משנה ביכורים ב
ביכורים פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת ביכורים • פרק שני ("התרומה והבכורים") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
התרומה והביכורים, חייבים עליהן מיתה וחומש, ואסורים לזרים, והם נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידיים והערב שמש. הרי אלו בתרומה וביכורים, מה שאין כן במעשר.
יש במעשר וביכורים מה שאין כן בתרומה, שהמעשר והביכורים טעונים הבאת מקום, וטעונים וידוי, ואסורין לאונן.
רבי שמעון מתיר.
וחייבין בביעור.
ורבי שמעון פוטר.
ואסורין כל שהן מלאכול בירושלים.
וגידוליהן אסורים מלאכול בירושלים או לזרים ולבהמה.
ורבי שמעון מתיר.
הרי אלו במעשר ובביכורים, מה שאין כן בתרומה.
יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בביכורים, שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן, ויש להם שיעור, ונוהגים בכל הפירות, בפני הבית ושלא בפני הבית, ובאריסין ובחכורות ובסקריקון ובגזלן.
הרי אלו בתרומה ובמעשר, מה שאין כן בביכורים.
ויש בביכורים מה שאין כן בתרומה ובמעשר, שהביכורים נקנין במחובר לקרקע, ועושה אדם כל שדהו ביכורים, וחייב באחריותם, וטעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה.
תרומת מעשר שוה לביכורים בשתי דרכים, ולתרומה בשתי דרכים.
ניטלת מן הטהור על הטמא, ושלא מן המוקף, כביכורים.
ואוסרת את הגורן, ויש לה שיעור, כתרומה.
אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים, ולירק בדרך אחד.
שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית.
ולירק בדרך אחד, שבשעת לקיטתו עישורו, דברי רבן גמליאל.
רבי אליעזר אומר, שוה לאילן בכל דבר.
דם מהלכי שתים שוה לדם בהמה להכשיר את הזרעים.
ודם השרץ אין חייבין עליו.
כוי יש בו דרכים שוה לחיה, ויש בו דרכים שוה לבהמה, ויש בו דרכים שוה לבהמה ולחיה, ויש בו דרכים שאינו שוה לא לבהמה ולא לחיה.
כיצד שוה לחיה? דמו טעון כיסוי כדם חיה, ואין שוחטין אותו ביום טוב, ואם שחטו, אין מכסין את דמו, וחלבו מטמא בטומאת נבלה כחיה, וטומאתו בספק, ואין פודין בו פטר חמור.
כיצד שוה לבהמה? חלבו אסור כחלב בהמה, ואין חייבין עליו כרת, ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים, וחייב בזרוע ולחיים וקיבה. רבי אליעזר פוטר, שהמוציא מחברו עליו הראיה.
כיצד אינו שוה לא לחיה ולא לבהמה? אסור משום כלאים עם החיה ועם הבהמה.
הכותב חייתו ובהמתו לבנו, לא כתב לו את הכוי.
אם אמר: הריני נזיר שזה חיה או בהמה, הרי הוא נזיר.
ושאר כל דרכיו שוים לחיה ולבהמה, וטעון שחיטה כזה וכזה, ומטמא משום נבלה ומשום אבר מן החי כזה וכזה.
- חַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ,
- וַאֲסוּרִים לְזָרִים,
- וְהֵם נִכְסֵי כֹּהֵן,
- וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה,
- וּטְעוּנִין רְִחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ.
- הֲרֵי אֵלּוּ בִּתְרוּמָה וּבִכּוּרִים,
- מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַעֲשֵׂר:
- שֶׁהַמַּעֲשֵׂר וְהַבִּכּוּרִים טְעוּנִים הֲבָאַת מָקוֹם,
- וּטְעוּנִים וִדּוּי,
- וַאֲסוּרִין לְאוֹנֵן.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
- וְחַיָּבִין בְּבִעוּר.
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
- וַאֲסוּרִין כָּל שֶׁהֵן מִלֶּאֱכוֹל בִּירוּשָׁלַיִם.
- וְגִדּוּלֵיהֶן אֲסוּרִים מִלֶּאֱכוֹל בִּירוּשָׁלַיִם,
- אַף לְזָרִים וְלִבְהֵמָה.
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
- הֲרֵי אֵלּוּ בְּמַעֲשֵׂר וּבְבִכּוּרִים,
- מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְרוּמָה:
- שֶׁהַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר אוֹסְרִין אֶת הַגֹּרֶן,
- וְיֵשׁ לָהֶם שִׁעוּר,
- וְנוֹהֲגִים בְּכָל הַפֵּרוֹת,
- בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת,
- וּבַאֲרִיסִין וּבְחָכוֹרוֹת וּבְסִקְרִיקוֹן וּבְגַזְלָן.
- הֲרֵי אֵלּוּ בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר,
- מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבִכּוּרִים:
- שֶׁהַבִּכּוּרִים נִקְנִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע,
- וְעוֹשֶׂה אָדָם כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים,
- וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם,
- וּטְעוּנִים קָרְבָּן וְשִׁיר וּתְנוּפָה וְלִינָה:
- וְלִתְרוּמָה בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים.
- נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, כְּבִכּוּרִים.
- וְאוֹסֶרֶת אֶת הַגֹּרֶן, וְיֶשׁ לָהּ שִׁעוּר, כִּתְרוּמָה:
- שָׁוֶה לְאִילָן, בְּעָרְלָה וּבִרְבָעִי וּבִשְׁבִיעִית;
- וּלְיָרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד, שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ;
- דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- שָׁוֶה לְאִילָן בְּכָל דָּבָר:
- וְדַם הַשֶּׁרֶץ, אֵין חַיָּבִין עָלָיו:
- יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לְחַיָּה,
- וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לִבְהֵמָה,
- וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לִבְהֵמָה וּלְחַיָּה,
- וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לִבְהֵמָה וְלֹא לְחַיָּה:
- דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי כְּדַם חַיָּה,
- וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב,
- וְאִם שְׁחָטוֹ, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ.
- וְחֶלְבּוֹ מְטַמֵּא בְּטֻמְאַת נְבֵלָה כְּחַיָּה,
- וְטֻמְאָתוֹ בְּסָפֵק.
- וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר:
- חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה,
- וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
- וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֶאֱכוֹל בִּירוּשָׁלַיִם.
- וְחַיָּב בְּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר,
- שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:
- אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה.
- הַכּוֹתֵב חַיָּתוֹ וּבְהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ, לֹא כָּתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי.
- אִם אָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְּהֵמָה,
- הֲרֵי הוּא נָזִיר.
וּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו שָׁוִים לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה,
- וְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזֶה וְכָזֶה,
- וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי,
- כָּזֶה וְכָזֶה:
נוסח הרמב"ם
(א) התרומה, והבכורים -
- חייבין עליהן - מיתה,
- וחומש,
- ואסורין - לזרים,
- והן נכסי כוהן,
- ועולין - באחד ומאה,
- וטעונין - רחיצת ידים,
- והערב שמש.
- הרי אלו - בתרומה, ובבכורים.
- מה שאין כן - במעשר.
- חייבין עליהן - מיתה,
(ב) יש - במעשר, ובבכורים,
- מה שאין כן - בתרומה.
- שהמעשר, והבכורים -
- טעונים - הבאת מקום,
- וטעונין - וידוי,
- ואסורין - לאונן.
- רבי שמעון - מתיר.
- וחייבין - בביעור.
- רבי שמעון - פוטר.
- ואסורין, כל שהן - מלאכול בירושלים,
- וגידוליהן - אסורין מלאכול בירושלים,
- אף לזרים,
- אף לבהמה.
- רבי שמעון - מתיר.
- הרי אלו - במעשר, ובבכורים.
- מה שאין כן - בתרומה.
(ג) ויש - בתרומה, ובמעשר,
- מה שאין כן - בבכורים.
- שהתרומה, והמעשר -
- אוסרין - את הגורן,
- ויש להן - שעור,
- ונוהגין - בכל הפירות,
- בפני הבית,
- ושלא בפני הבית,
- ובאריסין,
- ובחכורות,
- ובסיקריקון,
- ובגזלן.
- הרי אלו - בתרומה, ובמעשר.
- מה שאין כן - בבכורים.
(ד) ויש - בבכורים,
- מה שאין כן - בתרומה, ובמעשר.
- שהבכורים -
- נקנין - במחובר לקרקע,
- ועושה אדם, כל שדהו - בכורים,
- וחייב - באחריותן,
- וטעונין - קרבן,
- ושיר,
- ותנופה,
- ולינה.
(ה) תרומת מעשר -
- שוה לבכורים - בשתי דרכים,
- ולתרומה - בשתי דרכים.
- ניטלת -
- מן הטהור - על הטמא,
- ושלא - מן המוקף,
- כבכורים.
- ואוסרת - את הגורן,
- ויש לה - שעור,
- כתרומה.
- שוה לבכורים - בשתי דרכים,
אתרוג -
- שוה לאילן - בשלשה דרכים,
- ולירק - בדרך אחד.
- שוה לאילן -
- בערלה,
- וברבעי,
- ובשביעית.
- ולירק -
- שבשעת לקיטתו - עישורו,
- דברי רבן גמליאל.
- רבי אליעזר אומר:
- שוה לאילן - בכל דבר.
- שבשעת לקיטתו - עישורו,
- שוה לאילן - בשלשה דרכים,
(ז) דם מהלכי שתים -
- שוה - לדם בהמה,
- להכשיר - את הזרעים.
- שוה - לדם בהמה,
- ודם השרץ -
- אין חייבין עליו.
(ח) כוי -
- יש בו דרכים - שוה לחיה,
- ויש בו דרכים - שוה לבהמה,
- ויש בו דרכים - שוה לחיה, ולבהמה,
- ויש בו דרכים - שאינו שוה -
- לא - לחיה,
- ולא - לבהמה.
(ט) כיצד שוה לחיה? -
- דמו טעון כיסוי - כדם החיה,
- ואין שוחטין אותו - ביום טוב,
- ואם שחטו -
- אין מכסין - את דמו.
- ואם שחטו -
- וחלבו - מטמא טומאת נבילה, כחיה,
- וטומאתו - בספק.
- ואין פודין בו - פטר חמור.
(י) כיצד שוה לבהמה? -
- חלבו אסור - כחלב הבהמה,
- ואין חייבין עליו - כרת.
- ואינו נלקח בכסף מעשר - לאכול בירושלים.
- וחייב -
- בזרוע,
- ובלחיים,
- ובקיבה.
- רבי אלעזר - פוטר,
- שהמוציא מחברו - עליו הראיה.
(יא) כיצד אינו שוה, לא לחיה, ולא לבהמה? -
- אסור - משום כלאים,
- עם החיה,
- ועם הבהמה.
- הכותב חיתו, ובהמתו - לבנו,
- לא כתב לו - את הכוי.
- אם אמר:
- "הריני נזיר - שזה חיה, ובהמה" -
- הרי זה - נזיר.
- "הריני נזיר - שזה חיה, ובהמה" -
- אסור - משום כלאים,
- ושאר כל הדרכים,
- שוה - לחיה, ולבהמה,
- טעון שחיטה - כזה, וכזה,
- ומטמא -
- משום נבילה,
- ומשום אבר מן החי,
- כזה, וכזה.
- שוה - לחיה, ולבהמה,
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה ביכורים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב