משנה כלאים ו א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ו · משנה א | >>
איזהו עריס?
הנוטע שורה של חמש גפנים בצד הגדר שהוא גבוה עשרה טפחים, או בצד חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה, נותנין לו עבודתו ארבע אמות.
בית שמאי אומרים, מודדין ארבע אמות מעיקר הגפנים לשדה.
ובית הלל אומרים, מן הגדר לשדה.
אמר רבי יוחנן בן נורי, טועים כל האומרים כן, אלא אם יש שם ארבע אמות מעיקר גפנים ולגדר, נותנין לו את עבודתו, וזורע את המותר.
וכמה היא עבודת הגפן? ששה טפחים לכל רוח.
רבי עקיבא אומר, שלשה.
אֵיזֶהוּ עָרִיס?
- הַנּוֹטֵע שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים בְּצַד הַגָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- אוֹ בְּצַד חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה,
- נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- מוֹדְדִין אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר הַגְּפָנִים לַשָּׂדֶה;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- מִן הַגָּדֵר לַשָּׂדֶה.
- אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: טוֹעִים כָּל הָאוֹמְרִים כֵּן;
- אֶלָּא אִם יֵשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר גְּפָנִים וְלַגָּדֵר,
- נוֹתְנִין לוֹ אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.
- אֶלָּא אִם יֵשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר גְּפָנִים וְלַגָּדֵר,
- וְכַמָּה הִיא עֲבוֹדַת הַגֶּפֶן?
- שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה.
איזה הוא עריס? -
- הנוטע שורה של חמש גפנים,
- בצד גדר - שהוא גבוה עשרה טפחים,
- או בצד חריץ - שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה,
- נותנין לו עבודתו - ארבע אמות.
- בית שמאי אומרים:
- מודדין ארבע אמות - מעיקר הגפנים לשדה.
- בית הלל אומרים: מן הגדר לשדה.
- אמר רבי יוחנן בן נורי: טועים כל האומרים כך, אלא -
- אם יש שם ארבע אמות מעיקר הגפנים ולגדר -
- נותנין לו את עבודתו - וזורע את המותר.
- הנוטע שורה של חמש גפנים,
- וכמה היא עבודת הגפן? -
- שישה טפחים - לכל רוח.
- רבי עקיבה אומר: שלשה.
כבר הקדמנו פעמים רבות, שעבודת הכרם ארבע אמות. והתבאר כמו כן, כמה גפנים יהיו על איזה עניין, ואז יקרא כרם. וגפני הכרם, הם מתפשטות על הארץ. ואומר כמו כן, שעבודת הגפן האחת, ששה טפחים.
ו"עריס" - הוא גפן אדרת הסמוכה על הקיר, או על קורות וזולתם, ואז תתפשט ותמשך יותר ממה שתתפשט על פני הארץ.
והוא אומר, מי שנטע חמש גפנים בשורה אחת, על עצים שעשה להם כמו ערש, הם הנקראים "עריס". כמו שנאמר כשיהיו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב, הוא כרם.
וכשהודיענו איזהו עריס, חזר לבאר דיני העריס וחקותיו, ואמר שבית שמאי דנין עליו כדין הכרם, ואמרו שירחיק ארבע אמות מעיקר הגפנים, ואז יזרע מה שירצה, מפני שעבודת הכרם ארבע אמות.
ובית הלל אומרים, שמדידת הארבע אמות הוא מעיקר הגדר או החריץ, אחר ששריגי אותם הגפנים מתפשטים עליו, וכאילו הגדרות הם עיקרי אותם הגפנים. ואם יהיה בין שורשי הגפנים ובין הגדרות אמה אחת, ימדוד שלוש אמות מעיקר הגפנים, ויזרע התבואה.
ואמר רבי יוחנן בן נורי, שכל זה טעות, וכל עריס שיהיה על עניין זה, כלומר שיהיה שורה אחת נחשבת כגפן יחידית, שעבודתה ששה טפחים, כמו שורה של חמש גפנים כשלא תהיה עריס, שאינה כרם כמו שהקדמנו בפרק הרביעי. ואף על פי שנעשית עריס, לא נוסף בדינה על מה שהיה. אבל נזכר ארבע אמות בעריס של חמש גפנים לענין אחר, והוא שאם יהיה בין עיקרי אלו הגפנים והגדרות ארבע אמות, ירחיק מעיקרי הגפנים שיעור עבודת הכרם, והוא ששה טפחים, ויזרע הנשאר שהוא שלשה אמות. אבל אם יש בין העיקרים והגדרות פחות מארבע אמות, אסור לו לזרוע בין הגפנים לגדר, על הדרך שאמרנו במחול הכרם בפרק רביעי. ולעניין זה בלבד אמר רבי יוחנן בן נורי, שנזכר ארבע אמות בזה העריס, אבל מעיקרי הגפנים לשדה, אין לו להרחיק אלא ששה טפחים, מפני שהיא נחשבת כגפן יחידית.
זהו פירוש הלכה זו, ועניין דברי המדברים בה. ועל כן התבונן בה, שרבים מן המפרשים נכשלו בפירושם מכשול גדול, ולא רציתי לזכרם ולהשיב עליהם, שאין זה עניין ספרינו.
ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי, ולא כרבי עקיבא:
איזהו עריס שנחשב ככרם והבא לזרוע בצידו טעון ד' אמות כאילו היה ב' כנגד ב' וא' יוצאה זנב עריס מלשון ערסה מלמעלה דלעיל בפ' ד' (משנה ז) שדרך לעשות מקנים כמין ערס מלמעלה ומדלין עליה שריגי גפן. ירושלמי (הל' א) וקשיא על דעתיה דר' ישמעאל בלא כן אינו אסור משום כרם אמר ריש לקיש בעריס מעוקם שנו. פי' בלא כן בתמיה דכי לא יהא נמי בצד גדר תנן לעיל (פרק ד משנה ה) הנוטע שורה של ה' גפנים ב"ש אומרים כרם ומשני בעריס מעוקם שאין הגפנים מכוונין בשורה אלא נטועין בעיקום זה נכנס וזה יוצא ולא חשיב כרם אלא דוקא בצד גדר ורבי יוחנן משני התם בעריס מכוון שנו ובלא גדר אינו אסור משום כרם דאתיא כבית הלל דאמר לעיל בפ"ד (משנה ה) אינו כרם עד שיהו ב' שורות:
מן הגדר ולשדה. ואם הגפנים רחוקין ב' אמות מן הגדר אין מרחיק כי אם ב' אמות מן הגפנים וזורע ומיהו בירושלמי (שם) משמע דאיירי לצד אחר של גדר כגון שאם היו הגפנים נטועין למזרחה של גדר והזמורות עולין על הגדר אם בא לזרוע למערבה של גדר פליגי בית שמאי ובית הלל מהיכן מונין ד' אמות דבית שמאי אומרים מעיקר הגפנים שבמזרח ובית הלל אומרים מן הגדר דאמרי' בירושלמי (שם) היו שם אמות מאן דאמר מעיקר גפנים מושחין [אינו אסור אלא שתי אמות. מ"ד מעיקר הגדר מושחין] אסור עוד ב' אמות וקשה דליתניי' בעדיות גבי קולי בית שמאי וחומרי ב"ה:
טוען כל האומרים כן. דגדר לא משוי ליה כרם למתני ליה עבודה ד' אמות דסגי בו' טפחים כגפן יחידית:
ד' אמות מעיקר גפנים ולגדר אבל ליכא ארבע אמות לא יביא זרע לשם אע"ג דהוא כגפן יחידית כדמפרש בירושלמי (שם) דרבי יוחנן בן נורי ורבי יוסי אמרו דבר אחד ועריס בצד גדר לרבי יוחנן בן נורי כגפן שהיא נטועה בגת או בנקע אליבא דרבי יוסי בפרקין דלעיל:
ר' עקיבא אומר שלשה טפחים היא עבודת גפן יחידית ואית דגרסי שלש בלא ה' וקאי אמעיקר גפנים ולגדר דאם יש שם ג' אמות נותן לו את עבודתו וזורע את המותר וליתא כדמוכח בירושלמי בריש פ' שאחר זה דבעבודת גפן פליגי דלר"ע ג' טפחים:
איזהו עריס - שנותנים לו עבודתו ד' אמות כעבודת הכרם אע"פ שאינו אלא שורה אחת ועריס הוא שמסרגים קנים כמו ערס כדרך שמסרגים את המטות ומדלין עליה שריגי הגפנים ואליבא דבית הלל קבעי דאמרי לעיל בפ"ד אינו כרם עד שיהיו שם שתי שורות ובעריס מודו דבשורה אחת נמי הוי כרם:
מן הגדר ולשדה - כגון אם היו הגפנים נטועים למזרחה של גדר והזמורות עולים על הגדר, אם בא לזרוע למערבה של גדר א אין מונין ארבע אמות מעיקרן של גפנים שהן להלאה מן הגדר, אלא צריך להרחיק ארבע אמות מן הגדר ששריגי הגפנים מודלות עליו. וזו מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל:
טועים כל האומרים כן - דלעולם לא אמרו בית הלל דעריס של שורה אחת של גפנים כרם להצריכה שירחיקו ממנה לשדה ד' אמות, ולא הוזכר דין ד' אמות בעריס אלא לענין זה שאם יש ד' אמות מעיקר גפנים לגדר שהן מודלות עליה נותנין לו את עבודתו ששה טפחים כמו שנותנים לגפן יחידית וזורע את המותר עד הגדר, ואם אין ד' אמות מעיקר הגפנים עד הגדר לא יביא זרע לשם, מידי דהוה אגפן שהיא נטועה בגת או בנקע דאמר ר' יוסי בפרקין דלעיל אם אין שם ד' אמות לא יביא זרע לשם, ור' יוחנן בן נורי ור' יוסי אמרו דבר אחד ב והכי מפורש בהדיא בירושלמי:
רבי עקיבא אומר שלשה טפחים - היא עבודת גפן יחידית. ואין הלכה כר' עקיבא:
ורחב ארבעה. עיין מ"ש בפרק ב משנה ח:
ובית הלל אומרים מן הגדר לשדה. פי' הר"ב אם היו הגפנים למזרחה וכו' ובא לזרוע למערבה וכו'. וכן פי' הר"ש וגם הרמב"ם בחיבורו פ"ח. והקשה הראב"ד דאמאי צריך הרחקה מאחורי הכותל שהרי הכותל בין הגפנים והזרע. ותירץ בכ"מ די"ל דשאני הכא שהגפנים ערוסים על הכותל חזר הגדר להיות כאילו הוא עיקר הגפנים. והקשה על הראב"ד שפירש כמו שמפרש הרמב"ם בפירושו דמן הגדר לשדה דהיינו למעט ההרחקה כפי ריחוק הגפנים מן הגדר דעיקר המדידה של ארבע אמות יהיו מן הגדר. הקשה אם כן אם היה בין עיקר גפנים ולגדר שלש אמות מרחיק מעיקר הגפנים רק אמה אחת בלבד ונמצא רחוק מן הגדר ארבע אמות והיאך אפשר שנחמיר להרחיק מהענפי' שהם על הגדר יותר ממה שאנו צריכים להרחיק מעיקר הגפנים. הלכך פירוש הרמב"ם בחבורו עיקר. [*ועיין בפירוש הר"ב במשנה ד פרק ב דעדיות. ומ"ש שם בס"ד]. ומה שהקשה הר"ש דאמאי לא תני לה בעדיות גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל תירץ הכ"מ די"ל דשאני הכא דפליג ריב"ן ואמר טועים כל האומרים כן:
וזורע את המותר. כתב הר"ב ור' יוחנן בן נורי ורבי יוסי אמרו דבר אחד. ולעיל מ"ד כתב דאין הלכה כרבי יוסי וכ"כ במ"ז לקמן:
(א) (על הברטנורא) וגם הר"מ בחבורו כתב כן. והקשה הראב"ד דאמאי צריך הרחקה מאחורי הכותל שהרי הכותל בין הגפנים והזרע. ותירץ הכ"מ דשאני הכא שהגפנים ערוסים על הכותל חזר הגדר להיות כאלו הוא עיקר הגפנים:
(ב) (על הברטנורא) ולעיל מ"ד כתב דאין הלכה כר"י וכ"כ במ"ז דלקמן:
איזהו עריס: קשיא לי דלא הוזכר עריס בשום מקום במכלתין דקתני עליה איזהו עריס, ונראה לפרש דקאי אסיפא דתנן בית שמאי אומרים מודדין ארבע אמות מעיקר הגפנים, והכי קאמר עריס מחלוקת בית שמאי ובית הלל ואיזהו עריס שנחלקו כו', הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל וזו מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל ע"כ. אמר המלקט, הוא פירוש הר"ש והרא"ש ז"ל, והדבר תלוי בגרסת הירושלמי, וקשה דליתנייה בעדיות גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל. והרמב"ם ז"ל משמע מתוך פירושו דבית הלל לקולא וזה לשונו, ואמר שבית שמאי דנין עליו כדין הכרם ואמרו שירחיק ארבע אמות מעיקר הגפנים ואז יזרע מה שירצה מפני שעבודת הכרם ארבע אמות, ובית הלל אומרים שמדידת הארבע אמות הוא מעיקר הגדר או החריץ אחר ששריגי אותם הגפנים מתפשטין עליו וכאילו הגדרות הם עיקרי אותם הגפנים, ואם יהיה בין שרשי החמש גפנים ובין הגדרות אמה אחת ימדוד שלש אמות מעיקר הגפנים ויזרע התבואה ע"כ. ונראה שאפשר שיש טעות קצת בלשון הזה. ובחבורו חזר בו ממה שפירש כאן, ופירש כפירוש הר"ש ז"ל. והראב"ד ז"ל השיגו ופירש כפירוש אשר פירש כאן הרמב"ם ז"ל. והכריח בכסף משנה כפירוש הר"ש ז"ל:
טועין כל האומרים כן: בירושלמי מפרש דלא פליג עליה דתנא קמא אלא במעוקם, דאי בשורה מכוונת הא אפילו לגבי כרם מחשבי לה בית שמאי בפרק קרחת לכרם גמור, וכל שכן הכא דאיכא עריס דמשום עריס מודו בית הלל דבעי עבודת כרם, אלא במעוקם הוא דפליג עלייהו דסבירא ליה כיון דמעוקם אין הגדר מחשיבו כל כך לעשות שורה אחת ככרם גמור, אלא אם יש מן הגפנים ולגדר ארבע אמות מקום פנוי מרחיק הזרע מן הגפנים ששה טפחים וזורע שלש אמות מפני שהוא חשוב מקום בפני עצמו, אבל אם אין שם ארבע אמות הכל אסור שהכל נקרא על שם העריס ובטל לגביה אף על פי שהגפנים רחוקים מן הכותל שלש אמות הכותל מחשיבו לאסור בינתיים, מה שאין כן בגפן יחידית דבין כך ובין כך אין נותנין לה אלא עבודתה והשאר מותר אף על פי שהיא סמוכה לכותל. ועריס גופה אילו לא היה שם גדר גבוה עשרה טפחים אף על פי שהיה שם גדר פחות מעשרה טפחים בין שהיה שם ארבע אמות או פחות מארבע אמות נותן לו כדי עבודתו ששה טפחים והשאר מותר מפני שהעריס והגדר גורמין את האיסור, ואי קשיא אם כן מצינו גדר לאיסור ובעירובין פרק כל גגות מתמהינן עלה ולא מוכחינן מהכא, תירץ הראב"ד ז"ל במסכת עדויות דהאיסור הזה אינו אלא גרמא שהגדר מחשיב הגפנים וחזינן לכל חדא מיניייהו כאילו הוו שתים אבל המחיצה אינה אוסרת כלל. נותנין לו עבודתו ששה טפחים, כדין גפן יחידית כדקתני סיפא, ולית ליה לריב"ן חשיבותא דכרם בעריס מעוקם אלא דבעינן מקום פנוי עד ארבע אמות בין גפנים ולגדר כדי לזרוע בו, דבציר מהכי בטיל ולא חשיב כל המקום אלא כששה טפחים דאפקורי מפקר ליה, הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל, שאם יש ארבע אמות מעיקר הגפנים לגדר שהן מודלות עליה וכו'. כתב ה"ר יהוסף ז"ל, פירוש זה אין נראה דהא הוי תחת הגפן או תחת העריס ואסור לזרוע שם אפילו בגפן יחידית, אלא נראה דר' יוחנן לא דבר בעריס שהוא מודלה על הגדר, והכי קאמר לא נזכר דין ארבע אמות אלא לענין זה שאינם מודלות על הגדר, וצריך עיון בירושלמי ע"כ:
עוד: בפירוש ר"ע ז"ל, וריב"ן ור' יוסי אמרו דבר אחד. אמר המלקט, וגם ר' ישמעאל דאמר בעדויות פ"ב גנה קטנה שהיא מוקפת עריס אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן וכמלא בוצר וסלו מכאן, פירוש דהיינו ארבע אמות מקום פנוי דאמה בוצר ואמה סלו אמה בוצר ואמה סלו, תזרע, ואם לאו לא תזרע, ויש נוסחא בירושלמי שכתוב בהדיא ר' יוסי דתנינן עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה נותנין לו עבודתו וזורע את המותר ר' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם, והכין הוא מפורש בפירוש החכם הר"ש שירילי"ו ז"ל והיא היא.
ועוד בירושלמי מסתברא ר' יוסי ור' ישמעאל יודון לריב"ן, וריב"ן לא יודה לר' יוסי ור' ישמעאל, ר' יוסי יודה לר' ישמעאל, ור' ישמעאל לא יודה לר' יוסי. ופירש הרש"ש ז"ל, ר' יוסי ור' ישמעאל יודון לריב"ן, דהא ר' ישמעאל מיירי שמפוזרים חמש גפנים לארבעה גדרים, כדתנן גנה שהיא מוקפת ואפילו הכי מצרף ליה לעריס כל שכן היכא שכל החמש גפנים נוטה נופן לגדר אחת דבעינן ארבע אמות מקום פנוי, ור' יוסי נמי הא לא הוי שיעור הגדר אלא ארבעה טפחים (עיין לקמן בפרקין מ"ז בפירושו של הרש"ש ז"ל) והשאר אינם באותה הקרן ומצרף ליה לעריס וכל שכן במשנתינו, אבל ריב"ן לא יודה לר' יוסי ור' ישמעאל מטעמא דאמרן. ר' יוסי יודה לר' ישמעאל, דהא היכא דליכא צירוף גדר חשיב עריס, כל שכן היכא דאיכא, ור' ישמעאל לא יודה לר' יוסי מטעמא דאמרן.
וכתבו הגאונים ז"ל דכל היכא דאמרינן ר' פלוני ור' פלוני כולהו סבירא להו לית הלכתא כחד מינייהו, מפני שאף על פי שהולכים בשיטה אחת אין כל דבריהם שוין ואין מודין זה לזה, ולפי שאין מודין זה לזה ובכל חד מינייהו פליגי רבנן עליה הוי כל חד מינייהו יחיד ובטל במיעוטו. ובנין אב שבכולם שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה הוא בפרק איזהו נשך, דאמרינן ודלמא רב עיליש טובל בציר הוה ואמר רב נחמן הלכה כר' יהודה והלכה כר' יוסי והלכה כרשב"ג, אמר ליה שיטה איתמר דאי לא תימא הכי הלכה הלכה לית ליה לימא הלכה כר' יהודה דמקיל מכולהו, אלא שמע מינה שיטה איתמר, והתם נמי לא מודי אהדדי וכל כהאי גוונא לית הלכתא כחד מינייהו. ואיכא מאן דאמר דכל היכא דאמרינן ר' פלוני ופלוני אמרו דבר אחד הן שוין בדבריהם לגמרי וכל אחד מודה לדברי חברו, וכהאי גוונא לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו. ונראה בעיני דהך דהכא אליבא דכולי עלמא שיטה היא, דהא בהדיא קאמר דריב"נ לא יודה לכולהו ור' ישמעאל לית ליה דר' יוסי, ואם כן אף על גב דגרסינן בהך גמרא אמרו דבר אחד רוצה לומר כולהו סבירא ליה דבמעוקם מקום פנוי הוא דבעינן ותו לו, אבל אין כל דבריהם שוין ואין מודים זה לזה הלכך הויא לה שיטה עכ"ל ז"ל:
רע"א שלשה: כתב החכם ה"ר משה פיזנטי ז"ל דאית דגרסי שלש בלא ה"א, וקאי אמעיקר הגפנים ולגדר דאם יש שלש אמות נותנין לו עבודתו וזורע את המותר, וליתא כדמוכח בירושלמי בפרק שאחר זה דבעבודת גפן פליגי דלר"ע שלשה טפחים ע"כ. והם דברי הר"ש ז"ל, וכתבתי לההוא ירושלמי לקמן ראש פרק המבריך עיין שם:
יכין
איזהו עריס: עריס. הן גפנים מודלין ושוכבים ע"ג גדר או ע"ג כותל וחריץ. כע"ג מטה ועריסה. ופליגי ב"ש וב"ה לקמן בהרחקתו. ולהכי בעי איזהו עריס דפליגי בה:
נותנין לו עבודתו ד' אמות: אפילו לב"ה פ"ד מ"ה. דצריך ב' שורות. התם דוקא באינן מודלין:
ובית הלל אומרים מן הגדר לשדה: דצריך להרחיק ד"א גם מהגדר שמודלות עליו. ואפילו לאחורי הגדר:
אמר רבי יוחנן בן נורי טועים כל האומרים כן: ר"ל טעו בשמועתן. שמעו דב"ה מצרכי ד"א בין גדר לשדה וסברו משום דלב"ה עריס חמור וסגי בשורה א'. ולא היא. אלא ה"ק ב"ה אם יש וכו':
אלא אם יש שם ד' אמות מעיקר גפנים ולגדר: ר"ל סגי בשמרחיק מהגפנים ו"ט. מדאין דינן כעריס. והר"ב פי' שבמרוחקת השורה ד"א מהכותל מותר לזרוע בין השורה להגדר. ע"כ צ"ל דכוונת רבינו שמותר לזרוע שם נגד הרווח שבין גפן לגפן. במקום שאין הגפן מסכך על הזרע שתחתיו. דאל"כ הרי נאסר [כפ"ז מ"ד]. א"נ נ"ל דהר"ב ס"ל דלריב"נ לא מיירי שמודלין הגפנים על הגדר. דא"כ אף ביש ד"א בין גפנים לגדר אסור לזרוע ביניהם תחת הגפנים כפ"ז מ"ג:
נותנין לו את עבודתו וזורע את המותר: דבאין ד"א בין גדר לגפנים אסור לזרוע שם. דמדהמקום צר ה"ל כגת ונקע פ"ה מ"ג. [כ"כ הר"ב ולשיטתיה אזיל דס"ל דריב"נ לא ס"ל חומרא בעריס טפי מבשאר שורה של גפנים. מיהו לדברינו לעיל דריב"נ נמי מודה בחומרא בעריס. י"ל פשוט דכשמקורבין תוך ד"א לכותל אז מחשבו לעריס דהו"ל ככם דצריך להרחיק ממנו הזרע ד"א]:
ובמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח: לאו דברי ריב"נ היא. דא"כ הרי קיי"ל כרע"ק מחבירו. אלא ד"ה היא. ולהכי הכי קיי"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת