משנה כלאים ו א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ו · משנה א | >>
איזהו עריס?
הנוטע שורה של חמש גפנים בצד הגדר שהוא גבוה עשרה טפחים, או בצד חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה, נותנין לו עבודתו ארבע אמות.
בית שמאי אומרים, מודדין ארבע אמות מעיקר הגפנים לשדה.
ובית הלל אומרים, מן הגדר לשדה.
אמר רבי יוחנן בן נורי, טועים כל האומרים כן, אלא אם יש שם ארבע אמות מעיקר גפנים ולגדר, נותנין לו את עבודתו, וזורע את המותר.
וכמה היא עבודת הגפן? ששה טפחים לכל רוח.
רבי עקיבא אומר, שלשה.
משנה מנוקדת
אֵיזֶהוּ עָרִיס?
- הַנּוֹטֵע שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים בְּצַד הַגָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- אוֹ בְּצַד חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה,
- נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- מוֹדְדִין אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר הַגְּפָנִים לַשָּׂדֶה;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- מִן הַגָּדֵר לַשָּׂדֶה.
- אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: טוֹעִים כָּל הָאוֹמְרִים כֵּן;
- אֶלָּא אִם יֵשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר גְּפָנִים וְלַגָּדֵר,
- נוֹתְנִין לוֹ אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.
- אֶלָּא אִם יֵשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר גְּפָנִים וְלַגָּדֵר,
- וְכַמָּה הִיא עֲבוֹדַת הַגֶּפֶן?
- שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׁלשָׁה.
נוסח הרמב"ם
איזה הוא עריס? -
- הנוטע שורה של חמש גפנים,
- בצד גדר - שהוא גבוה עשרה טפחים,
- או בצד חריץ - שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה,
- נותנין לו עבודתו - ארבע אמות.
- בית שמאי אומרים:
- מודדין ארבע אמות - מעיקר הגפנים לשדה.
- בית הלל אומרים: מן הגדר לשדה.
- אמר רבי יוחנן בן נורי: טועים כל האומרים כך, אלא -
- אם יש שם ארבע אמות מעיקר הגפנים ולגדר -
- נותנין לו את עבודתו - וזורע את המותר.
- הנוטע שורה של חמש גפנים,
- וכמה היא עבודת הגפן? -
- שישה טפחים - לכל רוח.
- רבי עקיבה אומר: שלשה.
פירוש הרמב"ם
כבר הקדמנו פעמים רבות, שעבודת הכרם ארבע אמות. והתבאר כמו כן, כמה גפנים יהיו על איזה עניין, ואז יקרא כרם. וגפני הכרם, הם מתפשטות על הארץ. ואומר כמו כן, שעבודת הגפן האחת, ששה טפחים.
ו"עריס" - הוא גפן אדרת הסמוכה על הקיר, או על קורות וזולתם, ואז תתפשט ותמשך יותר ממה שתתפשט על פני הארץ.
והוא אומר, מי שנטע חמש גפנים בשורה אחת, על עצים שעשה להם כמו ערש, הם הנקראים "עריס". כמו שנאמר כשיהיו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב, הוא כרם.
וכשהודיענו איזהו עריס, חזר לבאר דיני העריס וחקותיו, ואמר שבית שמאי דנין עליו כדין הכרם, ואמרו שירחיק ארבע אמות מעיקר הגפנים, ואז יזרע מה שירצה, מפני שעבודת הכרם ארבע אמות.
ובית הלל אומרים, שמדידת הארבע אמות הוא מעיקר הגדר או החריץ, אחר ששריגי אותם הגפנים מתפשטים עליו, וכאילו הגדרות הם עיקרי אותם הגפנים. ואם יהיה בין שורשי הגפנים ובין הגדרות אמה אחת, ימדוד שלוש אמות מעיקר הגפנים, ויזרע התבואה.
ואמר רבי יוחנן בן נורי, שכל זה טעות, וכל עריס שיהיה על עניין זה, כלומר שיהיה שורה אחת נחשבת כגפן יחידית, שעבודתה ששה טפחים, כמו שורה של חמש גפנים כשלא תהיה עריס, שאינה כרם כמו שהקדמנו בפרק הרביעי. ואף על פי שנעשית עריס, לא נוסף בדינה על מה שהיה. אבל נזכר ארבע אמות בעריס של חמש גפנים לענין אחר, והוא שאם יהיה בין עיקרי אלו הגפנים והגדרות ארבע אמות, ירחיק מעיקרי הגפנים שיעור עבודת הכרם, והוא ששה טפחים, ויזרע הנשאר שהוא שלשה אמות. אבל אם יש בין העיקרים והגדרות פחות מארבע אמות, אסור לו לזרוע בין הגפנים לגדר, על הדרך שאמרנו במחול הכרם בפרק רביעי. ולעניין זה בלבד אמר רבי יוחנן בן נורי, שנזכר ארבע אמות בזה העריס, אבל מעיקרי הגפנים לשדה, אין לו להרחיק אלא ששה טפחים, מפני שהיא נחשבת כגפן יחידית.
זהו פירוש הלכה זו, ועניין דברי המדברים בה. ועל כן התבונן בה, שרבים מן המפרשים נכשלו בפירושם מכשול גדול, ולא רציתי לזכרם ולהשיב עליהם, שאין זה עניין ספרינו.
ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי, ולא כרבי עקיבא:
פירוש רבינו שמשון
איזהו עריס שנחשב ככרם והבא לזרוע בצידו טעון ד' אמות כאילו היה ב' כנגד ב' וא' יוצאה זנב עריס מלשון ערסה מלמעלה דלעיל בפ' ד' (משנה ז) שדרך לעשות מקנים כמין ערס מלמעלה ומדלין עליה שריגי גפן. ירושלמי (הל' א) וקשיא על דעתיה דר' ישמעאל בלא כן אינו אסור משום כרם אמר ריש לקיש בעריס מעוקם שנו. פי' בלא כן בתמיה דכי לא יהא נמי בצד גדר תנן לעיל (פרק ד משנה ה) הנוטע שורה של ה' גפנים ב"ש אומרים כרם ומשני בעריס מעוקם שאין הגפנים מכוונין בשורה אלא נטועין בעיקום זה נכנס וזה יוצא ולא חשיב כרם אלא דוקא בצד גדר ורבי יוחנן משני התם בעריס מכוון שנו ובלא גדר אינו אסור משום כרם דאתיא כבית הלל דאמר לעיל בפ"ד (משנה ה) אינו כרם עד שיהו ב' שורות:
מן הגדר ולשדה. ואם הגפנים רחוקין ב' אמות מן הגדר אין מרחיק כי אם ב' אמות מן הגפנים וזורע ומיהו בירושלמי (שם) משמע דאיירי לצד אחר של גדר כגון שאם היו הגפנים נטועין למזרחה של גדר והזמורות עולין על הגדר אם בא לזרוע למערבה של גדר פליגי בית שמאי ובית הלל מהיכן מונין ד' אמות דבית שמאי אומרים מעיקר הגפנים שבמזרח ובית הלל אומרים מן הגדר דאמרי' בירושלמי (שם) היו שם אמות מאן דאמר מעיקר גפנים מושחין [אינו אסור אלא שתי אמות. מ"ד מעיקר הגדר מושחין] אסור עוד ב' אמות וקשה דליתניי' בעדיות גבי קולי בית שמאי וחומרי ב"ה:
טוען כל האומרים כן. דגדר לא משוי ליה כרם למתני ליה עבודה ד' אמות דסגי בו' טפחים כגפן יחידית:
ד' אמות מעיקר גפנים ולגדר אבל ליכא ארבע אמות לא יביא זרע לשם אע"ג דהוא כגפן יחידית כדמפרש בירושלמי (שם) דרבי יוחנן בן נורי ורבי יוסי אמרו דבר אחד ועריס בצד גדר לרבי יוחנן בן נורי כגפן שהיא נטועה בגת או בנקע אליבא דרבי יוסי בפרקין דלעיל:
ר' עקיבא אומר שלשה טפחים היא עבודת גפן יחידית ואית דגרסי שלש בלא ה' וקאי אמעיקר גפנים ולגדר דאם יש שם ג' אמות נותן לו את עבודתו וזורע את המותר וליתא כדמוכח בירושלמי בריש פ' שאחר זה דבעבודת גפן פליגי דלר"ע ג' טפחים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
איזהו עריס - שנותנים לו עבודתו ד' אמות כעבודת הכרם אע"פ שאינו אלא שורה אחת ועריס הוא שמסרגים קנים כמו ערס כדרך שמסרגים את המטות ומדלין עליה שריגי הגפנים ואליבא דבית הלל קבעי דאמרי לעיל בפ"ד אינו כרם עד שיהיו שם שתי שורות ובעריס מודו דבשורה אחת נמי הוי כרם:
מן הגדר ולשדה - כגון אם היו הגפנים נטועים למזרחה של גדר והזמורות עולים על הגדר, אם בא לזרוע למערבה של גדר א אין מונין ארבע אמות מעיקרן של גפנים שהן להלאה מן הגדר, אלא צריך להרחיק ארבע אמות מן הגדר ששריגי הגפנים מודלות עליו. וזו מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל:
טועים כל האומרים כן - דלעולם לא אמרו בית הלל דעריס של שורה אחת של גפנים כרם להצריכה שירחיקו ממנה לשדה ד' אמות, ולא הוזכר דין ד' אמות בעריס אלא לענין זה שאם יש ד' אמות מעיקר גפנים לגדר שהן מודלות עליה נותנין לו את עבודתו ששה טפחים כמו שנותנים לגפן יחידית וזורע את המותר עד הגדר, ואם אין ד' אמות מעיקר הגפנים עד הגדר לא יביא זרע לשם, מידי דהוה אגפן שהיא נטועה בגת או בנקע דאמר ר' יוסי בפרקין דלעיל אם אין שם ד' אמות לא יביא זרע לשם, ור' יוחנן בן נורי ור' יוסי אמרו דבר אחד ב והכי מפורש בהדיא בירושלמי:
רבי עקיבא אומר שלשה טפחים - היא עבודת גפן יחידית. ואין הלכה כר' עקיבא:
פירוש תוספות יום טוב
ורחב ארבעה. עיין מ"ש בפרק ב משנה ח:
ובית הלל אומרים מן הגדר לשדה. פי' הר"ב אם היו הגפנים למזרחה וכו' ובא לזרוע למערבה וכו'. וכן פי' הר"ש וגם הרמב"ם בחיבורו פ"ח. והקשה הראב"ד דאמאי צריך הרחקה מאחורי הכותל שהרי הכותל בין הגפנים והזרע. ותירץ בכ"מ די"ל דשאני הכא שהגפנים ערוסים על הכותל חזר הגדר להיות כאילו הוא עיקר הגפנים. והקשה על הראב"ד שפירש כמו שמפרש הרמב"ם בפירושו דמן הגדר לשדה דהיינו למעט ההרחקה כפי ריחוק הגפנים מן הגדר דעיקר המדידה של ארבע אמות יהיו מן הגדר. הקשה אם כן אם היה בין עיקר גפנים ולגדר שלש אמות מרחיק מעיקר הגפנים רק אמה אחת בלבד ונמצא רחוק מן הגדר ארבע אמות והיאך אפשר שנחמיר להרחיק מהענפי' שהם על הגדר יותר ממה שאנו צריכים להרחיק מעיקר הגפנים. הלכך פירוש הרמב"ם בחבורו עיקר. [*ועיין בפירוש הר"ב במשנה ד פרק ב דעדיות. ומ"ש שם בס"ד]. ומה שהקשה הר"ש דאמאי לא תני לה בעדיות גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל תירץ הכ"מ די"ל דשאני הכא דפליג ריב"ן ואמר טועים כל האומרים כן:
וזורע את המותר. כתב הר"ב ור' יוחנן בן נורי ורבי יוסי אמרו דבר אחד. ולעיל מ"ד כתב דאין הלכה כרבי יוסי וכ"כ במ"ז לקמן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) וגם הר"מ בחבורו כתב כן. והקשה הראב"ד דאמאי צריך הרחקה מאחורי הכותל שהרי הכותל בין הגפנים והזרע. ותירץ הכ"מ דשאני הכא שהגפנים ערוסים על הכותל חזר הגדר להיות כאלו הוא עיקר הגפנים:
(ב) (על הברטנורא) ולעיל מ"ד כתב דאין הלכה כר"י וכ"כ במ"ז דלקמן:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
איזהו עריס: קשיא לי דלא הוזכר עריס בשום מקום במכלתין דקתני עליה איזהו עריס ונראה לפ' דקאי אסיפא דתנן בש"א מודדין ד"א מעיקר הגפנים וה"ק עריס מחלוקת ב"ש וב"ה ואיזהו עריס שנחלקו כו' הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל וזו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ע"כ. אמר המלקט הוא פי' הר"ש והרא"ש ז"ל והדבר תלוי בגרסת הירושלמי וקשה דליתנייה בעדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והרמב"ם ז"ל משמע מתוך פירושו דב"ה לקולא וז"ל ואמר שב"ש דנין עליו כדין הכרם ואמרו שירחיק ד"א מעיקר הגפנים ואז יזרע מה שירצה מפני שעבודת הכרם ד"א. ובה"א שמדידת הד"א הוא מעיקר הגדר או החריץ אחר ששריגי אותם הגפנים מתפשטין עליו וכאילו הגדרות הם עיקרי אותם הגפנים ואם יהי' בין שרשי החמש גפנים ובין הגדרות אמה א' ימדוד ג' אמות מעיקר הגפנים ויזרע התבואה. ע"כ. ונראה שאפשר שיש טעות קצת בלשון הזה. ובחבורו חזר בו ממה שפי' כאן. ופי' כפי' הר"ש ז"ל. והראב"ד ז"ל השיגו. ופי' כפי' אשר פי' כאן הרמב"ם ז"ל. והכריח בכ"מ כפי' הר"ש ז"ל:
טועין כל האומרים כן: בירוש' מפ' דלא פליג עליה דת"ק אלא במעוקם דאי בשורה מכוונת הא אפי' לגבי כרם מחשבי לה ב"ש בפ' קרחת לכרם גמור וכ"ש הכא דאיכא עריס דמשום עריס מודו ב"ה דבעי עבודת כרם. אלא במעוקם הוא דפליג עלייהו דס"ל כיון דמעוקם אין הגדר מחשיבו כ"כ לעשות שורה א' ככרם גמור אלא אם יש מן הגפנים ולגדר ד"א מקום פנוי מרחיק הזרע מן הגפנים ששה טפחים וזורע ג' אמות מפני שהוא חשוב מקום בפ"ע. אבל אם אין שם ד"א הכל אסור שהכל נקרא ע"ש העריס ובטל לגביה אע"פ שהגפנים רחוקים מן הכותל ג' אמות הכותל מחשיבו לאסור בינתיים משא"כ בגפן יחידית דבין כך ובין כך אין נותנין לה אלא עבודתה והשאר מותר אע"פ שהיא סמוכה לכותל. ועריס גופה אילו לא הי' שם גדר גבוה עשרה טפחים אע"פ שהי' שם גדר פחות מעשרה טפחים בין שהי' שם ד"א או פחות מד"א נותן לו כדי עבודתו ו"ט והשאר מותר מפני שהעריס והגדר גורמין את האיסור ואי קשיא א"כ מצינו גדר לאיסור ובעירובין פ' כל גגות מתמהינן עלה ולא מוכחי' מהכא תי' הראב"ד ז"ל במס' עדויות דהאיסור הזה אינו אלא גרמא שהגדר מחשיב הגפנים וחזינן לכל חדא מיניייהו כאילו הוו שתים אבל המחיצה אינה אוסרת כלל. נותנין לו עבודתו ו"ט. כדין גפן יחידית כדקתני סיפא ולית לי' לריב"ן חשיבותא דכרם. בעריס מעוקם אלא דבעי' מקום פנוי עד ד"א בין גפנים ולגדר כדי לזרוע בו דבציר מהכי בטיל ולא חשיב כל המקום אלא כששה טפחים דאפקורי מפקר לי'. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל. שאם יש ד"א מעיקר הגפנים לגדר שהן מודלות עליה וכו'. כתב ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אין נראה דהא הוי תחת הגפן או תחת העריס ואסור לזרוע שם אפי' בגפן יחידית אלא נראה דר' יוחנן לא דבר בעריס שהוא מודלה על הגדר וה"ק לא נזכר דין ד"א אלא לענין זה שאינם מודלות על הגדר וצ"ע בירוש' ע"כ:
עוד: בפי ר"ע ז"ל וריב"ן ור' יוסי אמרו דבר אחד. אמר המלקט וגם ר' ישמעאל דאמר בעדויות פ"ב גנה קטנה שהיא מוקפת עריס אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן וכמלא בוצר וסלו מכאן פי' דהיינו ד"א מקום פנוי דאמה בוצר ואמה סלו אמה בוצר ואמה סלו תזרע ואם לאו לא תזרע ויש נוסחא בירוש' שכתוב בהדיא ר' יוסי דתנינן עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה נותנין לו עבודתו וזורע את המותר ר' יוסי אומר אם אין שם ד"א לא יביא זרע לשם והכין הוא מפורש בפי' הח' הר"ש שירילי"ו ז"ל והיא היא. ועוד בירוש' מסתברא ר' יוסי ור' ישמעאל יודון לריב"ן וריב"ן לא יודה לר' יוסי ור' ישמעאל. ר' יוסי יודה לר' ישמעאל ור' ישמעאל לא יודה לר' יוסי. ופי' הרש"ש ז"ל ר' יוסי ור' ישמעאל יודון לריב"ן דהא ר' ישמעאל מיירי שמפוזרים ה' גפנים לד' גדרים כדתנן גנה שהיא מוקפת ואפ"ה מצרף לי' לעריס כ"ש היכא שכל החמש גפנים נוטה נופן לגדר א' דבעינן ד"א מקום פנוי. ור' יוסי נמי הא לא הוי שיעור הגדר אלא ד' טפחים (ע' לק' בפרקין מ"ז בפירושו של הרש"ש ז"ל) והשאר אינם באותה הקרן ומצרף לי' לעריס וכ"ש במשנתינו אבל ריב"ן לא יודה לר' יוסי ור' ישמעאל מטעמא דאמרן. ר' יוסי יודה לר' ישמעאל דהא היכא דליכא צירוף גדר חשיב עריס. כ"ש היכא דאיכא. ור' ישמעאל לא יודה לר' יוסי מטעמא דאמרן. וכתבו הגאונים ז"ל דכל היכא דאמרי' ר' פלוני ור' פלוני כולהו סבירא להו לית הלכתא כחד מינייהו מפני שאע"פ שהולכים בשיטה א' אין כל דבריהם שוין ואין מודין זל"ז ולפי שאין מודין זל"ז ובכל חד מינייהו פליגי רבנן עליה הוי כל חד מינייהו יחיד ובטל במיעוטו. ובנין אב שבכולם שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה הוא בפ' איזהו נשך דאמרי' ודלמא רב עיליש טובל בציר הוה ואמר רב נחמן הלכה כר' יהודה והלכה כר' יוסי והלכה כרשב"ג א"ל שיטה איתמר דאי לא תימא הכי הלכה הלכה ל"ל לימא הלכה כר' יהודה דמקיל מכולהו אלא ש"מ שיטה איתמר. והתם נמי לא מודי אהדדי וכל כה"ג לית הלכתא כחד מינייהו. ואיכא מ"ד דכל היכא דאמרי' ר' פלוני ופלוני אמרו דבר אחד הן שוין בדבריהם לגמרי וכ"א מודה לדברי חברו וכה"ג לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו. ונראה בעיני דהך דהכא אליבא דכ"ע שיטה היא דהא בהדיא קא' דריב"נ לא יודה לכולהו ור' ישמעאל ל"ל דר' יוסי. וא"כ אע"ג דגרסי' בהך גמ' אמרו דבר אחד ר"ל כולהו ס"ל דבמעוקם מקום פנוי הוא דבעינן ותו לו אבל אין כל דבריהם שוין ואין מודים זל"ז הלכך הוי' לה שיטה עכ"ל ז"ל:
רע"א שלשה: כ' הח' ה"ר משה פיזנטי ז"ל דאית דגרסי שלש בלא ה"א וקאי אמעיקר הגפנים ולגדר דאם יש ג' אמות נותנין לו עבודתו וזורע את המותר. וליתא כדמוכח בירוש' בפ' שאחר זה דבעבודת גפן פליגי דלר"ע ג' טפחים ע"כ. והם דברי הר"ש ז"ל וכתבתי לההוא ירושל' לק' ר"פ המבריך ע"ש:
תפארת ישראל
יכין
איזהו עריס: עריס. הן גפנים מודלין ושוכבים ע"ג גדר או ע"ג כותל וחריץ. כע"ג מטה ועריסה. ופליגי ב"ש וב"ה לקמן בהרחקתו. ולהכי בעי איזהו עריס דפליגי בה:
נותנין לו עבודתו ד' אמות: אפילו לב"ה פ"ד מ"ה. דצריך ב' שורות. התם דוקא באינן מודלין:
ובית הלל אומרים מן הגדר לשדה: דצריך להרחיק ד"א גם מהגדר שמודלות עליו. ואפילו לאחורי הגדר:
אמר רבי יוחנן בן נורי טועים כל האומרים כן: ר"ל טעו בשמועתן. שמעו דב"ה מצרכי ד"א בין גדר לשדה וסברו משום דלב"ה עריס חמור וסגי בשורה א'. ולא היא. אלא ה"ק ב"ה אם יש וכו':
אלא אם יש שם ד' אמות מעיקר גפנים ולגדר: ר"ל סגי בשמרחיק מהגפנים ו"ט. מדאין דינן כעריס. והר"ב פי' שבמרוחקת השורה ד"א מהכותל מותר לזרוע בין השורה להגדר. ע"כ צ"ל דכוונת רבינו שמותר לזרוע שם נגד הרווח שבין גפן לגפן. במקום שאין הגפן מסכך על הזרע שתחתיו. דאל"כ הרי נאסר [כפ"ז מ"ד]. א"נ נ"ל דהר"ב ס"ל דלריב"נ לא מיירי שמודלין הגפנים על הגדר. דא"כ אף ביש ד"א בין גפנים לגדר אסור לזרוע ביניהם תחת הגפנים כפ"ז מ"ג:
נותנין לו את עבודתו וזורע את המותר: דבאין ד"א בין גדר לגפנים אסור לזרוע שם. דמדהמקום צר ה"ל כגת ונקע פ"ה מ"ג. [כ"כ הר"ב ולשיטתיה אזיל דס"ל דריב"נ לא ס"ל חומרא בעריס טפי מבשאר שורה של גפנים. מיהו לדברינו לעיל דריב"נ נמי מודה בחומרא בעריס. י"ל פשוט דכשמקורבין תוך ד"א לכותל אז מחשבו לעריס דהו"ל ככם דצריך להרחיק ממנו הזרע ד"א]:
ובמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח: לאו דברי ריב"נ היא. דא"כ הרי קיי"ל כרע"ק מחבירו. אלא ד"ה היא. ולהכי הכי קיי"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת