מלאכת שלמה על כלאים ו
<< · מלאכת שלמה · על כלאים · ו · >>
איזהו עריס: קשיא לי דלא הוזכר עריס בשום מקום במכלתין דקתני עליה איזהו עריס, ונראה לפרש דקאי אסיפא דתנן בית שמאי אומרים מודדין ארבע אמות מעיקר הגפנים, והכי קאמר עריס מחלוקת בית שמאי ובית הלל ואיזהו עריס שנחלקו כו', הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל וזו מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל ע"כ. אמר המלקט, הוא פירוש הר"ש והרא"ש ז"ל, והדבר תלוי בגרסת הירושלמי, וקשה דליתנייה בעדיות גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל. והרמב"ם ז"ל משמע מתוך פירושו דבית הלל לקולא וזה לשונו, ואמר שבית שמאי דנין עליו כדין הכרם ואמרו שירחיק ארבע אמות מעיקר הגפנים ואז יזרע מה שירצה מפני שעבודת הכרם ארבע אמות, ובית הלל אומרים שמדידת הארבע אמות הוא מעיקר הגדר או החריץ אחר ששריגי אותם הגפנים מתפשטין עליו וכאילו הגדרות הם עיקרי אותם הגפנים, ואם יהיה בין שרשי החמש גפנים ובין הגדרות אמה אחת ימדוד שלש אמות מעיקר הגפנים ויזרע התבואה ע"כ. ונראה שאפשר שיש טעות קצת בלשון הזה. ובחבורו חזר בו ממה שפירש כאן, ופירש כפירוש הר"ש ז"ל. והראב"ד ז"ל השיגו ופירש כפירוש אשר פירש כאן הרמב"ם ז"ל. והכריח בכסף משנה כפירוש הר"ש ז"ל:
טועין כל האומרים כן: בירושלמי מפרש דלא פליג עליה דתנא קמא אלא במעוקם, דאי בשורה מכוונת הא אפילו לגבי כרם מחשבי לה בית שמאי בפרק קרחת לכרם גמור, וכל שכן הכא דאיכא עריס דמשום עריס מודו בית הלל דבעי עבודת כרם, אלא במעוקם הוא דפליג עלייהו דסבירא ליה כיון דמעוקם אין הגדר מחשיבו כל כך לעשות שורה אחת ככרם גמור, אלא אם יש מן הגפנים ולגדר ארבע אמות מקום פנוי מרחיק הזרע מן הגפנים ששה טפחים וזורע שלש אמות מפני שהוא חשוב מקום בפני עצמו, אבל אם אין שם ארבע אמות הכל אסור שהכל נקרא על שם העריס ובטל לגביה אף על פי שהגפנים רחוקים מן הכותל שלש אמות הכותל מחשיבו לאסור בינתיים, מה שאין כן בגפן יחידית דבין כך ובין כך אין נותנין לה אלא עבודתה והשאר מותר אף על פי שהיא סמוכה לכותל. ועריס גופה אילו לא היה שם גדר גבוה עשרה טפחים אף על פי שהיה שם גדר פחות מעשרה טפחים בין שהיה שם ארבע אמות או פחות מארבע אמות נותן לו כדי עבודתו ששה טפחים והשאר מותר מפני שהעריס והגדר גורמין את האיסור, ואי קשיא אם כן מצינו גדר לאיסור ובעירובין פרק כל גגות מתמהינן עלה ולא מוכחינן מהכא, תירץ הראב"ד ז"ל במסכת עדויות דהאיסור הזה אינו אלא גרמא שהגדר מחשיב הגפנים וחזינן לכל חדא מיניייהו כאילו הוו שתים אבל המחיצה אינה אוסרת כלל. נותנין לו עבודתו ששה טפחים, כדין גפן יחידית כדקתני סיפא, ולית ליה לריב"ן חשיבותא דכרם בעריס מעוקם אלא דבעינן מקום פנוי עד ארבע אמות בין גפנים ולגדר כדי לזרוע בו, דבציר מהכי בטיל ולא חשיב כל המקום אלא כששה טפחים דאפקורי מפקר ליה, הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל, שאם יש ארבע אמות מעיקר הגפנים לגדר שהן מודלות עליה וכו'. כתב ה"ר יהוסף ז"ל, פירוש זה אין נראה דהא הוי תחת הגפן או תחת העריס ואסור לזרוע שם אפילו בגפן יחידית, אלא נראה דר' יוחנן לא דבר בעריס שהוא מודלה על הגדר, והכי קאמר לא נזכר דין ארבע אמות אלא לענין זה שאינם מודלות על הגדר, וצריך עיון בירושלמי ע"כ:
עוד: בפירוש ר"ע ז"ל, וריב"ן ור' יוסי אמרו דבר אחד. אמר המלקט, וגם ר' ישמעאל דאמר בעדויות פ"ב גנה קטנה שהיא מוקפת עריס אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן וכמלא בוצר וסלו מכאן, פירוש דהיינו ארבע אמות מקום פנוי דאמה בוצר ואמה סלו אמה בוצר ואמה סלו, תזרע, ואם לאו לא תזרע, ויש נוסחא בירושלמי שכתוב בהדיא ר' יוסי דתנינן עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה נותנין לו עבודתו וזורע את המותר ר' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם, והכין הוא מפורש בפירוש החכם הר"ש שירילי"ו ז"ל והיא היא.
ועוד בירושלמי מסתברא ר' יוסי ור' ישמעאל יודון לריב"ן, וריב"ן לא יודה לר' יוסי ור' ישמעאל, ר' יוסי יודה לר' ישמעאל, ור' ישמעאל לא יודה לר' יוסי. ופירש הרש"ש ז"ל, ר' יוסי ור' ישמעאל יודון לריב"ן, דהא ר' ישמעאל מיירי שמפוזרים חמש גפנים לארבעה גדרים, כדתנן גנה שהיא מוקפת ואפילו הכי מצרף ליה לעריס כל שכן היכא שכל החמש גפנים נוטה נופן לגדר אחת דבעינן ארבע אמות מקום פנוי, ור' יוסי נמי הא לא הוי שיעור הגדר אלא ארבעה טפחים (עיין לקמן בפרקין מ"ז בפירושו של הרש"ש ז"ל) והשאר אינם באותה הקרן ומצרף ליה לעריס וכל שכן במשנתינו, אבל ריב"ן לא יודה לר' יוסי ור' ישמעאל מטעמא דאמרן. ר' יוסי יודה לר' ישמעאל, דהא היכא דליכא צירוף גדר חשיב עריס, כל שכן היכא דאיכא, ור' ישמעאל לא יודה לר' יוסי מטעמא דאמרן.
וכתבו הגאונים ז"ל דכל היכא דאמרינן ר' פלוני ור' פלוני כולהו סבירא להו לית הלכתא כחד מינייהו, מפני שאף על פי שהולכים בשיטה אחת אין כל דבריהם שוין ואין מודין זה לזה, ולפי שאין מודין זה לזה ובכל חד מינייהו פליגי רבנן עליה הוי כל חד מינייהו יחיד ובטל במיעוטו. ובנין אב שבכולם שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה הוא בפרק איזהו נשך, דאמרינן ודלמא רב עיליש טובל בציר הוה ואמר רב נחמן הלכה כר' יהודה והלכה כר' יוסי והלכה כרשב"ג, אמר ליה שיטה איתמר דאי לא תימא הכי הלכה הלכה לית ליה לימא הלכה כר' יהודה דמקיל מכולהו, אלא שמע מינה שיטה איתמר, והתם נמי לא מודי אהדדי וכל כהאי גוונא לית הלכתא כחד מינייהו. ואיכא מאן דאמר דכל היכא דאמרינן ר' פלוני ופלוני אמרו דבר אחד הן שוין בדבריהם לגמרי וכל אחד מודה לדברי חברו, וכהאי גוונא לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו. ונראה בעיני דהך דהכא אליבא דכולי עלמא שיטה היא, דהא בהדיא קאמר דריב"נ לא יודה לכולהו ור' ישמעאל לית ליה דר' יוסי, ואם כן אף על גב דגרסינן בהך גמרא אמרו דבר אחד רוצה לומר כולהו סבירא ליה דבמעוקם מקום פנוי הוא דבעינן ותו לו, אבל אין כל דבריהם שוין ואין מודים זה לזה הלכך הויא לה שיטה עכ"ל ז"ל:
רע"א שלשה: כתב החכם ה"ר משה פיזנטי ז"ל דאית דגרסי שלש בלא ה"א, וקאי אמעיקר הגפנים ולגדר דאם יש שלש אמות נותנין לו עבודתו וזורע את המותר, וליתא כדמוכח בירושלמי בפרק שאחר זה דבעבודת גפן פליגי דלר"ע שלשה טפחים ע"כ. והם דברי הר"ש ז"ל, וכתבתי לההוא ירושלמי לקמן ראש פרק המבריך עיין שם:
עריס כו': ור' אלעזר בלי יו"ד גרסינן. והרש"ש ז"ל כתב וזה לשונו, עריס שהוא יוצא מן המדרגה כשעושין חריץ סביב המגדלים וזורקין העפר על שפת החריץ כדי להגביה התל עושין מדרגות מעלות מעלות זו למעלה מזו, ונראה לי דהכי פירושו, כגון שהיו ארבע או חמש גפנים במדרגה וגפן אחת היתה יוצאה מן המדרגה ומשוכה מהן כגון שנטועה למטה, וקאמר ראב"י דאם אינה מופרשת מחברותיה כל כך שמן הארץ במקום שנטועה זו יכול לבצור כולן בלי עליית המדרגה אלא מן הנוף של זו, כולן מצטרפין לעריס ואוסרין ארבע אמות בשדה אף כנגד זו שלמטה, ופשיטא דמודדין מן המדרגה שסמוכות עליה דהא הוי גדר דידהו, ואם אינו יכול לבצור כולן משם אינו אוסר אלא כנגדו, ונפקא מינה דאם יש בו שיעור עריס אוסר ארבע אמות בשדה כעריס דעלמא, אבל נגד גפן זו שלמטה אין אוסר אלא ששה טפחים כגפן יחידית דאין לה דין עריס, וכל שכן דאם אין בו שיעור עריס דזו שלמטה אינה מצטרפת והשתא אתי ר' אלעזר לטפויי דאפילו גבי כרם דמקדש, מה שאין כן בעריס *הערה 1: אם נטע שורה אחת בארץ ושורה אחת במדרגה שניה למעלה ושלישית למטה או להפך אם גבוהין עיקרין של מדרגה מעיקרין של הארץ עשרה טפחים אין מצטרפות לכרם ואם פחות מכאן מצטרפים עכ"ל ז"ל:
אפפיירות: פירש בערוך שהדלה הגפן על גבי אילן שהוא עושה פארות הרבה כמו מסעף פארה ע"כ. ויש סוברים אפפיורות, ויש סוברים דגרסי אילן אפיפיורות. ונראה שאפיפיורות לשון רבים מדאשכחן בירושלמי דתני ר"ש בן אלעזר אומר אם היה דרכן לפסע בין פיפור לפיפור כפיפור אחד הוא ע"כ:
ואם הלך החדש: כתב הרש"ש ז"ל הכי גרסינן ואם הילך החורש, כמו כעזובת החורש דישעיה, וקאמר דאם נמשכו השריגים על הזרוע אסור לקיימו ולא סגי להחזירו לאחור אלא יעקור הזרע ע"כ:
בפירוש ר"ע ז"ל, אסור הזרע שנזרע תחת המותר אם הוסיף וכו'. כתב עליו הר"י ז"ל פירוש זה אין נראה, דאם כן מה הפרש יש בין אילן סרק לשאר אילנות כי בשאר אילנות אסור, אלא נראה לפרש שאסור משום דכיון שמתחלה זרע באיסור נאסר מיד, אבל באילן מאכל כיון שזרע בהיתר אינו נאסר מיד עכ"ל ז"ל:
ואם הילך החורש יחזירנו: לאחור. והראהו, לר' יהושע. גפן שהיא מודלית וכו' לבית מגינייא, שדה של משפחה אחת ששמה כן. על מקצת הקורה, בסדן של שקמה דכבר היה מיוחד לקורות כדאיתא בפסחים ובבבא בתרא ודמי לאילן סרק ובו היו קורות הרבה, והוה מספקא ליה אי מדמינן ליה למקצת אפפיירות עכ"ל הרש"ש ז"ל:
להביא זרע אל תחת המותר: אית דלא גרסינן מלת אל:
תחת הקורה זו אסור: כולה, ואף על פי שהענפים על מקצתם מפני שהן אפיפיירות:
שאינו עושה פירות: אנשים ריקים תרגומו גברין סריקין:
פסקי עריס וכו': ברמב"ם שם פירש דועוד היינו אחד מששים באמה, ונראה שכך היתה גרסתו בתוספתא וכן פירש גם כן במשנה. וגם בפירוש הר"ש ז"ל הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וכמה ועוד אחד מששים באמה, ומפרש בירושלמי עשירית טפח ע"כ:
וכל מדות שאמרו חכמים בכרם אין בהם ועוד חוץ מפסקי עריס: ובירושלמי פריך אמאי תנא בכרם ולא תנא כל מדות שנתנו חכמים אין בהם ועוד, דאי משום דתנינן פ"ד דתרומות ר' יהושע אומר במאה ועוד, ועוד זה אין לו שיעור, ר' יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה שתות למדמע, יש לדחות דתמן למדות וכאן לאמות, ואי משום דתנינן במנחות פרק התודה עשרת קבין ירושלמיות שהן ששה עשרונות ועדויין התם נמי למדות וכאן לאמות, ולעולם איבעיא לן למה תני בכרם, ומשני משום דתנינן בעירובין פ"ב הגנה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים ותני יש כאן דבר מועט, ולא יכלו חכמים לעמוד עליו שאין ממנו לעשות רצועה להקיף ממנו ארבע רוחות אלמא דאיכא ועוד באמות, ומשום הכי תני במתניתין בכרם למעוטי האי דעירובין:
אלו הן פסקי עריס עריס שחרב מאמצעו: ירושלמי לא שנא בין שבנה גדר ואחר כך נטע אחת עשרה גפניס בין שנטע אחת עשרה גפנים ואחר כך בנה גדר ואחר כך נפסקה האמצעית יש כאן עריס ויש כאן פסקי עריס, ואם חרב הגדר ואין בו עשרה אין כאן עריס ולא פסקי עריס, חזר ובנאו חזר עריס למקומו ודכוותה חזרו פסקי עריס למקומן:
בפירוש ר"ע ז"ל, אינו יכול לזרוע אלא אותו ועוד. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה, אלא אין צריך להרחיק אלא ששה טפחים בלבד כיון שיש כאן שמונה אמות ועוד ע"כ:
עריס שהוא יוצא מן הכותל וכו': אית דגרסי עם הכותל. והילך לשון הרמב"ם ז"ל בחבורו, שני כותלים הסמוכים זה לזה והגפנים נטועים בזוית ביניהם והעריס יוצא עם הכותלים מתוך הקרן וכלה, מרחיק מעיקרי הגפנים כשיעור וזורע במקום הכלה שאין עליו עריס, ואף על פי שהזרע מכוון בין שני הכותלים שביניהן העריס, הואיל והרחיק כשיעור הרי זה זורע בין הכותלים ע"כ:
ר' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות: כתב הר"י ז"ל ברוב הספרים גרסינן אם יש שם ארבע אמות וכו'. וכתב עוד פירוש זה שפירוש ר"ע ז"ל בעריס שהוא יוצא מן הכותל אינו נראה דבמשנה לא נזכר שני קרנות ולא קרחת באמצע, ונראה לי דהכי פירושו עריס שהוא יוצא וכו' כלומר שהעריס נטוע בצד כל הכותל ויציאת העריס הוא עם יציאת הכותל דהיינו הקרן כל שסוף העריס הוא בסוף הכותל בתוך הקרן ושם הוא כלה ואינו ממלא את כל הקרן, אלא שנשארו ששה טפחים וכל שכן כשהוא יותר נותנין לו עבודתו שלשה טפחים כדברי ר"ע וזורע את המותר, ור' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות אסור לזרוע שם, כן נראה לי לפרש לפי דברי התלמוד, וצריך להיות לפי זה דעריס אף על פי שיש לו דין כרם אינו אוסר ארבע אמות ע"כ.
וכתב החכם הרש"ש ז"ל מתוך הקרן, כגון שהיה הכותל משך שלו ארבעה טפחים כדי שיעור מקום כדאיתא בירושלמי, והיתה אחת מן הגפנים נטועה שם והארבע גפנים יוצאות חוץ לקרן נותנין לו עבודתו ששה טפחים. וזורע את המותר, דלא חשיב עריס כיון דאין הגדר מושך כל החמש גפנים. אם אין שם ארבע אמות, מקום פנוי הואיל והתחיל העריס עם הכותל אף על גב דלית ביה אלא ארבעה טפחים שם גדר עליו ונדונות כולן כעריס מעוקם ונמשכים בהדה ועריס הוא. ור' יוסי סבירא ליה כריב"ן גבי עריס מעוקם דשיעורא דארבע אמות דעריס מעוקם היינו מקום פנוי, כך פירש הראב"ד ז"ל המשנה הזו במסכת עדיות ודברים נכונים הם, וסוגיא דגמרא ירושלמית אזלא כותיה.
ור"ש והרא"ש ז"ל פירשוה כך, כגון שני כותלים סמוכין זה לזה וחמש גפנים נטועין ביניהן ויוצא מקרן כותל זה שלש גפנים ומקרן כותל זה שני גפנים. וכלה, שהעריס כלה באמצע הכותל ואינו מחזיק כל הכותל, וזה צורתו:
ואינו נכון, דאמרינן לעיל דר' ישמעאל לא יודה לר' יוסי ולדבריהם אמאי לא יודה, ועוד לשון הגמרא ירושלמית והוא שיהא בזוית ארבעה טפחים משמע דלא משיך כותל אלא ארבעה טפחים עכ"ל ז"ל. אמנם בפירוש הר"ש ז"ל שבידינו אין כתוב שני כותלים רק כלשון שהעתיק ר"ע ז"ל:
וחס עליהן מלפוסקן: שלא הניחן כדי להוליך החורש עליהן אלא שחס עליהן מלקוצצן כדי שיהלך בהן החורש אסור לזרוע תחתיהן, ונראה דאפילו משוכין יותר משיעור המותר, דהיינו לר' יעקב בר אידי בשם ר"ש בן לקיש עד ארבע אמות, ולר' אחא ור' חיננא בשם רוצה לומר עד שש אמות, הרש"ש ז"ל:
תחתיה אסור: בירושלמי פליגי אמוראי, איכא מאן דאמר תחת האשכולות אסור ומקדש תחת העלין לא ואיכא מאן דאמר אפילו תחת העלין אסור ומקדש, וכן פסק הרמב"ם ז"ל:
הערות
[עריכה]- הערה 1: הגה"ה: פירוש עריס אחד של חמש גפנים או פסקי עריס, דהא איכא המותח זמורה דבסוף פרקין דמקדש כמו שכתבנו שם.