משנה בכורים א ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת בכורים · פרק א · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

רבי אליעזר בן יעקב אומר, אשה בת גרים לא תנשא לכהונה, עד שתהא אמה מישראל.

אחד גרים ואחד עבדים משוחררים, ואפילו עד עשרה דורותה, עד שתהא אמן מישראל.

האפוטרופוס והשליח והעבד והאשה וטומטום ואנדרוגינוס, מביאין ולא קורין, שאינן יכולין לומר: "אשר נתתה לי ה'" (דברים כו, י).

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

רבי אליעזר בן יעקוב אומר האישה בת גרים לא תינשא לכהונה עד שתהא אימה מישראל אחד גרים ואחד עבדים משוחררים אפילו עד עשרה דורות עד שתהא אימן מישראל האפיטרופין העבד והשליח והאישה וטומטום ואנדרוגינוס מביאין ולא קורין שאינן יכלין לומר אשר נתת לי ה' (דברים כו י).

פירוש הרמב"ם

האשה בת גרים. ענינו שיהיו אביה ואמה גרים או מזרע גרים אפי' היו להם אבות רבות בישראל כיון שלא נתערב בהם זרע ישראל בשום פנים הרי זו לדעת רבי אליעזר בן יעקב פסולה לכהונה וכשנשא הכהן בת גרים או בת עבדים משוחררים לא תתגרש מפני זה ממנו והבנים היוצאים ממנה כהנים בכהונם אבל לכתחלה אין מתירין לישא אותה כרבי אליעזר בן יעקב עד שיהא לה אב או אם או זקן או זקנה מישראל ואפי' למעל' הרבה ואז תנשא לכהונה כר' אליעזר בן יעקב לכתחלה:

והאפוטרופסין. הממונים שממנים על היתומים בין שמנה אותם אבי היתומים או בית דין:

וטומטום ידוע אינו ניכר אם זכר או נקבה:

ואנדרוגינוס. מי שיש לו אברי הזרע הידועים לזכר ולנקבה והערבים קורין אותו בנתי והוא מסופק ואמרו שאינם יכולין לומר אשר נתתה לי לפי שארץ ישראל לא נתחלקה אלא לזכרים המיוחסין הוא אשר אמר הש"י (במדבר כו) לשמות מטות אבותם ינחלו וכתיב (שם) איש לפי פקודיו עד שיהיה ודאי בלי ספק:

פירוש רבינו שמשון

בת גרים לא תנשא לכהונה. מילתיה דרבי אליעזר שנויה בפ' עשרה יוחסין (דף ע.) ופליגי תנאי ואמר רבי יוחנן וכולם מקרא אחד דרשו:

והשליח. אמרינן בירושל' (הל' ה) שלח ר' יוסי בשם ר"ל בשם ר' הושעיא בשליקטן לשלחן ביד אחר אבל אם ליקטן להביא הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הבכורים שנראו להיותן בקריאה אינן ניתרין אלא בקריאה ובפ' המוכר את הספינה (דף פא:) ובסוף השולח (דף מז:) א"ר יוסי בר חנינא בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא דכתיב ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד פירש שם רבינו שמואל דאם עשה השליח הכל נהי דאין השליח קורא כדתנא הכא הבעלים מיהא קורין ואומר הנה הבאתי דשלוחו של אדם כמותו והשתא קשה דמדנקט ומת שליח בדרך משמע דלקיחה מתוך הבית היינו לקיחה שעשה השליח והבעלים עשו הבאה לעזרה ולא נקט בצרן אלא לפי שדרך הבעלים משלחין מה שרוצין וא"כ מה לי ליקטן והביאן הוא מה לי ליקטן ושילחן ביד אחר תרוייהו חזו לקריאה נינהו ואין ניתרין אלא בקריאה ואין לפרש דהאי ומת שליח כמו או מת דאם כן הוה ליה למימר או שבצרן שליח ומת בדרך ומיהו יש לפרש דבצירה היא הלקיחה [ורבותא] נקט אע"פ שגם הם גמרו ההבאה לאחר [שמת] שליח בדרך אפילו הכי לא קרינא ביה לקיחה והבאה בא' מאחר ששליח עשה מקצתה מ"מ צ"ל דההיא בשבצרו לשלחן ביד אחר כדמוקי בירושל' (שם) מתני' דאם בצרן להביאן הוא כיון דנראו לקריאה נדחו בששיגרן ביד שליח הו"ל למימר ירקבו וה"נ אמרי' בפ' ואלו הן הלוקין (ד' יח:) הפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהם החג ירקבו משום דנראו ונדחו וגריעי מהפריש אחר החג דמביא והפריש ומכר שדהו נמי דבסמוך מוקי לה בירושלמי בשנתן דעתו למכור מתחלה ויבש המעין ונקצץ האילן כשיבש משעה ראשונה והא דא"ר אבהו בשם ר' יוחנן היורש מביא ואינו קורא מדקדק עליה בירושל' מה תנן קיימין בחיי אביו שלוחו הוא ואם לאחר מיתת אביו שלו הן אלא כן אנן קיימין בשהיה אביו חולה או מסוכן:

והאשה מביאה ואינה קוראה אבל בעלה מביא וקורא כדתנן בסוף השולח (שם) ולביתך מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא ומסיק התם מתוך ברייתא אחרת דלא איירי בחיי אשתו לריש לקיש אלא לאחר מיתה ואיצטריך קרא להיה מביא ושמע שמתה וכן בירושלמי שאינה יכולה לומר אשר נתתה לי. דבין למאן דאמר ב"ב (דף קיז.) ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ בין למאן דאמר לבאי הארץ לא היו נקבות בכלל:

ירושלמי (שם) כתיב ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך (דברים כו) מלמד שאדם מביא ביכורין מנכסי אשתו וקורא ריש לקיש אמר לאחר מיתה הא בחייה לא רבי יוחנן אמר לא שנייה היא מחיים היא לאחר מיתה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא תנשא לכהונה - דכתיב (ביחזקאל מד) מזרע בית ישראל יקחו להם נשים, [וכשאמה] מישראל קרינא בה מזרע ישראל דמשמע ואפילו מקצת זרע. והלכה כר' אליעזר בן יעקב לכתחלה, אבל בדיעבד אם נשא אין מוציאין אותה ממנו, ובניה כשרים אפילו להיות גדולים:

כהנים האפטרופוס - הממונה על היתומים, בין שמנוהו בית דין בין שמנהו אבי יתומים. אפטרופוס אבי הקטנים, בלשון רומי קורין לאב פאטי"ר ולקטנים פוס:

והשליח - שלקטן מתחלה לשלחן ביד אחר אז מצי למשלחינהו אבל לקטן להביאן הוא עצמו לא מצי למשלחינהו, שכל בכורים שנראו לקריאה אינן נתנים אלא בקריאה:

והאשה - אבל אם יש לה בעל בעלה מביא וקורא, דכתיב (דברים כו) אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך, מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא:

שאין יכולין לומר אשר נתת לי - שלא נתחלקה הארץ לנקבות ו. וכתיב (במדבר כו) איש לפי פקודיו עד שיהיה ודאי איש ז:

פירוש תוספות יום טוב

הגר מביא ואינו קורא. כתב הר"ב בשם הרמב"ם שאינו הלכה דאברהם נקרא אב לכל העולם. ומסיים הרמב"ם לפי שהוא למדם אמונה ע"כ. אבל כ"ע מודו דלא נתחלקה הארץ לגרים. וזה באר בחבורו מטעם דשבועה שנשבע לאברהם היתה קודם שנקרא אברהם:

ואם היתה אמו מישראל. לשון הר"ש בירושלמי פריך כלום נשבע לנקבות ולא משני מידי. ושמא לא חש לשנויי דלאו פירכא היא עכ"ל. והיינו טעמא דלאו פירכא היא דאף על גב דלאמו לא נשבע [כדפי' במשנה דלקמן] לאבי אמו שהוא מישראל נשבע ועוד הגע בעצמך דשבועה דלאבותינו ליוצאי מצרים או לבאי הארץ היתה. אי נמי לאברהם ליצחק ויעקב ולאו אבות המביאים ממש):

[ואפילו עד עשרה דורות. ונראה לי דלאו דוקא אלא כמו שנאמר בממזר עד דור עשירי ופירושו עד עולם ה"נ דכותי' ול' הרמב"ם בפ' י"ט מהלכות אסורי ביאה אפילו לאחר כמה דורות]:

והאשה. פי' הר"ב שלא נתחלקה הארץ לנקבות. וכן פירשו הרמב"ם. והר"ש. ובנות צלפחד לאו בתורת חלוקה לקחו אלא בתורת ירושה. כמו שעי"ז ציוה לדורות והעברתם את נחלתו וגו':

[וטומטום ואנדרוגינוס. וכתב הר"ב וכתיב איש לפי פקודיו וכו'. תמיהני דכל דוכתי אימעטו מכח ספק. ובמתני' דלקמן נמי ממעטינן קונה שני אילנות מחמת ספק]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על המשנה) עד עשרה דורות. לאו דוקא דכמו שנא' בממזר עד דור עשירי ופירושו עד עולם ה"נ דכותיה וכ"כ הר"מ אפילו לאחר כמה דורות:

(ו) (על הברטנורא) ובנות צלפחד לאו בתורת חלוקה לקחו אלא בתורת ירושה כמו שעי"ז צוה לדורות והעברתם את נחלתו וגו':

(ז) (על הברטנורא) תמיהני דבכל דוכתי אימעטו מכח ספק ובמתני' דלקמן נמי ממעטין קונה שני אילנות מכח ספק. תוי"ט:


פירושים נוספים