משנה כלאים ה ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ה · משנה ח | >>
המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר, קדש.
וחכמים אומרים, לא קדש, אלא דבר שכמוהו מקיימין.
האירוס והקיסום ושושנת המלך וכל מיני זרעים, אינן כלאים בכרם.
הקנבוס יא, רבי טרפון אומר, אינו כלאים.
וחכמים אומרים, כלאים.
והקינרס, כלאים בכרם.
הַמְּקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- קִדֵּשׁ.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- לֹא קִדֵּשׁ, אֶלָּא דָּבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַיְּמִין.
- הָאִירוּס וְהַקִּסּוֹם וְשׁוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ וְכָל מִינֵי זְרָעִים,
- אֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם.
- הַקַּנַּבּוֹס,
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵינוֹ כִּלְאַיִם.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כִּלְאַיִם.
- וְהַקִּנְּרָס, כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם.
המקיים קוצים בכרם -
- רבי אליעזר אומר: קידש.
- וחכמים אומרים: לא קידש,
- אלא דבר שכמוהו - מקיימין.
- האירוס, והקיסוס,
- ושושנת המלך,
- וכל מין זרעים - אינן כלאים בכרם.
- הקנבס -
- רבי טרפון אומר: אינו כלאים.
- וחכמים אומרים: כלאים.
- והקינרס - כלאים בכרם.
אמר הכתוב: "אשר תזרע"(דברים כב, ט) - מה שנהגו בני אדם לזרוע, ורוצים בקיומן. ואין מנהג בני אדם שירצה קיום הקוצים בשדהו, אבל יעקור אותם.
ורבי אליעזר אומר, כי הערביים יניחוהו בשדותיהם כדי שירעוהו גמליהם. ואחר שקצת בני אדם רוצה להניחם בשדהו, אסור בכל מקום.
וחכמים אומרים שאינו אסור אלא בארץ ערב, ששם רוצים בקיומם.
ופירוש "אירוס" - עשב, שקורים בלשון ערב "סיסנבר", ו"נענע" רחב העלין ובלע"ז "מינטא".
ו"קיסוס" - בערבי "ללבב", ובלע"ז "קוריולה".
ו"שושנת המלך" - נקרא "שקאיק אל נעמן", ובלע"ז "רושילה".
ו"הקנבוס" - נקרא "קנב", ובלע"ז "קנבוש".
ו"הקינרס" - "אל קנדיאה".
ואין הלכה כרבי אליעזר, אלא כרבי טרפון:
רבי אליעזר אומר קידש משום כלאים דזריעה היא ובריש חבית (דף קמד:) א"ר חנינא מאי טעמא דר' אליעזר שכן בערביא מקיימין קוצין לגמליהן:
שכמוהו מקיימין. כלומר במקום שמקיימין אסור בשאר מקומות מותרים כדמוכח בירושלמי בריש מכילתין ושם כתבתיו:
הארוס. עליו רחבין כדקתני באהלות (פ"ח משנה א) גבי מביאים וחוצצין ופירש בערוך ארוס סיסימברו והן מיני מרקחת שמשימין בתבשיל ויש אומרים עשב הוא וכשמזריע מקיש הזרע כמין זוג:
קיסום. אינ"דא בלעז ומדלין אותן כההיא דתנן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום בסוכה (דף יא.):
שושנת המלך. רוז"א בלעז ובתוספתא (פ"ג) תניא האירוס והקיסום ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים והא דאמרינן בפרק כיצד מברכין (דף מג.) נרקים דגינונייתא מברכין עליה בורא עצי בשמים משמע שהוא מין אילן ואם נרקים רוז"א אין שושנה רוז"א דשושנה מין זרעים ונרקים היא חבצלת כדכתיב (שיר ב) אני חבצלת השרון שושנת העמקים ומתרגמינן אנא מתילא לנרקים רטוב *דמן גינתא דעדן ומסתברא דשושנה אין זו שאנו קורין רוז"א ומתוך כך נראה דשושנת המלך אין זה מה שאנו קורין רוז"א בלע"ז דהא חזינן דקא שקלת ליה לפירא איתיה לגווזא דהדר מפיק ואמרי' בפרק כיצד מברכין (דף לו.) דבכי האי גוונא מברכין עליו בורא פרי העץ והכא קתני דהויא מין זרעים:
וכל מין זרעים אינן כלאים בכרם דאמרינן במנחות בהקומץ זוטא (דף טו:) קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן ואתיא כרבנן דאי רבי טרפון אין קנבוס כלאים בכרם:
קנבוס קנב"א בלע"ז ומתקיים בקרקע ג' שנים ואינו מתליע כדפרשי' בפ' ב':
קינרס בפ"ק דעוקצין (משנה ו) עוקץ קינרס טפח ואמרי' בבראשית רבה פרשה כ"ה וקוץ ודרדר תצמיח קוץ עכביות דרדר זה קינרס שהוא עשוי דרי דרי:
רבי אליעזר אומר קדש - שכן בערביא מקיימין קוצים בכרם כדי שירעו גמליהם, ומאחר שמקצת בני אדם מקיימים אותם בשדותיהם הוו כלאים בכל מקום, דשפיר קרינן בו אשר תזרע דמשמע מה שב"א נוהגים לזרוע ורוצים בקיומן:
לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימים - באותו מקום כגון קוצים בערביא לפי שלשם מקיימים אותם, אבל בשאר מקומות שאין מקיימין אותן מותר. והלכה כחכמים:
האירוס - מין ירק שעליו רחבים ונותנין אותו בתבשיל וקורין לו בערב"י סוסנב"ר:
והקיסום - אדר"א בלע"ז שמדלין אותו על החנויות ועל החלונות:
ושושנת המלר - רוזי"ן בלע"ז:
וכל מיני זרעים אינן כלאים בכרם - מן התורה אבל מדרבנן הוו כלאים דהכי מוכח במנחות [דף טו]:
קנבוס - קנאפ"ו בלע"ז ובערבי קינ"ב:
וחכמים אומרים כלאים - והלכה כחכמים:
הקנרס - בערבי כרפו"ש ובלע"ז קרד"ו והוא דרדר האמור בתורה (בראשית ג) וקוץ ודרדר תצמיח לך:
[*רבי אליעזר וכו'. ולגירסת התוס' שכתבתי בפ"ט דב"ב משנה ז גרסי' ר' אלעזר בלא יו"ד וע"ש בד"ה ר"א אומר וכו' ובד"ה תקברם וכו' ובד"ה וחכ"א וכו']: וכל מיני זרעים. פירש"י במנחות דט"ו. דכתיב כרמך כלאים זרעים הדומים לכרם ובקנבוס ולוף תולין אשכולות כעין ענבים. להכי הוו כלאים. והרמב"ם בפ"ה נתן טעם שנגמרים עם תבואת הכרם. ופי' הכ"מ שכמו שהכרם אינו ניתר עד ג' שנים [מטעם ערלה] וקנבוס ולוף עושין לג' שנים כדתנן לעיל בפ"ב מ"ה ע"כ. [*וע"ש שכתבתי מהו קנבוס] ובמנחות קנבוס ולוף *) אמרה תורה דתנן היתה שדהו זרוע קנבוס ולוף וכו' דלעיל [פ"ב מ"ה] והיינו כהרמב"ם דמייתי ראיה שעושים לג' שנים דאילו לענין כלאי כרם לא מתנייה כלל אלא לענין כלאי זרעים. וזהו מן התימה על פרש"י דהתם. ומ"ש הר"ב דמדרבנן הוו כלאים להרמב"ם בפ"ה כפירוש הכ"מ הני דהכא וכדומה להם שאינם נאכלים אפי' מדרבנן לא. שלא אסרו חכמים אלא הגרעינים הנאכלי' ולדידיה ניחא דנקט התנא להני לומר דדוקא אלו מותרים אפי' מדרבנן:
[*והקינרס. עי' במ"ב פ"ג דעוקצין]:
(יא) (על המשנה) מיני זרעים. דכתיב כרמך לא תזרע כלאים זרעים הדומים לכרם ובקנבוס ולוף תולין אשכולות כמין ענבים להכי הוי כלאים. רש"י במנחות דף טו. והר"מ בפרק ה' נתן טעם שנגמרים עם תבואת הכרם. ופירש הכ"מ שכמו שהכרם אינו ניתר עד שלוש שנים מטעם ערלה וקנבוס ולוף עושין לשלוש שנים כדלעיל פרק ב' משנה ה':
האירוס כו': הראב"ד ז"ל בפ"ה הי"ט לא גריס וכל מיני זרעים אלא ה"ג האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינם כלאים בכרם וכ"ה בתוספתא פ"ג דכלאים וכ"ה ג"כ בפי' הר"ן ז"ל פ' ראשית הגז וע"ש בה' כלאים במ"ש מהרי"ק ז"ל בענין קונבוס גם ע' במש"ל פ"ב סי' ה' ובשבת פ' תולין (שבת ד' קל"ט) אשכחן נמי פלוגתא דר' טרפון וחכמים בכשות דר' טרפון אומר אינו כלאים וחכ"א כלאים. ותוספתא היא שם ספ"ג. ופי' ר"י בעל התוס' ז"ל שושנה אין זו שאנו קורין רוזא דהא חזינן דכי שקלת לפירא הדר מפיק גווזא וקרי ליה מין זרעים. ובפ' כיצד מברכין קרי כה"ג מין אילן ומברכין בפה"ע ע"כ. וגם מפירושו ז"ל משמע דלא גרסי' מלת וכל:
קנרס: ברי"ש גריס לי' בעל הערוך ז"ל וגרסי' בבראשית רבה דרדר זו קנרס שהיא עשויה דרים דרים ותנן נמי במס' עוקצין פ"ה עוקץ קנרס טפח ונראה שהיא אותה שקורין וירינגינה בלע"ז והיא מרה וצריך למתקה באור ברותחין כדאי' ס"פ המביא כדי יין ועצה נמי עשוי דרים דרים ונראה שבשביל שצורתה כקורנס של צורפי זהב קראוה כן. הרש"ש ז"ל. וגם הרר"י ז"ל הגיה בריש אלא שכתב שבס"א בדלי"ת קונדס. אבל הרב מהרי"ק ז"ל נראה קצת שגורס קנדס בדלי"ת שכך הגיה על הרמב"ם ז"ל שכתוב שם קונבוס כתב שהוא טעות ושצריך להיות קנדס קארדו בלע"ז ע"כ. והורה מקום שהוא ספ"ה דכלאים:
יכין
המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש: מדמקיימין אותן בערביא למאכל גמלים:
וחכ"א לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין: באותו מקום. ובאמת בערביא מודו:
הארוס: אינגווער וי"א קרויזעמינצע:
והקיסום: עפאקרויט:
ושושנת המלך: איננה ראזע שלנו הגדילה באילן. וזאת מין זרעים היא ונ"ל שהיא הנקראת אצלינו פויסטראזע. ואין לה ריח:
וכל מיני זרעים: כקטניות ופולין וכדומה מיני זרעים:
אינן כלאים בכרם: מדאורייתא. דדוקא תבואה וירקות אסור מדאורייתא בכרם. וכ"כ קנבוס ולוף מדכתיב כרמך כלאים. זרעים הדומים לכרם. ואלו יש להן אשכולות כגפנים [כמנחות דט"ו ב' ] אבל שאר ירקות רק מדרבנן אסור. ועמ"ש בספרי בתי כלאים סי' ל"ח ול"ט. אבל כל מיני זרעים. דהיינו שרק הפרי נאכל ולא העלין. מותר לכתחילה לזרעו בכרם (שו"ע יו"ד רצו, ב):
הקנבס: האנף:
וחכמים אומרים כלאים: מדדומה לענבים:
והקינרס: דיסטעלן. והוא דרדר שנזכר בתורה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת