משנה ביכורים א
ביכורים פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת ביכורים • פרק ראשון ("יש מביאין") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
יש מביאין ביכורים וקורין, מביאין ולא קורין, ויש שאינן מביאין.
אלו שאינן מביאין, הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד או של רבים, וכן המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו.
הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו, ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע, הרי זה אינו מביא.
רבי יהודה אומר, כזה מביא.
מאיזה טעם אינו מביא? משום שנאמר (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך", עד שיהו כל הגידולין מאדמתך.
האריסין והחכורות והסקריקון והגזלן, אין מביאין מאותו הטעם, משום שנאמר: "ראשית בכורי אדמתך".
אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים.
לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר.
אין מביאין ביכורים קודם לעצרת.
אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם לעצרת, ולא קיבלו מהם, מפני הכתוב שבתורה (שמות כג, טז): "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה".
אלו מביאין ולא קורין: הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר: "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (דברים כו, ג).
ואם היתה אמו מישראל, מביא וקורא.
וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו, אומר, "אלהי אבות ישראל".
וכשהוא בבית הכנסת, אומר "אלהי אבותיכם".
ואם היתה אמו מישראל, אומר "אלהי אבותינו".
רבי אליעזר בן יעקב אומר, אשה בת גרים לא תנשא לכהונה, עד שתהא אמה מישראל.
אחד גרים ואחד עבדים משוחררים, ואפילו עד עשרה דורות, עד שתהא אמן מישראל.
האפוטרופוס והשליח והעבד והאשה וטומטום ואנדרוגינוס, מביאין ולא קורין, שאינן יכולין לומר: "אשר נתתה לי ה'" (דברים כו, י).
הקונה שני אילנות בתוך של חברו, מביא ואינו קורא.
רבי מאיר אומר, מביא וקורא.
יבש המעיין, נקצץ האילן, מביא ואינו קורא.
רבי יהודה אומר, מביא וקורא.
מעצרת ועד החג, מביא וקורא.
מן החג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא.
רבי יהודה בן בתירא אומר, מביא וקורא.
הפריש ביכוריו ומכר שדהו, מביא ואינו קורא.
והשני, מאותו המין אינו מביא.
ממין אחר, מביא וקורא.
רבי יהודה אומר, אף מאותו המין מביא וקורא.
הפריש ביכוריו, נבזזו, נמקו, נגנבו, אבדו, או שנטמאו, מביא אחרים תחתיהם ואינו קורא.
והשניים אינם חייבים עליהם חומש.
נטמאו בעזרה, נופץ ואינו קורא.
ומניין שהוא חייב באחריותן עד שיביא להר הבית? שנאמר (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי אלהיך", מלמד שחייב באחריותם עד שיביא להר הבית.
הרי שהביא ממין אחד וקרא, וחזר והביא ממין אחר, אינו קורא.
ואלו מביאין וקורין: מן העצרת ועד החג, משבעת המינים, מפירות שבהרים, מתמרות שבעמקים, ומזיתי שמן מעבר הירדן.
רבי יוסי הגלילי אומר, אין מביאין ביכורים מעבר הירדן, שאינה ארץ זבת חלב ודבש.
הקונה שלשה אילנות בתוך של חברו, מביא וקורא.
רבי מאיר אומר, אפלו שניים.
קנה אילן וקרקעו, מביא וקורא.
רבי יהודה אומר, אף בעלי אריסות וחכורות מביאין וקורין.
- מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין,
- וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין.
- אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין:
- הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ שֶׁל רַבִּים,
- וְכֵן הַמַּבְרִיךְ מִתּוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל רַבִּים לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ.
- הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ,
- וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע,
- הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מֵבִיא.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- כָּזֶה מֵבִיא:
- מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ",
- עַד שֶׁיְּהוּ כָּל הַגִּדּוּלִין מֵאַדְמָתְךָ.
- הָאֲרִיסִין וְהֶחָכוֹרוֹת וְהַסִּקְרִיקוֹן וְהַגַּזְלָן,
- אֵין מְבִיאִין מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם,
- מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ":
- לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים,
- וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים,
- וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן,
- שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְִחָר.
- [פירוש אחר: וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְִחָר.]
- אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת.
- אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת,
- וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם,
- מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג, טז):
- "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה":
- הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא,
- שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר:
- "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ".
- שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר:
- וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל,
- מֵבִיא וְקוֹרֵא.
- וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אוֹמֵר:
- "אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל".
- וּכְשֶׁהוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת,
- אוֹמֵר: "אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם".
- וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל,
- אוֹמֵר: "אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ":
- אִשָּׁה בַּת גֵּרִים לֹא תִּנָּשֵׂא לִכְהֻנָּה,
- עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל.
- אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים,
- וַאֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת,
- עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל.
- הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְהַשָּׁלִיחַ וְהָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,
- מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין,
- שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר: "אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'":
- מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- מֵבִיא וְקוֹרֵא.
- יָבַשׁ הַמַּעְיָן, נִקְצַץ הָאִילָן,
- מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מֵבִיא וְקוֹרֵא.
- מֵעֲצֶרֶת וְעַד הַחַג, מֵבִיא וְקוֹרֵא.
- מִן הַחַג וְעַד חֲנֻכָּה, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.
- רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר:
- מֵבִיא וְקוֹרֵא:
- מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.
- וְהַשֵּׁנִי,
- מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֵינוֹ מֵבִיא.
- מִמִּין אַחֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין, מֵבִיא וְקוֹרֵא:
- נִבְזְזוּ, נָמַקּוּ, נִגְנְבוּ, אָבְדוּ, אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ,
- מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְאֵינוֹ קוֹרֵא,
- וְהַשְּׁנִיִּים אֵינָם חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ.
- נִטְמְאוּ בָּעֲזָרָה,
- נוֹפֵץ וְאֵינוֹ קוֹרֵא:
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ";
- מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת.
- הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִמִּין אֶחָד וְקָרָא,
- וְחָזַר וְהֵבִיא מִמִּין אַחֵר,
- אֵינוֹ קוֹרֵא:
- מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג,
- מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים,
- מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים,
- מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים,
- וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן,
- שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
- מֵבִיא וְקוֹרֵא.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ שְׁנַיִם.
- קָנָה אִילָן וְקַרְקָעוֹ,
- מֵבִיא וְקוֹרֵא.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף בַּעֲלֵי אֲרִיסוּת וְחָכוֹרוֹת,
- מְבִיאִין וְקוֹרִין:
נוסח הרמב"ם
(א) יש מביאין בכורים - וקורין.
- מביאין - ולא קורין.
- ויש - שאינן מביאין.
- ואלו שאינן מביאין -
- הנוטע - לתוך שלו,
- והבריך - לתוך של יחיד,
- או לתוך של רבים.
- והבריך - לתוך של יחיד,
- המבריך -
- מתוך של יחיד - לתוך שלו,
- או מתוך של רבים - לתוך שלו.
- הנוטע - לתוך שלו,
- הנוטע - לתוך שלו,
- והמבריך - לתוך שלו,
- ודרך היחיד, ודרך הרבים - באמצע,
- הרי זה - אינו מביא.
- רבי יהודה אומר:
- כזה - מביא.
(ב) ומאיזה טעם, אינו מביא? -
- משום שנאמר:
- "ראשית ביכורי אדמתך תביא" (שמות כג יט שמות לד כו),
- עד שיהו כל הגידולין - מאדמתך.
- משום שנאמר:
- האריסין,
- והחכורות,
- והסיקריקון,
- והגזלן - אין מביאין מאותו הטעם,
- משום שנאמר: "ראשית ביכורי אדמתך".
(ג) אין מביאין בכורים - חוץ משבעת המינים.
- לא מתמרים - שבהרים,
- ולא מפירות - שבעמקים,
- ולא מזיתי שמן - שאינן מן המובחר.
- אין מביאין הבכורים - קודם לעצרת.
- אנשי הר צבועים,
- הביאו ביכוריהם - קודם לעצרת,
- ולא קיבלו מהם,
- מפני הכתוב שבתורה:
- "וחג הקציר ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה" (שמות כג טז).
- הביאו ביכוריהם - קודם לעצרת,
(ד) אלו מביאין, ולא קורין -
- הגר -
- מביא - ואינו קורא,
- שאינו יכול לומר:
- "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (דברים כו ג);
- שאינו יכול לומר:
- מביא - ואינו קורא,
- אם היתה אימו מישראל -
- מביא - וקורא.
- וכשהוא מתפלל, בינו לבין עצמו -
- אומר: "אלוהי אבות ישראל".
- וכשהוא מתפלל, בבית הכנסת -
- אומר: "אלוהי אבותיכם".
- ואם היתה אימו מישראל -
- אומר: "אלוהי אבותינו".
- הגר -
(ה) רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- האישה - בת גרים,
- לא תינשא - לכהונה,
- עד שתהא אימה - מישראל.
- אחד - גרים,
- ואחד - עבדים משוחררים,
- אפילו - עד עשרה דורות,
- עד שתהא אימן - מישראל.
- לא תינשא - לכהונה,
- האישה - בת גרים,
- האפטרופין,
- העבד,
- והשליח,
- והאישה,
- וטומטום,
- ואנדרוגינוס -
- מביאין - ולא קורין,
- שאינן יכולין לומר:
- "אשר נתת לי ה'" (דברים כו י).
- שאינן יכולין לומר:
(ו) הקונה שני אילנות,
- בתוך של חברו -
- מביא - ואינו קורא.
- רבי מאיר אומר:
- מביא - וקורא.
- יבש המעיין, ונקצץ האילן -
- מביא - ואינו קורא.
- רבי יהודה אומר:
- מביא - וקורא.
- מהחג, ועד חנוכה -
- מביא - ואינו קורא.
- רבי יהודה בן בתירה אומר:
- מביא - וקורא.
(ז) הפריש את ביכוריו, ומכר את שדהו - מביא ואינו קורא.
- השני מאותו המין - אינו מביא; ממין אחר - מביא וקורא.
- רבי יהודה אומר: אף מאותו המין - מביא וקורא.
(ח) המפריש - את ביכוריו,
- נמקו,
- נבזזו,
- נגנבו,
- אבדו,
- או שנטמאו -
- מביא אחרים תחתיהן - ואינו קורא.
- והשנים -
- אין חייבין עליהן - חומש.
- נטמאו בעזרה -
- נופץ - ואינו קורא.
(ט) ומנין שהוא חייב באחריותן,
- עד שיביאם להר הבית -
- שנאמר:
- "ראשית ביכורי אדמתך, תביא בית ה' אלוהיך" (שמות כג יט שמות לד כו),
- מלמד שהוא חייב באחריותן,
- עד שיביאם להר הבית.
- שנאמר:
- הרי שהביא, ממין אחד - וקרא,
- חזר והביא, ממין אחר -
- הרי זה - אינו קורא.
- חזר והביא, ממין אחר -
(י) ואלו מביאין, וקורין,
- מהעצרת, ועד החג -
- משבעת המינין,
- מפירות - שבהרים,
- מתמרים - שבעמקים,
- ומזיתי שמן - שהן מעבר לירדן.
- רבי יוסי הגלילי אומר:
- אין מביאין בכורים - מעבר לירדן,
- שאינה - ארץ זבת חלב ודבש.
- אין מביאין בכורים - מעבר לירדן,
(יא) הקונה שלשה אילנות,
- בתוך של חברו -
- מביא - וקורא.
- רבי מאיר אומר:
- אפילו שנים.
- קנה אילן, וקרקעו -
- מביא - וקורא.
- רבי יהודה אומר:
- אף בעלי האריסות, והחכורות -
- מביאין - וקורין.
- אף בעלי האריסות, והחכורות -
- בתוך של חברו -
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה ביכורים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב