עיקר תוי"ט על ביכורים א
משנה ביכורים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ומפרש הר"ש בשם הירושלמי דר"י אתיא כר"א דס"פ חזקת הבתים. דמתיר לעשות חלל תחת רשות הרבים כדי שתהיה עגלה טעונה אבנים מהלכת. ומסיק דמתיר לעשות אבל אינו שלו לעולם. ואם בא אחר להשתמש באותו חלל שתחת רשות הרבים כל הקודם זכה הלכך מביא ואינו קורא. ונשמע דר"י לא פליג אלא בדרך הרבים אבל לא בדרך היחיד. תוי"ט:
.אין פירוש למשנה זו
(ב) (על הברטנורא) לאפוקי הזתים שבאים עליהם גשמים והם פולטים שמנם. הר"ש מירושלמי:
(ג) (על הברטנורא) לפי שהוא למדם אמונה הר"מ. אבל כולי עלמא מודו דלא נתחלקה הארץ לגרים. וביאר בתבורו מטעם דשבועה שנשבע לאברהם היתה קודם שנקרא אברהם:
(ד) (על המשנה) אמו מישראל. בירושלמי פריך כלום נשבע לנקבות ותירץ דאע"ג דלאמו לא נשבע, לאבי אמו שהוא מישראל נשבע. תוי"ט וע"ע:
(ה) (על המשנה) עד עשרה דורות. לאו דוקא דכמו שנא' בממזר עד דור עשירי ופירושו עד עולם ה"נ דכותיה וכ"כ הר"מ אפילו לאחר כמה דורות:
(ו) (על הברטנורא) ובנות צלפחד לאו בתורת חלוקה לקחו אלא בתורת ירושה כמו שעי"ז צוה לדורות והעברתם את נחלתו וגו':
(ז) (על הברטנורא) תמיהני דבכל דוכתי אימעטו מכח ספק ובמתני' דלקמן נמי ממעטין קונה שני אילנות מכח ספק. תוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) ופירוש מלת אורה כתבתי במ"ד פ"ה דב"ב:
(ט) (על המשנה) הפריש. א"ל הרי נראו ונדחו ולעיל כתב הר"ב והר"ש דירקבו. ובירושלמי מוקים למתניתין שנתן דעתו משעה ראשונה למוכרה:
(י) (על הברטנורא) וצ"ל דאע"ג דמוכר נמי אינו קורא. כל שהביא הוא בכלל הגדתי היום. תוי"ט:
(יא) (על המשנה) נופץ. וקשה דהואיל ואינו חייב באחריותן אלא עד הר הבית כדתנן בסמוך ליתני נטמאו בהר הבית וי"ל דמשום ואינו קורא הוי רבותא. דאפי' הביאם טהורים עד לעזרה אינו קורא (ועיין מ"ח פ"ו דשבת). תוי"ט:
(יב) (על המשנה) ואין קורא. כתב הר"ש לחד פירוש בירושלמי דטעמא משום דאם נטמאו ליכא שמחה. וכתיב ואמרת ושמחת:
.אין פירוש למשנה זו
.אין פירוש למשנה זו
(יג) (על הברטנורא) לשון הגמרא ב"ב דפ"ב תחתיהן וביניהם כו' כמלא אורה וסלו. ופירש הרשב"ם תחתיהן, תחת עיקר האילנות והנופות. וביניהם, קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן זה. וחוצה להן סביב האילנות מקום שעלין נופותיהן ולחוץ:
(יד) (על המשנה) וחכירות. בחכירי בתי אבות הוא. ירושלמי. והשתא אתי שפיר דר"י לא פליג במ"ב. תוי"ט: