משנה כלאים ה ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ה · משנה ז | >>
היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים, או שיצאו עם הזבלים או עם המים, הזורע וסיערתו הרוח לאחוריו, מותר.
סיערתו הרוח לפניו, רבי עקיבא אומר, אם עשבים, יופך. ואם אביב, ינפץ. ואם הביאה דגן, תדלק י.
הָיָה עוֹבֵר בַּכֶּרֶם וְנָפְלוּ מִמֶּנּוּ זְרָעִים,
- אוֹ שֶׁיָּצְאוּ עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמַּיִם,
- הַזּוֹרֵעַ וְסִעֲרַתּוּ הָרוּחַ לְאַחֲרָיו,
- מֻתָּר.
- סִעֲרַתּוּ הָרוּחַ לְפָנָיו,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אִם עֲשָׂבִים, יוֹפַךְ;
- וְאִם אָבִיב, יְנַפֵּץ;
- וְאִם הֵבִיאָה דָּגָן, תִּדָּלֵק.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
היה עובר בכרם -
- ונפלו ממנו זרעים,
- או שיצאו עם הזבלים,
- או עם המים,
- הזורע -
- וסיערתו הרוח לאחריו - מותר.
- סיערתו הרוח לפניו -
- רבי עקיבה אומר:
- אם עשבים - יופך;
- ואם אביב - ינפץ;
- ואם הביאה דגן - תידלק.
- רבי עקיבה אומר:
אמר הכתוב: "פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע"(דברים כב, ט), ובא בקבלה פרט נפלו ממנו זרעים, או שיצאו עם הזבלים, או עם המים, שלא זרע כלום, אבל נזרע מאליו מבלי כוונתו.
"וסיערתו הרוח לאחריו" - הוא שיתפזר הזרע לאחריו ויפול בכרם, והוא אנוס, ומפני כן אינו מקדש.
ואם יפזרהו הרוח לפניו, והוא רואה אותו, חייב להסיר אותו. אם צמח ונעשה עשב כגון שחת, יהפך הארץ ודי לו. ואם נעשה אביב ינפצהו, ויוציא החיטה לצד אחר, ויהיה אסור בהנאה, ויהנה בתבן. ואם נתכוון לעזוב אותו עד שצמח, והיה זרע ראוי לקצור ולדוש, יהיה הכל נשרף, ואסור בהנאה ואפילו התבן, מפני שכך דין כלאי הכרם להשרף. הוא שאמר הכתוב: "פן תקדש המלאה"(דברים כב, ט), ותרגומו "דלמא תיתוקד".
והלכה כרבי מאיר:
עם הזבלים או עם המים. כשמזבל כרמו או כשפותח אמת המים להשקות הכרם פעמים יש עמהן זרעים וכל הני שלא בכונה נזרעה ושרי שלא תזרע כרמך בכוונה משמע וכן סיערתו הרוח לאחריו מלשון (תהלים קמח) רוח סערה אבל לפניו שהיה בדעתו לזרוע הכרם אסור:
ירושלמי (הל' ו) אמר ר' אליעזר מתני' בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם ר' זירא בעי מה איתמרת בעומד (בשדה לבן) או אפילו בעומד (בשדה כרם) אין תימר בעומד בשדה לבן הא בשדה כרם לא אין תימר אפי' בעומד (בשדה כרם) היא הדא היא הדא נישמועיניה מן הדא ר"ש בן יהודה משום ר"ש הזורע וסיערתו הרוח לאחריו מותר מפני שהוא אונס מה אנן קיימין אם בעומד בשדה כרם עובר עבירה ואת אמרת מותר אלא כי אנן קיימין בעומד בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם ר' זירא בשם ר"ל בשם ר' אושעיא אם עשבים יופך הכל מותר אם אביב ינפץ הקשין מותרין והדגן אסורין אם הביאה דגן תדלק הכל אסור ר' יוחנן אמר הכל אסור מהו הדה דתנן אם עשבים יופך אם אביב ינפץ אם הביאה דגן תדלק כההיא דתנן תמן (תמורה פ"ז משנה ה) הערלה וכלאי הכרם את שדרכו לישרף ישרף את שדרכו ליקבר יקבר. פירוש יופך שיהפך העשבים עם השרשים ושוב לא יוציאו זרע ואם אביב שכבר בא הזרע אלא שלא הביא שליש ינפץ הזרע ממנה השבולת והקנה מותר והזרע אסור ואם הביאה דגן דהיינו שהביא שליש אף הקש אסור וטעון הכל שריפה כדין כלאי הכרם ולית ליה ההיא דרבא דפרק כל שעה (דף כה.) דאמר זרוע מעיקרו בהשרשה וצריך לדקדק היכי הוה משני קושיא דהתם ובפרק ז' *מפרש ור' יוחנן אמר הכל אסור אפילו עשבים והא דקאמר יופך ולא קאמר תדלק לפי שהעשבים לחים ואין דרכן לשריפה אלא בקבורה ודברים שדרכן ליקבר יקבר ואת שדרכו לישרף ישרף משנה היא בפרק בתרא דתמורה (שם) כמו כן את שדרכו להפך יופך ואת שדרכו לנפץ ינפץ ולעולם אסור:
עם הזבלים או עם המים - כשמזבל כרמו או כשפותח אמת המים להשקות הכרם פעמים יש עמהם זרעימ, וכל הני שלא בכוונה נזרעו שרי, דלא תזרע כרמך בכוונה משמע:
סיערתו הרוח - שהיה עומד בשדה וזורע והוליכה רוח סערה את הזרע בכרם:
לאחריו מותר - דשלא בכוונה היה ח ולא ראה שהוליך הרוח את הזרע לתוך הכרם:
ולפניו אסור - אם סיערתו הרוח לפניו וראה אסור:
כיצד יעשה אם עשבים יופד - יחרוש ויהפך שרשי העשבים ושוב לא יצמחו:
אם אביב - שכבר צמח הזרע אלא שלא הביא שליש:
ינפץ - הזרע מן השיבולת והקשין מותרין ט והדגן אסור:
ואם הביאה דגן תדלק - והכל אסור:
[*לאחריו מותר. פירש הר"ב דשלא בכונה היה וכו'. וכתב הרמב"ם בפרק ה' מהלכות כלאים וחייב לעקור כשיראה ואם קיימן הרי זה קדש ע"כ]:
ינפץ. כתב הר"ב והקשין מותרים וכן כתב הרמב"ם בפירושו ואתיא כר' אושעיא בירושלמי. אבל בחיבורו פ"ה פסק כר' יוחנן דהכל אסור בהנאה. ודתנן ינפץ תירץ בירוש' משום דיותר ראוי לקבורה בעודו אביב ולח משהוא ראוי לשרפה ותנן בפרק קמא דתמורה כלאי הכרם שדרכו לישרף ישרף שדרכו ליקבר יקבר:
ואם הביאה דגן. לשון הר"ש דהיינו שהביאה שליש. ועיין פ"ז משנה ז ובסופו:
תדלק. לשון הרמב"ם הוא שאמר הכתוב (דברים כג) פן תקדש המלאה. ותרגומו דלמא תתוקד ע"כ. [*וכתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות כלאים ואם ראה אותן וקיימן הרי אלו ישרפו עם הגפנים הסמוכים להם ע"כ]. ועיין מ"ש רפ"ח:
(ח) (על הברטנורא) וחייב לעקור כשיראה ואם קיימן הרי זה קדש. הר"מ:
(ט) (על הברטנורא) והיינו כר' אושעיא בירושלמי. אבל ה.. "מ פסק בתבורו כר' יוחנן דהכל אסור בהנאה ודתנן ינפץ תירץ בירושלמי משום דיותר ראוי לקבורה בעודו אביב ולח משהוא ראוי לשריפה ותנן בפ"ב דתמורה כלאי הכרם שדרכו לשרף ישרף שדרכו לקבר יקבר:
(י) (על המשנה) תדלק. הוא שאמר הכתוב פן תקדש המלאה ותרגומו דלמא תתוקד הר"מ. ואם ראה אותן וקיימן הרי אלו ישרפו עם הגפנים הסמוכים להם. הר"מ. ושיעור הביאה דגן היינו שליש:
הזורע וסיערתו הרוח לאחריו מותר: לשון הרמב"ם ז"ל פ"ה סי' י"ז או שהי' זורע או זורה בשדה לבן וסיערתו הרוח לאחריו ונפלו הזרעים בכרם וצמחו ה"ז לא נתקדש שנא' וכו'. וכ' שם בכ"מ או שהי' זורע או זורה בשדה לבן כלומר שאילו היה עושה כן בכרם אפי' סיערתו לאחריו אסור מאחר שהי' עושה בעבירה. ע"כ:
סיערתו הרוח לפניו ר"ע אומר וכו': משמע מפי' ר"ע ז"ל שהי' גורס לפניו אסור. וגם לא הי' גורס מלות סיערתו הרוח בסיפא. וגם משמע שלא הי' גורס רע"א וכו' רק כיצד יעשה אם עשבים וכו' וכ"ה שם ברמב"ם. ולא ראיתי בשום מקום גירסא זו גם לא ראיתי מי ששונה כן. אכן הח' ה"ר יהוסף ז"ל כ' שיש ספרים דגרסי סִייָעִיתוֹ הרוח לפניו ושנראה לו שהיא גירסא יפה דלפניו שייך לשון סייעתו שהרי מסייעו למה שהוא רוצה שהרי הוא רוצה להשליכו לפניו עד כאן:
ר' עקיבא אומר וכו': נראה שיש טעות בפי' הרמב"ם ז"ל שכתוב בדפוס והלכה כר' מאיר:
יכין
היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו: הזרעים:
או עם המים: כשמזבל או משקה השדה:
הזורע וסיערתו הרוח: להזרעי' לתוך הכרם:
לאחריו: ועי"ז לא נודע לו עד שהוסיף ר':
מותר: ועכ"פ חייב לעקרו כשיראה. דאל"כ יאסר:
סיערתו הרוח לפניו: שנודע לו:
ר' עקיבא אומר אם עשבים: אם המתין מלעקרו עד שצמח:
יופך: יחרוש להפוך השרשים:
ואם אביב: שכבר גדל הזרע קצת:
ינפץ: הזרע מהשבלים. והקשין לא חשיבי אז שיאסרו. כך כ' הרמב"ם בפירושו. אבל בחיבורו (פ"ה מהל' כלאים) פסק דגם הכא הקשין אסורים. רק התנא נקט הכא ינפץ. מדעדיין רכין ולחין. אין נוחין לשרפן רק נוח טפי לנפצן ולקברן:
ואם הביאה דגן: שהביא שליש:
תדלק: ונאסר הכל. ונקט בכל חד השחתה כי אורחיה. ועצי הגפנים עם הענבים. אם כבר נעשו כפול הלבן בין כך וכך ישרפו כל שהן תוך טז"א רק נקט הנך חלוקים בהתבואה משום דרק בהתבואה יש חילוק זה ( ועי' ספ"ז). [אב"י כלומר שכבר משעה שמכיר אותם הזרעים באיזהו מקום הם מונחים כגון שעשו עשבים. והוא מקיימן עד שיעשה הגפן כפול הלבן אזי מיד מקדש. וא"צ להיות הזרעים אביב או דגן. אלא משום דלענין אופן איבוד וביעור הזרעים יש חילוק בין עשבים לאביב ודגן. להכי נקטה המשנה חילוקים אלו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת