משנה כתובות ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ד · משנה ב | >>
המארס את בתו, וגירשהו, אירסה ונתארמלה, כתובתה שלו.
השיאה וגירשה, השיאה ונתארמלה, כתובתה שלה.
רבי יהודה אומר, הראשונה של אב.
אמרו לו: משהשיאה, אין לאביה רשות בה.
הַמְּאָרֵס אֶת בִּתּוֹ, וְגֵרְשָׁהּ,
- אֵרְסָהּ וְנִתְאַרְמְלָה,
- כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלּוֹ.
- הִשִּׂיאָהּ וְגֵרְשָׁהּ, הִשִּׂיאָהּ וְנִתְאַרְמְלָה,
- כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלָּהּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אָב.
- אָמְרוּ לוֹ:
- מִשֶּׁהִשִּׂיאָהּ, אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ:
המארס את בתו - וגירשה,
- אירסה ונתאלמנה - כתובתה שלו.
- השיאה - וגירשה,
- השיאה ונתאלמנה - כתובתה שלה.
- רבי יהודה אומר:
- הראשונה - של אב.
- אמרו לו:
- אם משהשיאה - אין לאביה בה רשות.
רבי יהודה אומר, שהכתובה הראשונה שיש לו בה זכות היא של אביה, הואיל וברשותו היתה בשעה שנכתבה לה אותה כתובה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
כתובתה של אב - כתובתה שהיא גובה משני אירוסין הללו. וקסבר יש כתובה לארוסה. ז ובימי נערות וקטנות קאמר:
כתובתה שלה - דמשהשיאה פקע רשותו, ובתר גוביינא אזלינן, וגוביינא בתר הכי הוא. ולא אזלינן בתר כתיבה לומר הואיל והראשונה נכתבה בעודה ברשות האב תיהוי דאב:
הרא - שונה שש, ל אב. דקסבר ר' יהודה בתר. כתיבה אזלינן, והואיל וכחובה ראשונה נכתבה לפי הנשואין בעוד שהבת ברשות האב, הויא דאב. ואין הלכה כר' יהודה:
המארס את בתו וגירשה אירסה ונתארמלה [*וכו'. ולא תני ונתארמלה] בתרווייהו דאגב אורחיה [*דק] תנא במלתיה דלא לנקוט בדרך פורענות וסתם ליה כר' דאמר נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דבתרי הוי חזקה למיהוי קטלנית ואע"ג דבגמרא מדייק הכי אסיפא דהשיאה וכו' העתקתיו ארישא משום דבגמרא נקט בסיפא אליבא דמ"ד דטעמא דמעין גורם ודוקא נשאת. אבל הרמב"ם פכ"א מהא"ב וטוא"ה סימן ט' פסקו כמ"ד דטעמא משום דמזל גרם ואפילו נתארסה ומת לשני ומת לא תנשא ולדידיה איכא למידק מרישא:
כתובתה שלו. כתב הר"ב וקסבר יש כתובה לארוסה וכפירש"י ומסיים הר"ן א"נ בשכתב לה. ע"כ. וכבר כתבתי בזה (במ"ח) [במ"ז] פט"ו דיבמות [ד"ה ומניח] :
אמרו לו. צריך עיון היינו ת"ק:
(ו) (על המשנה) וגירשה כו'. ולא קתני ונתארמלה בתרווייהו, דאגב אורחיה דק במילתיה דלא לינקט בדרך פורענות, וסתם לן כרבי דאמר נישאת לאחד ומת, לשני ומת, לשלישי לא תנשא, דבתרי הוי חזקה למהוי קטלנית. ולאו דוקא נישאת, אלא הוא הדין נתארסה ונתארמלה שתי פעמים. עיין תוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) רש"י. אי נמי בשכתב לה. הר"נ:
ר' יהודה אומר וכו': ומודה ר' יהודה במארס את בתו כשהיא קטנה ובגרה ואח"כ נשאת שאין לאביה רשות בה.
אמרו לו משהשיאה וכו': כצ"ל. וק"ק אמאי לא מקשי בגמ' הכא אמרו לו היינו ת"ק כמו שמקשה בכמה דוכתי וכמו שהרגישו תוס' שכתבתי רפט"ו דיבמות. וביד פ"ג דהלכו' אישות סי' י"ב ובפ"י סי' י"א ובטור א"ה סי' ל"ז וסי' נ"ה:
בפי' ר"ע ז"ל קודם לשון המתחיל וזנתה צריך לכתוב סי' הגימל ולמחוק אותו מאחריו:
יכין
המארס את בתו: נערה או קטנה:
כתובתה: מב' אירוסין הללו זא"ז:
שלו: ולא נקט נתארמלה ב' פעמים. דלא רצה למנקט דרך פורענות, דבכה"ג הו"ל קטלנית, שמוחזקת שימותו בעליה שאסורה להנשא אח"כ אפילו מתו מאירוסין, ומה"ט לא נקט נמי נתגרשה ב"פ. דמתוך ששינה התנא בלשונו, קמ"ל הך דינא. וי"א משום דגם בנתגרשה ב"פ אסור להנשא. ולא נקט נתארמלה קודם לנתגרשה, דלא רצה לפתוח בפורענות. מיהו בכונס קטלנית לא תצא. ולרא"ש כופין להוציא. וי"א דדוקא במת בחולי וקודם זמנו, אבל במת בדבר או בהרג או שהיה זקן, אינה קטלנית [(שו"ע אה"ע, ט)]:
כתובתה שלה: אפילו כתובה הראשונה:
הראשונה של אב: מדנכתבה בעודה ברשותו:
אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה: אפילו נדוניא שהכניס לה אביה, דהו"א דלמיפק לא יהיב לה, קמ"ל [ונ"ל דהיינו דאיכא בין ת"ק לאמרו לו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת