משנה כתובות ד יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ד · משנה יב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי, כל ימי מיגד אלמנותיך בביתילה, חייב, שהוא תנאי בית דין.

כך היו אנשי ירושלים כותבין.

אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים.

אנשי יהודה היו כותבין: עד שירצו היורשים ליתן ליך כתובתיך.

לפיכך אם רצו היורשין, נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה.

נוסח הרמב"ם

ואת תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל יומי מגד ארמלותיך בביתי חייב שהוא תנאי בית דין כך היו אנשי ירושלים כותבין ואנשי הגליל היו כותבין כאנשי ירושלים וביהודה היו כותבין עד שירצו היורשים ליתן לה כתובתה לפי כך אם רצו היורשים נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה.

פירוש הרמב"ם

את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך כו': ואין הלכה כאנשי יהודה אלא כל זמן שאינה תובעת כתובתה בב"ד ולא תינשא תדור בבית שהיתה דרה בה עם בעלה בחייו והרי היא משתמשת בכל המטלטלין והכלים שהיתה משתמשת בהם עמו בחייו ויתבאר שלימות זה הדין לקמן (פי"ב הלכה ג) ופי' מיגר אלמנותיך בביתי ר"ל אחר מותו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מיגד אלמנותיד - משך אלמנותיך לד:

אנשי יהודה כותבין כו' - ואין הלכה כאנשי יהודה, אלא כל זמן שלא נישאת ושלא תבעה כתובתה בבית דין ניזונית משל בעלה ודרה בבית שהיתה דרה בחיי בעלה ומשתמשת בכל הכלים שהיתה משתמשת בהן בחיי בעלה:

פירוש תוספות יום טוב

מיגר. פירש הר"ב משך וכפירש"י. והגירסא בדל"ת וכן הוא במשנה בירושלמי ולשון ארמית הוא וימשכו ויעלו את יוסף (בראשית ל"ז) מתורגם ונגידו:

בביתי. יתירא הוא דבביתי קמא סגי. ואמרינן בגמרא דלהכי תקון למכתב בביתי ב' זימני למדרש בביתי ולא בביקתי כלומר בבית צר וקטן דיכולין היורשים לדחותה מהם [*בשאין לאב אלא ביקתא] ולא קאי דיוקא דבביתי אמזוני דלפי ברכת הבית מיהא יש לה כמו שאכתוב במשנה ג' פרק י"ב:

חייב. פירוש אפילו אם לא כתב לה וקאי על לא כתב דלעיל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לד) (על הברטנורא) והגירסא בדל"ת. וימשכו ויעלו את יוסף [בראשית לז], תרגומו ונגידו:

(לה) (על המשנה) בביתי. יתירא הוא. אמרינן בגמרא, למידרש בביתי ולא בביקתי (פירוש בית צר וקטן), דיכולין היורשים לדחותה מהם כשאין לאב אלא ביקתא, ולא קאי דיוקא דבביתי אמזוני, דלפי ברכת הבית מיהא יש לה, כמו שכתוב במשנה ג' פרק י"ב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

את תהא יתבא בביתי וכו':    גמרא תני רב יוסף וכו' ורב יוסף דבביתי יתירא דריש דתקון למיכתב בביתי תרי זימני את תהא יתבא בביתי כל ימי מיגד אלמנותיך בביתי וכתב הר"ן ז"ל דמשמע דמביתי דרשינן תרתי חדא שאם הבית צר אינה דרה בבית בעלה והיינו דרב יוסף ועוד שאם נשתמשה במדור מרווח ביותר בחיי בעלה אין היורשין רשאין להוליכה אל מדור אחר אע"פ שהוא מספיק לה והיינו ההיא דתניא בפ' הנושא משתמשת במדור שנשתמשה בו בחיי בעלה וכו' ע"כ וגם תוס' ז"ל כתבו כן וז"ל בקיצור ואין להחליף אותה לגרוע ממנו או שמא אפי' לכיוצא בו ע"כ:

ומיתזנא מנכסי:    כתוב בבית יוסף א"ה סוף סי' קי"ד בשם תשובת הרשב"א ז"ל דמסתברא דמלבושים ג"כ בכלל מזונות כמו ששנינו ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי ואלמנה ודאי יש לה מלבושים בנכס' בעלה מתנאי זה אלא שחכמים חלקו בלשונם לקרות ברוב המקומות למאכל ומשקה מזונות ולמלבושים פרנסה כשאין דיניהם שוה ע"כ בקיצור:

מיגד:    בדלית כמו נגד שמיה וגוד אסיק מחיצתא. ודכוותה בירושלמי בפירקין דלקמן הלכה ד' אלמנה שאמרה הריני מיגדת אלמנותי בבית בעלי שומעין לה:

כך היו אנשי ירושלים כותבין וכו':    ירוש' אנשי הגליל חסו על כבודם ולא על ממונם אנשי יהודה חסו על ממונם ולא חסו על כבודם ע"כ: וביד רפי"ח דהלכות אישות. ובטור א"ה סי' צ"ג. ונלע"ד דהא דלא קתני כך היו אנשי ירושלים ואנשי גליל כותבי' ואנשי יהודה היו כותבין עד שירצו וכו' לרמוז לנו דאע"ג דאנשי ירושלים היו בכל דוכתא מכלל אנשי יהודה וכמנהגם בהא ס"ל כאנשי גליל ושמא דאנשי ירושלים היו עושין על פי חכמי לשכת הגזית ועל פי דרכו רמז לנו דהלכתא כאנשי גליל כשמואל דפסק הכי בגמרא ודלא כרב וכן פסקו שם ביד ובטור:


פירושים נוספים