משנה כלאים ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כרם שחרב -

אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה,

ונטועות כהלכתן - הרי זה נקרא כרם דל.

וכרם שהוא נטוע ערבוביה -

אם יש בו לכוון שתים כנגד שלש - הרי זה כרם;

ואם לאו - אינו כרם.

רבי מאיר אומר:

הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים - הרי זה כרם.

(ב) כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות -

רבי שמעון אומר: אינו כרם.

וחכמים אומרים: כרם,

ורואין את האמצעיות - כאילו אינן.

(ג) חריץ שהוא עובר בכרם, עמוק עשרה ורחב ארבעה -

רבי אליעזר בן יעקב אומר:

אם היה מפולש מראש הכרם ועד ראשו -

הרי זה נראה כבין שני כרמים, וזורעין בתוכו.

ואם לאו - הרי זה כגת.

הגת שבכרם, עמוקה עשרה ורחבה ארבעה -

רבי אליעזר אומר: זורעין בתוכה.

וחכמים - אוסרין.

שומרה שבכרם, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה -

זורעין בראשה.

ואם היה שיער כותש - אסור.

(ד) גפן שהיא נטועה בגת, או בנקע -

נותנין לה עבודתה - וזורע את המותר.

רבי יוסי אומר:

אם אין שם ארבע אמות - לא יביא זרע לשם.

והבית שבכרם - זורעין בתוכו.

(ה) הנוטע ירק בכרם, והמקיים -

הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים.

אימתי? -

בזמן שהן נטועות - על ארבע ארבע, ועל חמש חמש.

היו נטועות על שש שש, ועל שבע שבע -

הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח,

עגולות - אבל לא מרובעות.

(ו) הרואה ירק בכרם, ואומר -

"כשאגיע לו, אלקטנו" - מותר.

"וכשאחזור לו, אלקטנו" -

אם הוסיף במאתיים - אסור.

(ז) היה עובר בכרם -

ונפלו ממנו זרעים,

או שיצאו עם הזבלים,

או עם המים,

הזורע -

וסיערתו הרוח לאחריו - מותר.

סיערתו הרוח לפניו -

רבי עקיבה אומר:

אם עשבים - יופך;

ואם אביב - ינפץ;

ואם הביאה דגן - תידלק.

(ח) המקיים קוצים בכרם -

רבי אליעזר אומר: קידש.

וחכמים אומרים: לא קידש,

אלא דבר שכמוהו - מקיימין.

האירוס, והקיסוס,

ושושנת המלך,

וכל מין זרעים - אינן כלאים בכרם.

הקנבס -

רבי טרפון אומר: אינו כלאים.

וחכמים אומרים: כלאים.

והקינרס - כלאים בכרם.

הדף הראשי של משנה כלאים ה

משנה כלאים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב