משנה כלאים ה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ה · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

כרם שהוא נטוע על פחות פחות מארבע אמות, רבי שמעון אומר, אינו כרם.

וחכמים אומרים, כרם, ורואין את האמצעיות כאילו אינן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כֶּרֶם שֶׁהוּא נָטוּעַ עַל פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת,

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אֵינוֹ כֶּרֶם.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
כֶּרֶם, וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כְּאִלּוּ אֵינָן.

נוסח הרמב"ם

כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות -

רבי שמעון אומר: אינו כרם.
וחכמים אומרים: כרם,
ורואין את האמצעיות - כאילו אינן.

פירוש הרמב"ם

כשיהיה בין שתי השורות פחות מארבע אמות, יהיו דוחקות זו את זו, ומפסידות אלו את אלו.

ואמר רבי שמעון, "אדעתא למעקר, לא נטעי אינשי", ואינה כרם, אבל הוא כמו גפן יחידית.

וחכמים אומרים, שיש מי שנוטע כרם כך, ויעקור ממנו מה שנפסד, ויניח השאר. וכן אמרינן "האי מינייהו דשפר - שפר; ודלא שפר - ליהוי ציבי". ופירוש "ציבי" - העצים שהם שורפים.

ועניין רואין את האמצעיות כאילו אינן - כבר פירשו בתלמוד, שהוא מותר להדלותן על גבי זרעים, מפני שהן כשאר העצים, וזה עניין מה שאמר "כאילו אינן". ופירוש "להדלותן" - להמשיכן, ולהטותן על גבי הזרעים.

ואין הלכה כרבי שמעון:

פירוש רבינו שמשון

על פחות מד' אמות שאין בין שורה לשורה ד' אמות אינו כרם ומותר לזרוע תוך ד' אמות ואין צריך להרחיק הזרעים אלא כגפן יחידית דעבודתה ו' טפחי':

ורואין האמצעיים. הנטועים בתוך ריוח הראוי להיות בין שורה לשורה כאילו אינן ובסוף המוכר פירות (קב:) מפרש טעמא דר"ש משום דכרם לא נטעי אינשי למיעקר הלכך לשם כרם נטע הכל וכיון דנטע שלא כהלכתן לאו כרם הוא ורבנן סברי דעבידי אינשי דמיקרי ונטעי יותר מכשיעור אמר דשפר שפר ודלא שפר ליהוי לציבי בעלמא. ובירושלמי פליג אסוגיא דסוף המוכר פירות דאמר ר"ש בר בא בשם רבי יוחנן כשם שחלוקין כאן כך הן חלוקין בשכונת קברות ואדרבה התם איפכא כדאמר בירושלמי (הל' ב) אמר רבי יונה [ולא דמיא תמן] מרווחין ורצפן יש עליהן שכונת קברות [רצופין ורווחין אין עליהם שכונת קברות] ברם הכא מרווחין ורצפן במחלוקת רצופין ורווחן דברי הכל ברם הכא מה פליגין בשבא ומצאן רצופין. רבי שמעון אומר אני אומר גל נפל עליהן ורצפן. ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן:

ירושלמי (שם) מהו דתנינא רואין האמצעיים כאילו אינן אמר רב הונא שמותר להדלותן על גבי זרעים. אמר ר' מנא הדא מסייעא לההיא דא"ר יוסי שאם היו זרעים בתוך ששה הכל אסור חוץ לו' גפנים מותרות והכרם אסור. פי' מילתיה *דרבי יוחנן איתמר התם לעיל גבי שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכורתים נותנין לה עבודתה וזורע את המותר א"ר יוסי שאם היו זרעים בתוך ששה הכל אסור חוץ לששה הגפנים מותרות והכרם אסור והטעם תלוי בזה שאותן הגפנים אינן נמנין מן הכרם והוו להו כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות - שאין בין שורה לשורה ארבע אמות:

אינו כרם - ומרחיק ששה טפחים וזורע את השאר, דכיון שאין יכול ב לחרוש בשוורים ביניהם אין שם כרם עליו:

וחכ"א כרם - דרואים את האמצעיים כאילו אינם ומצטרפין החיצונים אם יש ביניהם ריוח הראוי להם. לפי שדרך בני אדם ליטע שורות רצופות הרבה ביחד ואותן שראויין להתקיים ולהעשות כרם ישארו כרם והשאר יהיו לעצים הלכך אלו האמצעיים הנטועים בתוך הריוח הראוים להיות בין שורה לשורה רואים אותם כאילו הם עצים בעלמא והחיצונים מצטרפים להיות כרם:

פירוש תוספות יום טוב

אינו כרם. כתב הר"ב דכיון שאינו יכול לחרוש בשוורים. דצריך לחרישת שוורים ארבע אמות כדפרישית בריש פ"ג:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) דצריך לחרישת שוורים ד' אמות כדלעיל פ"ג:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כרם שהוא נטוע על פחות פחות מד' אמות:    בשלהי פ' המוכר פירות רמי דר"ש אדר"ש ודרבנן אדרבנן דהכא קאמרי רבנן רואין את האמצעיות כאילו אינם ור"ש ל"ל רואין והתם תניא אפכא לגבי מת דתניא מצאן רצופין ואין ביניהם מד"א ועד ח' יש להם תפוסה ואין להם שכונת קברות ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש רואין את האמצעיים כאילו אינם והשאר מצטרפין מד"א ועד ח' קשיא דרבנן אדרבנן קשיא דר"ש אדר"ש ומשני דר"ש אדר"ש לא קשיא הכא לא נטעי אינשי אדעתא למיעקר בינתיים הלכך לשם כרם נטע הכל וכיון דלא נטע כהלכתו לא חשיב כרם. הכא זימנין דמתרמי ליה בין השמשות ומקרי ומנח לי' בין המתים אדעתא למהדר ולפנוייה משם ושמא נאנס או שכח. דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא הכא כיון דמינוויל לחזור ולפנותו משם לא מקרי קבר הלכך לגמרי נקבר לשם. אבל הכא גבי כרם מימר אמר דהי מינייהו דשפיר שפיר ודלא שפיר ליהוי לציבי הלכך רואין את האמצעיות כאילו אינם. וכ' הר"ש ז"ל דבירוש' פליג אסוגיא דסוף המוכר פירות דאר"ש ב"ר בא בשם ר"י כשם שחלוקין כאן כך הם חלוקים בשכונת קברות ואדרבא התם איפכא ע"כ. וחכ"א כרם דרואים את האמצעיים כאילו אינם דכל העומד ליעקר כעקור דמי וחומרא היא גבי כלאים רשב"ם ז"ל. והלכה כחכמים. וברמב"ם פ"ז דה' כלאים סי' ב' פסק כר"ש הפך ממה שפסק כאן בפי' המשנה. וגם שם בכ"מ אני רואה שדלג מלת כרם מדברי חכמים ולא כתב אלא וחכ"א רואין וכו' ומ"מ ממילא משתמע דהאי רואין היינו משום דהוי כרם. ופירש"י ז"ל בריש עירובין טעמא דר"ש דאמר אינו כרם הואיל וא"ל כל צרכו בין שורה לשורה להילוך העגלה והוי כיער ומותר בכלאים. ובירוש' תני אמר להן ר"ש לחכמים. אותם שאתם אומרים רואין את האמצעיות כאילו אינם הרי הן עיקרו של כרם דאולי הן היותר חשובות הלכך כולהו חשבינן כאילו אינם. וע' ירוש' דפ"ק דשביעית ד' ל"ג. וע' בנמוקי יוסף פ' הספינה ד' ר"ב. ופי' הרמב"ם ז"ל וענין רואין את האמצעיות כאילו אינם פירשו בתלמוד שהוא מותר להדלותן ע"ג זרעים מפני שהן כשאר העצים וזה ענין מה שאמר כאילו אינם ופי' להמשיכן ולהטעותן ע"ג הזרעים ע"כ. משמע דגריס מלת כרם בדברי חכמים ודקתני בתר הכי רואין את האמצעיות וכו' מלתא באפי נפשה היא:

תפארת ישראל

יכין

כרם שהוא נטוע:    בעל שלש שורות או יותר משל ג' ג':

על פחות פחות מארבע אמות:    בין שורה לשורה:

וחכמים אומרים כרם ורואין את האמצעית כאילו אינן:    וחצוניות מצטרפות להיות כרם:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים