עיקר תוי"ט על כלאים ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה כלאים, פרק ה':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ואליבא דר"ש דמתניתין דלקמן דהא לרבנן הוי כרם אפילו בנטועות בפחות מד' אמות. ועיין שהאריך ומודה דהגמרא בפרק הספינה מורה דכן ההלכה:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) דצריך לחרישת שוורים ד' אמות כדלעיל פ"ג:

(ג)

(ג) (על הברטנורא) וכתב הר"ש דהיינו דאמר ר"י בפרק דלעיל מ"ז אם ערסן. ודבר תימה הוא ששינה לשונו ושמא ערסן בידי אדם וכותש ממילא. תוי"ט:

(ד)

(ד) (על הברטנורא) ותימא דאם כן צריך שיהיה יותר מד' אמות דצריך שיהיה רחוק ד' אמות. וכי תימא דאין הכי נמי אין זה במשמע לשון הר"ב. ועיין בתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) וכאלו אויר הכרם מקיף הזרע שבבית וגרע משומרה. ובירושלמי דריש לה מקרא (ישעיה מ"ב) ובבתי כלאים התבאו בית מתביאין בו את הכלאים:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(ו) (על הברטנורא) בריש בבא בתרא. והטעם משום דכתיב לא תזרע כרמך כלאים דומיא דזריעה דניחא ליה. תוס':

(ז) (על הברטנורא) והטעם נ"ל שכן זה שעורו לענין ביטול כדתנן במ"א פ"ב דערלה וע"ש בפירוש הרב. תוי"ט:

(ז)

(ח) (על הברטנורא) וחייב לעקור כשיראה ואם קיימן הרי זה קדש. הר"מ:

(ט) (על הברטנורא) והיינו כר' אושעיא בירושלמי. אבל ה.. "מ פסק בתבורו כר' יוחנן דהכל אסור בהנאה ודתנן ינפץ תירץ בירושלמי משום דיותר ראוי לקבורה בעודו אביב ולח משהוא ראוי לשריפה ותנן בפ"ב דתמורה כלאי הכרם שדרכו לשרף ישרף שדרכו לקבר יקבר:

(י) (על המשנה) תדלק. הוא שאמר הכתוב פן תקדש המלאה ותרגומו דלמא תתוקד הר"מ. ואם ראה אותן וקיימן הרי אלו ישרפו עם הגפנים הסמוכים להם. הר"מ. ושיעור הביאה דגן היינו שליש:

(ח)

(יא) (על המשנה) מיני זרעים. דכתיב כרמך לא תזרע כלאים זרעים הדומים לכרם ובקנבוס ולוף תולין אשכולות כמין ענבים להכי הוי כלאים. רש"י במנחות דף טו. והר"מ בפרק ה' נתן טעם שנגמרים עם תבואת הכרם. ופירש הכ"מ שכמו שהכרם אינו ניתר עד שלוש שנים מטעם ערלה וקנבוס ולוף עושין לשלוש שנים כדלעיל פרק ב' משנה ה':