משנה ביכורים א ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ביכורים · פרק א · משנה ח | >>
הפריש ביכוריו, נבזזו, נמקו, נגנבו, אבדו, או שנטמאו, מביא אחרים תחתיהם ואינו קורא.
והשניים אינם חייבים עליהם חומש.
הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו,
- נִבְזְזוּ, נָמַקּוּ, נִגְנְבוּ, אָבְדוּ, אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ,
- מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְאֵינוֹ קוֹרֵא,
- וְהַשְּׁנִיִּים אֵינָם חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ.
- נִטְמְאוּ בָּעֲזָרָה,
- נוֹפֵץ וְאֵינוֹ קוֹרֵא:
המפריש - את ביכוריו,
- נמקו,
- נבזזו,
- נגנבו,
- אבדו,
- או שנטמאו -
- מביא אחרים תחתיהן - ואינו קורא.
- והשנים -
- אין חייבין עליהן - חומש.
- נטמאו בעזרה -
- נופץ - ואינו קורא.
נמקו - כמו נמסו, "המק בשרו"(זכריה יד, יב), "אתם ימקו"(ויקרא כו, לט), ואחרים רבים.
נבזזו - גם כן ידוע, מגזרת "ולבוז בז"(ישעיה י, ו).
ואינו קורא - לפי שאי אפשר לומר "הבאתי את ראשית פרי האדמה", מפני שאינו ראשית.
ועוד יתבאר לך, שהבכורים האמיתיים חייבים עליהם חומש.
ופירוש נופץ - כמו נוער או מריק, מגזרת נעור וריק:
נבזזו. לשון ביזה שאונסין ממנו:
נימוקו. נרקבו:
אין חייבין עליהן חומש. בירושלמי (שם) אמר רבי יוחנן משום יחידי אני שונה אותה ותני כן רבי שמעון בן יהודה משם רבי שמעון והשניים אין חייבים עליהם חומש:
נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא. כלומר מפזרן בעזרה [ירושלמי] (שם) רבי עוקבא בשם רבי יוסי בר חנינא נטמאו הביכורין הסלים ניתנין לכהן דכתיב (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך :
נמקו - נרקבו ונמסו, כמו אתם ימקו (ויקרא כו):
נבזזו - נגזלו ממנו כמו בזזנו לנו (דברים ב):
אין חייבין עליהם חומש - זר שאכלן אינו משלם את החומש. והך מתניתין יחידאה היא ואינה הלכה, אלא הלכה שחייבים עליהם חומש:
נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא - גרסינן, כלומר מנער ומריק הסל מן הפירות כיון שנטמאו והסל ניתן לכהנים דכתיב (שם כו) ולקח הכהן הטנא מידך פעמים שאין הכהן לוקח אלא הטנא. ואינו חייב להביא ביכורים אחרים תחתיהן. דכיון שבאו להר הבית לא מתחייב תו באחריותן:
[נבזזו נמקו נגנבו. והר"ב בפירושו הקדים נמקו לנבזזו. וכן בפירוש הרמב"ם. וכן הוא בסדר המשנה שבירוש' וגרס' נכונה להסמיך נבזזו לנגנבו כי אחים הם גזילה וגניבה אבל הר"ש העתיק כגירסת הספר. ועל הרמב"ם בחבורו אני תמה שבפ"ד מהלכות בכורים השמיט לכל אלו הג' ולא כתב אלא אבדו. ולא ידעתי למה דדלמא אבדו גריע כיון שאינן כלל]:
מביא אחרים תחתיהם. כדתנן במשנה דלקמן דחייב באחריותן:
נטמאו בעזרה נופץ. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ד. וקשה דהואיל ואינו חייב באחריותן אלא עד הר הבית כדתנן בסמוך. ליתני נטמאו בהר הבית. ויש לומר דמשום אינו קורא הוי רבותא. דאפילו הביאם טהורים עד לעזרה אפילו הכי אינו קורא. ולהראב"ד שכתב דיניחם שם עד שירקבו או עד שיתמסמסו הוה נמי רבותא. ועי' במ"ח פ"ו דשבת דתנן לעזרה והמכוון להר הבית. כמו שכתבתי שם בסייעתא דשמיא. וכן במ"ג פ"ג דסוטה. ולפי זה יש לומר דהר הבית דהכא נמי לאו דוקא. אלא כלומר לבית המקדש. אבל רצה לומר עד העזרה. וכיוצא בזה בריש מס' חגיגה:
ואינו קורא. פי' הר"ש לחד פירושא לירושלמי דטעמא משום דאם נטמאו ליכא שמחה. וכתיב ואמרת ושמחת:
(יא) (על המשנה) נופץ. וקשה דהואיל ואינו חייב באחריותן אלא עד הר הבית כדתנן בסמוך ליתני נטמאו בהר הבית וי"ל דמשום ואינו קורא הוי רבותא. דאפי' הביאם טהורים עד לעזרה אינו קורא (ועיין מ"ח פ"ו דשבת). תוי"ט:
(יב) (על המשנה) ואין קורא. כתב הר"ש לחד פירוש בירושלמי דטעמא משום דאם נטמאו ליכא שמחה. וכתיב ואמרת ושמחת:
והשניים אין חייבים עליהם חומש: ר"ש בן יהודה משום ר"ש היא:
נטמאו בעזרה נופץ וכו': מצאתי בספר כתיבת יד דגרסי' נטמאו בעזרה מביא ואינו קורא ונראה ששם נפל טעות. וכתב ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל מפ' בירושלמי בברייתא דנופץ כלומר מנערן בכח בעזרה והסלים לכהנים ומשמע לקמן בירושלמי בפ' שני דאפי' לשריפה לא מהני מה שאין כן בתרומה ע"כ. וכן היא גרסת הר"ש והרא"ש ז"ל בירוש' דלפעמים שאין הכהן נוטל אלא הטנא אבל הרמב"ם ז"ל שם פ"ג ס"ל דאפי' הטנא אינו נוטל מאחר שנטמאו דדריש הכי הטנא הנז' עם הבכורים כשהם ראויין וס"ל להראב"ד ז"ל שם בפ"ד דאחר שנופצם צריך להניחם שם עד שירקבו או עד שיתמסמסו:
יכין
נבזזו: ר"ל נגזלו:
נמקו: נמסו ונרקבו:
והשניים אינם חייבים עליהם חומש: באכלן זר:
נטמאו בעזרה: ה"ה בנטמאו בהר הבית דמשם ואילך אינו חייב באחריותן:
נופץ: זורקן ונותן הסל לכהנים:
ואינו קורא: דכתב ושמחת ומדנטמאו ליכא שמחה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת