא עמוקה משאול וכו' דלית להו תקנתא להני פסולי כיון דנודע בבירור בין עכשיו ובין לעתיד לבא דבפסול שנתערב ונודע לב"ד בבירור ע"פ עדים כשרים דקראו עליה ערעור קאמר רבא ועוד יתבאר בס"ד סוף סי' ז':

ומ"ש בד"א לישראל אבל לכהן לא ישא מהן כדלקמן היינו מ"ש רבינו בסמוך דלר"ת והרמב"ם ליחוסי כהונה בעי בדיקה: וכ"כ הרמ"ה ופי' וכו' נראה דהרמ"ה בא ליישב דלא קשיא אפירש"י מהך דכל הארצות בחזקת כשרות הן וכן מהך דכל המשפחות בחזקת כשרות הן דהתם היינו מאן דאית ליה חזקת משפחה דלא קראו עליה ערעור א"כ סתמא בחזקת כשרות היא אבל איש נכרי או אשה שבאו מארץ רחוקה ואין משפחתו ידועה צריך ראיה ליוחסין ול"ק נמי מהך דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים דהיינו דוקא פסולי כהונה וכו' אלא דאיכא למידק דבפ"י יוחסין (דף ע"ו) כתב רש"י וז"ל לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין כגון חללי גירי וחרורי וכיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עבוד בהו מעלה לאצרוכינהו בדיקה ואפילו מחמת ממזרות ושתוקית דדוקא כי אתחזק איסור' ביה אבל לחששא ולמיבדק לא אצרכינהו עכ"ל אלמא דאפילו משום פסולי קהל לא חיישי' וי"ל דהיינו נמי במי שיש לו חזקת משפחה דמן הסתם עומדת משפחתן בחזקת כשרות כיון שלא קרא עליו ערעור אבל איש נכרי דאין משפחתו ידועה צריך לבדוק בין באיש ובין באשה ולפ"ז התיישבה קושיית ר"ת על פירש"י מהך דלא הוזהרו כשרו' וכו' ומה שהקשה ר"ת עוד מהך דפ' החולץ בבן עכו"ם הבא על בת ישראל זיל גלי או נסיב בת מינך ואי ליוחסין בעי בדיקה מה יועיל לו הגלו' והא לא יתנו לו אשה עד שיבדקו אחריו וי"ל דמ"מ טוב לו הגלות דכיון דאין מכירין אותו אולי תנש' לו אשה כשרה דיעבד ולא תבדק אחריו ביד ב"ד להוציאה מתחתיו דתלינן ליה בתר רובא דעלמא דכשרי' הם ומרובא קפריש משא"כ אם לא ילך בגלות דלא תנשא לו שום אשה כיון דהכל מכירין אותו:

ומ"ש רבינו ולי נראה דלישנא דכל המשפחות בחזקת כשרות אינו משמע כדבריו דאיירי במאן דאית ליה חזקה איכא לתמוה על דבריו שהרי בסי' ג' כתב רבינו אע"פ שהאב נאמן על בניו לומר שהוא כהן אינו נאמן עליו ליוחסין והוא מדברי הרמב"ם בפ"כ מהא"ב וכתב ה' המגיד דאע"פ דכל המשפחות בחזקת כשרות הן ה"מ במי שיש לו חזקת משפחה וכו' ומביאו ב"י לשם א"כ לפ"ז ודאי הוא הדין איש נכרי שבא ואמר ישראל אני שנתגיירתי בב"ד בארץ רחוקה או ישראל מעיקרו אני דכיון דאין לו חזקת משפחה צריך ראיה דשמא עכו"ם עבד הוא והיינו כדברי הרמ"ה ומזה הטעם נמי מי שבא ואמר כהן אני אינו נאמן כדכתב ברא"ש סי' ג' ואין ספק שאילו הבין רבינו דברי הרמ"ה כמו שפירשנוהו לא השיג עליו ודוק. ותו קשיא לי על מ"ש רבינו ומשמע מדבריו דליוחסי כהונה בעי בדיקה וכ"כ הרמב"ם וכו' סבירא ליה אע"ג דמתחלה כתב פי' שאין בנו כשר לשמש על המזבח וכו' מ"מ מדכתב בסוף אבל ליוחסין שאין בו צד כהונה לא בעי בדיקה משמע דכל היכא דאיכא צד כהונה בעי בדיקה דאל"כ הכי הול"ל אבל כל היכא שאינו חושש אם בנו ישמש ע"ג מזבח לא בעי בדיקה וכמו שפירש ב"י להדיא דאם כן לא היה צריך ר"ת לתרץ הא דקתני הנושא צריך שיבדוק בד' אמותיה פירוש שאין בנו כשר לשמש ע"ג המזבח אלא ה"ל לפרש דצריך לבדוק משום חללות ותו דלמאי שמדקדק רבינו מדכתב הרמב"ם דלתרומה דאורייתא בעי בדיקה אלמא דבנושא אשה נמי בעינן בדיקה משום חללות כיון דהוא נמי איסור דאורייתא והשתא לפ"ז ס"ל להרמב"ם כר"ת דליוחסי כהונה בעי בדיקה אם כן תמה על עצמך דלפי דקדוקו של רבינו בזה ה"ל להקשות בדברי הרמב"ם עצמן שסותרין דבריו זה את זה שהרי בפי"ט מהא"ב כתב אע"פ שכל המשפחות בחזקת כשרות הן וכו' עד והוא שיעידו שנים שנתערב בהן ממזר או חלל וכו' עכ"ל ומביאו רבינו בסמוך והא ודאי דמ"ש או חלל אינו אלא דהכהן הוא דחושש לזה משום ספק חללות אבל ישראל אפילו אם דעתו שתהא בתו כשרה לכהן הא קי"ל דבני ישראל מקוה טהרה לחללין וא"כ שמעינן דאין הכהן צריך לבדוק משום פסול חללות אלא דוקא בדקרא עליו ערעור ודלא כר"ת והנראה לפע"ד דלא כדברי רבינו אלא הרמב"ם סובר דליחסי כהונה משום חללות גרידא א"צ בדיקה דאין לנו לחוש שיהא עובר על לאו דחללה לא יקח דסמכינן דכל המשפחות בחזקת כשרות הן ומה שלא התיר בתרומה דאורייתא היינו מדאמרינן בפ"ב דכתובות תרומה דהוא בעון מיתה מעלין מתרומה ליוחסין ופי' ליוחסין דהכא היינו לעלות לדוכן ולסנהדרין ולעבודת המזבח ושתהא משפחתו בדוקה לענייני' אלו שיהא בנו כשר למזבח לכהן ובתו כשרה לכהן המשמש ע"ג המזבח דבדברים אלו עשו מעלה לבדוק אותם שלא היה ממני' בסנהדרין אלא כהנים ולוים וישראלים מיוחסים בודאי ע"י בדיקה וגם ר"ת הכי ס"ל דכל המשפחות בחזקת כשרות הן וא"צ בדיקה לחוש לממזר או חלל ובהא דתנן הנושא אשה צריך שיבדוק וכו' ובכל ענין קאמר דצריך לבדוק וקאמר עלה זו דר"מ אבל חכמים אומרים כל המשפחות בחזקת כשרות הן הכי פי' זו דר"מ דצריך בדיקה אף משום פסול חללות גרידא אבל חכמים ס"ל דלא צריך בדיקה משום פסול חללות גרידא אבל לענין שתהא משפחתו בדוקה שיהא בנו משמש ע"ג המזבח מודים חכמים בזה דצריך בדיקה וכדאמר בפ"ב דכתובות דאינו נאמן להשיאו אשה והיינו אשה בדוקה שיהא בנו משמש ע"ג המזבח ומאי דקאמר ר"ת בסוף דבריו אבל ליוחסין שאין בו צד כהונה וכו' הכי קאמר דכיון שאין בו צד כהונה השתא א"צ לבדוק כל עיקר משא"כ ביש בו צד כהונה דצריך בדיקה כדי שיהא בנו משמש על גבי המזבח מיהו איכא למידק אמאי קאמר שיהא בנו משמש ולא קאמר שיהא הוא משמש וי"ל דנקט מילתא דפסיקא דאם נושא חללה הרי בנו חלל ואסור לשמש לעולם ע"ג המזבח אבל הוא עצמו אע"פ שעבר עבירה ואסור לעבוד עבודה כל שעה שלא גירשה מ"מ לא נתחלל לגמרי וכשמגרשה כשר לעבוד עבודה אכן בתו' פ"י יוחסין לשם כתב וז"ל ור"ת כתב בספר הישר דהא דצריך לבדוק היינו דוקא להכשיר בניהם לעבודה א"נ להכשיר עצמו לעבודה אבל להאכילו בתרומה א"צ בדיקה כדאמר פרק האשה שנתארמלה אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה עכ"ל ומיהו ודאי לחששא דחללות גרידא לא חיישינן בין לר"ת בין להרמב"ם וא"צ בדיקה אף ליוחסי כהונה מחששא דחללות גרידא דכל המשפחות בחזקת כשרות הן מן הסתם אף ליוחסי כהונה וזה נראה לפע"ד דבר ברור. ומ"מ איכא לתמוה על רבינו שעלה על דעתו לפרש אליבא דר"ת והרמב"ם דליוחסי כהונה בעי בדיקה משום חללות גרידא וכן הבין ב"י ולא משמע הכי מדבריהם כדפרישי' גם במה שהסכים רבינו לכאורה דלתרומה דאורייתא לא בעי בדיקה וכ"כ ב"י דלדעת רבינו לא בעי בדיקה כלל ואפילו לתרומה דאורייתא והא ליתא דכיון דמעלין מתרומה ליוחסין לשמש ע"ג המזבח הכל מודים דבעי בדיקה וכדפי' ולכן נלפענ"ד ליישב זה וגם יתיישבו דבריו במ"ש רבינו ומיהו אפשר אע"ג דלחכמים א"צ בדיקה הלכה כסתם משנה שצריך בדיקה לכהונה באשה דהשיב עליו ב"י ואמר אין לו טעם וכו' והדין עמו דלכאורה אין טעם וריח לאפשר זה אכן אחר העיון נראה דודאי דתשובות אלו שהשבנו על דברי רבינו הן הן הדברים עצמן שרצה בם רבינו במ"ש ומיהו אפשר וכו' וכך אמר ומיהו אפשר אע"ג דלחכמים א"צ בדיקה אף ליוחסי כהונה משום חללות גרידא מ"מ הלכה כסתם משנה שצריך עכ"פ בדיקה לכהונה באשה בחד צד כגון לענין שיהא בנו כשר לשמש ע"ג המזבח ובתו כשרה לכהן המשמש על גבי המזבח דבזה מודים חכמים דהנושא אשה צריך שיבדוק בד' אמותיה דהשתא ניחא דגם לר"ת לייחוסי כהונה לא בעי בדיקה בחד צד משום חללות גרידא אלא לענין שיהא בנו כשר לשמש ע"ג המזבח הוא דקי"ל כסתם משנה דצריך בדיקה וכך הוא להרמב"ם ולפיכך פסק דמשום חללות גרידא לא בעי בדיקה אא"כ קרא עליו ערער אבל לתרומה דאורייתא בעי בדיקה משום דמעלין מתרומה ליוחסין לשמש ע"ג המזבח והנה התשובות עצמן שהשבנו על דברי רבינו הוא בעצמו אמרם וכמ"ש בסמוך בד"א לישראל אבל כהן לא ישא מהן כדלקמן הנה גילה דעתו דס"ל לחלק דליחוס בעי בדיקה טפי וע"ל בסוף סי' ז': כתב הב"י הא דהשמיטו הרי"ף והרא"ש מתני' דהנושא צריך שיבדוק בד' אמותיה משום דלר"מ היא ולית הילכתא כוותיה ומיהו תימא דה"ל לכתבה ללמדנו היכא דקרא עליה ערעור כמה אמהות צריך לבדוק ואפשר לומר שהם מפרשים דכי אמר רב אם קרא עליה ערעור צריך לבדוק אחריה לא בדיקה דד' אמהות קאמר אלא בבדיקה כל דהו סגי עכ"ל ואע"ג דללישנא קמא דמפרש רב חמא בר גוריא אמר רב משנתינו כשקרא עליו ערעור בעל כרחינו דצריך לבדוק ד' אמהות קאמר מ"מ ללשון אחר בדיקה כל דהו קאמר מיהו קשה על פי' ב"י דא"כ הרמב"ם שכתב דבקרא ערעור צריך לבדוק ד' אמהות בדוקא יהיה חולק על האלפסי רבו אלא נראה דס"ל להאלפסי והרא"ש איפכא דבקרא עליו ערעור פשיטא להו דצריך בדיקה טובא וד' אמהות דנקט תנא דמתני' בדוקא לר"מ היא וכיון דאפילו בדלא קרא ערעור צריך בדיקה הלכך איצטריך לאשמעינן דבעינן ד' אמהות אבל לחכמים דבקרא ערעור בעי בדיקה פשיטא דבעינן בדיקה בכל צדדין ולא היה צריך לפרש ד' אמהות:


והוא שיעידו שנים שנתערב בהם ממזר או חלל נראה דטעמו דפוסק כלישנא בתרא דפ"י יוחסין סוף (דף ע"ג) דקאמר וא"א לעולם אימא לך ערער חד וכי אמר רבי יוחנן אין ערעור פחות משנים ה"מ היכא דאית ליה חזקה דכשרות אבל היכא דליכא חזקה חד נמי מהימן וכ"פ האלפסי והרא"ש לשם וכ"פ הרמב"ם פט"ו מהא"ב ועיין בב"י סוף סי' ד' והשתא למאי דקי"ל דכל המשפחות בחזקות כשרות הן אין ערעור אלא בתרי וכן פי' רש"י דבעינן תרי אלא שכתב ולא שמעידין עדות גמורה אלא יציאת קול ומשמע דחולק הוא אמ"ש הרמב"ם דס"ל דבעינן שיעידו שנים בדבר וכך הבינו ה' המגיד והר"ן שהם חולקין דאין לדחוק לפרש דרמב"ם נמי רצונו לומר שמעידין שנים שכך שמעו ואין שם אלא הוצאת קול דאם כן ה"ל להרמב"ם לפרש ולומר שיעידו שנים שיצא קול שנתערב בהם ממזר:

ואשה הניסת להם א"צ לבדוק וכו' פי' אפילו קרא עליה ערער א"צ לבדוק ומ"מ דוקא בערעור דפסול חללות התם הוא דא"צ לבדוק דאשה כהנת לא הוזהרה שלא ליקח חלל גר ומשוחרר אבל בקרא ערעור דפסול ממזרות פשיטא דאשה הוזהרה כמו האיש אדרבה פשטא דקרא לא יבא ממזר הוא שלא ישא ישראלית ומה שפירש"י ומביאו ב"י לא הוזהרו כשרות לינשא כגון חללי גירי וחרורי וכיון דלא הקפידה תורה עליהן ליוחסין רבנן נמי לא עבדי בהו מעלה וכו' וכל זה לא פי' רש"י אלא לתנא דמתניתין דהיינו ר"מ דלא ס"ל כל המשפחות בחזקת כשרות הן ומסתמא נמי צריך בדיקה וקאמר דכשרות לא הוזהרו וכו' ולא עבדו בהם מעלה אבל לרבנן דלא צריך בדיקה אלא בקרא עליה ערעור הלכך לא הוזהרו כשרות אפי' בקראו עליו ערעור דפסול חללות אבל בערעור דפסול ממזרות הוזהרו אפי' כשרות שלא לינשא לפסולי קהל כדפי' ופשו' הוא ועיין במ"מ פי"ט דהא"ב ולקמן סוף סי' ז':

פר"י היינו דוקא כשנתערב במשפחתו ממזר או נתין וכו' נראה דרבינו כתב כן ע"פ דברי התו' ספ"ק דכתובות (דף י"ד) בד"ה ת"ר דגריס ר"ת איזהו עיסה וכו' ופירושה איזה משפחה שיש בה תערובות ספק פסול שיוכל לטהר עצמו ואמר כל שאין בה שתוקי ממזר ושתוקי נתין שתוקי חלל וכו' דאלמא דכשיש בה שתוקי מאחד מאלו הוא פסול ומינה שמעינן דדוקא בעיסה דהיינו שנתערב בה פסול התם הוא דפסול השתוקי דהוי הוכחה מדשתיק דהוא הוא אבל אדם בעלמא שקורין אותו ממזר ונתין ושותק לא הוי שתיקתו הודאה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א שלא נאמרו דברים הללו אלא כגון משפחה שנטמע בה פיסול או ספק פיסול וכו' כמ"ש ב"י ע"ש ה' המגיד ואע"ג שרבינו כתב בשם פר"י כשנתערב במשפחתו ממזר או נתין לאו דוקא ודאי ממזר אלא ה"ה ספק ממזר דבקוראין אותו ממזר ושותק הוכחה שהוא הוא הספק ויש להקשות כיון דבודאי תערובת איירי מאי איריא דקוראין אותו ממזר ושותק אפי' לא היה קוראין אותו צריך לחוש לכל המשפח' מטעם ספק תערובות ואפי' בנתערב ספק ממזר דאיכא בכל א' מן המשפחה ספק ספיקא אפי' הכי לכתחלה ודאי אסו' לישא מהם כדלקמן ס"ס ז' ואם נשא אע"ג דלא תצא אפ"ה הולד ספק ממזר ונראה דלא מיירי הכא בדאיכא עדים שמעידין בב"ד שנתערב בהם ממזר או ספק ממזר דבזו אפילו אין קורין אותו צריך בדיקה דהיינו דכתב הרמב"ם אח"כ וכן כל משפחה שקרא עליה ערער והוא שיעידו שנים וכו' אבל דברי הרמב"ם בתחלה אינן אלא במשפחה שהוחזקה בכך משנים קדמוניות שנתערב בה פסול או ספק פסול ואין כאן עדים שיעידו בדבר ברור אלא הוצאת קול ובזו דוקא כשקוראין אותו ושותק קאמר דחוששין לו דאיכא הוכחה דהוא הוא לפר"י אבל בשאין קוראין אותו א"צ לבדקה ויכול להתחתן בהם וכמו שכתב רבינו בתחלת סימן זה דמשפחה שנתערב בו סכק פסול דא"צ לרחקה דמיירי ביציאת קול ובחזקה של קול בעלמא בלבד ואין כאן עדים שיעידו בדבר ברור וכדפי' שם:

ולא בכל עם הארץ אלא במי שהוא חשוד לעבור להכעיס כתב ב"י שלא כתב הרא"ש כך בשם ר"י אלא בהא דאמר ר' אלעזר ע"ה (בימי התנאים היו) מותר לנוחרו ביה"כ אבל אהם שקץ ונשותיהם שקץ לא דאפילו ע"ה שאינו עובר להכעיס בא לכלל זה עכ"ל. ולפעד"נ דרבינו דקדק בדברי הרא"ש דבהך דמותר לנוחרו ביה"כ כתב דמכיר וכופר כדי להכעיס והוא רע לשמים ורע לבריות דהוי הריגתו פקוח נפש עכ"ל ורבינו כאן לא כתב רק שהוא חשוד לעבור להכעיס ותו לא והיינו לומר שהוא חשוד אף במה שהכל יודעין שהוא אסור עובר עליו כגון לקרות ק"ש שחרית וערבית וכיוצא בזה בשאר מצות שמפורסם לכל שהוא מצוה לעשות כך ועבירה שלא לעשות כך והוא חשוד לעבור עליהם לפי שאינו מדקדק במצות ליזהר מעבירה זהו שאמרו עליו הוא שקץ ובנותיהן שקץ לפי שהוא חשוד שעובר להכעיס ולא לאפוקי בעובר לתאבון קאמר אלא אפילו לתאבון נמי קרי לי' כאן עובר להכעיס מאחר שיודע שזה מצוה וזה עבירה ועובר עליהם במזיד ואע"פ דאינו לא רע לשמים ולא רע לבריות קוראין עליו הם שקץ ונשותיהם שקץ מאחר שהוא חשוד שאינו מדקדק במצות במזיד וחשבינן ליה כעובר להכעיס ואתא לאפוקי אם עבר על המצות מחמת טעות שאינו בקי במצות שזו מצוה וזו עבירה אבל הוחזק שעוסק במצות ובג"ח ונוהג בדרכי הישרים וכו' כמ"ש בח"מ בסימן ל"ד אעפ"י שהוא ע"ה חשיב כת"ח גם לענין נשואין כנ"ל לדעת רבינו והכי נקטינן:

לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה וכתב הרמב"ם ואם הודיע תחלה שהוא נושאה לימים ידועים מותר פי' מותר להתנות עם האשה בתחלה שהוא נושא אותה לימים ידועים ואח"כ יגרשנה ואינו עובר בזה על לא תחרוש על רעך רעה וגו'. וב"י כ' ולא ידעתי למה תלאה רבינו בהרמב"ם שהרי מבואר הוא בפרק החולץ עכ"ל. ולפע"ד יראה דבתלמודא איכא לפרש דרב ורב נחמן דהוה מכרזי מאן הויא ליומא לא לגרשה אח"כ אלא רצונם לומר שתחפוץ לינשא לימים שיתעכב בעיר ואח"כ יניחנה וילך לו למקומו והאשה תשאר במקומה אבל מדברי הרמב"ם מבואר דאפי' כדי לגרשה אח"כ שרי לישא אותה מתחלה:

דרכי משה[עריכה]

(א) ע"ל סי' א' ס"ק ג' אם כופין ע"ז וכתב ר"ן פרק המוכר פירות ד' ר"ה ע"ב דמי שרוצה לישא אשה שאינה מהוגנת לו בני משפחתו יכולין למחות לו לכתחילה עכ"ל ואמרי' סוף פ"ב דכתובות א' מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו באין בני משפחתו ומביאין חבית מלאה פירות ושוברין אותה באמצע הרחבה ואומרים אחינו בית ישראל שמעו אחינו פלו' נשא אשה שאינה הוגנת לו ומתייראין אנו שמא יתערב זרעו בזרעינו בואו וקחו לכם דוגמא לדורות שלא יתערב זרעו בזרעינו עכ"ל הגמ' וע"ל סי' א' ס"ק ג' אם מותר לישא אשה משום ממון אמרינן בסנהד' פ' הנשרפין וביבמות פ' הבע"י הנושא בת אחותו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה וכתב שם רש"י ור"ת דוקא בת אחותו ולא בת אהיו וכן הוא במרדכי פרק הבא ע"י סימן מ"ז שם אבל הרמב"ם פ"ב מה' איסורי ביאה כתב דה"ה בת אחיו ושם פי' המ"מ טעמו:

(ב) ונראה דמה שכתב רבי' דאין צריך לרחקה היינו נמי פירוש בדברי הר"ן שאין לגלות מי שיודע בו אבל מ"מ אסור להתחתן בה מי שיודע פסולה וכמו שכתב רבי' בעצמו לקמן סוף סי' ה' צריך להתרחק מספק פסול משפחות ולכן מה שכתב ב"י אדברי א"ז דכתב דצריך להתרחק ממשפחות כו' ואין לדחות כל דברי רבוותא כו' אינו נכון דכל דברי רבוותא אינו אלא שא"צ לרחוק ר"ל לגלותה אבל מ"מ אסור לישא ממנה היודע בפסולה אלא שא"צ לחקור ע"ז אם אין פסולה ידועה כצ"ל ומצאתי כתב בהג"ה אלפסי בדפוס החדש פרק י' יוחסין וז"ל לאורך ימים נתערבו המשפחות ואחז"ל משפחה שנטמעה נטמעה והרי היא בחזקת כשירה הואיל ולא נתערבו מדעת ואין אנו מגלין משפחות הנטמעות אבל מגלין הפסולין ומכריזין עליהם כדי שיזהרו הכשרים מהן לפיכך אין אדם ליזהר אלא מפסולים שבימיו עכ"ל ועיין בח"מ סי' ל"ה מי נאמן להעיד על משפחות.

(ג) וכתב מהר"ם פדוא סי' י"ד דזהו דעת רש"י סוף פ"ק דכתובות וכתב עוד הא דשתיקה הוי כהודאה היינו דוקא במקום שפסול נוגע בעצמו אבל אם רוצים לפסול זרעו והוא שותק לא הוי כהודאה והאריך שם בזו להורות שלכתחלה מיהו יש לחוש קצת וע"ש.