משנה כלאים ה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ה · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

כרם שחרב, אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן, הרי זה נקרא כרם דל.

כרם דל שהוא נטוע ערבוביא, אם יש בו לכוין שתים נגד שלש, הרי זה כרם, ואם לאו, אינו כרם.

רבי מאיר אומר, הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים, הרי זה כרם.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כֶּרֶם שֶׁחָרַב,

אִם יֶשׁ בּוֹ לְלַקֵּט עֶשֶׂר גְּפָנִים לְבֵית סְאָה,
וּנְטוּעוֹת כְּהִלְכָתָן,
הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם דַּל.

כֶּרֶם שֶׁהוּא נָטוּעַ עִרְבּוּבְיָא,

אִם יֶש בּוֹ לְכַוֵּן שְׁתַּיִם נֶגֶד שָׁלשׁ,
הֲרֵי זֶה כֶּרֶם;
וְאִם לָאו,
אֵינוֹ כֶּרֶם.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
הוֹאִיל וְהוּא נִרְאֶה כְּתַבְנִית הַכְּרָמִים,
הֲרֵי זֶה כֶּרֶם.

נוסח הרמב"ם

כרם שחרב -

אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה,
ונטועות כהלכתן - הרי זה נקרא כרם דל.
וכרם שהוא נטוע ערבוביה -
אם יש בו לכוון שתים כנגד שלש - הרי זה כרם;
ואם לאו - אינו כרם.
רבי מאיר אומר:
הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים - הרי זה כרם.

פירוש הרמב"ם

ללקט עשר גפנים לבית סאה - שיהיה בשיעור בית סאה, עשרה גפנים.

ונטועות כהלכתן - הוא שיהיו שתים כנגד שתים, ואחת יוצא זנב.

כרם דל - הוא המדולדל, רוצה לומר שגפניו מועטין, ואף על פי כן יקרא כרם.

ופירוש נטוע ערבוביא - שנתערבב, ואינו נטוע על סדר שורות שורות.

וכבר הקדמנו בפרק שקודם זה, מה התועלת בהיות המקום שנטעו בו הגפנים כרם, והיות זה השם נופל עליו, או היותו בלתי כרם.

ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש רבינו שמשון

נטועות כהלכתן שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ושלא יהו רחוקות י"ו אמה ולא פחות מד' אמות:

ערבוביא. שאין הגפני' מכוונות כשורה:

שתים כנגד שלש. שתי שורות אחת של שתים ואחת של שלש והיינו אחת יוצאה זנב. ובירושל'(הל' א) מפרש כיצד הוא יודע אם מכוונות הן מביא חוט ומותח. ותני הכוורת מכוון והנוף אינו מכוון הרי זה כרם. הנוף מכוון והכוורת אינו מכוון אינו כרם. היו דקות ואינן מכוונות היו עבים והן מכוונות ה"ז כרם. פי' כוורת הוא הגזע:

ירושלמי (שם) א"ר יוחנן היא קרחת הכרם היא כרם שחרב. אלא קרחת הכרם מקרחים אותו מאמצעי' כרם שחרב מקרחין אותו מכל צדדין רבי זירא מחוי לחבריא ט' שורין מן שבע שבע נסב שורה פרח שורה לשתי נסב שורה פרח שורה לערב נשתיירו שם כ' גפנים נסב תרתי מכאן ותרתי מכאן תרתי מכאן ותרתי מכאן חדא מכאן וחדא מכאן נשתיירו שם י' גפנים הדא הוא דתנן י' גפנים לבית סאה נמצאו ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב. פי' מראה לחבריא לחבריו כיצד הוא כרם עני שחרב ט' שורין מן שבע שבע ט' שורות שיש בכ"א ז' גפנים וגפנים של שורה זו מכוונות כנגד גפנים של חברתה שנראות השורות שתי וערב אורך השורה ממזרח למערב ז' גפנים והן ט' שורות ואורך השורות מצפון לדרום ט' גפנים והן ז' שורות ונמצא הכרם בן ס"ג גפנים. נסב שורה פרח שורה לשתי כלומר קח שורה והחרב שורה מן השורות ההולכות לשתי והן ז' שורות בנות ט' ט'. פרח כמו קרח מלשון קרחה כלומר הפרח והחרב אחת מבינתים לשתי ונשארו ד' שורות כל אחת בת ט'. חזור והחרב לערב אחת אחת מבינתים ישארו ה' שורות כל אחת בת ארבע בת ארבע גפנים והיינו עשרים גפנים. חזור והחרב משורה החיצונה של שתי המזרח שהיא בת חמש ב' מכאן וב' מכאן ולא ישאר ממנה כי אם גפן יחידית. חזור והחרב כמו כן מחיצונה המערבית של שתי ב' ב' ולא ישאר במערב כי אם גפן יחידית. חזור והחרב עדיין משורה אחת של שתי גפן אחת מכאן ואחת מכאן ולא ישאר מחיצונה שבדרום כמו כן כי אם גפן יחידית וכן מן הצפון גפן יחידית. נמצא שלא נשארו מן החיצונות כי אם גפן אחת לכל רוח והן היוצאות זנב ומן הפנימיות ג' כנגד ג'. והתבונן בדבר כי מכל צד לד' רוחות תמצא שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב כזה* [איור]:

ירושלמי (שם) א"ר יונה דל מגפנים ועשיר בעבודו':

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כרם שחרב - עשר גפנים לבית סאה. שיש בקרקע של בית סאה עשר גפנים לא פחות מכן:

ונטועות כהלכתן - דהיינו שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ואין רחוקות זו מזו ט"ז אמות ולא פחות מארבע אמות א:

כרם דל - שגפניו מועטים ואעפ"כ דין כרם יש לו. ואין זה קרחת הכרם דאותו חרב מאמצעו וזה נחרב מכל צד:

ערבוביא - שאין הגפנים מכוונים כשורה:

אם יכול לכוין - בכל הכרם שתים כנגד שלש, כגון שיביא חוט ומותח ומוצא הגזע מכוון שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב אע"פ שהנוף אינו מכוון הרי זה כרם. אבל אם מוצא הנוף מכוון והגזע אינו מכוון אין זה כרם:

כתבנית כרמים הרי זה כרם - ובעי הרחקה ט"ז אמות, ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש תוספות יום טוב

ונטועות כהלכתן. כתב הר"ב ולא פחות מארבע אמות. וכ"כ הר"ש ואליבא דר"ש דמתניתין דלקמן דהא לרבנן הוי כרם אפי' בנטועות בפחות מד' אמות. ולכאורה הלכה כרבנן. ולא הוה ליה לפרושיה אליביה דר"ש. והרמב"ם בפירושו כתב דאין הלכה כר"ש. אבל מצאתי בחיבורו פ"ז שכתב דשתי שורות הנטועות בפחות מארבע אמות הן כגפן יחידית ובשלש שורות הוו כרם ורואין וכו'. וכתב עליו בכ"מ שפוסק כר' שמעון ודוחק עצמו למה פסק כן משום דבירושלמי מפרש אמורא למלתיה גם מפני כן אמר שגירסא אחרת יש להרמב"ם בירושלמי. וזה מפני מה שמפרש הרמב"ם בכאן בפירושו ורואין את האמצעית וכו'. ענין בפני עצמו. לומר שרשאי להדלותן ולהטותן על הזרעים. כדאיתא בירושל'. והשתא אינו ענין לטעמא דרבנן כמו שפירשו הר"ב והר"ש וכן פירש הרשב"ם בפרק חזקת הבתים דף לז ובפרק הספינה דף פג דרואין וכו' טעמייהו דרבנן הוא. והרמב"ם מפרש דפלוגתייהו באי נטעי אינשי בכה"ג דר"ש סבר דלא נטעי ואי נטע לא הוי כרם. ורבנן סברי דנטעי נמי בכי האי גוונא. והכי מפרשינן בגמרא דסוף המוכר פירות. אבל לענין רואין וכו'. ליתא התם ולא מידי. ונוכל לפרש דאכתי קאי אטעמא דרבנן דאע"ג דסברי נטעי בכה"ג צריכין עדיין לטעמא דרואין וכו'. וע"פ דברי הרמב"ם בפירושו נ"ל שכתב הכ"מ דהרמב"ם פוסק בחבורו כר"ש. דהא פלוגתייהו בשתי שורות. וחזר ממה שפוסק בפירושו כחכמים. אבל אם נאמר דלא חזר בו מזה אלא חזר בו ממה שפירש בירושלמי בורואין וכו'. שזה נראה יותר שחזר בו משום דהו"ל לפרש מאי ורואין וכו' דהיינו להדלותן דכל כה"ג שאינו מובן מעצמו הוא מפרשו בחבורו. ומדלא פירש ש"מ דסבר דכמשמען הם הדברים ודברי רבנן הן. והשתא פלוגתייהו דוקא בג' שורות. אבל בב' שורות אפילו לרבנן לא הוי כרם דכי רואין שורה [שאינה] לא נשארה רק שורה יחידה שאינה כרם לבית הלל. ועכשיו דברי הרמב"ם בחבורו נמי כרבנן וכמו שפוסק ג"כ בפירושו אלא שחזר מפירושו דורואין להדלותן וכו'. ולענין קושיתנו בדברי הר"ב והר"ש י"ל שפוסקים כש"ס דידן פרק הספינה לענין מקח וממכר בפחות מד' אמות וכמ"ש הר"ב שם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ואליבא דר"ש דמתניתין דלקמן דהא לרבנן הוי כרם אפילו בנטועות בפחות מד' אמות. ועיין שהאריך ומודה דהגמרא בפרק הספינה מורה דכן ההלכה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ונטועות כהלכתן:    דהיינו שתים כנגד שתים וכוליה לשון ר"ע ז"ל עד סוף. אמר המלקט כן פי' הר"ש ז"ל ואפשר שטעמו ז"ל דאע"ג דנימא דהלכה כחכמים דאמרי בסמוך כרם שהוא נטוע על פחות פחות מד' אמות דנקרא כרם מצינן למימר דמחמרי רבנן בחרבנו יותר ממטעתו ובעינן הכא ד' אמות אלא דק"ק דאתו כשיטת ב"ש דבפירקין דלעי' סי' ח'. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל פי' בירושלמי כזה % ע"כ. ה"ג הרי זה נקרא כרם דל כרם שהוא נטוע כו':

תפארת ישראל

יכין

אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה:    נ' על נ' אמה:

ונטועות כהלכתן:    ב' נגד ב' וא' יוצאת זנב. ואין זמ"ז טז"א ולא פחות מד"א לר"ש במ"ב [כך כ' הר"ש והר"ב. ותמהני שלא הוזכר תנאי זה במשנה. והרי אפשר שלא יהיה כך וגם הרמב"ם (פ"ז מהל' כלאים ה"ח) ובש"ע [רצ"ו סל"ח] לא הזכירו שצריך שיהיה ביניהן מרחק כזה]:

הרי זה נקרא כרם דל:    ודינו ככרם דדוקא כשנטען מתחילה בכוונה ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב סגי בה' גפנים שיחשב כרם. אבל הכא שמתחילה לא היו נטועים ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. רק היו נטועים בערבוביא אע"ג דגם בכה"ג הוי סגי בתחילה במכוונים בו ה' גפנים ב' נגד ב' וכו' וכדמסיק. עכ"פ השתא שחרב צריך שישאר כשיעור ב' כרמים. דהיינו ב' פעמים. ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. וכולן יהיו רק תוך בית סאה ולא יותר דאל"כ נותן לכל א' מגפניו כדי עבודתו ו"ט וזורע את הנותר [כך משמע מלשון המשנה וגם מפי' הר"ש והר"ב דהי' גפנים צריך שיהיו כתואר ב"פ ב' נגד ב' וכו'. אולם מרמב"ם (פ"ז מהל' כלאים ה"ה). וגם מש"ע [רצ"ו סל"ח] מדהזכירו נמי דסגי בב' שורות של ג' ג' משמע דסגי בשנשארו בחד כרם דהיינו פ"א ב' נגד ב' וא' יוצא זנב מתוך הי' גפנים]:

כרם שהוא נטוע ערבוביא:    שאין הגפנים מכוונים כשורה:

אם יש בו לכוין שתים נגד שלש:    ר"ל שהגזעין מכוונים אף שאין הענפים מכוונים:

הרי זה כרם:    ובעי טז"א ביניהן כקרחת רפ"ד:

ואם לאו אינו כרם:    וסגי במרחיק ששה טפחים:

רבי מאיר אומר הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים:    דהיינו שורות שורות אפי' בערבוביא:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים