משנה כלאים ה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ה · משנה ה | >>

הנוטע ירק בכרם או מקיים, הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים.

אימתי? בזמן שהיו נטועות על ארבע ארבע, או על חמש חמש.

היו נטועות על שש שש, או על שבע שבע, הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות ולא מרובעות.

משנה מנוקדת

הַנּוֹטֵעַ יָרָק בַּכֶּרֶם אוֹ מְקַיֵּם,

הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ גְּפָנִים.
אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נְטוּעוֹת עַל אַרְבַּע אַרְבַּע,
אוֹ עַל חָמֵשׁ חָמֵשׁ.
הָיוּ נְטוּעוֹת עַל שֵׁשׁ שֵׁשׁ, אוֹ עַל שֶׁבַע שֶׁבַע,
הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ,
עֲגֻלּוֹת וְלֹא מְרֻבָּעוֹת:

נוסח הרמב"ם

הנוטע ירק בכרם, והמקיים -

הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים.
אימתי? -
בזמן שהן נטועות - על ארבע ארבע, ועל חמש חמש.
היו נטועות על שש שש, ועל שבע שבע -
הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח,
עגולות - אבל לא מרובעות.

פירוש הרמב"ם

הנוטע ירק - הוא הזורע אותם.

והמקיים - הוא שיראהו צומח, ויניחהו.

ומה שאמר "הרי זה מקדש ארבעים וחמישה גפנים" - כפי מה שאומר, והוא:

  • שהוא מקדש לעולם שש עשרה אמה לכל רוח עגולות, כדי שתהיה העגולה שיתקדש כל מה שבתוכה, עגולה שיש באלכסונה שנים ושלושים אמות.
  • ומה שהצריכו לקצוב שיעור מה שנתקדש בדמיון הראשון במניין הגפנים, והוא מה שאמר "ארבעים וחמש גפנים", ולקצוב בדמיון השני כמידת העגולה, והוא מה שאמר "שש עשרה אמה לכל רוח עגולות", מפני שהכרם כשיהיה נטוע על ארבע ארבע, והוא שיהיה בין כל שורה ושורה ארבע אמות, בשורות האורך ובשורות הרוחב, יהיה בין כל גפן וגפן ארבע אמות, יהיו כל הגפנים שיש בתוך העגולה ארבעים וחמישה גפנים כאשר אבאר, אחר שיהיה על ארבע ארבע או על חמש חמש.
  • אבל אם יהיה על שש שש או על שבע שבע, ונעגל עגולה שיהיה באלכסונה שנים ושלושים אמות, לא יהיה מניין הגפנים המנויין בתוך העגולה כשיהיה על שש שש, כפי מניינם כשיהיה על שבע שבע, אלא ישתנה מניינם.
  • ומפני זה לקח העיקר שיכלול הכל, ואמר שש עשרה אמה לכל רוח.
  • ויש לך לשאול ולומר, מאחר שאחר הקידוש שש עשרה אמה לכל רוח, היה לו לקצר ולומר "הנוטע ירק בכרם, או מקיים, הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות ולא מרובעות". וכמו כן שלא הודיענו מניין הגפנים הנמצאים בתוך העגולה, כשיהיה נטוע על שש ועל שבע או יותר ממנו, כך לא היה צריך להודיענו מניין הגפנים הנמצאים בתוך העגולה, כשיהיה נטוע על ארבע ועל חמש.
  • התשובה על זה, אמת שכך היה לו לעשות, לולי התועלת שהודיענו באומרו שהוא מקדש ארבעים וחמישה גפנים, אם יהיה נטוע על חמש. שאילו עשינו הנה אלכסון העגולה שנים ושלושים אמות, כשיהיה נטוע על חמש חמש, יהיה מניין הגפנים פחות מארבעים וחמישה, וכשיהיה נטוע על חמש חמש, יצטרך להיות אלכסון העגולה ארבעים אמה. ועשה זה לטעם שאבאר לך, כשנצייר הצורות שאנו צריכין בזו ההלכה.

ואומר, כשיהיה הכרם נטוע על ארבע ארבע, והפרשנו מזה הכרם מרובע ארכו, רוצה לומר שנים ושלושים, יהיה מרובע תשע שורות מן הגפנים רוחב ותשע באורך. וכשנעגל עגולה בתוך אותו המרובע, שיהיה היקפה נוגע בשורות החיצונות, כדי שיהיה חצי אלכסון העגולה שש עשרה אמות, ימצא בתוך העגולה חמש וארבעים גפן, וזהו צורתה:

inset


לכשתסתכל בצורה הזאת, תמצא שמה שבתוך העגולה ארבעים וחמישה גפנים וזהו צורתה. וכשתסתכל השורות, תמצאם שבע על שבע והם ארבעים ותשעה גפן, ויצאו מהם ארבעה גפנים חוץ מן העיגול, והם הגפנים הארבעה שבארבע הזויות.

אבל כשיהיה נטוע על חמש, וחקקנו מרובע משנים ושלושים על שנים ושלושים, יהיה המרובע ההוא כולל בתוכו מן הגפנים שבע על שבע שורות. ויקח אמה מן השורה השמינית מכאן, ואמה מן השורה התשיעית מכאן, מפני שהשבע שורות יש ביניהן ששה מרחקים, בכל מרחק חמש אמות, והכל שלושים אמה. ואנו צריכין שנים ושלושים אמות, לפיכך יוציא צלע המרובע מן השורות השבעה, ויקח אמה מכל שורה, ונמצא קו העגולה שיש באלכסונה שנים ושלושים אמה. יוציא מכל שורה מן השורות החיצונות אמה אחת, ונכנס במרחק שיש בין שתי השורות, ויהיה מרחק קו העגולה, מכל שורה מהשורות היוצאות מן העיגול, ארבע אמות, על זו הצורה:

inset


צווה להוסיף על אלכסונה, עד שיהיה נוגע הקו שלה בשורת הגפנים, וכשיעשה זה, נמצאו הגפנים כולם, שהם כשבע שורות על שבע שורות, נכנסו בתוך העיגול, לבד מארבע הגפנים שבארבע הזויות. ויהיה אז אלכסון העיגול כשנרחיב אותו כמו שאמר, עד שיהיה נוגע בשורות החיצונות, ארבעים אמה, ואז יהיה זה הירק מקדש עשרים אמה לכל רוח עגולות, ואז יהיה נכנס בתוך העיגול ארבעים וחמישה גפנים, וזו צורתה:

inset


וכשתסתכל בצורה הזאת כמו כן, תמצאנה כמו הצורה הראשונה, ותמצא שיש בתוך העגולה מרובע משבע שורות על שבע שורות, ואין מהם חוץ לעגולה לבד מארבע גפנים בארבע זויותיו. וזה הוא שאמר בתלמוד, על מה שאמר מקדש ארבעים וחמישה גפנים, אמר "היאך עבידא שבע שורין של שבע על שבע, צא מהם ארבע גפנים לארבע זויות הכרם, נשתיירו שם ארבעים וחמישה גפנים". ונתבאר לך זה הדבר ממה שהקדמנו בצורות באר היטב.

וכן נתבאר לך שהעגולה הכוללת ארבעים וחמישה גפנים, כשיהיה נטוע על חמש חמש, שאלכסונה ארבעים אמות, שהיא אם כן עשרים אמה לכל רוח. וזה העניין הצריכו לומר ארבעים וחמישה גפנים נטוע על ארבע ארבע ועל חמש חמש, ולא אמר שש עשרה אמה על כל רוח, שאם יהיה על חמש חמש, נמצא הנכנס בתוך העגולה שבע ושלושים גפן בלבד, כמו שנתבאר בצורה השנית מן הצורות שהקדמנו.

אבל כשיהיה נטוע על שש שש, יהיה מניין הגפנים שבתוך העגולה עשרים וארבע גפן, וזהו צורתו:

inset


ויש לך לשאול, לאיזה טעם כשיהיה נטוע על חמש חמש כשמצאנו העגולה באלכסונה שנים ושלושים, שיצא אלכסונה מן המרובע, שיש בו שבע שורות על שבע שורות, אמה אחת לכל צד, מפני מה משכנו האלכסון עד שיגע בארבע האחרות הסמוכות לשבע השורות החיצונות, ובכאן כשהוא נטוע על שש שש לא עשינו כך, ומפני מה לא נוסיף באלכסון העגולה עד שיגיע בשורות האחרות, לאחר שיצא מן השורה הששית אמה, כמו שיתבאר מצורה הרביעית שהקדמנו.

התשובה, שהכרם כשיהיה חמישה על חמישה, ועשינו עיגולה, וראינו אותה כאילו היא כולה מלאה ירק, ואלכסונה שנים ושלושים, ויצא האלכסון מן השורות אמה לכל צד, נשאר מן האלכסון העגולה ובין השורה הסמוכה לו מבחוץ ארבע אמות, כמו שיתבאר בצורה השנית שהקדמנו. וארבע אמות הוא שיעור עבודת הכרם, כמו שנשנה פעמים רבות, ובעבור שהשיעור מצומצם, ראינו כאילו העגולה רחבה ונמשכה וגדלה עד שהגיעה לשורות החיצונות, שהיה ביניהן ובין קצה האלכסון ארבע אמות. וזה הטעם הצריכו לומר מקדש ארבעים וחמישה גפנים, כשיהיה נטוע על חמש, שאי אפשר להיותו, אלא לאחר שנוסיף בעגולה כמו שבארנו. אבל בכאן כשיהיה נטוע על שש, ויצא האלכסון אמה כמו שיתבאר בצורה הרביעית, נשאר בין קצה האלכסון ובין שורה הסמוכה לו חמש אמות, ואפילו שנראה כאילו העגולה מלאה ירק, ישאר בינה ובין השורות החיצונות חמש אמות, והוא יותר ממה שצריך לעבודת הכרם בתוספת אמה, ועל כן הספיק לנו מה שנמצא בתוך העגולה והוא שנתקדש, ולא הוספנו ברוחב העגולה כלום, מפני שאין צריך לזה הדבר.

ואם יהיה נטוע על שבעה שבעה, יהיה מניין הגפנים הנמצאות בתוך העגולה, שיש באלכסונה שנים ושלושים אמה, עשרים ואחת אילנות, וזה צורתה:

inset


וכשתסתכל בצורה זו, תמצא אלכסון עגולה, יוצא מצלעות המרובע שיש בו חמש גפנים על חמש גפנים, שתי אמות לכל רוח, ונשאר המרחק בין קצה האלכסון ובין השורה החיצונה הסמוכה לה חמש אמות, מפני שהוא נטוע על שבע, ומפני זה לא משכנו האלכסון עד שיהיה מגיע לשורות החיצונות.

אם כן כבר נתבאר, שמניין הגפנים הנכנסות בעגולה שיש באלכסונה שנים ושלושים אמות, כשיהיה נטוע על שש שש, משתנה ממניינם כשיהיה נטוע על שבע. ואולם אנו אומרים שש עשרה אמה לכל רוח עגולות, לבד כשיהיה נטוע על חמש, שנצטרך אז לקדש חמישה וארבעים גפנים, כמו אילו יהיה הנטוע על ארבע ארבע.

ובארנו טעם כל המניינים ההם, והתבארו סודות כל ההלכה הזאת, על כן שים לבך אליה להתבונן בה היטב, מפני ששאלו בהם לגאון מגאוני התלמוד, והיתה תשובתו אחר רוב דברים, יש בדבר דקדוקים הרבה, ואחר כן יסייעו מן השמים ונצוה לפרשהו לכם.

ויש לך לדעת שמקום הירק, אין חוששין עליו אם קטן אם גדול:

פירוש רבינו שמשון

או מקיים. שלא נטעם אלא בא מאיליו וראה אותו ולא עקרו:

ד' על ד' או ה' על ה'. שיש בין גפן לגפן ד"א או ה' אז אוסר מ"ה גפנים שהרי כשיטע ז' שורות של גפנים שיש בכל שורה ושורה ז' גפנים וכל הגפנים מכוונות ד"א בין גפן לגפן תמצא מ"ט גפנים נטועין בתוך ריבוע של כ"ד אמות על כ"ד אמות דשורה של ז' גפנים יש בין הגפנים ו' אוירים של ד' ד' וכן לכל שורה ושורה וכשזרע סביב גפן אמצעית של שורה רביעית דהיא גפן האמצעית של כל גפנים הרי זה מקדש ט"ז אמה עגולות לכל רוח כדקתני סיפא היינו ל"ב על ל"ב עגולות ונמצאו כל המ"ט גפנים נטועות בתוכן חוץ מד' גפנים מד' זויות משום דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא דריבוע של כ"ד אמות באלכסון עודף עליו ט' אמות וג' חומשין ונמצאו הזויות נטועות חוץ לל"ב וכן כשיש נמי ה"א בין גפן לגפן אוסר כמו כן מ"ה גפנים שהרי אורך השורה לו' אוירים ל' אמה וכשתסיר שבזויות אין אחת מהן רחוקה מן האמצעית יותר מי"ו אמה שהרי לכל זוית וזוית ה' על ה' ותמצא שאין מגפן הזרועה עד גפן הרחוקה אלא כשעור חצי האלכסון שלשים על עשרים וקל הדבר לעשות ציור ולהבין ואלכסון של שלשים על עשרים אינו מעדיף על הריבוע אפילו כעודף האלכסון של כ' על כ' [ויושר י'] תדע דאם תקשור חוט שבקרן זוית ותוליכנו באלכסון לסוף כ' ואח"כ ביושר עד למטה י' אמות נמצא אורך החוט ל"ח אמות שהעדיף ח' אמות משום אלכסון של כ' על כ' ואם באת למותחן באלכסון מקרן לקרן דבר הנראה לעינים שמתקצר הרבה ודלא כרבינו שמואל שפירש בסוף המוכר פירות דאלכסון של ד' על ד' אינו מעדיף כדפרשינן ואין אדם יכול לעמוד לעשות כלל וקצבה לאלכסון של ריבוע שארכו יותר על רחבו ומתוך משנתנו יש לדקדק דאלכסון של ל' על כ' אינו מעדיף כי אם ב' אמות דהוה ליה ט"ז אמה לאמצעית ובני אדם חכמי המדות אמרו דכל מרובע ב' קוים במרובע האלכסון שמודדין מדת רחבו ועושין מרובע כמדתו ומודדין מדת ארכו ועושין. ריבוע כמדתו ומודדין מדת אלכסון ועושין ריבוע כמדתו יעלה אלכסונו כשיעור אותן ב' ריבועין אחד שעשו למדת ארכו ואחד שעשו למדת רחבו תדע עשה לך ריבוע של מאה על מאה וחלוק אותו לאמצעי שתי וערב יהיו לך ד' ריבועים שיש בכל אחד ואחד נ' על נ' חזור וחלוק אותם ריבועים לאלכסונים הנה עיניך רואות דריבוע פנימי חציו של חיצון כזה* [איור] שהרי חילקת כל הריבועין של נ' על נ' לאלכסון והוא חציו של כל אחד ואחד ואותו ריבוע של נ' על נ' מרובע שני קוים עולה ב' פעמים נ' על נ' וכן עולה מרובע באלכסונו כאשר הראיתיך בעיניך דריבוע פנימי חציו של חיצון היינו ק' על נ' דהיינו ב' פעמים נ' על נ' עוד אבינך בדרך אחרת ב' ריבועים של נ' על נ' חלוק כל אחד לשנים באלכסון וחזור וקח אותן ד' חתיכות והפוך אלכסונן לצד חוץ ד' אלכסונין לד' רוחות תמצא לך ריבוע ארכו כרחבו מאלו ב' ריבועים של נ' על נ' שחילקת לאלכסונן כזה* [איור] אך קשה שהרי אמרו חכמים בעירובין (דף כג:) גבי חצר המשכן שהוא ק' על נ' טול חמשים וסבב חמשים ועולה לדבר מועט שיש שבעים אמה ושירים כמו שהוכיח שם בקונטרס ולפי חשבון זה לא יעלה אותו ריבוע כי אם ע' על ע' מצומצמין דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא האלכסון של נ' על נ' שבעים אמה בצמצום אבל דבר זה תלוי מה שאין כן בחשבון שכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא מכוון ממש כאשר תראינה עיניך באותם ב' ריבועים זה מלפנים מזה דלפי חשבון של אמתא ותרי חומשי הוי פנימי ע' על ע' ועל כרחך אלכסון של פנימי הוא מאה כמדת רוחב ריבוע החיצון ולפי חשבון של אמתא ותרי חומשי אין עולה אלכסון של שבעים כי אם צ"ח אמות ולא חשו חכמים על אותו מעט ומתקיימין דברי חכמים ודברי חכמי המדות ואע"פ שהוכחתי הדבר לריבוע שארכו כרחבו אין לו הוכחה לריבוע שארכו יותר על רחבו ועל כורחין ליתא לההיא כללא דהא אלכסון של ל' על כ' אין עולה כי אם ל"ב כדמוכחא מתני' כדפרישית ואם תעשה ריבוע של ל' ושתים על ל' ושתים חסר טובא שאינו עולה ב' ריבועין אחד של ל' על ל' ואחד של כ' על כ':

ירושלמי (הל' ד) רבי יוסי ברבי חנינא אמר והוא שזרע כנגד האמצעית ר' אבין בשם שמואל והוא שתהא האמצעית עגולה ירק היך עבידא שובע שורין מן שובע שובע [צא מהן] ד' גפנים לד' זויות כרם נשתיירו שם מ"ה גפנים הדא היא דתנן הרי זה מקדש מ"ה גפנים אימתי בזמן שהן נטועות ד' על ד' או ה' על ה' הדא מסייעא לרבי זירא דאמר שמנה חוץ ממקום כורתין פי' מקום כורתין הוא מקום הגזע של גפן קרחת הכרם ט"ז אמה ונותנין ד"א לכרם זה וד"א לכרם זה וזורע ח' אמות ואם היה זורע ד' אמות של עבודה היה מקדש ב' שורות וכן אם היה זורע לצד אחר ועכשיו שזרע *מן הגפנים מקדש לכל רוח ט"ז אמה שיעור כרם שמצטרף ט"ז אמה ומדמקדש מ"ה גפנים בנטועות על חמש דייקינן סייעתא לר' זירא דאין מקום הגפנים בכלל דשמא אלכסון של ל' על כ' עולה לל' ושתים חוץ ממקום גפנים אלמא מקדש ט"ז אמה הוא ממקום גפנים וה"ה שמנה דהיינו ד' אמות של עבודה וארבע אמות שבין שתי שורות חוץ ממקום גפנים:

היו נטועות ו' על ו' או ז' על ז' אין מ"ה גפנים בתוך ט"ז אמה של אמצעית הזרועה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הנוטע ירק בכרם או מקיים - שרואהו שצומח ויניחהו:

הרי זה מקדש וכו' - כלל משנתינו הוא שלעולם מקדש ט"ז אמה לכל רוח עגולות. ואע"ג דתנן לעיל הזורע ארבע אמות של עבודת הכרם אינו מקדש אלא שתי שורות, היכא דזורע בין הגפנים מקדש ט"ז כשיעור כרם גדול דמצטרף עד ששה עשרה. אמנם איזה כרם שיהיה מרובע ל"ב אמות על ל"ב אמות והירק נטוע בנקודת אמצעיתו כשנעגל בתוכו עגול יהיה הקיפו בצלעות המרובע ויהיה אלכסונו ל"ב אמות, יתקדש העיגול כולו שהוא שש עשרה אמה לכל רוח מן הירק. והנה אם הגפנים נטועות:

על ארבע ארבע - פירוש שיש בין כל שורה ושורה ד"א והפרשנו מזה הכרם מרובע ל"ב על ל"ב, יהיה המרובע ט' שורות אורך על ט' שורות רוחב ויפול מהן בתוך העיגול שבעה שורות אורך על שבעה שורות רוחב ובכל שורה ז' גפנים שהם מ"ט גפנים יצאו מהן ד' בזויות חוץ לעיגול וישארו בתוך העיגול ארבעים וחמש גפנים וזו צורתה: וכתב הרא"ש ז"ל ק"ל אמאי אין נאסרין עוד בכל שורה סביב אלו השבע שורות האמצעיות שבשורה מד' רוחות כי עומדין בתוך שש עשרה אמה של גפן האמצעי נמצא אוסר מ"ט גפנים. וי"ל שד' רוחות (נל אמות) שבין גפן לגפן היינו בלא עיקר הגפנים נמצא שעם הגפנים יש יותר משש עשרה ע"כ. וכשיהיה נטועה על:

חמשה חמשה - וחקקנו מרובע מל"ב על ל"ב יפול בתוך המרובע שבע שורות אורך על שבע שורות רוחב ויקח אמה משורה שמינית מכאן ואמה משורה תשיעית מכאן. וכן קו העגול שאלכסונה שלשים ושתים יוצא חוץ מן השבע שורות אמה לכל רוח, מפני שהשבע שורות יש ביניהם ששה מרחקים בכל מרחק חמש אמות ואנו צריכין ל"ב ויהיה מרחק בין קו העגולה ובין קו השורה הסמוכה לו חוץ למרובע ארבע אמות וזה צורתו: והנה הגפנים הנכנסים בעגולה ל"ז גפנים בלבד והנה כיון שלא נשאר בין אלכסון העגולה ובין השורה הסמוכה לו מבחוץ אלא ארבע אמות והוא שיעור עבודת הכרם, לפי שהשיעור מצומצם ראינו כאילו העגולה נמשכה עד שהגיעה לשורות החיצונות שהיה ביניהם ובין קצה האלכסון ד' אמות וניתוסף באלכסונו ד' אמות לכל רוח עד שיהיה בעגול אלכסון של ארבעים על ארבעים, דכיון שאנו רואין העגול של שלשים ושתים כאילו מלא ירק בכל מקום [והד' אמות היתירות] מגיע לעבודת הכרם הוא, ונמצאו הגפנים כולם שהם בשבע שורות על ז' שורות נכנסות בתוך העיגול חוץ מד' שבארבע הזויות, והנה עתה בתוך העיגול ארבעים וחמש גפנים, ויהיה צורתה כצורת הראשונה אלא שבמקום ארבע הוא חמש, נמצא עתה מקדש ארבעים אמה בכל רוח. וזהו מה שהצריכו לתנא לומר הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים כי מאחר שהשורש הקדום הוא שש עשרה אמה לכל רוח היה לו לקצר ולומר הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח וכו', ובמה שכתבנו מתורץ, שאי אפשר לו לומר בעל ה' ה' מקדש ט"ז אמה לכל רוח כיון שהוא מקדש עשרים לכל רוח, ולפיכך אמר מקדש מ"ה גפנים, וזה אי אפשר אלא לאחר שנוסיף בעגולה כמו שבארנו. והטעם שלא אמר בזמן שהן נטועות על חמש חמש מקדש עשרים אמה לכל רוח מפני שעיקר הקידוש הוא שש עשרה אמה לכל רוח וד' אמות הוא תוספת הוכרח לקרב האלכסון לשורות מטעם שכתבנו. ואם תאמר כיון שכשהם ד' על ד' מקדש שש עשרה אמה בלבד למה הפרישו התנא מכלל שש עשרה אמה לכל רוח דבחלוקה דסיפא דנימא היו נטועות על ארבע ארבע או על שש שש וצירף אותו עם כשהן נטועות על חמש חמש. וי"ל דעל ארבע וחמש צורותיהן דומות זו לזו כי יפול בתוך העגול בכל אחת מהן שבע שורות על שבע חוץ מארבע זויות וגם כן הן שוין במנין הגפנים. ויותר טוב הוא להודיענו מנין הגפנים שמקדש, אבל כשהן נטועות על שש שש או על שבע שבע אין מנין הגפנים שמקדש כשיהיה על שש שש כפי מנינם כשיהיה על שבע שבע כמו שנבאר ולפיכך לקח בהן עיקר שכולל הכל ואמר מקדש שש עשרה אמה:

היו נטועות על שש וכו' - והפרשנו מן הכרם עגולה שאלכסונה שלשים ושתים אמות יוצא קו העגולה מכל שורה החיצונה אמה אחת ומנין הגפנים שבתוך העגולה ארבעה ועשרים וזה צורתו: ולא משכנו האלכסון עד שיגיע בד' שורות החיצונות שאצל העיגול כמו שעשינו בחמש על חמש, מפני שנשאר בין קצה האלכסון ובין שורה הסמוכה לו חמש אמות, ואפילו נראה כאילו העגולה מלאה ירק ישאר בינה ובין השורות החיצוניות יותר ממה שצריך לעבודת הכרם בתוספת אמה, וע"כ לא הוספנו ברוחב העגולה כלום. ואם יהיה נטוע:

על שבע שבע - ונפריש מן הכרם עגולה שאלכסונה שלשים ושתים אמות, יפלו בתוך העגולה חמש שורות אורך על חמש רוחב חוץ מד' זויותיו, ויוצא האלכסון מצלעות המרובע שיש בו חמש על חמש שתי אמות לכל רוח, נשאר בין קצה האלכסון ובין שורה החיצונה הסמוכה לה חמש אמות ומפני זה לא משכנו האלכסון לשורות החיצונות, ומנין הגפנים הנמצאים כ"א וצורתה כמו הצורה הקודמת בשינוי ז' במקום ו' וכו'. זהו מה שפירש הרמב"ם ז"ל על משנה זו בקיצור דבריו כל האפשרי. ולפי שראיתי אחד מהחכמים הקדמונים שכתב על זה הפירוש הן הן הדברים שנאמרו למשה וג"כ הרא"ש ז"ל הסכים לזה הפירוש ודחה פי' ה"ר שמשון ז"ל לא הוזקקתי לכתוב פירוש ה"ר שמשון ז"ל על משנה זו:

פירוש תוספות יום טוב

הנוטע. או מקיים. עד שהוסיף במאתים כדלקמן וכ"כ הרמב"ם בחבורו פ"ו:

מקדש. וישרפו. לשון פן תקדש:

ארבעים וחמשה גפנים. סתם כרם נטוע על ארבע ארבע שכל שורה של גפנים רחוקה מחברתה ד"א ותנן בסיפא דמקדש ט"ז אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות ומפרש בירוש' והוא שתהא האמצעי עגולה ירק כלומר שסביב הגפן האמצעי נטוע הירק בעגול ונמצא שכשמקדש ט"ז אמות לכל רוח ובעגול שהעגול ההוא המקודש יהיה מחזיק ל"ב אמה על ל"ב אמה. ובמרחק כזה נטועים גפנים ט' שורות על ט' שורות וביניהם ח' מרחקים שכל אחד ד' אמות. אבל מפני שהקדוש בעגול ולא במרובע על כן כל ד' שורות החצונות לא יהיו בתוך הקדוש וישארו א"כ בתוך העיגול רק ז' שורות על ז' שורות שבין כולם מ"ט גפנים ולפי שריבוע שורות הגפנים באלו ז' שורות על ז' שורות שביניהם ו' מרחקים לד' אמות עולים כ"ד על כ"ד ואלכסונו עודף תרי חומשי לאמה דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה יהיה האלכסון מזה המרובע ל"ג אמות ושלשה חומשים נמצא שכל גפני הזויות הארבעה הם חוץ לעיגול של ל"ב על ל"ב וישארו מקודשים מ"ה גפנים:

אימתי בזמן שהיו נטועות על ד' ד' או על ה' ה'. כמו שפירשתי שסתם כרם נטוע על ארבע ארבע ויכנסו בתוך העיגול של ל"ב על ל"ב מ"ה גפנים לא פחות ולא יותר. אבל כשהם נטועים על ה' ה' שנמצא מטע ז' שורות על ז' שורו' וביניהן ו' מרחקים של ה' ה' אמות מחזיק בשטח שלשים אמה על שלשים אמה. ונמצא שבתוך עיגול של ל"ב על ל"ב שמרכזו הגפן האמצעי לא יפלו מכל המ"ט גפנים בתוך העיגול כי אם ל"ז גפנים. אפ"ה הואיל ומטע הכרמים סתמן נטועין על ד' ד' ולמראית העין לא ישפטו בין מטע על ד' ד' למטע על ה' ה' הלכך גזרו חכמים ואמרו שבין הנטוע על ד' ד' או על ה' ה' לעולם יקדשו מ"ה גפנים שאם יראו בכרם הנטוע על ה' ה' שלא יאסרו כי אם ל"ז גפנים יאמרו הרואים שאינו נאסר בכרם סתם כי אם ל"ז גפנים כי ההבדל שבין על ד' ד' לבין על ה' ה' לא ניכר ונודע לכל לפיכך אמרו שאף בנטוע על ה' ה' יקדש מ"ה. כך נראה בעיני:

היו נטועות על שש שש כו'. דכולי האי ליכא למגזר אטו על ד' ד' שזה ההבדל ניכר ונודע לכל וליכא למטעי. לפיכך העמידו על הדין דמקדש ט"ז אמה לכל רוח וכל גפנים הנמצאים בתוך העיגול הם מקודשים ולא יותר:

או על שבע שבע. וכשהן נטועות על ח' ח' אינו מקדש כלל ולא מיבעיא לר' מאיר ור' שמעון דס"פ דלעיל דסברי דמותר להביא זרע לשם אלא אפילו לתנא קמא דאוסר מכל מקום אינו מקדש:

הרי זה מקדש ט"ז אמה לכל רוח. כדאשכחן בקרחת הכרם ריש פ' דלעיל דכל פחות מט"ז מתבטל לגבי כרם ולפיכך כשזורע הירק באמצע כרם מקדש סביבו כל שיעור המתבטל עם הכרם ונחשב כמוהו:

מה שכתב כשיהיה הכרם נטוע על ד' ד' והפרשנו מזה הכרם מרובע וכו' יהיה מרובע ט' שורות וכו'. זה מבואר מאד שבין כל הט' שורות הם ח' מרחקים. וכל מרחק ד' אמות. ונמצאו ח' פעמים ד' שהם ל"ב. ואתה מוצא שגפן האמצעי שבשורה האמצעית הוא על הנקודה האמצעית של המרובע עצמו ושם הוא נטיעת הירק והיינו דקאמר בירושלמי רבי יוסי בר חנינא והוא שזרע כנגד האמצעית. ומעתה כשתעגל עגולה בתוך זה המרובע ותהיה המרכז זאת הנקודה שאמרנו שממנו לכל צד עד הצלע שורה החיצונה הם ט"ז אמה. העמד רגל המחוגה על זאת הנקודה וסבבה בעיגול יקיף העגול כל שבע שורות הפנימיות מלבד ארבע גפנים שבארבע זויות השורות השבעה. ויהיו א"כ בתוך היקף העיגול מ"ה גפנים כי ז' שירות שבכל שורה ז' גפנים עולים מ"ט. וכבר יצאו הארבע שבזויות חוץ להיקף העיגול כאשר תראה בצורה. וכן מבואר מה שאמר בנטוע על חמש חמש. ומה שאמר בנטוע על שש שש שיהיו מנין הגפנים שבתוך העגולה כ"ד גפן. זה גם כן מבואר שכשאתה מוצא כרם הנטוע בשש על שש ותפריש ממנו מרובע מטע ו' שורות על ו' שורות שיש בכל שורה שש גפנים ובין כל גפן וגפן ו' אמות. והרי המרחקים שבכל שורה הם ה'. הרי השטח כולו ל' אמות [על ל' אמות] ונמצא שכשאתה מעמיד רגל המחוגה באמצע המרובע הזה ותחוג במחוגה לעשות עגולה רחבה ל"ב אמות עד שיהיה חצי אלכסונה ט"ז אמה מבואר הדבר שיצא אמה מזה ואמה מזה לארבע רוחות המרובע ושכל ארבע גפני הזויות עם שני גפנים שיש לכל גפן שבזוית סמוך לו אל העבר מזה ואל העבר מזה נשארו חוץ מן העגולה וכשאתה מונה שש שורות של שש שש גפנים העולים ל"ו גפנים ותחסר מהם ג' גפנים בכל זויות שהן חוץ לעגולה לא תמצא בתוכה יותר מכ"ד גפן. וכן אם יהיו נטועים על ז' ז' שיהיה מנין הגפנים הנמצאים בתוך העגולה כ"א אילנות. זה ג"כ מבואר שכשיש כאן כרם הנטוע בשבעה על שבעה ונפריש ממנו מרובע חמש שורות על חמש שורות ובכל שורה חמש גפנים ובין כל גפן וגפן ז' אמות והמרחקים שבכל שורה הם ד' עולים כ"ח שנמצא מדת השטח כולו כ"ח על כ"ח. וכשנעמיד רגל המחוגה באמצע השטח והוא בגפן האמצעי מהשורה האמצעית ונחוג לעשות עגולה רחבה ל"ב אמות עד שיהיה חצי אלכסונה ט"ז אמה. מבואר הדבר שהוא יוצא שתים אמות לכל אחת מארבע רוחות הרבוע ושגפני הזויות אינם בתוך העגולה. והרי כל אלו חמש שורות שברבוע הם כ"ה גפנים וכשתחסר ד' גפני הזויות נשארו רק כ"א שהם בתוך העגולה:

והנה יצאתי להשכילך בינה ולהבינך במראה עד שתראה גם בעין שכלך. לא בלבד במוחש כאשר עיניך הרואות מתוך הציורים וחשבונם ועשיית העגולות במחוגת החוג. אבל רצוני לחשוב חשבונות ולהוכיח במופת על כל ציור וציור כי אי אפשר שיפלו יותר אילנות בכל העגולה מן העגולות כי אם כפי מספר מפקד האמור בכל אחת ואחת:

ואקדים שתי הקדמות אשר כבר ידעת אותם מתוך מה שכתבתי בפירושי לפירושו של הרמב"ם במשנת ערוגה דריש פ"ג והן אלו. האחת שמכל שטח מרובע שוה הצלעות שנוציא הימנו גדרו נדע מזה מדת אורך כל צלע מצלעיו כאשר ידענו שם משטח ג' ורביע שגדרו אחד וארבעה חומשין והוא אורך כל צלע מצלעי שטח ג' ורביע. והשנית שכל משולש נצב הזויות יהיה המרובע שנעשה על המיתר כמדת שני המרובעים אשר נעשה בשתי צלעי מקיפי הזוית כאשר הראיתיך גם שמה מקום הלמוד ההוא:

ונביט אל הצורה הראשונה*? והיא שנעשה מט' ט' שורות ונטוע על ד' ד' ונוציא מן המרכז שהוא נקודת א' קו ישר עד נקודת ו' אשר שם הוא הגפן שבזויות ונעשה מזה משולש אה"ו שזויות אה"ו ממנו נצבת שכן קו א"ה וקו ה"ו קוים ישרים שנפלו זה על זה ביושר ונרבע שני קוי א"ה ה"ו שכל קו מהם ג' מרחקים שהן י"ב אמה. נרבע י"ב פעמים י"ב עולים קמ"ד. אמור ב' פעם ב. ד'. ב' פעם עשרה. ך'. אמור י' פעם ב'. ך'. י' פעם י'. ק'. צרפם ד' וך' וך' וק'. עולים קמ"ד. נחבר מספר רבוע שני הקוים והם רפ"ח. נוציא שורש המרובע והוא י"ז בקירוב. שכשתרבע י"ז עולה רפ"ט. אמור ז' פעם ז'. מ"ט. ז' פעם י'. ע'. אמור י' פעם ז'. ע'. י' פעם י'. ק'. צרפם מ"ט. ע'. ע'. ק'. עולים רפ"ט. הנה קו א"ו שהוא מיתר זוית הנצבת הוא גדר מרובע רפ"ט שהוא י"ז. הרי שאין ההיקף מגיע אל הגפן הזה שבזוית אחרי שכל קוי יוצאי מרכז העגולה אל המקיף לא יהיו כי אם חצי אלכסון העגולה שהוא ט"ז. אבל הגפנים סמוכי הזויות יהיו בתוך העגולה וזה מבואר היטב כי נוציא קו ישר מנקודת א' לנקודת ג' ששם גפן הסמוך אצל שבזויות ונעשה משולש אב"ג שזיות אב"ג ממנו נצבת ומרובע קו ב"ג שהוא קו לג' מרחקים עולה קמ"ד. וקו א"ב שהוא קו לשני מרחקים יהיה רבועו ס"ד. שכן ח' פעם ח' ס"ד ומספר כל שני הרבועים קמ"ד ס"ד הוא ר"ח. נוציא שרשו והוא י"ד וחצי בקירוב. שכן י"ד וחצי פעם י"ד וחצי. ר"י ורביע. אמור [*כדרך רבוע מספר שאין בו חלקים. ודרך אחר עי' משנה ב' פ"ה דעירובין] חצי פעם חצי. רביע. חצי פעם ד'. ב'. חצי פעם י'. ה'. אמור ד' פעם חצי. ב'. ד' פעם ד'. ט"ז. ד' פעם י'. מ'. אמור י' פעם חצי. ה'. י' פעם ד'. מ'. י' פעם י'. ק'. צרפם רביע ב' ה' ב' ט"ז מ' ה' מ' ק'. הם ר"י ורביע הנה קו א"ג שהוא מיתר זוית הנצבת הוא גדר מרובע ר"ח שהוא י"ד וחצי. וכל קוי יוצאי מרכז העגולה אל המקיף הם ט"ז. ויעברו אמה וחצי חוץ מהגפן הזה. עוד נוציא קו ישר מנקודת א' לנקודת ד' ששם גפן הסמוך אצל שבזוית מזה ונעשה משולש אה"ד שזוית אה"ד ממנו נצבת. וקו א"ה ממשולש אה"ד דומה לקו ב"ג ממשולש אב"ג. ששניהם קוים כל אחד לג' מרחקים. וקו ה"ד ממשולש אה"ד דומה לקו א"ב ממשולש אב"ג ונמצא שתושבת א"ד ממשולש אה"ד שוה לתושבת א"ג ממשולש אב"ג כיון ששני קוי מקיפי זוית אה"ד דומים לשני קוי מקיפי זוית אב"ג הנה תושבת א"ד גם הוא גדר מרובע ר"ח שהוא י"ד וחצי. והגענו למה שבקשנו שאין עגולה ל"ב על ל"ב בתוך מרובע ל"ב על ל"ב מגיע לגפן שבזוית אבל מגיע לכל גפן הסמוכה לו. והקש אל השאר:

ונביט אל הצורה השלישית*? והיא שנעשה מן ט' שורות על ט' שורות ונטוע על ה' ה'. ונוציא קו א"ו ונעשה משולש אה"ו שזוית אה"ו ממנה נצבת ונרבע קו א"ה שהוא קו לשלש מרחקים וכל מרחק ה' יהיו ט"ו פעם ט"ו עולה רכ"ה. אמור ה' פעם ה'. כ"ה. ה' פעם י'. נ'. אמור י' פעם ה'. נ'. י' פעם י'. ק'. צרפם כ"ה. נ'. נ'. ק'. עולים רכ"ה וקו ה"ו דומה לקו א"ה נחבר שני הרבועים ב' פעם רכ"ה הם ת"ן. נוציא שרש המרובע יעלה על כל פנים כ"א שכשתרבע כ"א פעם כ"א עולה תמ"א. אמור א' פעם א' א'. א' פעם ך' ך'. אמור ך' פעם א' ך'. ך' פעם ך' ת'. צרפם א' ך' ך' ת' עולים תמ"א. הנה קו א"ו שהוא מיתר זוית אה"ו הנצבת הוא גדר למרובע ת"ן והוא כ"א ויותר. וכל קוי יוצאי מרכז ומגיעים אל המקיף אינם כי אם ך' אמות. ונוציא קו א"ג ונעשה משולש אב"ג וקו ב"ג רבועו עולה רכ"ה שהוא קו לג' מרחקים. קו א"ב שהוא קו לב' מרחקים שכל מרחק ה' אמה. רבועו י' פעם י' ק'. נחבר שני הרבועים רכ"ה ק'. יהיו שכ"ה. ושורש מרובע שכ"ה י"ח בקירוב שכשתרבע י"ח פעם י"ח עולה שכ"ד. אמור ח' פעם ח' ס"ד. ח' פעם י'. פ'. אמור י' פעם ח'. פ'. י' פעם י'. ק'. צרפם ס"ד פ' פ' ק' עולים שכ"ד. הנה קו א"ג שהוא מיתר זוית אב"ג הנצבת הוא גדר למרובע שכ"ה והוא י"ח בקירוב. ואנחנו הרחבנו העגול. עד עשרים אמה. ונוציא קו א"ד ונעשה משולש אה"ד. וקו א"ה ממשולש אה"ד דומה לקו ב"ג ממשולש אב"ג. וקו ה"ד ממשולש אה"ד דומה לקו א"ב ממשולש אב"ג ונמצא שתושבת א"ד ממשולש אה"ד שוה לתושבת א"ג ממשולש אב"ג כיון ששני קוי א"ה ה"ד שוים לשני קוי א"ב ב"ג. הרי תושבת א"ד גם הוא גדר מרובע שכ"ה שהוא שמנה עשר בקירוב. והגענו למה שבקשנו שאין עגולה מ' על מ' במרובע מ' על מ' מגיע לגפן שבזויות אבל מגיע לכל גפן הסמוכה לו. והקש אל השאר:

ונביט אל הצורה הרביעית*? והוא שנעשה משש שש שורות ונטוע על שש שש שנעשה זוית נצבת בנקודת ב' ונוציא קו ישר מנקודת א' שהוא המרכז אל נקודת ב'. עוד נוציא קו ישר מנקודת א' אל נקודת ג' שהיא גפן הסמוכה אל הגפן שבזוית ונעשה משולש אב"ג שזוית אב"ג ממנו נצבת וקו א"ב שהוא קו למרחק א' וחצי שהן ט' אמות. נרבעהו ט' פעם ט' פ"א. וקו ב"ג הוא קו לשני מרחקים וחצי הם ט"ו. נרבע ט"ו פעם ט"ו. הם רכ"ה כאשר ידענו כבר. נחבר שני הרבועים פ"א רכ"ה. ויהיו ש"ו. נוציא שרשו והוא י"ז וחצי בקירוב דק שכשתרבע י"ז וחצי פעם י"ז וחצי עולה ש"ו ורביע. אמור חצי פעם חצי. רביע. חצי פעם ז'. ג' וחצי. חצי פעם י' ה'. אמור ז' פעם חצי. ג' וחצי. ז' פעם ז'. מ"ט. ז' פעם י' ע'. אמור י' פעם חצי ה'. י' פעם ז' ע'. י' פעם י'. ק'. צרפם רביע. ג' וחצי. ה'. ג' וחצי. מ"ט. ע' ה' ע' ק' עולים ש"ו ורביע. הנה קו א"ג שהוא מיתר זוית אב"ג הנצבת הוא גדר מרובע ש"ו שהוא י"ז וחצי. וכל קוי יוצאי מרכז העגולה שהיא ל"ב על ל"ב ומגיעים אל המקיף הם ט"ז אמה בלבד ואם ידענו שזה הגפן אינו מקודש כמו כן ידענו שהגפן שאל העבר מזה מן גפן הזוית כמו כן אינו מתקדש. כי כערך זה כן ערך זה ויחס אחד לשניהם. וכבר כפלנו הדבור בזה למעלה. ומפני זה עצמו יהיה אך למותר לברר שהגפן שבזוית עצמה אינה מתקדשת. כי התבאר פעמים רבות שקו אלכסון מן המרכז אל הזוית עודף על קו אלכסון מן המרכז אל הגפנים שבצדי גפן הזוית מזה ומזה. אבל הגפן הסמוך לזה הגפן שבנקודת ג' והוא הגפן שבנקודת ה' היא בהכרח בתוך העגולה ומתקדשת. נעשה זוית נצבת בנקודת ו' ונוציא קו ישר מנקודת א' אל נקודת ו'. ועוד נוציא קו ישר מנקודת א' אל נקודת ה' ונעשה משולש או"ה שזוית או"ה ממנה נצבת. ונרבע קו א"ו וקו ו' ה'. הנה קו א"ו שהוא קו לחצי מרחק הוא ג' פעם ג' עולה ט'. וקו ו' ה' הוא קו לשני מרחקים וחצי שהוא ט"ו פעם ט"ו שהן רכ"ה נחבר שני הרבועים ט' רכ"ה. עולים רל"ד. נוציא שרש מרובע רל"ד ויהיה ט"ו וחצי בקירוב שכשתרבע ט"ו וחצי פעם. ט"ו וחצי. עולה ר"מ ורביע. אמור חצי פעם חצי. רביע. חצי פעם ה'. ב' וחצי. חצי פעם י'. ה'. אמור ה' פעם חצי. ב' וחצי. ה' פעם ה' כ"ה. ה' פעם י'. נ'. אמור י' פעם חצי. ה'. י' פעם ה'. נ'. י' פעם י'. ק'. צרפם רביע. ב' וחצי. ה'. ב' וחצי. כ"ה. נ' ה' נ' ק'. עולים ר"מ ורביע. הנה קו א"ה שהוא מיתר לזוית או"ה הנצבת הוא גדר מרובע רל"ד שהוא ט"ו וחצי בקירוב. וכל קוי יוצאי מרכז העגולה אל המקיף ט"ז אמה. נמצא שמרחב העגולה עוד חצי אמה חוצה לגפן זה. וממנו תקיש אל השאר.

ונביט אל הצורה החמישית*? והיא שנעשה מה' שורות על ה' שורות ונטוע על ז' ז'. ונוציא קו ישר מנקודת א' שהוא המרכז אל נקודת ג' שהוא גפן שבזוית ונעשה מזה משולש או"ג שזוית או"ג ממנה נצבת וקו א"ו שהוא קו לב' מרחקים שהם י"ד אמות. נרבעהו י"ד פעם י"ד עולה קצ"ו. אמור ד' פעם ד'. ט"ז. ד' פעם י'. מ'. אמור י' פעם ד'. מ'. י' פעם י'. ק'. צרפם ט"ז. מ'. מ'. ק'. עולים קצ"ו. וכן רבוע קו ו"ג שהוא ג"כ קו לשני מרחקים נחבר שני הרבועים. קצ"ו קצ"ו עולים שצ"ב. נוציא שורש המרובע ויהיה ך' בקירוב. כי ך' פעם ך. ת'. הנה קו א"ג שהוא מיתר זוית או"ג הנצבת הוח גדר מרובע *) קצ"ו שהוא ך' וכל קוי יוצאי מרכז העגולה אל המקיף רק ט"ז. אבל כל גפן שסמוך אל זה שבזוית יפול בתוך העגולה ומתקדש. וזה מבואר כי נוציא קו מנקודה א' אל נקודה ד' ונעשה משולש אב"ד שזוית אב"ד ממנה נצבת. וקו ב"ד שהוא קו לשני מרחקים רבועו קצ"ו. וקו א"ב שהוא קו למרחק א'. נרבעהו ז' פעם ז' מ"ט. נחבר שני הרבועים קצ"ו מ"ט. יהיה רמ"ה. נוציא שורש מרובע רמ"ה והוא ט"ו **) וחצי בקירוב. שכבר נזכר למעלה כי ט"ו וחצי שורש לרבוע ר"מ ורביע. הנה קו א"ד שהוא מיתר לזוית אב"ד הנצבת הוא גדר מרובע רמ"ה. והוא ט"ו וחצי וכל קוי יוצאי המרכז אל המקיף הם ט"ז. אבל ט"ז הוא גדר למרובע רנ"ו. אמור ו' פעם ו'. ל"ו. ו' פעם י'. ס'. אמור י' פעם ו'. ס'. י' פעם י'. ק'. צרפם ל"ו ס' ס'. ק'. עולים רנ"ו וכמו כן נוציא קו ישר מנקודת א' לנקודת ה' נעשה משולש או"ה וזוית או"ה ממנה נצבת וקו א"ו דומה לקו ב"ד שגם הוא קו לב' מרחקים וקו ו"ה דומה לקו א"ב שגם הוא קו למרחק אחד ויהיו שני רבועי קוי א"ו ו"ה כמו שני רבועי שני קוי א"ב ב"ד א"כ גם קו א"ה שוה לקו א"ד וכבר נכפלו הדברים פעמים. ויהיה הגפן הסמוך אצל גפן שבזוית גם אל העבר מזה בתוך העגולה ומקודש:

ומעתה כבר יצאנו ידי חובת באור חמש הצורות בדרך המופת. כי מה שאמר בצורה השניה והוא נטוע על ה' ה' ויהיו ז' שורות על ז' שורות וביניהם ו' מרחקים כל מרחק ה' והכל שלשים מבואר הוא מתוך מה שבארנו בצורה השלישית שקו אלכסון היוצא מן המרכז ששם נטיעת הירק כשנגיעהו אל הגפן שסמוך אצל הזוית יהיה י"ח ונמצא שהעגולה שקו אלכסונה מן המרכז אל המקיף רק ט"ז אינה מגעת אל הגפן ולפיכך אינה מתקדשת. מצורף למה שחוש ראות הצורה תעיד שא"א שיפלו מ"ה גפנים בתוך העגולה של ל"ב על ל"ב:

ולמה לא עשה לו הר"ש צורה מוחשת לראות ולהבין בה כאשר לא האמין לדברי חכמי המדות ואמר וז"ל וכן כשיש נמי ה' אמות בין גפן לגפן אוסר כמו כן מ"ה גפנים שהרי אורך השורה לו' אוירים ל' אמה וכשתסיר שבזוית אין אחת מהן רחוקה מן האמצעית יותר מט"ז אמה שהרי לכל זוית וזוית ה' על ה' ותמצא שאין מגפן הזרוע עד גפן הרחוקה אלא כשיעור חצי אלכסון של שלשים על עשרים. וקל הדבר לעשות ציור ולהבין ואלכסון של שלשים על עשרים אינו מעדיף על הרבוע אפילו כעודף האלכסון של ך' על ך' [ויושר י' על י'] תדע דאם תקשור חוט שבקרן זוית ותוליכנו באלכסון לסוף עשרים ואח"כ ביושר עד למטה עשר אמות נמצא אורך החוט ל"ח אמות שהעדיף ח' אמות משום אלכסון של ך' על ך' ואם באת למותחן באלכסון מקרן לקרן דבר הנראה לעינים שמתקצר הרבה וכו' ואין אדם יכול לעשות כלל וקצבה לאלכסון של ריבוע שאורך יותר על רחבו ומתוך משנתינו יש לדקדק דאלכסון של ל' על ך' אינו מעדיף כי אם ב' אמות דהוה ליה ט"ז לאמצעית. ובני אדם חכמי המדות אמרו דכל מרובע ב' קוים כמרובע האלכסון שמודדין מדת רחבו ועושין מרובע כמדתו ומודדין מדת ארכו ועושין רבוע כמדתו ומודדין מדת אלכסון ועושין רבוע כמדתו יעלה אלכסונו כשיעור אותן ב' רבועים אחד שעשו למדת ארכו ואחד שעשו למדת רחבו. תדע עשה לך רבוע של ק' על ק' וכו'. ואע"פ שהוכחתי הדבר לרבוע שארכו כרחבו אין לנו הוכחה לרבוע שארכו יותר על רחבו ועל כרחין ליתא להאי כללא דהא אלכסון של ל' על כ' אין עולה כי אם ל"ב כדמוכח מתניתין כדפרישית ואם תעשה ריבוע של ל"ב על ל"ב חסר טובא שאינו עולה ב' רבועין אחד של ל' על ל' ואחד של ך' על ך' עכ"ל. ותימה האם לא היה לו מחוגה לחוגג עגולה ל"ב על ל"ב ולסמן בה שורות גפנים נטועים על ה' ה' ועין בעין היה רואה שאי אפשר שיפלו מ"ה גפנים בעגולה הזאת. ואם הוקשה לו משנתינו לא מפני כן יכחיש מה שנראה לעינים ואפי' דברי חכמי המדות לא הוה ליה להכחיש כי כל דבריהם בנוים על מופתים חזקים אשר א"א לסותרם בשום פנים [שאין מופתיהם כמופתי הפילוסופים הטבעיים] הלא תראה בעלי התוספות פ"ק דעירובין דף יד ע"א כתבו על הא דאיתא התם דכל שיש בהקיפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח. כתבו וקשיא דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות ע"כ. ומאי קשיא מחכמי המדות לחכמי הש"ס והיה להם לדחות דברי חכמי המדות מפני דברי חכמי הש"ס כמו שעשה הר"ש שאמר ליתא להאי כללא. אבל הם ראו שדברי חכמי המדות אמתיים שא"א לדחותם בשום פנים והנה זהו כמו בשארמקומות שהקשו התוס' ותמהו בדברים מן הדברים והניחו בקושיא או בתימה ולא מפני כן נזוז מדברי הש"ס אבל נתלה זה בחסרון ידיעתנו מלתרץ. וכמו כן במשנתינו הוה ליה לר"ש להקשות אבל לא לדחות ולקבל מה שהחוש מכחישו וכל רואיו יאמרו אינו. אבל אין ספק שלא עשה לו צורה מוחשת לראות בה. שאילו היה רואה אין ספק שהיה חוזר מדבריו כי לא היה מכחיש גם החוש. כי לא אאמין שהיה החכם ז"ל משתבש בטעות המדברים מענין חטא החוש. אבל חכמי המשנה ז"ל כבר נשמרו מן הטעות הזה ודקדקו במשנתם לעשות שתי חלוקות ואילו היה במטע על ה' ה' כמו כן מ"ה גפנים בתוך ט"ז עגולות הוי ליה למסתם ולתנויי דמקדש ט"ז אמה עגולות כשנטוע ד' על ד' עד ז' על ז' אבל במה שאמרו דין הקדוש ברישא למנין הגפנים ובסיפא במדות האמות הורו באצבע שאין עניני שניהם שוין במדה ובמנין שאילו היו אומרין ט"ז אמה לא היו בנטוע על ה' ה' מ"ה גפנים כמבואר במופת והוא בלמוד מ"ג מאמר א' לאקלידוס שהזכרתי בפירושי לפירוש הרמב"ם לערוגה. קום משכהו כי הוא זה אשר יאמרו שמיתר משולש נצב הזויות עולה רבועו כמספר שני רבועי קוי מקיפי זוית הנצבת. והוא בעצמו אלכסון מרובע ארוך ר"ל שארכו יותר מרחבו. כי כן כל מרובע ארוך כשתעשה בו אלכסון נמצאת בו שני משולשים נצבי הזוית. והם שוי הצלעות כל אחד לדומה לו. ומפני כן הלמוד ההוא בעצמו מלמדנו על האלכסון מרובע שארכו יותר מרחבו שיהיה רבוע כמספר שני קוי אורך ורוחב כאשר אמר הר"ש בשם חכמי המדות. והנה כאשר נרבע האורך שהוא ל'. יהיה ל' פעם ל'. ט' מאות. ונרבע הרוחב שהוא ך'. יהיה ך' פעם ך'. ת'. נחבר שני הרבועים ויהיו אלף ש' ונוציא שורש מרובע אלף ש'. ויהיו ל"ו בקירוב. שכשתרבע ל"ו פעמים ל"ו יעלה אלף רצ"ו. אמור ו' פעם ו'. ל"ו. ו' פעם ל'. ק"פ. ל' פעם ו'. ק"פ. ל' פעם ל'. תת"ק. צרפם ל"ו ק"פ ק"פ תת"ק. עולים אלף רצ"ו. והוא הדבר אשר אמרנו בצורה השלישית שקו היוצא מן המרכז כשנגיעהו אל הגפן שסמוך אל הזוית והוא הגפן בעצמו שבזוית מרובע ארוך ל' על ך' ואמרנו שהוא אמנם קו ארוך י"ח והנה הוא בעצמו חצי אלכסון מרובע ארוך הזה שכן הוא יוצא מן המרכז. אבל העגולה שבתוך המרובע היא ל"ב על ל"ב וכל קוי אלכסוניה והם העוברים על המרכז אין מחציתם כי אם ט"ז. ולפיכך א"א שתהיה עגולה מגעת עד אותו הגפן שהוא י"ח מן המרכז. ולפי שזה אמת שקו אלכסון מרובע ארוך ל' על ך' הוא ל"ו מפני כן מתקצר החוט שזכר הר"ש בדבריו ואינו מגיע לל"ח אמות כי איננו רק ל"ו. אבל עד ל"ו הוא מעדיף. ולא כאשר סובר הר"ש כי איננו רק ל"ב מטעם משנתינו. דליתא כלל וכלל. ואדרבה משנתינו מוכחת בידים מוכיחות שנשמור עצמנו מהשבוש והטעות הזה ולפיכך לא כללה לכל הנטועים בבא אחת ולמיתני אכולהו דמקדשים ט"ז אמה וכמו שכתבנו:

אשובה אראה אעבור בדברי הרמב"ם האם יתכנו גם דבריו אם לא. ואולם עין בעין נראה מה שלא יעלם מעין כל משכיל מן הקושי והדוחק הגדול שנצטרך לסבול ע"פ פירושו. שבכל הנטיעות בעל ד' ד' ועל ה' ה' ועל ז' ז' הירק הוא נטוע בסמוך וסביב לגפן אחד מן הגפנים ובעל ו' ו' נצטרך לומר שהירק הנטוע הוא באמצע הרוחק שבין שתי הגפנים ומה נשתנה נטיעת ירק זו מכל הנטיעות. ועוד שאין נראה כן מן הירושלמי דאיתא עלה דמתניתין רבי יוסי בר חנינא אמר והוא שזרע כנגד האמצעית. משמע שהתנה תנאי זה שתהא הזריעה כנגד גפן האמצעית. אבל מה שהכריחו להרמב"ם לפרש כן הוא לפי שאם נאמר בנטוע על ו' ו' שנטיעת ירק הוא ג"כ סביב לגפן אחד מן הגפנים ונפריש מן הכרם מרובע שיהיה ז' שורות על ז' שורות ותהיה הצורה כולה ל"ו על ל"ו שכן ששה מרחקים שבין ז' שורות וכל מרחק ו' עולים ל"ו. ונעמיד רגל המחוגה על הגפן האמצעי שבשורה האמצעית ששם הוא נטיעת הירק ונחוג עגולה ל"ב על ל"ב. ונמצא קו העגולה אינה מגעת לכל שורה החצונה אבל נכנסת במרחק שיש בין הב' שורות ויהיה מרחק קו העגולה מכל שורה מהשורות היוצאות מן העגול שתי אמות ולפי היסוד מוסד שהניח כיון שאין בינה לשורה שחוצה לה שיעור עבודת הכרם שהוא ד' אמות נצטרך לראות כאילו העגולה מלאה ירק ושנרחיבה עוד ד' אמות כמו שאמר בנטועות על ה' ה' ויקדש כמו כן ארבעים אמה כמו במטע על ה' ה' אבל לא יפול בעגולות ארבעים על ארבעים כי אם ל"ז גפנים כמו שתראה בצורה זו *? והיא נטועה ז' שורות על ז' שורות ובין כל גפן וגפן ו' אמות והעגולה הפנימית היא ל"ב על ל"ב והעגולה החיצונה הרחבה היא מ' על מ' ותראה כי כל גפן הזוית עם שנים הסמוכים לו אל העבר מזה ואל העבר מזה לא יפלו בעגולה ויחסרו א"כ י"ב גפנים מכל הז' על ז' שהם בכללן מ"ט וישארו א"כ ל"ז. אבל שכן הוא נוציא קו א"ג והוא היוצא מהמרכז אל גפן הסמוך לגפן שבזוית הנה נעשה משולש אב"ג וזוית אב"ג ממנו נצבת ואולם קו א"ב ממנו הוא קו לשני מרחקים שהם י"ב אמה. נרבעהו עולה קמ"ד כמו שכבר אמרנו בהביטנו אל הצורה הראשונה. וקו ב"ג שהוא קו לג' מרחקים שהם י"ח. נרבעהו עולה שכ"ד כמו שכבר אמרנו בהביטנו אל הצורה השלישית. ונחבר שני הרבועים קמ"ד שכ"ד ויהיו תס"ח. ונוציא שורש מרובע תס"ח ונמצאהו כ"א וחצי בקירוב. שכשתרבע כ"א וחצי יעלה תס"ב ורביע. אמור חצי פעם חצי. רביע. חצי פעם א'. חצי. חצי פעם ך'. י'. אמור א' פעם חצי. חצי. א' פעם א'. א'. א' פעם ך'. ך'. אמור ך' פעם חצי. י'. ך' פעם א'. ך'. ך' פעם ך'. ת'. צרפם רביע חצי י' חצי א' ך' י' כ' ת'. יעלה תס"ב ורביע. הנה קו א"ג שהוא מיתר לזוית אב"ג הנצבת הוא גדר למרובע תס"ח והוא כ"א ומחצה וכל קוי יוצאי מרכז העגולה ומגיעים אל המקיף הם ך' אמה בלבד. אבל הגפן הסמוך לזה הגפן שבנקודה ג' כבר נפל בתוך העגולה כי תוציא קו א"ה ונעשה משולש אד"ה שזוית אד"ה ממנה נצבת וקו ד"ה הוא קו לג' מרחקים שהם י"ח. נרבעהו ויהיה שכ"ד כאמור. וקו א"ד הוא קו למרחק אחד שהוא ו' אמה. ונרבעהו ו' פעם ו'. ל"ו. נחבר שני הרבועים שכ"ד ל"ו יהיו ש"ם. נוציא שורש המרובע ונמצאהו י"ט בקירוב דק. שכשתרבע י"ט תמצא שס"א. אמור ט' פעם ט'. פ"א. ט' פעם י'. צ'. אמור י' פעם ט'. צ'. י' פעם י'. ק'. צרפם פ"א צ' צ' ק'. עולים שס"א. הנה קו א"ה שהוא מיתר לזוית אד"ה הנצבת הוא גדר מרובע ש"ס והוא י"ט. וכל קוי יוצאי מרכז עגולות מ' ומגיעים אל המקיף הם ך' הנה שזה הגפן שמרחקו מן המרכז רק י"ט כבר נפל לו בתוך העגולה ומתקדש. ומאלו תקיש אל השאר כי כבר נכפלו הדברים פעמים רבות. ואחרי שכן הוא שאם נעמיד נטיעת הירק בנטוע על ו' ו' שיהיה ג"כ סביב גפן אחד מהגפנים נמצא שיתקדש ג"כ ארבעים אמה עגולות אבל לא יהיו בתוך העגולה כי אם ל"ז גפן ובהכי לא איירינן במשנתנו. אלא או ט"ז אמה. ואם יותר שיהיו הגפנים מ"ה. אבל שיהיה הקידוש יותר מט"ז ולא יגיעו הגפנים למספר מ"ה לא איירי תנא דידן. ולפיכך הוצרך הרמב"ם להעמיד בנטוע ו' על ו'. בכגון שהירק הוא נטוע באמצע מרחק שבין ב' גפנים וכמו שראית בצורה הרביעית. והוא מן התימה להעמיד המשנה בשני ענינים דלא ראי זה כראי זה. ועוד למאי נפקא מינה תני הכי וכי אפשר לומר שליפות הלשון לשנות שתי עניני נטיעות ברישא וכן שתי עניני נטיעות בסיפא מפני כן עיקם הענינים ותני כל הנטיעות בכגון שהירק סביבות גפן ובעל ו' ו' שהירק באמצע מרחק שבין גפן לגפן אתמהה לא זו הדרך מדרכי המשנה כלל שאין דרך המשנה דרך שירי והלצה דגמרא גמור זמורתא תהא. ולפי שזה בעצמו לא ישר בעיניו לפיכך בחבורו פ"ו מהלרית כלאים בחר לשון אחרת וכתב הזורע ירק וכו' הרי זה מקדש מן הגפנים שסביבותיו ט"ז אמה לכל רוח וכו' במה דברים אמורים כשיהיה בין שפתי העגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ארבע אמות אבל אם ביניהם ארבע אמות מצומצמות או פחות רואין את העגול כאילו הגיע לשורה הסמוכה לו וכאילו רוחב העגול ארבעים אמה ורואין כל גפן שתפול בתוך עגול זה של ארבעים אמה הרי היא מתקדשת עכ"ל. ובכלל דברים הללו בין שיהיה הנטוע על ה' ה' או על ו' ו' אם שפתי העגול מגיע בד' אמות מצומצמות וכ"ש פחות מזה לשורה הסמוכה לו שמרחיבין העגול עד שיהא מ' אמה ותהיה זריעת הירק על איזה דרך שיהיה לעולם מקדש או ט"ז אמה או כ' אמה. אבל נשאלהו שאם זו היא דעת המשנה האם יבצר מן התנא לשנות בלשון ההוא שהוא שונה בחבורו. ולא הוה ליה לחלק לשתי בבות. ובבבא אחת מהן והיא הסיפא יהיו הנטועות על שני דרכים דלא ראי זה כראי זה. וכבר נתמרמר בזה הראב"ד בהשגותיו על ששינה הלשון והמליצה וסבב פני השמועה לפנים אחרים. וגם בזה שחוץ לעגול ל"ב אסור אמר הראב"ד אין לו שורש בש"ס ולא בתוספתא ולא השכל מורה ולמה יאסר כלל חוץ לעגול ל"ב עכ"ד. ועוד אני אומר לדבריו דכיון דעיקר דין קידוש ירק בכרם הוא שמקדש ט"ז אמות ואילו מה שמקדש בנטוע על ה' ה' עד מ' אמה אינו אלא תוספת. וכן נמי מספר מנין מ"ה גפנים שבה' ה' אינם מטעם הקידוש אלא שכן יקרה מקרה הכרם שבט"ז אמה או ך' אמה יפלו מ"ה גפנים. קשיא למאי נפקא מינה מחבר התנא ד' ד' וה' ה' להדדי. והרי אלו מ"ה גפנים שבד' ד' אינם עיקר וטעם לענין הקידוש. וה"ל למיתני ד' ד' גבי ו' ו' וז' ז' דגבייהו תני עיקר דין הקידוש שהוא בט"ז. ולמיתני דין ה' ה' בפני עצמו והכי הוה ליה למימר הנוטע ירק בכרם או מקיים בזמן שהן נטועות על ד' ד' או על ו' ו' או על ז' ז' מקדש ט"ז אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות ובזמן שהן נטועות על ה' ה' מקדש מ"ה גפנים ואע"ג דבד' ד' איכא נמי מ"ה גפנים המתקדשים אפילו הכי כיון דלא נפקא מינה מידי במה ששנאו גבי ה' ה' טפי טובא איכא למיתני לד' ד' גבי עיקר דין קידוש. ותו איכא למידק בענין זה שהמציא מעצמו לומר שכשמגיע בד' מצומצמות ובפחות שנרחיב העגולה כדי לקדש יותר. הנה יש בו מן הדחוקים מה שלא יהיו מעטים. וזה שנצטרך לומר שזה דוקא כשנכנסה העגולה בתוך מרחק אבל בנטוע על ד' ד' שהעגולה נוגעת בכל שורה תשיעית וגם אין בינה לשורה עשירית כי אם ד' אמות מצומצמות לא נאמר להרחיב העגולה עוד ד' אמות ושיקדש כל מה שיפול בעגולה מ' על מ'. וזה לפי שלא נכנסה במרחק כלל לפיכך אינה מקדשת יותר מט"ז לכל רוח. ואע"פ שגם בכאן אין בין העגולה לשורה העשירית כי אם ארבע אמות מצומצמות ומה טעם יש בכניסת העגולה לתוך המרחק שיקדש עוד ד' אמות לכל רוח ולא כן כשלא נכנסת בתוך מרחק. והרי הכניסה ההיא אינה בעצם ולראיית הרואה אלא לפי שפיטת השכל. ואין כאן מראית עין שנאמר שמפני כן אסרו כדרך כל איסור כלאים. ולא עוד אלא שבנטוע על ד' ד' שהעגולה נוגעת ממש בכל גפן שבאמצע כל שורה תשיעית ואינה מקדשת אותה כלל. וזה מפני שאנו אומרים שכן כל מדת חכמים אדם טובל במ' סאה הוא טהור במ' סאה חסר קורטוב אינו טהור. וכשנכנס לתוך מרחק ואינו נוגע כלל ועדיין הוא רחוק ארבע אמות מצומצמות וכל הכניסה אינה למראית העין אלא לשפיטת השכל בלבד אנו מרחיבין העגולה עוד ארבע אמות ומתקדשים יותר. וכן בגפני הזוית או שאצלם בסמוך להם אשר במקצת הצורות אינן מקדשים בתוך עגולת ל"ב על ל"ב ואע"פ שאין בין העגולה לבינם ארבע אמות. הרי אלו דוחקים ולא מעטים. ולפיכך מ"ש בכ"מ בשם החכם הר"ר ישראל בתשובתו להרא"ש על דברי הרמב"ם בפירוש המשנה וז"ל הן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני עכ"ל לא נאבה לו ולא נשמע אליו בזה כלל וכלל:

ונדעה נרדפה לדעת דעת הראב"ד מה היא בפירוש המשנה. ומצאנוהו שאחרי שהתלונן על הרמב"ם בשנותו את טעמו ולשונו מלשון המשנה. ושאין שורש במה שהניח לאסור חוץ לעגול ל"ב על ל"ב. כתב וז"ל אלא שקשה לו איך ישארו מ"ה גפנים בתוך העגול [ר"ל בנטוע על ה' ה'] והלא מרובע יותר על העגול רביע [כדאי' פ"ק דסוכה דף ח] ועל כן הוצרך המאסף הזה להוסיף על שפת העגול ולחוץ ד' אמות מצומצמות לאסור וכל זה מדעתו שלא מהגמרא כלל וכלל. ואולי תירוץ הקושיא זהו שאמרו בגמ' רבי אבין בשם שמואל והוא שתהא האמצעית עגולה ירק כלומר הרבה ירק סביבותיה ואפשר שיהא העגול רוחב שתי אמות מרווחת מכל צדדיה שיגיעו ט"ז אמה לסוף שתי השורות שבצד האמצעית ולא יגיעו לקרנות אבל חוץ לט"ז אמות לא תאסר כלום עכ"ל. ואומר שגם לפי דבריו ופירושו יש להקשות הקושיא בעצמה אותה שהקשיתי לדברי הרמב"ם שהמשנה מתפרשת בשני ענינים דלא ראי זה כראי זה שבכל הנטיעות הנה הירק סביב גפן הוא זרוע מלבד בנטוע על ו' ו' ומה נשתנה וכמו שהקשיתי לשאול. הנה קושיא זו בעצמה ובעינה קשיא לפירוש הראב"ד שכן גם לפי פירושו אתה מוצא שנצטרך להעמיד המשנה בשני ענינים דלא ראי זה כראי זה שבכל הנטיעות אין הירק סביב הגפן כי אם מעט נטיעות גרעין סביב ולא יותר. ובנטועות על ה' ה' נתרבה נטיעת הירק עד ב' אמות לכל רוח. ומה נשתנה נטיעה דעל ה' ה' משאר הנטיעות. אלא שאותה הקושיא שקשה על הרמב"ם היא בנטועות על ו' ו'. ולהראב"ד היא בנטועות על ה' ה' ולא עוד אלא שלדברי הראב"ד נתת דבריך לשיעורין שאם נתרבה הירק יותר מב' אמות לכל רוח שיתקדשו בהכרח יותר גפנים ממ"ה. וכן אם נתמעט מכך שלא יתקדש מ"ה גפנים. וכל זה ממה שאין הדעת סובלת ולא השכל מורה שדברי המשנה יהיו מפורשים בזה האופן כלל. ועוד דקושית הרמב"ם בפירושו לא מתרצה והיא מפני מה הצריכה המשנה לקצוב בדמיון אחד מ"ה גפנים ולקצוב בדמיון השני במדת העגולה והוא מה שאמר ט"ז וכו'. ומה שתלה עצמו באילן גדול והוא הירושלמי שאמר והוא שתהא האמצעית עגולה ירק. אינו נראה כלל שזה יהיה כוונת הירושלמי שא"כ לא קאי אלא אנטועות על ה' ה' אבל ניחא טפי למימר דקאי אכולה מתניתין ואתא למימר טעמא למה הקידוש מתקדש עגולות ולא מרובעות וזהו בכל הבבות וקאמר והוא שתהא האמצעית עגולה ירק. כלומר שהירק יהא בעגול ולא ברבוע. והכסף משנה כתב על פי דרכו של הרמב"ם שבא לומר שרואין העגולה כאילו היא מלאה ירק ע"כ אבל גם זה אינו במשמע הלשון דוהוא שתהא משמע שבא להטיל תנאי בענין:

ואנחנו לא נדע מה נעשה. ואל מי מקדושים נפנה בפירוש משנתינו אחרי שדברי כל המפרשים זכר כולם לחיי העולם הבא אין באחד מהם מה שמספיק שתנוח דעת כל משכיל עליו. כי דברי הר"ש דחויין מעיקרן. ודברי הרמב"ם גם המה לא יתכנו בפירוש המשנה כאשר הוכחנו. וכאשר נראה מדברי חבורו שהוצרך לשנות הלשון והמליצה מפני הקושי אשר הרגיש בעצמו מה שיפול במשנתנו לפי דרכו. וגם דברי הראב"ד אינם מתיישבים כלל ואינם עולים בפי' המשנה ובעל כסף משנה לא הטריח עצמו בענין משנתנו לא מינה ולא מקצתה:

אולם לפי מה שכתבתי אני בפירוש הקצר שהקדמתי בו לפרש המשנה. ונתתי טוב טעם לקידוש מ"ה גפנים בנטוע על ה' ה' שהוא מגזירת החכמים גזירה משום סתם כרם שהן נטועות מן הסתם בעל ד' ד' והרואין כרם שהוא נטוע על ה' ה' ויהיה ירק נטוע באמצעו ולא יקדש מ"ה גפנים רק ל"ז ולא ירגישו במה שהוא אינו נטוע כסתם כרם כי לא יבדל במעט הבדל כזה שבין ד' ד' לה' ה'. אבל יהיו סוברים שהוא סתם כרם ולא יקדישו בכל סתם כרם כי אם במספר גפנים הללו שהיו ל"ז. ולפיכך אמרו בנטוע על ה' ה' שיהא דינו כסתם כרם שהוא נטוע על ד' ד'. אבל בנטוע על ו' ו' שיש כאן הבדל רב שהרי מרחק כל שורה משורה הוא יותר במחצית הרחקת כל שורה משורה בסתם הכרמים ובזה אין לטעות דכולי עלמא ידעי שאין זה כסתם כרם ושמפני הרחקת שורותיו אינו מקדש כל כך וליכא למגזר. וכל הדוחקים שיהיו בין לפירוש הרמב"ם בין לפירוש הראב"ד ליתנהו והיו כלא היו לפי פירוש זה וגם טעם מספיק למה חלקם המשנה בשני דמיונין וקצב בדמיון הראשון מ"ה גפנים ובדמיון השני מדת המקודש ט"ז אמה. וכן ניחא ששונה ד' ד' עם ה' ה' לומר לנו שזהו טעם דמחמירים בה' ה' ומקדשים עד מ"ה גפנים משום גזירה דנטוע על ד' ד' הוא:

וניחא נמי הירושלמי דאמר והוא שזרע כנגד האמצעית. שכן לפי דרכי כל הזרועים בכל הנטועות בין דרישא בין דסיפא צריכין שיהיה סביב הגפן האמצעי שבשורה האמצעית וגם הא דאמר בירושלמי והוא שתהא האמצעי עגולה ירק אתיא כפשטא שבא להתנות דהא דתנן מקדש ט"ז עגולות שהוא בתנאי שתהא הגפן האמצעי ששם הירק זרוע שתהא אותו הירק עגולה. ומתיישב נמי לפי דרכי מה שאמרו עוד בירושלמי וז"ל אימתי בזמן שהן נטועות על ד' ד' או על ה' ה' הדא מסייע לרבי זעירא דרבי זעירא אמר שמנה חוץ ממקום כרתין. וכתב הר"ש פירוש מקום כרתין הוא מקום הגזע של גפן קרחת הכרם ט"ז אמה ונותנין ד' אמות לכרם זה וד' אמות לכרם זה וזורע שמנה אמות ואם היה זורע ד' אמות של עבודה היה מקדש שתי שורות וכן אם היה זורע לצד אחר ועכשיו שזורע בין הגפנים מקדש לכל רוח ט"ז אמה כשיעור כרם שמצטרף ט"ז אמה ומדמקדש מ"ה גפנים בנטועות על חמש דייקינן סייעתא לרבי זעירא דאין מקום הגפנים בכלל דשמא אלכסון של ל' על ך' עולה לל"ב [וזה לפי דרכו] חוץ ממקום גפנים אלמא מקדש ט"ז אמה הוא חוץ ממקום גפנים עכ"ל. וכמה חולשת זה הפי' לומר דאלכסון של ל' על ך' הוא חוץ ממקום כרתין שזה מבואר שהאלכסונים אינם מוסיפים ולא גורעים ברוחק או בקירוב מקום הכרתין אבל צריך שנניח תחלה מקום הכרתין ואחר כך נדע האלכסון ומבואר שמקום הכרתין בהנחתנו הוא שומר היחס בכל הצורות שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין ואי אתה יודע איזה מקום הכרתין באחת אחת מן הבבות. ועוד שנשאל ונאמר ואלכסון אחרים היאך הם. א"ת ג"כ חוץ ממקום כרתין א"כ למה דייק דוקא מזו הבבא. ואם תאמר שהאלכסונים האחרים הם עם מקום כרתין. נשאל ונאמר ולמה בנטוע על ה' ה' מקדש יותר מן האלכסון ולא כן בשאר הנטועות. ועוד דרבי זעירא לא קאי כלל אהא דקרחת הכרם. אלא קאי אמתניתין ח וט דפרק דלעיל בנוטע כרמו על שמנה שמנה ואהתם אתמר בירושלמי. והכי מייתי ראיה מדבנטוע על ה' ה' מחמירין לגזור משום הנטוע על ד' ד'. וטעמא דבעינן היכר טובא שיהא נראה לעינים כמו נטוע על ו' ו' דלא גזרינן תו. והכא נמי הני ח' יהיו מרווחין ולא יהיו מקום הגפנים בכלל השמנה. והיינו דאתמר עלה דרבי זעירא ודכוותה ד' חוץ ממקום כרתין. לומר דד' דעבודת כרם צריך נמי שיהא מרווח ד' אמות וחוץ ממקום כרתין:

ועל ז' ז'. אבל על ח' ח' אינו מקדש והכי איתא בירושלמי אהך בבא הדא מסייע לר' לעזר דר' לעזר אמר מד' אמות ועד ח' אסור ומקדש. משמנה ועד ט"ז אסור ואינו מקדש. ואע"ג דהשתא סתמא כת"ק דר"מ ור"ש דסוף פרק דלעיל והוי מחלוקת ואח"כ סתם לא תקשה אפסק הרמב"ם והר"ב שפסקו התם כר"מ ור"ש. דליתא לכללא במקום דאיפסקא הלכתא בהדיא והתם בירושלמי רב חייא בר אשי בשם רב הלכה כר"מ ור"ש. ועוד אפשר דרב פליג אהך סתמא דגמ' דמוקי מתניתין כת"ק. אלא אתיא כר"מ ור' שמעון ולהכי לא תנן על ח' ח' משום דמותר להביא זרע לשם. והא לא קשיא אמתניתין דלא תנן מה דינו בנטועות בפחות מעל ד' ד'. לפי שאין כרם נטוע בפחות מכן שצריך ד' לחרישה בין השורות. ואף לרבנן דר' שמעון דלעיל דסברי דנטעי אינשי בפחות מד' ד'. היינו דמקרי לפעמים ולעתים רחוקות. אבל ודאי דלא שכיח כלל. ותדע דאי מלתא דשכיחא היאך פליג ר' שמעון במציאות ושכיח. ועוד שאין צריך לשנות כלל לפי שכל שש עשרה אמות מקודשות ואפילו יפלו בעגולה כמה גפנים שלא אמרו מ"ה גפנים להקל אלא להחמיר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כתב ר"ע ז"ל. הנוטע ירק בכרם פי' משנה זו פירשתי למטה בסוף זה הקונט' ע"כ והא לך כל לשון פירושו ז"ל הנוטע ירק כו' א). ל' הח' ה"ר יהוסף ז"ל במשנה זו. אימתי בזמן שהן נטועות על ד' ד' כו'. פי' משנה זו לפי דברי הירו' כך הוא פי' אם יש בכאן כרם של כמה שורות וכל גפן רחוקה מחבירתה ד' אמות או ה'. והנה כשהוא נותן ירק באמצע הכרם סביב גפן א' הוא מקדש סביב אותו [הירק] ט"ז אמה לכל רוח ולא יותר והנה כשהן נטועים על (ה' ה')[ד' ד'] אמות דהיינו שהאויר שבין שורה לחבירתה הוא ד"א וכן בין כל גפן לחבירו הרי אינו יכול לקדש אלא ג' שורות בכל צד והרי הן שלש מכאן וג' מכאן וא' באמצע הרי ז' שורות אבל יותר אינו מקדש כי מגפן האמצעית עד הסמוכה לה יש אויר ד' אמות ומזו לשניה כ"כ ד"א וכן מזו לשלישית הרי יש ביניהן י"ב אמות בלעדי מקום הגפנים שהן חצי אמה או פחות והרי אינו אוסר לו שום שורה אחרת כי היא רחוקה יותר מט"ז אמה. וכן על ה' ה' כשהן נטועים על ה' ה' א"א לקדש אלא שלש שורות לכל צד שהן ז' גפנים על ז' גפנים שהן מ"ט גפנים. והנה אותם הגפנים שהן בקרן זוית ג"כ אינם מתקדשות כי הן רחוקים יותר מט"ז אמות בעבור האלכסון שלהם הרי נשארו שם מ"ה גפנים. ונ"ל שאף על פי שאמרה המשנה שכשהן נטועות על ד' ד' או על ה' ה' שמקדש מ"ה גפנים מ"מ אינו שוה הנוטע על ד' ד' להנוטע על ה' ה'. כי הנוטע על ד' ד' פעמים שהוא מקדש יותר ממ"ה גפנים כגון שנטע ירק סביב הגפן האמצעית ברוחב אמה או שתי אמות או יותר שאז הוא מקדש ט' שורות וכן כשהן נטועות על ה' ה' פעמים שהוא מקדש פחות ממ"ה גפנים כגון כשיש ירק מעט סביב הגפן האמצעית שאז אינו מקדש אלא ל"ז גפנים כי השתי גפנים שהן משני צדי כל קרן זוית הם ג"כ רחוקים מהירק יותר מט"ז אמה כי הם רחוקים מהגפן האמצעית ט"ו בלעדי האלכסון ויש להם אלכסון של עשר על עשר שהוא ד' אמות הרי הם רחוקים י"ט אמה ב) א"כ אינו דוחה הנטוע על ד' לנטוע על ה'. אבל הבנת המשנה כך היא כי הנטוע על ד' א"א שיקדש פחות ממ"ה והנטוע על ה' א"א יותר ג) אלא א"כ הי' נטוע כו'. ע"כ. וע' ברמב"ם רפ"ו כי הפירוש שהביא מהרי"ק ז"ל בשם ה"ר ישראל שהוא בעל יסוד עולם שהשיב להרא"ש ז"ל הוא הפי' שתפס ג"כ ר"ע ז"ל לעיקר. אכן החכם הר"ש שירילי"ו ז"ל הקשה שתי קושיות גם על פי' זה ובסוף דבריו ז"ל כ' וראיתי שהרמב"ם ז"ל פסק דכל גפן שתפול תוך מ' אמה ה"ה מתקדשת וא"כ קשה מאד כשנטועות ד' על ד' אמאי תני מ"ה טובא הוו לכך נראה לי דברים כפשטן {הגהה. כל המכוון של הרב ז"ל בקצור כי לד' על ד' יש שם כרם קטן ועבודת הכרם ד' אמות בתוך שלש שורות דהיינו י"ב אמה גם בה' על ה' אע"פ שאין שם עבודה יש שם כרם גדול בג' שורות דהיינו ט"ו אמות שהוא כל מקום המ"ה גפנים המתקדשות בין כשהם ד' על ד' בין כשהן ה' על ה' ולזה לא נקט תנא ברישא ט"ז אמה לכל רוח כיון שי"ל כרם ועבודתו בג' שורות או כרם בשורות אבל בסיפא דלא מצי למנקט שיעור כרם בג' שורות לא כרם קטן ולא כרם גדול לא עם עבודה ולא בלתי עבודה שאין נכנסות ג' שורות באורך כרם ר"ל בשיעור כרם דהיינו ט"ז אלא בו' על ו' יש יותר ב' אמות ובז' על ז' יש שם אמה א' (נ' דצ"ל ה' אמות) יתירה מכרם ועבודתו להכי נקט לשון ט"ז אמה שהוא שיעור כרם היותר גדול: } דברישא לא תני ט"ז אמה לכל רוח ואינו אוסר אלא י"ב לכל רוח מלבד מקום הכרתין. ובה' על ה' אוסר ט"ו לכל רוח מלבד מקום הכרתין והדר אוסר {הגהה. נ"ל שצ"ל והדר קתני דבשש ושבע אוסר:} שש עשרה. וטעמא דמלתא דנקטינן לעיל דשיעור עבודה של חוץ לכרם ד"א ותו לא דתנן הזורע ד"א שבכרם בש"א קידש שורה א' ובה"א קידש שתי שורות ושיעור כרם פעמים ח' אמות פעמים מושך עד ט"ז ולא ט"ז של אויר אלא עם הגפנים וטפי לא כדתניא {הגהה. בפ"ג דתוספת בכורים:} בתוספתא שתים כנגד שתים מד' אמות ועד ח'. וזנב מד"א ועד ח'. ותניא לעיל בירוש' דשיעור כרם ג' כנגד ג' והא דאמרי' אחת יוצאה זנב הא אמרי' לעיל דהעבודה מודדין בקו ישר ורואין כאילו יש אחרת כנגדה {הגהה. פי' כלומר ולא פליגן ברייתות אהדדי:} וא"כ כשזרע סביב הגפן האמצעית ירק ויש בין גפן לגפן ד' חוץ מהעיקר הנהו ד' שתופש מהן הירק משהו היינו ד' של עבודת הכרם ואסרינן ג' שורות סביבה שהוא שיעור כרם של ג' ג' וכיון דבשיעור י"ב מן הירק {הגהה. פי' ממקום הירק:} יש שיעור עבודה וכרם סביבה אין לאסור עוד. וה"ט דלא אסרי' אלא מ"ה גפנים דיהבי' לי' כרם למזרח וכרם למערב [אולי צ"ל ג"כ וכרם לצפון] וכרם לדרום ובגפן הזוית שנוציא דמו לעגולות. דכי היכי דכי זרע חוץ לכרם תופש העבודה ועוד שיעור כרם לכל מקום שיוכל להגיע הכי נמי הכא. ומש"ה בעינן שתהא האמצעית עגולה ירק שיהו שוות כל הרוחות של הקידוש {הגהה. פי' לי"ב אע"פ שמצד הזוית אין שם בדרך אלכסון כ"א שתי שורות מ"מ הרי יש שם י"ב אמה:} וטעמא דה' על ה' היינו דאכתי חוץ למקום הירק נכנסות ג' שורות דהוו שיעור כרם {הגהה. ר"ל כרם גדול עם מקום הגפנים:} בט"ו אמה ואע"ג דאין הירק תוך עבודה אלא תוך הכרם וממקום נטיעת הירק מתחיל הכרם {הגהה. פי' לפי שהכרם הגדול הוא ט"ז אמה עם מקום הגפנים והכא שהוא ט"ו אמה שהן ג' אוירין של ה' ה' אין כאן עבודת הכרם:} אפ"ה כיון דנכנסות ג' שורות בט"ו אמה {הגהה. פי' כל ג' שורות מתקדשין כדמפרש ואזיל:} ולא מיעט אלא גפן הזוית ותו לא מטעמא דלעי' כל שלש שורות מתקדשין אבל כי נטועות שש על שש אין נכנסות ג' שורות בארך כרם אפי' שנמנה ממקום כרם {הגהה. נראה ירק או שמא ר"ל ממקום שרצינו לומר שהוא כרם מפני שאין כאן עבודה:} דהא הוו י"ח אמות ממקום הירק {הגהה. פי' דבשלשה אוירין של שש שש תן י"ח אמות:} ואין לך כרם בעולם דהיינו ג' כנגד ג' היותר ארוך אלא ארכו י"ו אמה ועבודתו ד"א ואילו הכא מן הגפן שסביבה ירק עד הגפנים ז' (נ' דצ"ל ו') אמות ומשום עבודה ליכא למימר דלא אשכחן עבודה אלא ד"א וטפי לא ומטעם כרם נמי ליכא דטפי משיעורא הוא {הגהה. פי' אם היא שש על שש יש לך יותר ב' אמות משיעור כרם גדול ואם היא ז' על ז' יש לך יתר ה' אמות:} הלכך לא יכנסו ג' שורות חוץ ממקום הירק אלא ממקום הירק מודדין י"ו אמה דהוא כרם היותר ארוך שבעולם ששנינו בו דמקדש {הגהה. כבר נכתב כל המכוון של הרב ז"ל בקיצור כי לד' על ד' יש שם כרם קטן ועבודה ד"א בג' שורות דהיינו י"ב אמה ובה' על ה' אין שם עבודה אלא כרם גדול דהיינו ט"ו אמה בג' שורות שהוא כל מקום המ"ה גפנים המתקדשות בין שהן ד' על ד' בין שהן ה' על ה' ולהכי לא נקט תנא ברישא ט"ז אמה לכל רוח כיון שי"ל כרם ושורות ועבודת הכרם או כרם ושורות אבל בסיפא דלא מצי למנקט שיעור כרם לא גדול ולא קטן לא עם עבודה ולא בלתי עבודה שאין נכנסות ג' שורות באורך הכרם ר"ל בשיעור כרם דהיינו ט"ז אלא בשש על שש יש יותר שתים ובשבע על שבע יש שם אחד (נ' דצ"ל חמש אמות) יתר מכרם ועבודתו נקט לשון שש עשרה אמה שהוא שיעור כרם היותר גדול: [א) א"ה לא זכיתי להבין דברי הרש"ש ז"ל גם אחרי שהמגיה ביאר דבריו ותכן כוונתו בקצרה בשני הגהות כפולות כי לפי היסוד שהביא מהא דב"ה דקידש שתי שורו' לא שמענו אלא שמקדש שלש כנגד שלש שהוא ב' שורות של שלש שלש או ג' שורות של ב' ב'. וא"כ אע"ג דנימא דבשביל דלא ידעינן מהיכן נמנה לו הגפנים לתשלום הכרם עם זה שנאסר בשביל הירק הלכך אסרי' בכל צד כל גפן שיוכל להצטרף עם הגפן הנאסר מחמת הירק על תואר כרם כמ"ש הרא"ש שם. מ"מ הגפנים הסמוכים אל הזוית לא יוכלו בשום אופן להצטרף עם הגפן הנאסר מחמת הירק לתשלום שיעור כרם כמבואר למעיין. ומדוע איפה יאסרו בנטועים על ה' ה' שרחוקים מהגפן האמצעי יותר מט"ז יותר מהגפן שבזוית עצמו. ואולי ס"ל דבזורע תוך הכרם החמירו לאסור רבוע של ג' על ג' בכל צד ועיין. גם התירוץ שכ' המחבר ז"ל על הקושיא שעל הרמב"ם ז"ל נשגבה ממני לא אוכל לה ואולי יש בה ט"ס:]} ונתגלה טעמה של משנתינו ברוך ה' אשר גלה אזן יריאיו יצפון לישרים תושיה. וראיתי לצייר פה צורת ז' שורות של ז' גפנים לכל שורה כדי שיתברר מתוך הצורה כי מגפן האמצעית לכל צד תופס כלאים שבה ג' שורות לכל צד סביבה כמין גאם והילך הצורה % כדי שיתברר למראית העין ואינה תוספת גפני הזוית עכ"ל ז"ל. ונלע"ד לתרץ על הקושיא שהעתקתי על פי' הרמב"ם ז"ל דלא תני תנא מ"ה גפנים אלא לחמש על חמש דאילו ד' על ד' טובא נינהו או על דרך שתירץ הרא"ש ז"ל לעיל:

תפארת ישראל

יכין

או מקיים:    או אפילו נטע הירק ואח"כ הגפן. והוסיף הירק חלק ר' ממה שגדל בהיתר והענבים כבר היו גדולים כפול הלבן:

הרי זה מקדש:    נאסר בהנאה:

ארבעים וחמשה גפנים:    ר"ל אפשר שיאסרו מ"ה גפנים ולא יותר. דבנטועים ט' על ט' שורות. וכל גפן רחוק מחבירו ד"א לכל צד כזה [ציור] והירק נטוע אצל הגפן האמצעי. הנה ירק זה אוסר כל גפן שבטז"א שלו סביב. ואם תעשה עיגול סביב להמרכז מקום הירק. שיהיה ממקום הירק ט"ז אמה לכל רוח. לא יהיה תוך העיגול כ"א מ"ה גפנים. דהרי ד' שורות החיצונות היו חוץ להעיגול. נשארו ז' על ז' שורות האמצעיות. שהן מ"ט גפנים. ומהן לא יאסרו רק מ"ה גפנים. וד' גפנים שבזוית חוץ לט"ז אמה מהירק. דהרי כלל בידינו. כל אמה בריבוע. אמה וב' חומשין באלכסון. ומדיש מגפן לחבירו ד' אמות. נמצא אלכסון שמגפן לחבירו. ה' אמות וג' חומשין וא"כ מהירק שבמרכז עד הגפן שבזוית. שיש ג' אלכסונים. והוא ג' פעמים. ה' אמות וג' חומשין שהן יחד ט"ז אמות וד' חומשין. לכן באמת נראה בהציור הזה. שד' גפנים שבזוית נפלו חוץ לעגול. מדהן ממקום הירק יותר מט"ז אמה. ולא יאסרו. נשארו מ"ה גפנים שבתוך העגול שנאסרו. ואילה"ק עכ"פ הו"ל למיסר עוד ד' גפנים בשורה ט' במקום שנוגע שם העיגול האמצע בהגפן המסומן בהציור כתמונה זו *. דהרי ד' גפנים הללו עומדים בקצה הט"ז אמה מהכרם. י"ל כיון שגזע הגפן עומד חוץ להט"ז אמות. אע"ג שנוגע בקצה הט"ז אמה אינו נאסר. ואילה"ק עוד הרי כבר תנינן [פ"ד מ"ה]. דאינו אוסר [אכ"י מקדש] הירק בכרם רק ב' שורות. דהיינו ח' אמות והכא אמרי' דאוסר עד ט"ז אמות. י"ל התם היינו בנטע הירק חוץ מהשורות. משא"כ הכא דהירק מוקף מהשורות לכל צד. הו"ל כקרחת הכרם לעיל רפ"ד דצריך שיהיה ט"ז אמות רווח בין הירק לכרם:

או על חמש חמש:    אף דכשנטועין על ה' ה' אמות. לא יאסרו מן ז' שורות הפנימיות רק ל"ז גפנים. דהרי לא נאסרו רק אותן גפנים שתוך ט"ז אמה מהירק. והרי כשנטועין על ה' ה' אמות יפול מהז' שורות הפנימיות. ג' לכל קרן חוץ לעיגול. כאשר תראה בציור ב' כזה [ציור] דמדהשתא כל גפן רחוק מחבירו ה' אמות. א"כ לפי הכלל שאמרנו לעיל. יהיה כאן אלכסון שמגפן לחבירו ה' אמות וי' חומשין. נמצא ב' האלכסונים שמהירק עד הגפן שעל נקודת ג. הוא ב"פ ה' אמות וי' חומשין. שהם יחד י"ד אמות. ומפני שהירק אוסר עד ט"ז אמות סביב. לפיכך אוסר עוד ב"א מאלכסון שבין הגפן שעל נקודת ג להגפן שעל נקודה א. ולפ"ז אמצעית האלכסון שבין גפן ג לגפן א. הוא חוץ לט"ז אמות שנאסרו. דהרי אמצעית האלכסון הזה הוא יותר מב' אמות ומחצה לגפן א וכ"כ יותר מב' אמות ומחצה לגפן ג. והרי לא נאסר מאותו אלכסון רק ב' אמות. נמצא אמצעית האלכסון הזה. הוא חוץ לט"ז שנאסרו. ומכ"ש שב' הגפנים ב ד עומדים חוץ לט"ז שנאסרו. שהרי ב' גפנים אלו עומדים ממש מכוונים מול אמצעית האלכסון שבין גפן ג וא ורחוקים יותר מהירק שבאמצע. לפיכך יפול חוץ לעיגול הנאסר ג' לכל קרן וקרן. ולא היה ראוי לאסור רק ל"ז גפנים. עכ"פ בין ד' אמות לה' אמות טעו אינשי. ויחשוב הרואה שבכרם הנטוע על ד' ד' אינו אוסר רק ל"ז גפנים. מש"ה משום לא פלוג. אסרו גם בכה"ג מ"ה גפנים. ומה"ט צריך תנא למנקט ברישא מנין הגפנים שנאסרו. ולא אסתגי ליה למימר על כל אופני נטיעות שנזכרו במשנה דמקדש ט"ז אמה לכל רוח. וכמו דקאמר באמת בסיפא. אלא רק משום נטיעה על ה' ה' צריך למינקט ברישא שנאסרו מנין מ"ה גפנים. להודיענו דגם בנטועים על ה' ה' נאסרו מ"ה גפנים. אף שח' גפנים מהן חוץ להט"ז אמה. והיינו משום גזירה ה' אטו ד'. שאין ניכר ההבדל שבין זה לזה:

היו נטועות על שש שש:    דבין ו' לד' לא טעו אינשי. כדתניא (ר"ה דכ"ד) ע"א אומר גבוה ב' וא' אומר ג' אמרינן חד מנייהו טעי. א' אומר גבוה ג' וא' אומר ה' עדותן בטילה. כך נ"ל:

או על שבע שבע:    ובנטועות על ח' ח' אמות אף לחכמים ספ"ד דאסרו לזרוע. עכ"פ אינו מקדש:

בועז

פירושים נוספים