משנה כלאים ה ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ה · משנה ג | >>
חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה, רבי אליעזר בן יעקב אומר, אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו, הרי זה נראה כבין שני כרמים וזורעים בתוכו, ואם לאו, הרי הוא כגת.
והגת שבכרם, עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, רבי אליעזר אומר, זורעים בתוכה.
וחכמים אוסרים.
שומרה שבכרם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה, זורעין בתוכה.
ואם היה שער כותש, אסור.
משנה מנוקדת
חָרִיץ שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּכֶּרֶם,
- עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- אִם הָיָה מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַכֶּרֶם וְעַד סוֹפוֹ,
- הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּבֵין שְׁנֵי כְּרָמִים, וְזוֹרְעִים בְּתוֹכוֹ;
- וְאִם לָאו, הֲרֵי הוּא כְּגַת.
וְהַגַּת שֶׁבַּכֶּרֶם, עֲמֻקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ;
- וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.
שׁוֹמֵרָה שֶׁבַּכֶּרֶם, גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה,
- זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ;
- וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ, אָסוּר.
נוסח הרמב"ם
חריץ שהוא עובר בכרם, עמוק עשרה ורחב ארבעה -
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- אם היה מפולש מראש הכרם ועד ראשו -
- הרי זה נראה כבין שני כרמים, וזורעין בתוכו.
- ואם לאו - הרי זה כגת.
- אם היה מפולש מראש הכרם ועד ראשו -
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- הגת שבכרם, עמוקה עשרה ורחבה ארבעה -
- רבי אליעזר אומר: זורעין בתוכה.
- וחכמים - אוסרין.
- שומרה שבכרם, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה -
- זורעין בראשה.
- ואם היה שיער כותש - אסור.
פירוש הרמב"ם
"שומרה" - מקום גבוה, יעמוד שם הצופה לשמור הכרם.
ו"שער כותש" - הוא שיהיו ענפי גפנים מחוברים בראש המקום ההוא, ונוגעין בו.
וכותש - רוצה לומר שיהיו זמורות הכרם מגיעין לקרקע השומרה.
ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
והלכה כחכמים:
פירוש רבינו שמשון
וזורעין לתוכו. דחשיב הפסק ורשות אחרת כיון דעמוק עשרה ורחב ארבעה ומפולש אבל פחות מעשרה או אפילו פחות מד' או אפי' עמוק י' ורחב ד' אלא שאינו מפולש וסתום מצד אחד שהכרם מקיפו מג' רוחותיו אסור לזרוע בתוכו ובירושלמי (הל' ג) פריך ויעשה כסתום ויהא מותר לא כן (אמר) תני שורשי פאה נכנסין לתוך ארבע אמות שבכרם למטה משלשה טפחים הרי הן מותרות שנייא היא שאבר הכרם מקיף כלומר זמורות הכרם מלשון אברים של אדם ואית דגרסי אויר הכרם מלשון אויר:
הרי היא כגת. ופלוגתא דר"א ורבנן דלרבי אליעזר זורעין ולרבנן אין זורעים דבשומירה שהיא גבוה זורעים ובירושלמי (שם) אמר להם רבי אלעזר אי אתם מודים שעמוק כגבוה אמרו לו אין אלא שאויר הכרם מקיף מסתברא שרבי אליעזר יודה לר"א בן יעקב ורבי אליעזר בן יעקב לא יודה לר"א [ר"א יודה לרבי אליעזר בן יעקב שעמוק כגבוה רבי אליעזר בן יעקב לא יודה לר"א] שאבר הכרם מקיף:
שומרה שבכרם כעין סלע גבוה ואדם עומד עליו לשמור הכרם ורואה למרחוק:
שער כותש. שהשריגין מתערבים למעלה על גבי השומירה וכן פירשנו בפ"ב דפאה (מ"ג.) אם עירסן למעלה ודבר תימה הוא ששינה לשונו ושמא עירסן בידי אדם וכותש ממילא ויש מפרשים כאן ובפאה שער כותש שהשומרה עפר הנפרד אסור לפי שפעמים תבא הרוח ותטלנו ונמצא שומרה פחותה מארבעה ומעשרה ולכך אסור ובירושלמי (הלכה ג) גריס בגמרא דמתניתין דפאה כמה כותש כעלי במכתש או כותש על גבי גדר מן מה דתנינן שער כותש אין הגדר כותש הדא אמרת כותש ע"ג גדר משמע ומבעיא ליה כאיזה מחד מהני לישני דפרשינן האי כותש אי בגדר קאמר שהעפר תיחוח למעלה כעלי כותש במכתשת שמה שבתוכו תיחוח ודק דחשיב אותו עפר כמאן דליתי' לפי שסוף הרוח לפרר העפר ולמעט הכותל מעשרה או כותש על גבי הגדר שענפי האילנות שמכאן ומכאן מסתבכין זה בזה למעלה מן הגדר ופשיט ליה מדקתני שער כותש משמע אבל אין הגדר כותש:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
וזורעים בתוכו - דחשיב הפסק ורשות אחרת כיון דעמוק עשרה ורחב ארבעה ומפולש. אבל פחות מעשרה או מד' או אפילו עמוק עשרה ורחב ארבעה ואינו מפולש אלא שהכרם מקיפו משלש רוחות, אין זורעים בתוכו, שהרי היא כגת שנחלקו בה רבי אליעזר ורבנן לקמן, ורבי אליעזר בן יעקב סבר כרבנן דאסרי לזרוע בגת:
שומרה שבכרם - תל גבוה שהשומר עומד עליו לשמור הכרם ורואה למרחוק:
זורעים בתוכה - ובהא לא פליגי רבנן על רבי אליעזר לפי שהיא גבוהה ואין אויר הכרם מקיפה אבל בגת שאויר הכרם מקיפה אסרי רבנן וכן הלכה:
ואם היה שער כותש - שהשריגים של הגפנים שהן קרויין שער היו מתערבים ומסתבכים למעלה ע"ג השומרה זעג"ז כעלי במכתש ג:
פירוש תוספות יום טוב
שער כותש. כתב הר"ב שהשריגים של הגפנים שהם קרוים שער [כמ"ש בפ"ב דפאה משנה ג] היו מתערבים וכו'. וכ"כ הר"ש. וכ' דהיינו דאמר ר"י בפרק דלעיל משנה ז אם עירסן. ודבר תימה הוא ששינה לשונו. ושמא ערסן בידי אדם וכותש ממילא ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על הברטנורא) וכתב הר"ש דהיינו דאמר ר"י בפרק דלעיל מ"ז אם ערסן. ודבר תימה הוא ששינה לשונו ושמא ערסן בידי אדם וכותש ממילא. תוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מראש הכרם ועד סופו: אית דגרסי ועד ראשו וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
זורעין בתוכה: כלומר בראשה למעלה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז וז"ל שומרה שבכרם אם גבוהה עשרה ורחבה ד' מותר לזרוע בראשה ירק ובלבד שלא יהו השריגים נוגעים בה כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם מלמעלה ע"כ. ונראה דנקט בתוכה משום דאית לי' לתנא דכל דבר דרחב ד' וגבוה עשרה אמרי' בי' גוד אסיק ומוקף מחיצות הוא כדאיתא בפ"ק דשבת ולהכי שייך למיתני תוכה. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה בראשה. וכתב הרמב"ם ז"ל שם בפרק ז' בד"א במרובעות אבל אם היתה השומרה עגולה צריכה שיהיה בתוכה חלל ד' טפחים כדי שתהי' מופלגת מן הארץ וצריכה עפר על ראשה מלמעלה שלשה טפחים ע"כ והוא מן הירושלמי:
בפי' ר"ע ז"ל. ואם הי' שער כותש רבנן וכו'. אמר המלקט צריך למחוק מלת רבנן. ותמה הר"ש ז"ל ששינה התנא לשונו דהכא וגם בפ"ב דפאה קתני שער כותש ובפרקין דלעי' קתני אם ערסן מלמעלה ושמא ערסן בידי אדם וכותש ממילא. וי"מ כאן ובפאה שער כותש שהשומירה עפר הנפרד אסור לפי שפעמים תבוא הרוח ותטלנו ונמצא שומירה פחותה מד' ומעשרה ולכך אסור ע"כ. ונלע"ד דאפשר דערסן דקאמר ר"י היינו אע"פ שאינם מעורבין יותר מדאי כמו שער כותש כדרך כל עושי עריס. ובירוש' דפאה מיבעיא לן אי בעינן כותש ע"ג הגדר פי' שיהיו נטויין ע"ג הגדר וכותשין אותו שמחלידין הכותל ומעלה אבק או כותשין הענפים למעלה זע"ז וכותש לשון מריב וחולק כמו מתכתשא דא בדא דבראשית רבה ואסיקנא התם דאפי' השער כותש אסור וכ"ש הגדר כותש והכא מפני שהן גפנים ואין לענפיהם כח לעמוד בפ"ע פשיטא דנוטין ע"ג השומרה ממש קאמר ומש"ה לא מיבעיא ליה הכא כן פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וע' בהר"ש ז"ל. ובירוש' תני א"ל ר"א אי אתם מודים לי שעומק כגבוה. א"ל הן אלא שאויר הכרם מקיף. פירוש דאיכא כרם מהאי גיסא וכרם מהאי גיסא. מסתברא ר"א יודה לראב"י. ראב"י לא יודה לר"א. פי' ר"א דגת יודה לראב"י גבי חריץ. דהא אית לי' לר"א סתם דהוא ר"א בן הורקנוס שעמוק כגבוה. וה"ט דגת אע"ג דאינו מפולש וכ"ש גבי חריץ דאיכא תרתי. ראב"י לא יודה לר"א דגבי גת מקיף לו הכרם מארבע רוחותיו:
תפארת ישראל
יכין
רבי אליעזר בן יעקב אומר אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני כרמים: של ב' בני אדם. והיינו כרע"ק לעיל [פ"ד מ"ג] ואע"ג דלעיל [פ"ד מ"ג] א"צ מפולש התם רק להחשיבו הפסק ולא שיהא הוא עצמו כמופסק כי הכא:
ואם לאו: דחסר שיעור עמקו או רחבו או שאינו מפולש:
שומרה שבכרם: תל גבוה לשומר הכרם:
זורעין בתוכה: אפי' לרבנן. דמדאין אויר כרם מקיפו. לא דמי לגת:
ואם היה שער כותש: שנסתבכו הענפים יחד ממעל לשומירה:
אסור: ק' פשיטא והרי אפילו בזרע כבר קידש [כפ"ז מ"ג] מכ"ש שאסור לכתחילה לזרוע תחת הענפים המסובכים. ול"מ היה נ"ל דכותש אינו כעריס. דלא כהר"ש ורתוי"ט. דעריס היינו שמונחים הענפים כסכך ממעל לשום דבר. אבל כותש היינו שמסובך הירק עם הענפי גפנים. ואסור משום דכל עיקר ההיתר ברישא היינו רק מדאין אויר הכרם מקיפו. משא"כ במסובכים יחד. אח"כ מצאתי שגם הרמב"ם (פ"ז מהל' כלאים הכ"ב) פי' כותש שנוגעים הענפים בירק. וכן העתיק בש"ע [רצ"ז סנ"ב]. וכן כדברינו יש לפרש נמי בפאה [פ"ב מ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת