משנה כתובות ט ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ט · משנה ו | >>
הלכה מקבר בעלה לבית אביה, או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופא, אין היורשין משביעין אותה.
ואם נעשית אפוטרופא, היורשין משביעין אותה על העתיד לבוא ואין משביעין אותה על מה שעברכז.
משנה מנוקדת
הָלְכָה מִקֶּבֶר בַּעְלָהּ לְבֵית אָבִיהָ,
- אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ,
- וְלֹא נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא,
- אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.
- וְאִם נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא,
- הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבוֹא,
- וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל מַה שֶּׁעָבַר:
נוסח הרמב"ם
הלכה מקבר בעלה - לבית אביה,
- או שחזרה - לבית חמיה,
- ולא עשת - אפטרופיא,
- אין היורשין - משביעין אותה.
- אם עשת - אפטרופיא,
- היורשין משביעין אותה - לעתיד לבוא,
- ואין משביעין אותה - לשעבר.
- ולא עשת - אפטרופיא,
פירוש הרמב"ם
זה מבואר כשנתעסקה בממון אחר מיתת בעלה, הנה היורשים משביעין אותה שבועה על כל מה שהתעסקה בו אחר שנקבר בעלה, ואין משביעין אותה במה שהתעסקה בין מיתה לקבורה, לפי שאילו היינו משביעין אותה שבועה על כך לא תתעסק בקבורתו אלא בעדים שיעידו במה שהיא מכרה, ואם מכרה בשוויו אם לא, כדי שלא יחייבוה שבועה וישהה המת מלהקבר ויש בזה ניוול. הלא ידעת כי מן העיקרים הידועים לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנין בלא אכרזתא, לפי שהם עניינים נחפזים אינם סובלים המתנה ועיכוב:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הלכה מקבר בעלה - זו שפטרה בעלה מן השבועה:
לבית אביה - שלא נתעסקה שוב בנכסים:
אין היורשים משביעין אותה - במה שנתעסקה בין מיתה לקבורה. שאם היו יורשים יכולים להשביעה על כך, מתוך שהיא צריכה להביא עדים במה שהיא מוכרת וקונה לצורך קבורת המת ישהה המת ויתנוול:
על העתיד לבוא - שלא עיכבה בידיה כלום מן העסק שנעשית אפוטרופא עליו לאחר קבורת בעלה, דלא מהניא ביה פטור דידיה שהרי הנכסים של יתומים הם כו:
על שעבר - על עסק שבחיי בעלה:
פירוש תוספות יום טוב
על העתיד לבוא. פירש הר"ב מן העסק שנעשית אפוטרופא עליו לאחר קבורת בעלה וכו' ונשבעת כדין אפוטרופא כדתנן בשבועות [סוף פרק ז'] אלו נשבעין שלא בטענת ברי השותפין והאריסין והאפוטרופין. רש"י בגמרא:
על מה שעבר. הא כבר תנא מדלעיל. אלא גלגול שבועה אתא לאשמועינן. הרא"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כו) (על הברטנורא) ונשבעת שבועת אפוטרופסין:
(כז) (על המשנה) שעבר. הא כבר תנא לעיל, אלא גלגול שבועה אתא לאשמעינן. הרא"ש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הלכה מקבר בעלה: כתב הרא"ש ז"ל פירש רש"י ז"ל דקאי אהיכא שפטרה מן השבועה והקשו חכמי פרובינצא ז"ל למה חזר ושנה אין משביעין אותה לשעבר הא תנא לה רישא אין היורשין משביעין אותה על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה ותירץ הרב רבינו שמואל מנרבונא ז"ל דקמ"ל דאפילו ע"י גלגול אין משביעין אותה ואע"ג דתנן השותפין והאריסין שחלקו אין להם שבועה זה על זה דכיון שלא תבעו שבועה בשעת חלוקה מחלו זה על זה ואפ"ה קתני נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל שאני הכא דפטרה בפירוש ורב האי גאון ז"ל כתב דאיירי בשלא פטרה הבעל משבועה אפ"ה אין היורשין משביעין אותה על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה דכיון דלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבועה ופי' רש"י ז"ל עיקר וכן מוכח בתוספתא ע"כ. אבל בנ"י ז"ל כתוב הרמב"ן ז"ל מצא בתשובה להרי"ף ז"ל שפירשה לבבא זו כשלא פטרה הבעל כלל ואפ"ה כיון שלא השביעה ולא צוה להשביעה פטורה ובתוספתא ובירוש' פירשוה אמתני' גופה אלא דאיכא דמוקי לה אמציעתא דאמר אין לי ולא ליורשי ואי קאי ארישא אע"פ שלא אמר אין לי ולא ליורשי לא מיבעיא איהו שאינו יכול להשביעה אלא אף יורשין אין משביעין אותה על אפוטרופא שעשתה בחיי הבעל אא"כ היתה תובעת ובאת לגבות כתובתה מהם אי נמי משביעין אותה היינו אם עשתה אפוטרופא לאחר מיתת בעלה או אם באת לגבות משביעין אותה אפילו ממה שעשתה בחיי בעלה וכדפרישית ותרווייהו איתנהו ואי קאי אמציעתא שפטרה ממנו אפילו נעשית אפוטרופא לאחר מיתת בעלה פטורה ודוקא בשמינה אותה אפוטרופא בחייו ונמשך אפוטרופוסית שלה לאחר מיתה א"נ שמינה אותה עליהם בפירוש אבל יתומים שהושיבו אותה אפוטרופוס על נכסיהם מדעת עצמה זו אינה בכלל דנכסים של יתומים הם והם מושיבין אותה לדעתם בנכסיהם ונשבעת להם כל זמן שירצו כן העלה הרמב"ן ז"ל בחדושיו ע"כ מנ"י בקיצור:
על שעבר: אפילו בין מיתה וקבורה קרי שעבר שהתנאי שפטרה מועיל בו אבל מקבורה ואילך קרי לעתיד לבא. ובטור א"ה סי' צ"ו ועיין שם בספר הלבוש. ובגמרא בדף פ"ח מפ' רב ששת דר"ש דסיפא קאי אהאי בבא דקאמר הכא ת"ק דיורשין משביעין אותה על העתיד לבא דהויא כמו אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים דס"ל לת"ק כמו ת"ק דאבא שאול דאמר במתני' דבגיטין בפ' הניזקין מינהו אבי יתומים ישבע ור"ש ס"ל כאבא שאול דאמר מינהו אבי יתומים לא ישבע וכדמפורש טעמייהו התם וה"ק ר"ש כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אבל אם אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין משום שבועת אפוטרופא דהויא לה אפוטרופוס שמנהו אבי יתומים ור"ש בא להקל ופריך עליה אביי א"כ דר"ש בא להקל לא ה"ל למיתני כל זמן דמשמע שבא להחמיר אלא הכי איבעי ליה למיתני אם תובעת כתובתה ומסיק אדלעיל מינה שכתב לה נדר ושבועה קאי וכמו שנכתוב בסמוך בס"ד ועי' עוד במש"כ לקמן ר"פ בתרא:
תפארת ישראל
יכין
הלכה מקבר בעלה לבית אביה: אמשנה ה' קאי, ור"ל הא דאמרן דכשפטרה גם יורשים לא ישביעוה, דוקא בהלכה מקבר וכו'. וי"א דהכא מיירי בלא פטרה, ואפ"ה בהלכה מקבר וכו' לא ישביעוה יורשים על אפטרופסת שבחיי בעלה:
ולא נעשית אפוטרופא אין היורשין משביעין אותה: אפילו התעסקה בנכסים בין מיתה לקבורה, לא תשבע על אותו עסק, דמדטרודה אז אינה יכולה להזהר שלא תהנה [רא"ש]:
ואם נעשית אפוטרופא: שהתעסקה בנכסים אחר קבורה:
היורשין משביעין אותה על העתיד לבא: על עסק שאחר קבורה:
ואין משביעין אותה על מה שעבר: על עסק שבחיי הבעל. מיהו י"א דלמסקנת הש"ס דכל הבא לפרע מיתומים לא יפרע רק בשבועה א"כ אפילו פטרה בפירוש (ובקניין), מהיורשין, משביעין אותה יורשים אף על עסק שבחיי הבעל, רק במתנה *) (גובין יורשים) בלי שבועה, ומלקוחות לכ"ע אין מועיל פטור שלו, ונשבעת קודם גוביינה [צ"ח ס"ז]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת