תפארת ישראל על כלאים ה
משנה כלאים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על כלאים · ה · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין[עריכה]
משנה א[עריכה]
אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה: נ' על נ' אמה:
ונטועות כהלכתן: ב' נגד ב' וא' יוצאת זנב. ואין זמ"ז טז"א ולא פחות מד"א לר"ש במ"ב [כך כ' הר"ש והר"ב. ותמהני שלא הוזכר תנאי זה במשנה. והרי אפשר שלא יהיה כך וגם הרמב"ם (פ"ז מהל' כלאים ה"ח) ובש"ע [רצ"ו סל"ח] לא הזכירו שצריך שיהיה ביניהן מרחק כזה]:
הרי זה נקרא כרם דל: ודינו ככרם דדוקא כשנטען מתחילה בכוונה ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב סגי בה' גפנים שיחשב כרם. אבל הכא שמתחילה לא היו נטועים ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. רק היו נטועים בערבוביא אע"ג דגם בכה"ג הוי סגי בתחילה במכוונים בו ה' גפנים ב' נגד ב' וכו' וכדמסיק. עכ"פ השתא שחרב צריך שישאר כשיעור ב' כרמים. דהיינו ב' פעמים. ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. וכולן יהיו רק תוך בית סאה ולא יותר דאל"כ נותן לכל א' מגפניו כדי עבודתו ו"ט וזורע את הנותר [כך משמע מלשון המשנה וגם מפי' הר"ש והר"ב דהי' גפנים צריך שיהיו כתואר ב"פ ב' נגד ב' וכו'. אולם מרמב"ם (פ"ז מהל' כלאים ה"ה). וגם מש"ע [רצ"ו סל"ח] מדהזכירו נמי דסגי בב' שורות של ג' ג' משמע דסגי בשנשארו בחד כרם דהיינו פ"א ב' נגד ב' וא' יוצא זנב מתוך הי' גפנים]:
כרם שהוא נטוע ערבוביא: שאין הגפנים מכוונים כשורה:
אם יש בו לכוין שתים נגד שלש: ר"ל שהגזעין מכוונים אף שאין הענפים מכוונים:
הרי זה כרם: ובעי טז"א ביניהן כקרחת רפ"ד:
ואם לאו אינו כרם: וסגי במרחיק ששה טפחים:
רבי מאיר אומר הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים: דהיינו שורות שורות אפי' בערבוביא:
משנה ב[עריכה]
כרם שהוא נטוע: בעל שלש שורות או יותר משל ג' ג':
על פחות פחות מארבע אמות: בין שורה לשורה:
וחכמים אומרים כרם ורואין את האמצעית כאילו אינן: וחצוניות מצטרפות להיות כרם:
משנה ג[עריכה]
רבי אליעזר בן יעקב אומר אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני כרמים: של ב' בני אדם. והיינו כרע"ק לעיל [פ"ד מ"ג] ואע"ג דלעיל [פ"ד מ"ג] א"צ מפולש התם רק להחשיבו הפסק ולא שיהא הוא עצמו כמופסק כי הכא:
ואם לאו: דחסר שיעור עמקו או רחבו או שאינו מפולש:
שומרה שבכרם: תל גבוה לשומר הכרם:
זורעין בתוכה: אפי' לרבנן. דמדאין אויר כרם מקיפו. לא דמי לגת:
ואם היה שער כותש: שנסתבכו הענפים יחד ממעל לשומירה:
אסור: ק' פשיטא והרי אפילו בזרע כבר קידש [כפ"ז מ"ג] מכ"ש שאסור לכתחילה לזרוע תחת הענפים המסובכים. ול"מ היה נ"ל דכותש אינו כעריס. דלא כהר"ש ורתוי"ט. דעריס היינו שמונחים הענפים כסכך ממעל לשום דבר. אבל כותש היינו שמסובך הירק עם הענפי גפנים. ואסור משום דכל עיקר ההיתר ברישא היינו רק מדאין אויר הכרם מקיפו. משא"כ במסובכים יחד. אח"כ מצאתי שגם הרמב"ם (פ"ז מהל' כלאים הכ"ב) פי' כותש שנוגעים הענפים בירק. וכן העתיק בש"ע [רצ"ז סנ"ב]. וכן כדברינו יש לפרש נמי בפאה [פ"ב מ"ג]:
משנה ד[עריכה]
גפן שהיא נטועה בגת או בנקע: גומא:
נותנין לה עבודתה: ו' טפחים:
וזורע את המותר: בהגומא. ול"א דגומא מצרף לגפן ולהזרע:
רבי יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות: ר"ל כל רווח הגת:
לא יביא זרע לשם: וביש ד"א סגי במרחיק ששה טפחים [אב"י ועי' רכ"מ פ"ז דכלאים הל"ה דפירש דצריך הרחקה ד"א]:
והבית שבכרם זורעין בתוכו: אף דגפנים סביב מבחוץ. דכיון דמקורה אין כאן תערובות כלל. ואפילו סוככים הגפנים על גג הבית שרי מה"ט:
משנה ה[עריכה]
או מקיים: או אפילו נטע הירק ואח"כ הגפן. והוסיף הירק חלק ר' ממה שגדל בהיתר והענבים כבר היו גדולים כפול הלבן:
הרי זה מקדש: נאסר בהנאה:
ארבעים וחמשה גפנים: ר"ל אפשר שיאסרו מ"ה גפנים ולא יותר. דבנטועים ט' על ט' שורות. וכל גפן רחוק מחבירו ד"א לכל צד כזה [ציור] והירק נטוע אצל הגפן האמצעי. הנה ירק זה אוסר כל גפן שבטז"א שלו סביב. ואם תעשה עיגול סביב להמרכז מקום הירק. שיהיה ממקום הירק ט"ז אמה לכל רוח. לא יהיה תוך העיגול כ"א מ"ה גפנים. דהרי ד' שורות החיצונות היו חוץ להעיגול. נשארו ז' על ז' שורות האמצעיות. שהן מ"ט גפנים. ומהן לא יאסרו רק מ"ה גפנים. וד' גפנים שבזוית חוץ לט"ז אמה מהירק. דהרי כלל בידינו. כל אמה בריבוע. אמה וב' חומשין באלכסון. ומדיש מגפן לחבירו ד' אמות. נמצא אלכסון שמגפן לחבירו. ה' אמות וג' חומשין וא"כ מהירק שבמרכז עד הגפן שבזוית. שיש ג' אלכסונים. והוא ג' פעמים. ה' אמות וג' חומשין שהן יחד ט"ז אמות וד' חומשין. לכן באמת נראה בהציור הזה. שד' גפנים שבזוית נפלו חוץ לעגול. מדהן ממקום הירק יותר מט"ז אמה. ולא יאסרו. נשארו מ"ה גפנים שבתוך העגול שנאסרו. ואילה"ק עכ"פ הו"ל למיסר עוד ד' גפנים בשורה ט' במקום שנוגע שם העיגול האמצע בהגפן המסומן בהציור כתמונה זו *. דהרי ד' גפנים הללו עומדים בקצה הט"ז אמה מהכרם. י"ל כיון שגזע הגפן עומד חוץ להט"ז אמות. אע"ג שנוגע בקצה הט"ז אמה אינו נאסר. ואילה"ק עוד הרי כבר תנינן [פ"ד מ"ה]. דאינו אוסר [אכ"י מקדש] הירק בכרם רק ב' שורות. דהיינו ח' אמות והכא אמרי' דאוסר עד ט"ז אמות. י"ל התם היינו בנטע הירק חוץ מהשורות. משא"כ הכא דהירק מוקף מהשורות לכל צד. הו"ל כקרחת הכרם לעיל רפ"ד דצריך שיהיה ט"ז אמות רווח בין הירק לכרם:
או על חמש חמש: אף דכשנטועין על ה' ה' אמות. לא יאסרו מן ז' שורות הפנימיות רק ל"ז גפנים. דהרי לא נאסרו רק אותן גפנים שתוך ט"ז אמה מהירק. והרי כשנטועין על ה' ה' אמות יפול מהז' שורות הפנימיות. ג' לכל קרן חוץ לעיגול. כאשר תראה בציור ב' כזה [ציור] דמדהשתא כל גפן רחוק מחבירו ה' אמות. א"כ לפי הכלל שאמרנו לעיל. יהיה כאן אלכסון שמגפן לחבירו ה' אמות וי' חומשין. נמצא ב' האלכסונים שמהירק עד הגפן שעל נקודת ג. הוא ב"פ ה' אמות וי' חומשין. שהם יחד י"ד אמות. ומפני שהירק אוסר עד ט"ז אמות סביב. לפיכך אוסר עוד ב"א מאלכסון שבין הגפן שעל נקודת ג להגפן שעל נקודה א. ולפ"ז אמצעית האלכסון שבין גפן ג לגפן א. הוא חוץ לט"ז אמות שנאסרו. דהרי אמצעית האלכסון הזה הוא יותר מב' אמות ומחצה לגפן א וכ"כ יותר מב' אמות ומחצה לגפן ג. והרי לא נאסר מאותו אלכסון רק ב' אמות. נמצא אמצעית האלכסון הזה. הוא חוץ לט"ז שנאסרו. ומכ"ש שב' הגפנים ב ד עומדים חוץ לט"ז שנאסרו. שהרי ב' גפנים אלו עומדים ממש מכוונים מול אמצעית האלכסון שבין גפן ג וא ורחוקים יותר מהירק שבאמצע. לפיכך יפול חוץ לעיגול הנאסר ג' לכל קרן וקרן. ולא היה ראוי לאסור רק ל"ז גפנים. עכ"פ בין ד' אמות לה' אמות טעו אינשי. ויחשוב הרואה שבכרם הנטוע על ד' ד' אינו אוסר רק ל"ז גפנים. מש"ה משום לא פלוג. אסרו גם בכה"ג מ"ה גפנים. ומה"ט צריך תנא למנקט ברישא מנין הגפנים שנאסרו. ולא אסתגי ליה למימר על כל אופני נטיעות שנזכרו במשנה דמקדש ט"ז אמה לכל רוח. וכמו דקאמר באמת בסיפא. אלא רק משום נטיעה על ה' ה' צריך למינקט ברישא שנאסרו מנין מ"ה גפנים. להודיענו דגם בנטועים על ה' ה' נאסרו מ"ה גפנים. אף שח' גפנים מהן חוץ להט"ז אמה. והיינו משום גזירה ה' אטו ד'. שאין ניכר ההבדל שבין זה לזה:
היו נטועות על שש שש: דבין ו' לד' לא טעו אינשי. כדתניא (ר"ה דכ"ד) ע"א אומר גבוה ב' וא' אומר ג' אמרינן חד מנייהו טעי. א' אומר גבוה ג' וא' אומר ה' עדותן בטילה. כך נ"ל:
או על שבע שבע: ובנטועות על ח' ח' אמות אף לחכמים ספ"ד דאסרו לזרוע. עכ"פ אינו מקדש:
משנה ו[עריכה]
הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר: אפילו הוסיף ר' קודם שהגיע לשם מדלא התעצל ללקטו ותורה הקפידה רק בדניחא ליה. דכתיב שדך לא תזרע. דומיא דזריעה:
אם הוסיף במאתים אסור: מדהתעצל ללקטו. ושיעור לידע אם הוסיף חלק ר'. משערין בכמה זמן יתיבש כל ליחות שבו משנקצר. ואם למשל יתיבש בק' שעה לגמרי. יתיבש בחצי שעה חלק ר' מלחותו. וכ"כ מוסיף בחצי שעה חלק ר'. ואסור:
משנה ז[עריכה]
היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו: הזרעים:
או עם המים: כשמזבל או משקה השדה:
הזורע וסיערתו הרוח: להזרעי' לתוך הכרם:
לאחריו: ועי"ז לא נודע לו עד שהוסיף ר':
מותר: ועכ"פ חייב לעקרו כשיראה. דאל"כ יאסר:
סיערתו הרוח לפניו: שנודע לו:
ר' עקיבא אומר אם עשבים: אם המתין מלעקרו עד שצמח:
יופך: יחרוש להפוך השרשים:
ואם אביב: שכבר גדל הזרע קצת:
ינפץ: הזרע מהשבלים. והקשין לא חשיבי אז שיאסרו. כך כ' הרמב"ם בפירושו. אבל בחיבורו (פ"ה מהל' כלאים) פסק דגם הכא הקשין אסורים. רק התנא נקט הכא ינפץ. מדעדיין רכין ולחין. אין נוחין לשרפן רק נוח טפי לנפצן ולקברן:
ואם הביאה דגן: שהביא שליש:
תדלק: ונאסר הכל. ונקט בכל חד השחתה כי אורחיה. ועצי הגפנים עם הענבים. אם כבר נעשו כפול הלבן בין כך וכך ישרפו כל שהן תוך טז"א רק נקט הנך חלוקים בהתבואה משום דרק בהתבואה יש חילוק זה ( ועי' ספ"ז). [אב"י כלומר שכבר משעה שמכיר אותם הזרעים באיזהו מקום הם מונחים כגון שעשו עשבים. והוא מקיימן עד שיעשה הגפן כפול הלבן אזי מיד מקדש. וא"צ להיות הזרעים אביב או דגן. אלא משום דלענין אופן איבוד וביעור הזרעים יש חילוק בין עשבים לאביב ודגן. להכי נקטה המשנה חילוקים אלו]:
משנה ח[עריכה]
המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש: מדמקיימין אותן בערביא למאכל גמלים:
וחכ"א לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין: באותו מקום. ובאמת בערביא מודו:
הארוס: אינגווער וי"א קרויזעמינצע:
והקיסום: עפאקרויט:
ושושנת המלך: איננה ראזע שלנו הגדילה באילן. וזאת מין זרעים היא ונ"ל שהיא הנקראת אצלינו פויסטראזע. ואין לה ריח:
וכל מיני זרעים: כקטניות ופולין וכדומה מיני זרעים:
אינן כלאים בכרם: מדאורייתא. דדוקא תבואה וירקות אסור מדאורייתא בכרם. וכ"כ קנבוס ולוף מדכתיב כרמך כלאים. זרעים הדומים לכרם. ואלו יש להן אשכולות כגפנים [כמנחות דט"ו ב' ] אבל שאר ירקות רק מדרבנן אסור. ועמ"ש בספרי בתי כלאים סי' ל"ח ול"ט. אבל כל מיני זרעים. דהיינו שרק הפרי נאכל ולא העלין. מותר לכתחילה לזרעו בכרם (שו"ע יו"ד רצו, ב):
הקנבס: האנף:
וחכמים אומרים כלאים: מדדומה לענבים:
והקינרס: דיסטעלן. והוא דרדר שנזכר בתורה: