משנה כתובות ז ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ז · משנה ח | >>

[עריכה]

היו בה מומין ועודה בבית אביה, האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו.

נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא ^כח נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, במה דברים אמורים? במומין שבסתר.

אבל במומין שבגלוי^כט, אינו יכול לטעון.

ואם יש מרחץ באותה העיר, אף מומין שבסתר אינו יכול לטעון, מפני שהוא בודקה בקרובותיו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָיוּ בָּהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ,

הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה,

שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה נוֹלְדוּ בָּהּ מוּמִין הַלָּלוּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ.

נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל,

הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה,

שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ מוּמִין אֵלּוּ וְהָיָה מִקְחוֹ מֶקַח טָעוּת;

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר;

אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי,

אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן.

וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הָעִיר,

אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

היו בה מומין - ועודה בבית אביה,

האב - צריך להביא ראיה,

שמשנתארסה - נולדו לה מומין אלו,

ונסחפה שדהו.

נכנסה לרשות הבעל,

הבעל - צריך להביא ראיה,

שעד שלא תתארס - היו בה מומין אלו,

והיה מקחו - מקח טעות,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין:

במה דברים אמורים? - במומין שבסתר,

אבל במומין שבגלוי - אינו יכול לטעון.

אם יש עימו מרחץ - באותה העיר,

אף במומין שבסתר - אינו יכול לטעון,

מפני שהוא בודק - ביד קרובותיו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מומין גדולים - אצל רבן שמעון בן גמליאל הוא אם נסמית עינו, נקטעה ידו, נשברו רגליו.

ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. והלכה כחכמים:

האב צריך להביא ראיה - אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה, צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה היו בה מומין הללו. ואף על פי שיש לאשה חזקה דגופה, ^כז הואיל ונמצאו המומין ברשות האב ואיכא למימר כאן היו קודם אירוסין, ולפיכך אם לא הביא ראיה, בעל מהימן:

נכנסה לרשות הבעל - נשאה, ועתה בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה, עליו להביא ראיה שקודם שנתארסה היו בה מומין הללו. דכיון דלא נמצאו מומין הללו אלא ברשותו, אומרים כאן נמצאו כאן היו ולאחר שנישאת באו לה ונסתחפה שדהו:

אינו יכול לטעון - דידע ונתפייס:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

האב צריך להביא ראיה. פירש הר"ב אם בא לתבוע כתובה מן הארוסין עיין מ"ש במשנה (ח') [ז'] פט"ו דיבמות [ד"ה ומניח] . ומ"ש ואף ע"פ שיש לאשה חזקה דגופה כלומר והא קיימא לן כרבן גמליאל במשנה ו' פ"ק דהעמד אשה על חזקתה. וה"נ יש לה חזקה שבלא מומין נולדה כדפירש"י. הכא שאני הואיל ונמצאו המומין ברשות האב ואיתרע לה חזקתו הואיל וברשותו נמצאו. ובפרק קמא נמי פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל הוא. ובה אמר ר"ג דלא הורע חזקת אביה בכך. כך פירש"י ומסיימי התוספות ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דאי בענין שוודאי לא נאנסה משנשאת אע"ג שנכנסה לרשות הבעל איתרע לה חזקת רשות האב הואיל וודאי ברשות אביה נאנסה. ע"כ. ולהר"ן דוחק לפרש מתניתין דפרק קמא בענין זה דוקא דלישנא פסיקתא אמר רבן גמליאל דנאמנת. אפילו א"א שנאנסה תחתיו. ומפרש דמתניתין דהכא מיירי שגם היא טוענת שמא דהיינו במומין שאינה בקיאה בהן מתי נולדו כריח הפה. מה שאין כן בפ"ק דהיא טוענת ברי והוא שמא. והכא שמא ושמא אמרינן כאן נמצאו כאן היו. ומפרש הרא"ש דמתניתין בנערה דכתובתה לאביה והיא ברשות האב לכל מילי הלכך אתרע חזקתה ברשות [האב] ועל האב להביא ראיה. אבל בוגרת כיון שיצאת מרשות אביה ואינה נקראת על שם בית אביה כך לי עומדת בבית אביה כעומדת בבית אינש דעלמא וחשיבא כאילו נכנסה ברשות הבעל. ובנערה נמי משנתארסה בדין היה שתהא ברשות הבעל וכל מומין שיולדו בה אמרינן נסתחפה שדהו אלא כיון שהיא ברשות האב לכל מילי והכתובה שלו אמרינן כאן נמצאו כאן היו קודם אירוסין. ע"כ. ומתניתין הכי דייקא. דלא קתני עליה להביא ראיה אלא האב צריך להביא ראיה:

שעד שלא נתארסה כו'. אבל אם הביא ראיה שמשנתארסה לא סגי. ולא אמרינן כאן נמצאו בבית אביה כאן היו משום דאיכא תרתי העמד הגוף על חזקתו וחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו וזה הכניסה לחופה וראה ונתפייס מאי אמרת חזקה אין אדם מפייס במומין הוי חדא במקום תרתי דהעמד ממון על חזקתו לא אמרינן כנגד חזקת הגוף [ולפיכך כאן נמצאו כאן היו נמי ליכא למימר כיון דאין כאן חזקת ממון וליכא אלא חדא. תוספות]. וחדא במקום תרתי לא אמרינן. עד שלא תתארס העמד הגוף על חזקתו ליכא למימר. מאי איכא דחזקה דאין אדם [*שותה בכוס אלא אם כן בודקו והאי ראהו ונתפייס הוא אדרבא חזקה אין אדם] מפייס במומין והעמד ממון על חזקתו. גמרא:

וחכמים אומרים במה דברים אמורים במומין שבסתר כו'. כתבו התוספות דר' מאיר לא פליג אמומין שבגלוי דמודה דאין יכול לטעון דראה ונתפייס הוא ע"כ. ורבנן לא אתו לאפלוגי אלא באם יש מרחץ כו' וגדולה מזו בריש פירקין ר' יהודה אומר חדש אחד כו' לאביי כדכתיבנא התם דתנא קמא אמר לה ואפ"ה חזר ושנאו ר' יהודה כ"ש הכא דלא תני לה אכתי החלוק דתנו להו רבנן אע"ג דר' מאיר מודה בכך דהא ראה ונתפייס:

אבל במומין שבגלוי אין יכול לטעון. שאף על פי שהתנה. דאמתניתין דלעיל קאי. לא על מומין שבגלוי נתכוין דאותם ראה ונתפייס. אלא על מומין שלא ראה נתכוין. וכשיש נמי מרחץ באותו העיר אית לן למימר שלא התנה. אלא על מומין שאין נבדקים ע"י מרחץ כגון ריח הפה. וקאי בין ארשות אב ובין ארשות הבעל והכי קאמר אינו יכול לטעון אפילו הביא הבעל ראיה אינו מועיל לו כלום. תוספות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כז) (על הברטנורא) כלומר והא קיימא לן כרבן גמליאל במשנה ו' פרק קמא, דהעמד אשה על חזקתה, והכא נמי יש לה חזקה שבלא מומין נולדה. הכא שאני הואיל כו'. ובפ"ק [נמי] פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל הוא, ובה אמר רבן גמליאל דלא הורע חזקת אביה בכך. רש"י. וכתבו התוס', ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה כו'. ועיין תוי"ט בשם הר"נ:

(כח) (על המשנה) שלא כו'. אבל אם הביא ראיה שמשנתארסה לא סגי, ולא אמרינן כאן נמצאו בבית אביה כאן היו, משום דאיכא תרתי, העמד הגוף כו' וחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו וראה ונתפייס. גמ'. ועתוי"ט:

(כט) (על המשנה) שבגלוי כו'. שאע"פ שהתנה. דאמתניתין דלעיל קאי, לא על מומין שבגלוי נתכוין, דאותן ראה ונתפייס, אלא על מומין שלא ראה נתכוין, וכשיש נמי מרחץ נמי לא נתכוין אלא על מומין שאי אפשר לבודקן על ידי מרחץ כגון ריח הפה. תוס':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

היו בה מומין ועודה וכו': ביד פכ"ה דהלכות אישות סי' ב' ד'. ואיתא בתוס' פ"ק דיבמות דף י' ובירושלמי פ"ק דקדושין דף ס' ובפ' שני דף ס"ב ובר"פ הזהב ובתשובות הרשב"א ז"ל אלף ר"ח. ובטור א"ה סי' ל"ט וסי' ק"ז. ונלע"ד דהא דנקט לישנא דהיו בה מומין ולא קתני נמצאו בה מומין דמשמע דהוי לישנא טפי עדיף וכדנקטוה שם הרמב"ם ז"ל ושם בטור לרמוז לנו דטעמא הוי בין ברישא בין בסיפא משום כאן נמצאו וכאן היו וכדמשני רבא בגמ'. אכן אח"כ מצאתי מוגה בשם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל שמשנתארסה נולדו בה מומין אלו:

האב צריך להביא ראיה: אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין וכו' לשון ר"ע ז"ל עד ונמצאו המומין ברשות האב איכא למימר כאן היו וכו'. אמר המלקט ולפי זה כולה מתני' ר"ג היא דאמ' במתני' בפ"ק דחזקה דגופה עדיפא דבלא מומין נולדה ודלא כר' יהושע דאמר חזקה דממון עדיף והעמד ממון בחזקתו ורב אשי נמי אוקי מתני' כר"ג משום דאוקימתא בפ"ק דהלכתא כותיה דחזקה דגוף עדיפא וברישא דהיינו אירוסין שהכתובה של אביה דהיינו טעמא דאינה נאמנת משום דגבי אב לא אמרינן בגוף שלה דתיהני חזקתה ליטול הוא הכתובה אבל בסיפא שהכתובה שלה מהניא חזקת גופה ומעיקרא שני ר' אלעזר תברה מי ששנה זו לא שנה זו כמנהגו בכל דוכתא. ופריך רב אחא לרב אשי מדתניא מודה ר"מ במומין הראוין לבא עמה מבית אביה פי' ס"ד דה"פ שיש לספק ולומר שמבית אביה באו שעל האב להביא ראיה דאע"ג דאמרינן במתני' נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה מודה הוא הכא שעל האב להביא ראיה ואע"פ שנכנסה לרשות הבעל ואמאי נימא העמד הגוף על חזקתו שהרי הכתובה לעצמה מאחר שנשאת ומשני הב"ע ביתירת אצבע דליכא למימר לאחר אירוסין נולדה ומאי ראיה דקתני דמייתי האב היינו דמייתי ראיה דראה הבעל ונתפייס:

נכנסה לרשות הבעל: על הבעל להביא ראיה והיינו נכנסה לחופה ואפילו אם דר בבית חמיו עדיין. ובירושלמי פ"ק דמכלתין ר' אלעזר שאל לר' יוחנן מתני' דר"ג ודר"א ודלא כר' יהושע א"ל דברי הכל היא שניא היא מומין שדרכן להוולד ע"כ:

וחכ"א בד"א במומין שבסתר וכו': נראה לר"י דר' מאיר לא פליג אמומין שבגלוי דמודה דאין יכול לטעון דראה ונתפייס כדאמר סתמא דתלמודא בגמרא ועוד דא"כ דפליג אמומין שבגלוי א"כ משכחת לה סמפון בעבדים במומין שבגלוי לר"מ ואנן אמרינן בעלמא סמפין בעבדים ליכא אלא לא פליג אלא ביש מרחץ באותה העיר תוספות ז"ל. עוד כתבו ז"ל תימא לרב דמוקי כולה מתני' כנסה ונמצאו עליה נדרים שקדשה על תנאי מה שייך לחלק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי הואיל והתנה ע"מ שאין בה מומין. ונראה לרשב"א דכשהתנה לא על מומין שבגלוי דאותם ראה ונתפייס אלא על מומין שלא ראה נתכוון וכשיש נמי מרחץ באותה העיר אית לן למימר שלא התנה אלא על מומין שאין נבדקין וע"י מרחץ כגון ריח הפה ונכפה הקבוע לו זמן ע"כ. וכתבו עוד דהאי אינו יכול לטעון קאי בין ארשות האב בין ארשות הבעל וה"ק אינו יכול לטעון שאפי' הביא הבעל ראיה אינו מועיל לו כלום ע"כ. וכתוב בסמ"ג הא דאמרינן על מומין שבגלוי ה"מ באותן המקומות שנשים יוצאות בשוק ופניהם גלויות ובמדינת אדום בזמן הזה אבל בטוליטולא שפניהם מכוסות כמומין שבסתר דמי ע"כ. וז"ל אשרי ודוקא בעיר שדרך הבנות לצאת מבית אביהן ולרחוץ במרחץ ביום אבל במקום שאין דרך הבנות ליראות חוצה ואף למרחץ אינם הולכות אלא באישון לילה ואפלה כמו בספרד אף על מומין שבגלוי יכול לטעון ע"כ. וכתוב עוד שם בהגהת אשרי ז"ל אבל במומין שבגלוי פי' כגון תחת כפה דראשה דפעמים נגלה ופעמים נכסה דאי הוי מומין שבגלוי אף לר' מאיר ראה ונתפייס ולא פליגי רבנן אלא אסיפא דנכנסה לרשות הבעל דאילו ארישא שארסה היתה יכול להיות שלא הכיר במומין אפילו הם בגלוי והא נמי דקתני אם יש מרחץ בעיר אף מומין וכו' לא קאי אלא אנכנסה לרשות הבעל דמסתמא בנשואין בדקה בקרוביו ונתפייס אבל ארישא שהיא ארוסה אפילו יש מרחץ בעיר אינה מקודשת דאין רגילות שיבדקנה קודם האירוסין בקרובותיו ע"כ. וכתוב עוד שם בהרא"ש ז"ל בשם הגאונים ז"ל דלא קרובותיו ממש קתני במתני' אלא אפילו מיודעיו ואפילו שהוא גר בעיר ואין לו קרובות אי אפשר שלא יהו לו רעים בעיר וחברים ובודקים ע"י נשותיהן ע"כ. וכן הוא שם ביד פכ"ה דהלכות אישית. ועיין בספר קולון שרש ק"ה ותוסיף לקח טוב לתרץ הא דנקט בגמרא לישנא ותנא תונא כלה ולא נקט כלשון המשנה ותנא תונא עודה בבית אביה על האב וכו' כדרגיל תלמודא כד אמר ותנא תונא למינקט לשון המשנה ממש ודקדק לתרץ במאי דקתני במתניתין ועודה בבית אביה ולא קתני והיא בבית אביה ע"ש בכל הסימן כי קטן הוא:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

היו בה מומין ועודה בבית אביה: ורוצה לגרשה, והאב תובע הכתובה:

ונסתחפה שדהו: אף דיש לה חזקת הגוף שנולדה בלי מומין, והרי קיי"ל כר"ג [פ"א מ"ו] דחזקת הגוף עדיף מחזקת ממון. שאני הכא, דברשות האב נמצאו, משא"כ התם מיירי באפשר שנאנסה תחתיו. ולר"ן הכא מיירי בטוענת שמא נולדו ברשות הבעל, ולעיל טוענת ברי. ולרא"ש הכא מיירי בנערה, דברשות אביה היא, אבל בבוגרת משנתארסה היא ברשות הבעל:

נכנסה לרשות הבעל: שנשאת ומצא בה אז מומין ובא להוציאה בלי כתובה:

והיה מקחו מקח טעות: אבל במייתי ראיה שמשנתארסה היו בה, לא אמרינן כאן נמצאו כאן היו, מדיש לה ב' חזקות, חזקת הגוף וחזקת שבדקה קודם שכנסה, והוא אין לו רק חזקה א' שאין אדם מתפייס במומין, דחזקת ממון לא נחשב כלל נגד חזקת הגוף, משא"כ *) (ברישא, מדנמצאו בבית אביה), ליכא חזקת הגוף, והו"ל לדידיה ב' חזקות, חזקת ממון וחזקה שאין אדם מתפייס במומין, ולה רק חזקה א':

במה דברים אמורים: ר"ל במה אמרת דבריך, במומין וכו':

אינו יכול לטעון: דבכה"ג גם אתה מודה דראה ונתפייס, א"כ גם אם יש מרחץ וכו', ובהא פליגי:

מפני שהוא בודקה בקרובותיו: ולא התכוון כשהתנה, רק על מומין שאין נבדקין ע"י מרחץ, כריח הפה, אבל באינך אפילו הביא הבעל ראיה אינו כלום [קי"ז]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי