כתובות צז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אלא מן האירוסין מאי טעמא אמר עולא משום חינא ר' יוחנן אמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין מאי בינייהו איכא בינייהו גרושה למאן דאמר משום חינא גרושה נמי בעיא חן למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין גרושה לא איכפת ליה תנן וגרושה לא תמכור אלא בבית דין בשלמא למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין גרושה לא איכפת ליה אלא למאן דאמר משום חינא גרושה נמי בעיא חן הא מני ר' שמעון היא אי רבי שמעון הא תנא ליה רישא מן האירוסין לא תמכור כו' מהו דתימא אלמנה מן האירוסין הוא דלא נפיש חן דידה אבל גרושה דנפיש חן דידה אימא תיבעי חן הא נמי תנינא כל שאין לה מזונות לאתויי מאי לאו לאתויי גרושה לא לאתויי מגורשת ואינה מגורשת כדרבי זירא דאמר ר' זירא כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעל חייב במזונותי' ת"ש כשם שמוכרת שלא בב"ד כך יורשיה יורשי כתובתה מוכרים שלא בבית דין בשלמא למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין כי היכי דאיהי לא ניחא ליה דתתבזי יורשיה נמי לא ניחא ליה דליבזו אלא למאן דאמר משום חינא יורשיה מאי חן איכא תרגמה עולא כגון שירשתה בתה או אחותה:
מתני' מכרה כתובתה או מקצתה משכנה כתובתה או מקצתה נתנה כתובתה לאחר או מקצתה לא תמכור את השאר אלא בבית דין וחכ"א מוכרת היא אפי' ארבעה וחמשה פעמים ומוכרת למזונות שלא בבית דין וכותבת למזונות מכרתי וגרושה לא תמכור אלא בבית דין:
גמ' מתניתין מני ר"ש היא דתניא מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי לאחר אין לה מזונות (דברי ) ר"ש אומר אע"פ שלא מכרה ולא משכנה כתובתה אלא מחציתה אבדה מזונותיה למימרא דרבי שמעון סבר דלא אמרי' מקצת כסף ככל כסף ורבנן סברי אמרי מקצת כסף ככל כסף הא איפכא שמעינן להו דתניא (ויקרא כא, יג) והוא אשה בבתוליה פרט לבוגרת שכלו בתוליה דברי ר"מ ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת התם בקראי פליגי ר' מאיר סבר בתולה אפי' מקצת בתולים בתוליה עד דאיכא כולהו בתולים בבתוליה בכדרכה אין שלא כדרכה לא ר' אלעזר ור' שמעון סברי בתולה שלמה משמע בתוליה אפילו מקצת בתולים
רש"י
[עריכה]
אלא מן האירוסין מאי טעמא - לא אטרחוה רבנן [לבא] לבית דין ככל שאר מוציאי שטר חוב:
משום חינא - שיהו בעליהן לחן בעיניהן ולא ימנעו הנשים מלינשא לאנשים:
גרושה נמי בעיא חן - תקנתא דמשום חינא שהרי תקנת חכמים היא ולא מאהבת האיש הלכך מה לי אהובה מה לי שנואה:
ר"ש היא - דלית ליה חינא דגבי אלמנה מן האירוסין נמי משום דלכתובה קא מזבנה אמר לא תמכור אלא בב"ד:
דלא נפיש חן דידה - שלא היתה לה חיבת ביאה ולא ירע בעיני הנשים אם הוטרחה זו:
אימא תבעי חן - ואפי' לרבי שמעון:
הא נמי תנינא - בסיפא דמילתיה דרבי שמעון:
לאו לאתויי גרושה - מן הנשואין דאי מן האירוסין הא אשמעינן אלמנה וכ"ש גרושה:
מגורשת ואינה מגורשת - ומן האירוסין ולא לאשמעינן דלא תמכור לכתובתה אלא בב"ד דהא מאלמנה שמעינן לה אלא אגב אורחיה אשמעינן דמגורשת ואינה מגורשת כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ברה"ר אין לה מזונות מן היתומים אם מת:
כדרבי זירא - דאמר בעלה חייב במזונותיה בחייו [ואשמעינן מתני' דדוקא בחייו] משום דמעוכבת בשבילו להנשא אבל לאחר מיתה לא דדלמא גרושין הוו ואין לה מזונות דמספיקא לא מפקי' ממונא: יורשיה יורשי כתובתה גרסינן ולא גרסינן ויורשי:
מאי חן איכא - הרי הנטרחים לבית דין אנשים הן:
שירשתה בתה או אחותה - דמשום דידה בעינן תקנתא שלא תמשך מלהנשא:
מתני' לא תמכור את השאר כו' - ר"ש קאמר לה דאמר אין מוכרת שלא בב"ד אלא למזונות וזו מכיון שגבתה מקצתה אין לה מזונות והכי מוקי לה בגמרא כרבי שמעון:
וחכמים אומרים מוכרת היא - לכתובתה אפילו לפרקים ואף על פי כן מוכרת בינתיים למזונות שלא בב"ד:
וכותבת - בשטר המכירה:
למזונות מכרתי - משום עצה טובה כדאמר לעיל:
וגרושה לא תמכור - לכתובתה:
אלא בב"ד - למ"ד טעמא משום אינו רוצה שתתבזה כו' הא לא איכפת ליה ודברי הכל היא ולמאן דאוקי טעמא משום חינא הא ר"ש היא:
גמ' מתני' מני - ת"ק דמתני':
מכרה כתובתה - כולה אין לה מזונות דברי ר"מ אבל מכרה מקצתה יש לה מזונות:
לא אמרינן מקצת כסף - מוהר הבתולות שיש לה עדיין עליהם הרי הוא ככולו ויתן לה מזונות:
פרט לבוגרת - ולא אמרינן מקצת בתולים ככל הבתולים:
בתוליה - אי הוה כתיב והוא אשה בתולה יקח:
בבתוליה - במקום בתולים הקפיד הכתוב אבל נבעלה שלא כדרכה והיא נערה כשרה לכה"ג:
תוספות
[עריכה]
אלמנה מן האירוסין הוא דלא נפיש חן דידה אבל גרושה כו'. פירש רבינו חננאל גרושה נפיש חן דידה דיש לה תוספת והואיל ויש לה לגבות כל כך אימא שתמכור שלא בבית דין א"נ יש לפרש שהיא צריכה חן יותר לינשא שהיא בזויה יותר מן האלמנה:
לאתויי מגורשת ואינה מגורשת. פירש הקונטרס דאגב אורחיה קמ"ל דמגורשת ואינה מגורשת אינה גובה מזונות מן היתומים וזו היא מילתא דפשיטא דמספק שמא מגורשת גמורה היתה לא תוציא מזונות מן היתומין הילכך נראה כפירוש רבינו חננאל לאתויי מגורשת ואינה מגורשת הא דתנן כל שאין לה מזונות לא תמכור הא יש לה מזונות תמכור שלא בב"ד ואי זו היא זו אלמנה מן הנשואין ומרבה מגורשת ואינה מגורשת ואין לתמוה מאי קמ"ל אם מוכרת שלא בבית דין דמצי למימר דעיקרא דמילתא לאשמועינן דבת מזונות היא אי נמי מצינו למימר דאף המכירה שלא בב"ד קמ"ל דאע"ג דלא מדינא היא ניזונת אלא משום דאגידא ביה ס"ד דלא תקנו לה רבנן למכור שלא בב"ד דסגי לה אי אית לה אפי' בב"ד:
מכרה כתובתה. נראה לי לפרש דהיינו מנה ומאתים והשתא אתי שפיר דקאמר לא תמכור השאר אלא בב"ד דהיינו תוספת:
מתניתין מני רבי שמעון היא דתניא כו'. וא"ת ממתניתין נמי תפשוט דאתיא כרבי שמעון מדקתני לא תמכור את השאר אלא בבית דין דהיינו כר"ש דאמר כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין וי"ל דחכמים נמי כרבי שמעון סבירא להו בהא דאמר כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד ואי מדקתני מוכרת אפילו ארבעה וחמשה פעמים ומוכרת למזונות שלא בב"ד משמע משום דאכתי לא הפסידה מזונות הוא דמוכרת כתובתה שלא בב"ד:
בבתולייה בכדרכה אין שלא כדרכה לא. דליכא למימר עד שיהו כולן קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה דאם כן לישתוק קרא מיניה וממילא הוה ממעטינן בעולה שלא כדרכה מיו"ד של בתוליה כמו בוגרת אבל מבתולה בלא יו"ד לא אפשר לומר דהוה ממעטינן ליה דהא בקנס של נערה כתיב בתולה ואפי' הכי יש לה קנס כדאיתא בפרק קמא דקדושין (דף י.) מודה רבי דלענין קנס דכולהו משלמי וכן גבי נערה המאורסה דכתיב בתולה אמרינן התם דכולהו בסקילה ואפילו רבי לא פליג אלא משום דכתיב לבדו ומיהו קשה לי אימא בבתוליה אתא לרבות בוגרת ולא בעולה שלא כדרכה ונראה לי דמשמע ליה טפי לאוקמיה בבעולה שלא כדרכה משום דמשמע בבתוליה במקום בתולים כלומר במקום בתולים בעינן שתהא בתולה:
בתולה שלמה משמע. קשה לרבי אמאי איצטריך למכתב גבי קנס נערה למעוטי בוגרת תיפוק ליה מבתולה שלמה משמע ואפילו אם תמצא לומר ההוא בתולה איצטריך לכדדרשינן ליה באלו נערות (לעיל דף כט:) אכתי קשה מהא דאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא: ושם) אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד בתולה ולהאי תנא אמאי איצטריך למכתב בתולה נערה בכל מקום כיון דכתב בתולה ידעינן שהיא נערה ועוד קשה מהא דאמר גבי נערה המאורסה באו עליה עשרה ועדיין היא בתולה כולן בסקילה ואמאי והא כתיב בתולה דמשמע שלמה למעט שלא כדרכה ואפילו רבי לא פליג מהאי טעמא דבתולה שלמה משמע ואמרינן נמי בקידושין (דף י.) מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ואמאי והא כתיב ביה בתולה ושמא י"ל התם משום דדרשינן (שם ט:) בעולת בעל בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק יא (עריכה)
כב א מיי' פי"ח מהל' אישות הל' כה, טוש"ע אה"ע סימן צג סעיף ב:
כג ב מיי' פי"ז שם הל' יח, סמג עשין מח, טוש"ע אה"ע סי' קג סעיף א:
כד ג מיי' פי"ח שם הל' כ, סמג שם, טוש"ע אה"ע סי' צג סעיף כה:
כה ד מיי' פי"ז שם הל' יג, סמג שם, טוש"ע אה"ע סי' קג סעי' ג:
כו ה מיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הל' יג, סמג עשין נז:
ראשונים נוספים
איכא בינייהו גרושה למאן דאמר משום חינא גרושה נמי בעיא חן, למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין גרושה לא איפכת ליה: ולא איפסיקא הכא אי כרבנן אי כעולא אי כרב יהודה. וכתב הרשב"א ז"ל דמסתברא כעולא דאמר משום חינא ואפילו גרושה מוכרת שלא בבית דרב יהודה אזיל לטעמיה דאמר משמיה דרב אסי בריש פרק שום היתומים (ערכין כב, א) דאין נזקקין לנכסי יתומין אלא אם כן רבית אוכלת בהן, דלית ליה לר' יהודה טעמא דחינא, ואנן קיימא לן כר' יוחנן דאמר התם ולכתובת אשה משום חינא וכעובדא דמרימר דהתם דאגבי כתובה לגרושה מנכסי דיתמי ואתקיפו עלה מהא דאמר רב יהודה אמר רב אסי דאין נזקקין אלא אם כן היתה רבית אוכלת בהן ואמרינן ואפילו ר' יוחנן לא אמר אלא באלמנה דקא מפסדא מזונא אבל גרושה לא ואהדר להו אנן לההיא דר' יוחנן משום חינא מתני לה (ר"ן על הרי"ף).
מתני': נתנה כתובתה לאחר וכו' לא תמכור השאר אלא בבית דין: מדקתני נתנה לאחר משמע דדוקא לאחר, אבל מחלתן ליורשין יש לה מזונות והכי איתא בירושלמי (בפרקין ה"ב) דגרסינן התם רב יהודה בשם שמואל אלמנה שמחלה כתובתה ליורשים יש לה מזונות כו' עד לא דייק ... ממזונותיה. אבל הרשב"א ז"ל כתב דלפום גמרין לא משמע הכי דלקמן בפרק הנושא (קד, ב) אמרינן בעובדא דרב חייא אריכא דאמרה ליה הב לי מזוני ואמר לה לא מזוני אית לך ולא כתובה אית לך, והתם מתורת מחילת כתובתה אתינן עלה דכיון שלא הזכירה תוך עשרים וחמש שנה מחלה אותה. אלמא דמוחלת כתובתה ליורשים אין לה מזונות (ר"ן על הרי"ף, ובשיטה להר"ן בל"א).
ת"ש כשם שמוכרת שלא בב"ד כך יורשיה יורשי כתובתה מוכרים שלא בב"ד בשלמא למ"ד אין אדם רוצה כו' כי היכי דאיהי לא ניחא לה שתתבזה יורשי' נמי לא ניחא ליה דליבזו אלא לעולא דאמר משום חינא יורשי' מאי חן איכא תרגמה עולא כגון שירשתה בתה או אחותה:
ואלה הם שינויא דחיקא ואשינויא דחיקא לא סמכי' דסתם קתני יורשי' יורשי כתובתה ומשמע אפילו זכרים גם מה שהעמיד האי דתנן וגרושה לא תמכור אלא בב"ד דהוא ר"ש שינויא דחיקא הוא דסתמא דמתני' רבנן הוא מדתני רישא וחכ"א מוכרת היא אפילו ד' וה' פעמים ומוכרת למזונות שלא בב"ד והדר תני וגרושה לא תמכור אלא בב"ד השתא איכא לדיוקא האי דאמרו חכמים שלא בב"ד אהיכא קאי אי אמוכרת למזונות פשיטא ודאי דמוכרת למזונות שלא בב"ד מוכרת וליכא מאן דפליג בהא והו"ל למימר מוכרת למזונות סתם והוה קמ"ל דאע"ג דמכרה ד' וה' פעמים לכתובתה לא אבדה מזונותי' אלא אכתי מוכרת למזונות [אלא] שלא בב"ד אכלהו קאי דמוכרת אפילו ד' וה' פעמים לכתובתה ואח"כ מוכרת למזונות וכלהו מוכרת שלא בב"ד ופליג עם ר"ש בתרתי (דהא) [והוא] ת"ק דפליג עם ר"ש ברישא והדר תני וגרושה ל"ת אלא בב"ד ומודים חכמים בגרושה שלא תמכור אלא בב"ד משום דטעמא הויא שלא תתבזה וגרושה תתבזה ותתבזה הכי משמע פשטא דמתני' ומאי דמוקי לה כר"ש שינויא הוא ואשינויא לא סמכי' ומ"ה הל' כר"י ולא כעולא. אר"י אמר רב"י א"ש כ"מ שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותי' וה"מ בחיי בעלה משום דמעכבה מלנשא אבל לאחר מיתתו שהיא ראוי' להנשא תביא ראי' ותטול ומספיקא לא (תנשא וגט) [תיטול דגט] דידה מפקא מחזקתה ואין מוציאין ממון מחזקתו בספק:
מתני' מכרה כתובתה או מקצתה נתנה לאחר או מקצתה משכנה או מקצתה ל"ת את השאר אלא בב"ד וחכ"א מוכרת היא אפילו ד' וה' פעמים מעט מעט לצורך כתובתה וביני ביני עד שלא תפרע כל כתובתה מוכרת למזונות שלא אבדה מזונותי' אלא לאחר שתגבה כל כתובתה וכל מכירותי' היא עושה שלא בב"ד וכותבת למזונות מכרתי מה שהיא מוכרת למזונות שלא יטענו עלי' היתומים כי הכל מכרת לכתובתיך ונתנקבלת כתובתך והלכך תפרש במכירה מה שהיא מוכרת למזונות כי למזונות מכרתי וגרושה ל"ת אלא בב"ד דמודי רבנן בגרושה שאינו חושש בבזיונה הילכך אין לה רשות אלא למכור בב"ד:
גמ' מתני' מני ר"ש היא דתניא מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי לאחר א"ל מזונות דברי ר"מ ר"ש אומר אע"פ שלא מכרה אלא מקצת לא תמכור מן השאר אלא בב"ד ר"ש סבר ל"א מקצת כסף ככל כסף ור"מ סבר מקצת כסף ככל כסף פי' מקצת כסף של מוהר הבתולות שנשאר לה לגבות (שוה כסף) ככל כסף ויש לה מזונות עד שתגבה הכל ואין הל' כר"ש דאמרינן ההיא איתתא דתפסה כסא דכספא בכתובתה פי' מחיים דבעל תפסה דמהני תפיסה דמחיים במטלטלי ולא היה בה שיעור כתובתה לסוף היא תבעה מזוני אתאי לקמיה דרבא א"ל ליתמי זילי הבו לה מזוני לית דחש לה לדר"ש דאמר ל"א מקצת כסף ככל כסף שלח לי' (רבא) [רבה] ב"ד לר"י מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה כדין כל אלמנה דלא אתפסה בעלה צררי וכ"ז שלא נשבעה אין מכירתה מכירה א"ד אין צריכה שבועה דשבועה זו הוא דב"ד משביעים אותה ומכירתה מכירה בלא שבועה והיתומים ישביעוה לכשירצו ותיבעי לך הכרזה אם היא צריכה הכרזה כמו ב"ד שאין רשאין למכור אלא בהכרזה ואם מכרו שלא בהכרזה אין מכירתן מכירה כדאמרי' לקמן א"ל הכרזה לא קמבעי' לי דאר"ז אר"נ אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה כלום פי' אם שמה שדה א' ולקחתו לעצמה לא עשתה כלום שאם ירצו היתומים להגבותה מעות לאחר זמן חוזרים ונוטלים אותה מידה היכי דמי אי דאכריז אמאי לא עשתה כלום אלא לאו דלא אכריז ולעצמה הוא דלא עשתה כלום הא לאחר מה שעשתה עשתה לעולם דאכריז דאמרי' לה מאן שם לך פי' מאיזה קבלת מכירה זו לא מב"ד ולא מיתומים לפיכך לא יצא הקרקע מרשות היתומים אבל היכי דשמה לאחרים נפקי מרשות היתומים שהרי נתנו לה חכמים רשות למכור כי ההוא דאפקידו גביה כיסתא דיתמי פי' עצי אלמוגים אזל שמה לנפשי' בד' מאה זוז לסוף אייקר וקם בשית מאה אתו לקמי' דר"א א"ל מאן שם לך ומסיק תלמודא והל' צריכה שבועה ואין צריכה הכרזה פי' אבל צריכה היא למכור לפני בני אדם שהן בקיאין בשומא וזהו שאמרנו צריכה ב"ד הדיוטות שתמכור בפני ג' שהן בקיאין בשומא. (עיין לקמן בפ' שד"ג על מימרת חנן אומר תשבע בסוף ולא תש"ב שהוכיח שם הרב דהאי דקאמר הכא והל' צריכה שבועה דוקא כשמוכרת כנגד כל כתובתה אבל אם מכרה כנגד מקצתה הואיל ומשיירת ממנה א"צ שבועה שכיון שצריכה לישבע בסוף על המותר אין משביעין אותה בתחלה דומיא דמזונות שכ"ז שתובעת מזונותי' נותנים לה בל"ש הואיל וצריכה לישבע בסוף על כתובתה):
משום חינא כדי שיהא חן לאנשים בעיני הנשים דתימרו מנסבינן לגברי דהא כי מית בעל או מגרש לא בעיא לבזויי נפשה למיזל לבית דין ולא שנא ארוסה ולא שנא נשואה מוכרת לכתובה שלא ברשות ב"ד. רש"י ז"ל במ"ק. והקשו עליו דהא אמרינן בהדיא בכולי תלמודא כי יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ועוד מההיא דאמרינן לקמן בשמעתין אלא למאן דאמר משום חינא יורשיה מאי חן איכא ופרש"י מאי חן איכא הרי הנטרחין לב"ד אנשים הם אינו נכון דהא ודאי כל שכן שימצאו האנשים חן בעיני הנשים כשלא נטריח אפילו ליורשיה לבא לבית דין ומיהו אין זו קושיא כל כך דדילמא משום טירחא דידה ממנעה ולא מנסבא אבל משום טרחא דיורשיה לא ממנעה כיון שהם זכרים שיכולים לבא לב"ד אבל קושיא קמייתא קשיא לכך פירשו בתוס' כפירוש רבנו חננאל ז"ל משום חינא שתמצאנה חן בעיני האנשים כי כשתגבה כתובתה מהרה שלא בטורח בית דין יקפצו עליה בעלים והיינו דאמרינן יורשיה מאי חן איכא ומהדרינן כגון שירשתה בתה או אחותה פי' שהיו פנויות וצריכות בעלים. הריטב"א ז"ל:
שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד כלומר ניחא ליה לארוס שתמכור לכתובתה שלא בבית דין כדי שלא תתבזה ויאמרו זו היא ארוסה שהיתה מפ' שהולכת בשווקים וברחובות ובאה לפני ב"ד לתבוע. תלמידי רבינו יונה ז"ל:
איכא בינייהו גרושה כלומר שגרשה מן הארוסין למאן דאמר משום חינא צריכה חן יותר ומוכרת שלא בב"ד למ"ד שלא תתבזה גרשה ניחא ליה שתתבזה ואינה מוכרת והא דאמרינן דאלמנה מוכרת שלא בב"ד הני מילי בעודה אלמנה אבל אחר שנשאת אינה מוכרת אלא בבית דין דכיון שנשאת אינה חוששת לבזיון שלה. תלמידי רבינו יונה:
וז"ל רש"י במהדורא קמא איכא בינייהו גרושה שמת בעלה ואין לה מזונות ומוכרת בנכסי יתומים לכתובה למאן דאמר משום חינא איכא דגרושה נמי בעיא חינא משום שאר נשים ומוכרת שלא בבית דין למ"ד לפי שאין אדם וכו' ליכא דבגרושה תתבזה ותתבזה גרושה לא אכפת ליה למגרש אי מבזיא נפשה הלכך לא תמכור אלא בב"ד ע"כ:
תנן וגרושה לא תמכור אלא בב"ד בשלמא למאן דאמר וכו': ואיכא למידק ולמה ליה לאורוכי כולי האי יקשה להדיא דהא אמר איכא בינייהו גרושה דלעולא מוכרת שלא בב"ד ואלו אנן תנן וגרשה לא תמכור אלא בב"ד. וי"ל דאיברא ודאי דאנן אמרינן איכא בינייהו גרושה ומיהו עולא לא אמר להדיא דגרושה מוכרת שלא בב"ד אלא דאנן הוא דאמרינן הכי לבתר שקלא וטריא דקא שקיל וטרי תלמודא אליבייהו ואיכא למימר דליכא בינייהו מידי אלא דעולא סבר דבאלמנה מן הארוסין ליכא למימר שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ור' יוחנן סבר דבארוסה נמי שייך האי טעמא ואפשר דלכולהו גרושה לא תמכור אלא בב"ד אי נמי איכא בינייהו כגון שבעלה הביאה בחייו לבית דין אבל גרושה לא תמכור אלא בב"ד והכי פריך תלמודא תנן וגרושה לא תמכור אלא בב"ד ותקשי מרישא לסיפא דברישא תנן דמן הארוסין דאכתי לא היתה חיבת ביאה מוכרת שלא בב"ד וכ"ש גרושה מן הנשואין דאע"ג דזאת היא אלמנה וזאת היא גרושה מכל מקום צד נשואה עדיפא דכיון דהיתה שם חיבת ביאה דלא אטרחוה רבנן לבא לב"ד בשלמא למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד איכא לשנויי בדוחק דצד גרושה עדיף דכיון דגרושתו היא אע"ג דנשואתו היתה לא אכפת ליה בבזיונה טפי מאלמנותה אע"ג דארוסתו היא אלא למאן דאמר משום חינא קשיא רישא לסיפא כנ"ל:
ג"ה והיא גרש"י ז"ל אלמנה מן הארוסין הוא דלא נפיש חן דידה ופי' הוא ז"ל לפי שטתו שלא היתה להם חיבת ביאה ולא יודע בעיני הנשים אם הוטרחה זו ואינו מחוור ולפירוש ר"ח ז"ל יש לפרש אלמנה מן הארוסין הוא דלא נפיש לן טעם חן דידה כלומר שאין צריכה לנו כל כך ליתן חן כי חינה עמה כיון שלא נכנסה לחופה אבל גרושה דנפיש חן דידה כלומר דנפיש לן טעם חן דידה אימא נתקין לה משום חינא לר' שמעון. קמ"ל. ויש שגורסין אלמנה מן הארוסין הוא דנפיש חן דידה אבל גרושה דלא נפישה חן דידה וזה עולה יפה לפירוש ר"ח ז"ל. הריטב"א ז"ל.ובתוספות פירשו בשם ר"ח אלמנה מן הארוסין הוא דלא נפיש חן דידה פירוש דלית לה תוספת לכך לא יפו כחה למכור שלא בב"ד אבל גרושה דנפיש חן דידה דיש לה תוספת הואיל ויש לה לגבות כל כך דין הוא שלא תמכור שלא בב"ד. כ"כ הרא"ש ז"ל. וזה הפירוש עולה יפה עם פירושו ז"ל דמשום חינא דכתיבנא לעיל. והרא"ה ז"ל פירש אלמנה מן הארוסין הוא דלא נפיש חן דידה כלומר שאינה צריכה להרבות חינה שהוא מרובה אבל גרושה דנפיש חן דידה כלומר שהיא צריכה להרבות חינה אימא תבעי חן ע"כ. וכיוצא בה פירש הריטב"א וכדכתבינן לעיל וכן בתוספות כתבו שצריכה חן יותר לינשא לפי שהיא בזויה יותר מאלמנה:
וז"ל רש"י במהדורא קמא אלמנה מן הארוסין היינו טעמא דאינה מוכרת אלא בב"ד משום דלא נפיש חן דידה שאין שם חיבת ביאה ולא ילפין שאר נשים מינה דאמרו משום הכי לא אכפת ליה לבעל אי מבזיא משום דאכתי בבית אביה אבל גרושה דמן הנשואין היא אימא תמכור שלא בבית דין כדי שיהא חן לאנשים בעיני הנשים:
לאתויי מאי לאו לאתויי גרושה דלית לה מזוני וסיפא דקתני וגרושה לא תמכור לאו ר' שמעון היא אלא רבנן ואכתי קשיא לעולא דאמר טעמייהו דרבנן משום חינא. רש"י במהדורא קמא:
לאתויי מגורשת ואינה מגורשת מן הנשואין ומת בעלה דאין לה מזונות ולא תמכור אלא ברשות ב"ד ואשמועינן ר' שמעון הכא דמגורשת ואינה מגורשת אית לה מזוני בחיי בעלה כדר' זירא ומשום הא דר' זירא אצטריך למתנייה דהא קמ"ל דאע"ג דבעלה חייב במזונותיה אם מת בעלה שוב אין לה מזונות ולא תמכור אלא בבית דין לכתובה וסיפא דאשמועינן בה ר' שמעון וגרושה לא תמכור לגלויי רישא הוא דתני לה דאי לא סיפא הו"א רישא בגרושה קא מיירי תנא סיפא לגלויי רישא. רש"י במ"ק. אבל במהדורא בתרא לא פירש כן. והרמב"ן ז"ל הכריע כמו שפירש במ"ק וז"ל לאו לאתויי מגורשת ואינה מגורשת פירש רש"י ז"ל ומן הארוסין ולא לאשמועינן דלא תמכור לכתובה אלא בב"ד דהא מאלמנה שמעינן לה אלא אגב ארחיה קמ"ל דמגורשת ואינה מגורשת אין לה מזונות מן היתומים וקשיא לי כיון דמן הארוסין היא היכי שמעינן מינה דמגורשת ואינה מגורשת אין לה מזונות מיתמי הא בארוסה עסקינן וכי לא גרשה נמי לית לה ואפילו מניה ואפשר דממשנה יתירה ולא מחוור אלא ה"פ לאתויי מגורשת ואינה מגורשת מן הנשואין דהואיל ולית לה מזונות אינה מוכרת אלא בב"ד ואי לא הדר ותנא וגרשה לא תמכור הוה אמינא רישא לאתויי גרושה דאע"ג דנפיש חן דידה לא תמכור אלא בב"ד אבל מגורשת ואינה מגורשת אימא אית לה מזוני להכי תנא וגרשה דממשנה יתירה שמעת דרישא במגורשת ואינה מגורשת היא. עכ"ל הרמב"ן:
וז"ל הרא"ש ז"ל לא לאתויי מגורשת ואינה מגורשת פרש"י ז"ל מן הארוסין ולהכי פירש כן דאי מן הנשואין תו לא הוה צריך למתני בסיפא גרושה לא תמכור אלא בבית דין. דהשתא מגורשת ואינה מגורשת דאיכא לספוקי באלמנה לא תמכור אלא בב"ד גרושה ממש מבעיא ונראה לי דבשביל זה לא היה צריך לפרש מן הארוסין דאי לא תנא סיפא הוה מוקמינא הך בגרושה ממש. ויש מקשים היכי מצי לפרש מן הארוסין הא אפילו כשאינה גרושה ארוסה לית לה מזוני ונראה לי דלא קשה דכיון דהויא מגורשת ואינה מגורשת ואגידא ביה ולא מציא לאנסובי לעלמא חייב במזונותיה ואין חילוק בין מן הארוסין בין מן הנשואין והוי כמו הגיע זמן ולא נשאו ע"כ. ורש"י כתב במה"ק מן הנשואין כשטתו של הרמב"ן וחזר בו במהדורא בתרא וכדכתיבנא ואיברא דהוא יותר נכון דאי מן הנשואין למה ליה למתני שוב וגרשה לא תמכור וכמו שהקשה הרא"ש. ודוחק לומר דלגלויי עלה דרישא תנייה לבתר פלוגתא אחריתי דאפסיק בינייהו ומה שהקשה הרמב"ן ז"ל כבר תירצה הרא"ש ז"ל ויש לתרץ נמי על פי דרכו דאיברא דבארוסה עסקינן מיהו הכי קאמר וכל שאין לה מזונות פירוש מיתמי אע"ג דאית לה מניה לא תמכור אלא בב"ד והא לא אתא לאשמועינן דלא תמכור אלא בב"ד דמאלמנה שמעינן לה אלא הא אשמועינן דמקריא מגורשת ואינה מגורשת אשה שאין לה מזונות פירוש מיתמי ובכלל אותן שאין להם מזונות מיתמי הויא כנ"ל:
ותלמיד הרשב"א כתב וז"ל פירש רש"י מגורשת ואינה מגורשת מן הארוסין ולא נראו דבריו דההיא אפילו בשאינה גרושה אין לה מזונות כדר' זירא ור"ח ז"ל פירש לאשמועינן הא דר' זירא ממש דהכי קאמר כל שאין לה מזונות אינה מוכרת אלא בב"ד הא אית לה מזונות מוכרת ואיזו היא זולתי אלמנה מן הנשואין אלא לרבות מגורשת ואינה מגורשת וכדר' זירא וקשה דלעולם לאתויי אתי לא למעוטי ואם כדבריו הכא אתי לרבויי וה"פ אצטריך לאשמועינן מדר' זירא ולומר אע"ג דאית לה מזונות ה"מ מחיים דבעל אבל אחר מיתה לית לה ע"כ:
והרא"ש כתב וז"ל ור"ח פירש לאתויי מגורשת ואינה מגורשת שמוכרת למזונות שלא בב"ד בחיי הבעל ודייק מדתני כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד הא יש לה מזונות תמכור שלא בב"ד כגון אלמנה מן הנשואין ומכל מרבינן מגורשת ואינה מגורשת ואין לתמוה מאי קמ"ל פשיטא דמוכרת שלא בב"ד כיון דאית לה מזוני דעיקר דאתא לאשמועינן דבת מזונות היא או אי נמי קמ"ל דמוכרת שלא בב"ד דלא תימא הואיל ואינה נזונת אלא מספק משום דאגידא ביה לא תמכור אלא בב"ד קמ"ל. כן כתבו התוס' ז"ל. והריטב"א פירש כפרש"י וז"ל לאתויי מגורשת ואינה מגורשת וכדר' זירא כו' פי' ואשמועינן מתני' דדוקא בחייו איתא לדרבי זירא לפי שמעכבת בשבילו מלינשא אבל לאחר מיתתו אין לה מזונות דדילמא גרושה היא ומספיקא לא מפקינן ממונא מן היורשין דכי אמרי נכסי בחזקת אלמנה קיימי כשנודע ודאי שהיא אלמנה ולא גרושה ע"כ. וכתב עוד ז"ל וז"ל והא דר' זירא פליגא על הירושלמי שאמרו שהמגרש את אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה והא ליתא לפום גמרא דילן דדוקא ספק מגורשת ומשום דאגידא מחמתיה אבל גרושה גמורה אין לה מזונות ממנו דהא אפילו ספק גרושה אם מת בעלה אין לה מזונות מן היורשים אע"פ שלא נתפרעה עדין כתובתה כדאיתא הכא בהדיא והכי נמי מוכח לקמן בפרק שני דייני גזרות והשתא דפרישנא טעמא דאלמנה מן הארוסין משום חינא או משום דלא תתבזה בב"ד כל שכן דאיתנהו להני טעמי באלמנה מן הנשואין וכיון שכן היכא דליכא משום הפסד מזונות כגון שאינה מוכרת אלא למקצת כתובתה שעדיין יש לה מזונות לרבנן דאמרי מקצת כסף ככל כסף מוכרת היא שלא בב"ד ומיהו טעמא דמזוני טעם כעיקר הוא ונ"מ כי אע"פ שמכרה כבר לעיקר כתובתה כיון שעדין יש לה מזונות משום תוספת כדמפרשינן בריש פרק אע"פ אף היא מוכרת משום תוספת שלא בב"ד ואפילו תימא דתוספת ליכא לאחמורי על היתומים משום חינא או משום שלא תתבזה בב"ד הא איכא משום מזוני אבל לנדוניא דלא מעכבא במזוני דינה כחוב דעלמא ואינה מוכרת אלא בב"ד ולא חיישינן לחינא ולא לבזוי ב"ד והא דלא אוקימנא במסכת ערכין מתני' דהתם בנדוניא משום דהתם לכתובת אשה דקתני התם עיקר כתובה משמע ולא משום נדוניא ואע"פ שנקרא כתובה בהרבה מקומות וכן עיקר. עכ"ל הריטב"א ז"ל:
תרגמה עולא כגון שירשתה בתה כו': כלומר והן פנויות וצריכות לינשא ומש"ה בעו חינא אבל נשואות ואפילו נשאו בינתים קודם שהספיקו לגבות שוב אין נזקקין לה ואפילו היא עצמה אם נשאת אין נזקקין לה דכבר בטל חינא וכן כתב הרמב"ם בפי"ב מה' מלוה ולוה. תלמיד הרשב"א ז"ל. ובמהדורא קמא כתב רש"י ז"ל וז"ל יורשים יורשי כתובתה יורשיה זכרים הם ומאי חן איכא ולא ילפי נשים מנייהו. בתה או אחותה (ו)נקבות הן ואיכא חן דאינהו גופייהו ממנען ולא מנסבן. עכ"ל רש"י במ"ק:
מתני' מכרה כתובתה וכו': מכרה כתובתה כולה שלא בבית דין ויתומים מתרצים באותה מכירה משום דקא משתרשי בה דתו לית לה מזוני אבל אי בעו יתמי אין מכירתה קיימת דלכתובה לא תמכור אלא בב"ד אבל מסתמא בעו יתמי דתקיים מכירתה משום דלית לה מזוני. או שמכרה קצת כתובתה או שנתנה לכתובתה לאחר או שנתנה מקצתה. לא תמכור השאר לכתובתה אלא בבית דין דכיון שמכרה קצת כתובתה שוב אין לה מזונות ואינה צריכה למכור אלא לכתובה ולכתובה לא תמכור אלא בב"ד והאי לא תמכור את השאר אמקצתה קאי וכר' שמעון מתוקמא הך. רש"י במ"ק. ובמהדורא בתרא כתב וז"ל לא תמכור את השאר וכו'. ר' שמעון קאמר לה דאמר אין מוכרת שלא בבית דין אלא למזונות וזו מכיון שגבתה מקצתה אין לה מזונות והכי מוקי לה בגמרא כר' שמעון. ע"כ. פירוש קשיא ליה לרש"י מאי השאר דקאמר לגבי מכרה כתובתה הרי כבר נתקבלה כתובתה כולה ותירץ רש"י ז"ל דהך רישא דמתני' הם סוף דבריו דר' שמעון דלעיל דקאמר אין מוכרת שלא בב"ד אלא למזונות וקא מסיים ואזיל דמכרה כתובתה או מקצתה שניהן שוין דכי היכי דמכרה כולה אבדה מזונותיה הכי נמי מכיון שגבתה מקצתה אין לה מזונות וכי קאמרינן בגמרא מתני' מני ר' שמעון היא לא בעי למימר דרבי סתם כר"ש אלא דר' שמעון גופיה קאמר לה ובזה ניחא מאי דקשיא להו לתוספות ז"ל לקמן בגמרא וכדבעינן למכתב קמן בס"ד הלכך כיון דר' שמעון גופיה קאמר לה עיקר מאי דבעי לאשמועינן דבמכירת מקצת אין לה מזונות ולא תמכור השאר אלא בבית דין ואהא קאי לשון השאר דקתני וכדפרי' ז"ל במהדורא קמא וכדכתבינן כנ"ל:
וחכמים אומרים מוכרת היא אפילו ארבעה וחמשה פעמים וכו': ואיכא למידק האי דקאמרי חכמים שלא בב"ד אהיכא קאי אי אמוכרת למזונות פשיטא ודאי דמוכרת למזונות שלא בב"ד מוכרת וליכא מאן דפליג בהא והוה להו למימר ומוכרת למזונות סתם והוה קמשמע לן דאע"ג דמכרה ארבעה וחמשה פעמים לכתובתה לא איבדה מזונותיה אלא אכתי מוכרת למזונות שלא בב"ד למה להו למימר ואי האי דקתני וגרושה לא תמכור וכו' היינו רבנן ולא ר' שמעון ניחא דהאי שלא בב"ד אכולהו קאי דמוכרת אפילו ד' וה' פעמים לכתובתה ואחרי כן מוכרת למזונות וכולהו מוכרת שלא בב"ד ופליג עם ר' שמעון בתרתי והוא תנא קמא דפליג עם ר' שמעון ברישא והדר תני וגרושה לא תמכור אלא בב"ד דמודים חכמים בגרושה דלא תמכור אלא בב"ד משום דטעמא הוי שלא תתבזה וגרושה תתבזה ותתבזה הכי משמע פשוטו דמתני' ומאן דמוקי לה כר"ש שנויא דחיקא הוא ואשנויא דחיקא לא סמכינן והלכה כמ"ד לפי שאין אדם רוצה שתתבזה וכו' ולא כעולא דאמר משום חינא. הר' ישעיה מטראני ז"ל. ולמאי דפרישנא לעיל דתשלום דברי ר' שמעון דמתני' דלעיל הויא הך רישא דמתני' לא אתי שפיר דחכמים דהכא דהיינו ת"ק דרישא דפליג אדר' שמעון לעיל ולקמן בגמרא אכתוב מה שפירשו התוספות ז"ל בס"ד:
ותלמידי רבינו יונה כתבו וז"ל ומוכרת למזונות שלא בב"ד והא קמ"ל דלא תימא דוקא לכתובה מוכרת שלא בב"ד מפני שהוא תועלת ליתומים כי לסוף כשתגבה את כולה יפטרו מלתת לה מזונות אלא אפילו למזונות מוכרת שהטעם אינו אלא מפני שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד וכיון דלכתובה דלמשקל ולמיפק היא אינו רוצה שתתבזה כ"ש כשמוכרת למזונות שעדיין עומדת בחזקת אלמנותה שאינו רוצה שתתבזה:
גמ' מתני' מני ר' שמעון היא פירוש בעינן לאשכוחי כמאן סתם רבי להך מתני' ואמרינן דכר' שמעון אתיא והקשו בתוספות דלמה לו למפשט דכר' שמעון אתיא מדתני' מכרה כתובתה וכו': תפשוט דת"ק היינו ר"ש מדקתני לא תמכור השאר אלא בב"ד ואיהו ניהו הוא דקאמר לעיל כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד ובהכי סגי למימר דסתם ר' מתני' כר"ש ולא בעינן לאשכוחי להדיא בכל פרטי הדינין כר' שמעון דכיון דבחד דינא אשכחן דאיהו ניהו תנא דמתני' כולה מתני' אליביה דרבנן פליגי עליו בתרוייהו. ותירצו בתוספות דאנן בעינן לאשכוחי הי ניהו ת"ק דמתני' במאי דפליגי עליה רבנן אבל במאי דלא פליגי רבנן עליה לא איכפת לן למידע הי ניהו תנא דמתני' ולא פליגי במתני' אלא אי במכירת המקצת יש לה מזונות או לא אבל לכולהו הני תנאי דמתני' כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד אבל כל שיש לה מזונות מוכרת אפילו לכתובה שלא בב"ד והיינו דקתני מוכרת אפילו ארבעה או חמשה פעמים ומוכרת למזונות שלא בב"ד פי' ושלא בב"ד קאי אכולהו אפילו אמכירה כתובתה דכיון דלא הפסידה מזונות מוכרת היא אפילו לכתובה שלא בב"ד וכי קאמר ר' שמעון לעיל מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד פירוש אפילו לכתובה כיון דאית לה מזונות נמצא דכולה הך מתניתין בשיטת ר"ש קיימא ודלא כרבנן דלעיל דקאמרי בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד והשתא אתי שפיר הא דתרצינן לעיל לעולא דכי קתני בסיפא דהך מתני' וגרושה לא תמכור וכו' דאתיא כר"ש ולא דחיקא שנויא כלל. ורש"י לא פירש כן אלא דלר"ש לעולם אינה מוכרת לכתובה אלא בב"ד ואפילו יש לה מזונות וחכמים דהך מתני' אזלי לשיטתייהו דלעיל דמוכרת לכתובה ולמזונות שלא בב"ד ובתרתי פליגי בהדי ר"ש וכי אמר מתני' מני ר"ש הכי קאמרינן דר"ש הוא ניהו דאמר להך מתני' והיינו סיפא דמלתיה דלעיל ולהכי בעינן לאשכוחי דכל פרטי הדינין הוא ניהו דאמרינהו בדוכתא אחריתי. ומיהו רש"י כתב מתני' מני ת"ק דמתני'. ע"כ. פי' איברא דידעינן דר"ש קאמר לה בקצת דינים ומיהו עיקר מאי דאתא לאשמועינן הך ת"ק דמתני' היינו דבגביית קצת כתובה אין לה מזונות ואהא שיילינן מני דאלו לענין מכירת ב"ד ממתני' דלעיל שמעינן לה כנ"ל פי' לפירוש התוספות ורש"י ז"ל. והרא"ש ז"ל כתב וז"ל מכרה כתובתה היינו מנה מאתים והא דקתני לא תמכור את השאר אלא בב"ד היינו כר' שמעון דאמר כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד דאי רבנן אפילו אין לה מזונות מוכרת שלא בב"ד וי"ל דהא דקאמר מתני' מני ר"ש לא קאי אהך פלוגתא דרבנן ור' שמעון דלעיל היכא דאין לה מזונות שלא תמכור אלא בב"ד דהא תנא וחכמים ס"ל כר"ש דבשאין לה מזונות אינה מוכרת אלא בב"ד אלא דפליגי בהך אי הפסידה מזונותיה במכירת מקצת כתובתה ואהא קאמר הא מני ר"ש היא וחכמים דמתני' היינו ר"מ דברייתא ע"כ:
ותלמידי רבינו יונה פירשו כרש"י דחכמים פליגי עליה דר"ש בתרתי דס"ל מקצת כסף הנשאר ככל כסף ואינה מפסדת מזונות וכיון דאית לה מזונות אית לה נמי כתובה ופליגי עליה באידך דס"ל שאף על פי שמכרה מקצת כתובתה והפסידה המזונות יכולה למכור מעצמה בעבור מה שנשאר מכתובתה ומוכרת מעצמה אפילו ארבעה וחמשה פעמים דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד דהא ארוסה לית לה מזוני ואפ"ה מוכרת לכתובה שלא בב"ד והא דאמרי רבנן מקצת כסף הנשאר לה לגבות מכתובתה ככל כסף ויש לה מזונות ה"מ כשאין היתומים פורעין לה תשלום כתובתה אבל אם היתומים רוצים להשלים לה כתובתה אין לה מזונות דאי לא תימא הכי אם כן נמצאת גובה כל כתובתה פחות דבר מועט והיא נזונת והולכת מן היתומים בעל כרחם ולא מצו מסלקי לה בזוזי מהטעם שכתבנו ודוקא כשנפרעת ממקצת כתובתה לא הפסידה המזונות אבל אם תבעה כתובתה אע"פ שלא נפרעה כלום אין לה מזונות דכיון דנתבזה לתבוע בב"ד כאלו גבתה כולה דיינינן לה כדכתיבנא בפרק אע"פ. ואמר מורי הרב נר"ו דמה שנוהגין עכשיו דכל אשה שנפרעה מקצת כתובתה אין לה מזונות מפני שאין המנהג למכור אלא ע"י ב"ד וב"ד לא נזקקין להגבות לה המקצת שפעמים שהיתומים לא יסלקו אותה ונמצאת גובה כל מזונותיה בעבור המקצת האחר בלבד ולפיכך אין בית דין נזקקין אלא לכולה. עכ"ל תלמידי ר' יונה ז"ל:
למימרא דר' שמעון סבר דלא אמרינן מקצת וכו': פירוש דהיינו אומרים דבתקנתא דרבנן דתקינו לה מזוני פליגי דר' שמעון סבר דהכי תקינו מזוני דכשתגבה מקצת כתובה שוב אין לה מזוני ור' מאיר סבר עד שתגבה כל כתובתה וס"ל לתלמודא דליתא דבהכי לא תקינו רבנן מידי דבמקצת כסף ככל כסף קא מפלגי. וז"ל רש"י ז"ל במ"ק למימרא דר' שמעון סבר דלא אמרינן כיון דאית לה לקבל מקצת כתובתה כאלו יש לה לקבל כל כסף כתובתה אלא אבדה מזונותיה כאלו קבלה כל כתובתה ואגב קרא דכתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות דהיינו כסף כתובתה נקיט ואמר כי האי לישנא ע"כ:
ורבנן סברי אמרינן מקצת כסף ככל כסף ואם תאמר משכנה כתובתה נמי הא איכא מקצת כסף ככל כסף דמסתמא לא משכנה קרקע כתובתה בשוויו ויש לומר דכיון שהקנתה למלוה כל זכות כתובתה לאותו משכון כפרעון גמור חשוב לגבי הא וכן כשעשתה אותה אפותיקי. הריטב"א ז"ל. ולי נראה משכנה כתובתה ועשתה כתובתה אפותיקי לא גרעא מתבעה כתובתה דאבדה מזונותיה אע"ג דתבעה בב"ד והני שלא בב"ד מכל מקום הרי עשתה מעשה ככל כתובתה והתם תביעה לבד כנ"ל:
פרט לבוגרת שכלו בתוליה פירוש שנתמעטו ואינה כלם שלמים והכי מוכחא סוגיא להדיא דמייתינן לה למימר אי אמר מקצת דמים ככל דמים או לא ושלא כפי' ר"ת ז"ל וכדכתיבנא בפרק שני. הריטב"א ז"ל:
התם בקראי פליגי התם לאו משום דאמרינן מקצת בתולים כלל הבתולים אלא במשמעות קראי פליגי ר' מאיר סבר אי כתב רחמנא בתולה אפילו מקצת בתולים משמע ואפילו בוגרת ואפילו נבעלה שלא כדרכה להכי כתב בתוליה דבעינן שיהו כל בתוליה קיימין ולמעוטי בוגרת דכלו בתוליה אבל נבעלה שלא כדרכה דלאו במקום בתוליה היא כשרה דכיון דבתוליה לחוד אתי לפסול יתירה אתי להכשיר ואפילו מקצת בתולים בין בוגרת בין שלא כדרכה כתב רחמנא בבתוליה לפסול בעולה כל דהו דבבתוליה משמע כל בתוליה שיהו כל בתוליה בלא בעילה קיימין שלא תהא דרוסת איש בין כדרכה בין שלא כדרכה. רש"י במ"ק:
וז"ל הרא"ש בבתוליה כדרכה אין כו' וליכא למימר עד שיהו כלן קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה דאם כן לא לכתוב ב' דממילא הוה ממעטינן שלא כדרכה מיו"ד דבתוליה כמו בוגרת אבל מבתולה בלא יו"ד לא הוה ממעטינן שלא כדרכה דהא בקנס של נערה כתיב בתולה ואפ"ה יש לה קנס כדאיתא בפ"ק דקדושין כו' ככתוב בתוספות וא"ת ואימא איפכא בבתוליה אתא לרבות בוגרת ומיו"ד דבתוליה נמעט שלא כדרכה וי"ל דמשמע ליה טפי דבי"ת דבבתוליה אתא לרבויי שלא כדרכה דלישנא דבבתוליה משמע הכי דאמרינן עד דאיכא כולהו בתולים היינו דוקא במקום בתולים ע"כ:
בתולה שלמה משמע וקשה אמאי אצטריך לגבי קנס נערה למעוטי בוגרת למאן דס"ל קטנה יש לה קנס תיפוק ליה דבתולה שלימה משמע ויש לומר דאצטריך לכדדרשי' לעיל בפרק אלו נערות שיתא קראי כתיבי. הרא"ש ז"ל:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה