משנה ביכורים ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ביכורים · פרק ב · משנה ה | >>
תרומת מעשר שוה לביכורים בשתי דרכים, ולתרומה בשתי דרכים.
ניטלת מן הטהור על הטמא, ושלא מן המוקףו, כביכוריםז.
ואוסרת את הגורן, ויש לה שיעור, כתרומה.
תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שָׁוָה לְבִכּוּרִים בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים,
- וְלִתְרוּמָה בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים.
- נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, כְּבִכּוּרִים.
- וְאוֹסֶרֶת אֶת הַגֹּרֶן, וְיֶשׁ לָהּ שִׁעוּר, כִּתְרוּמָה:
תרומת מעשר -
- שוה לבכורים - בשתי דרכים,
- ולתרומה - בשתי דרכים.
- ניטלת -
- מן הטהור - על הטמא,
- ושלא - מן המוקף,
- כבכורים.
- ואוסרת - את הגורן,
- ויש לה - שעור,
- כתרומה.
- שוה לבכורים - בשתי דרכים,
מבואר הוא כי מאחר שהוא מפריש הבכורים ממקצת אילנות, מספיק לו על שאר האילנות, וזהו עניין שלא מן המוקף כמו שבארנו במה שקדם.
ואפשר בבכורים להפריש מן הטהור על הטמא אחר לקיטתן, לפי שהפירות אינם מקבלות טומאה בעודם מחוברים לקרקע.
ושאר המאמר מבואר:
פירוש מן הטהור על הטמא, מה שאין כן בתרומה גדולה. והטעם פירשתי בריש פרק שני דתרומות.
ושלא מן המוקף - דאמרינן בירושלמי בריש פרק שני דתרומות (הלכה א) "מכל חלבו את מקדשו ממנו, תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שניטלת מן המוקף, והיא נטלת שלא מן המוקף". "ומנין שלא מן המוקף, מכל מעשרותיכם תרימו, אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל".
ותימה דבסוף פרק כל הגט (דף ל:) משמע דתרומת מעשר בעי מוקף, דפריך עלה וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. ואומר רבינו תם דמדרבנן בעיא מוקף. ותימה אי מדרבנן בעיא מוקף בתרומה, כי היכי דתני יש לה שיעור כתרומה דהא דיש לה שיעור כתרומה גדולה היינו מדרבנן, דמדאורייתא (סאה) אחת פוטרת את הכרי. ויש לומר דמיירי למטה, דיש שיעור לתרומה גדולה למטה, דאין אדם עושה כל גרנו תרומה משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין, כדאיתא בפרק ראשית הגז (דף קל.). אבל אדם עושה כל שדהו בכורים, כמו שפירשנו בריש מסכת בכורים. והא דאמרינן בבבא מציעא בפרק הזהב (דף מט.) "ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי, רשאי בן לוי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר, משום דלא מצי הדר ביה", היינו מן המוקף, אי נמי שלא מן המוקף ובשבתות וימים טובים, כעובדא דרבי ינאי דהאשה רבה או כעובדא דפרק בכל מערבין (דף לב.) שלא יאכילו עמי הארץ טבלים.
ובפרק כל הגט פירש רבינו שלמה דאין חברים תורמין שלא מן המוקף דשמא אינה בעין באותה שעה, ולפירושו יש לומר לפי דמוקף דהתם לאו כמוקף דהכא, ואם זה וזה לפניו שם ואפילו איסורא דרבנן ליכא דלא הויא כשאר דברים דבעי מוקף אפילו בשתיהן לפניו כדמוכח בסוף פרק שלישי דמעשר שני וגבי חלה בפרקא קמא דנדה ובסוטה בפרק כשם, וההוא מוקף לאו משום חששא אלא דאורייתא גזירת הכתוב כדדריש בירושלמי כדפרישית וילפי חלה מתרומה גדולה, אבל מוקף דכל הגט משום חששא ובשניהם לפניו שרי. אבל קשה לפירוש רבינו שלמה מהא דתנן בפרק כל הגט (לא.) "המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומות ומעשרות, מפריש עליהם בחזקת שהן קיימין", אלמא לא חיישינן שמא אינן בעין. ולפירוש רבינו תם איכא לאוקמא בשבתות וימים טובים או דלא ליעבד עם הארץ איסורא רבה, אבל לפירוש רבינו שלמה לא יתכן לומר כן דמשמע כי כולה מתניתין דהתם דחשיב מילי טובא דבחזקת [שהן] קיימין ולא משום כבוד השבת ולא משום תקלה ושמא בדבר שביד אחרים איכא למיחש טפי.
ולפירוש רבינו תם קשה דבתוספתא דטבול יום משמע דתרומת מעשר לא בעי מוקף אפילו מדרבנן. ובסוף טבול יום פירשנוהו:
נטלת מן הטהור על הטמא - דהא דאין תרומה נטלת מן הטהור על הטמא היינו, טעמא משום דבעינן מוקף וחיישינן דלמא לא מקיף דמסתפי דלמא נגע הטהור בטמא. והאי טעמא ליכא למימר הכא דהא נתרמת שלא מן המוקף:
ויש לה שיעור כתרומה - שהתרומה נתנו בה חכמים שיעור תרי ממאה:
ושלא מן המוקף. בירוש' [ריש] פ"ב דתרומות מנין שתרומת מעשר נטלת שלא מן המוקף. מכל מעשרותיכם אתד ביהודה ואחד בגליל:
כבכורים. כתב הרמב"ם מבואר הוא כי מאחר שהוא מפריש הבכורים ממקצת האילנות מספיק לו על שאר אילנות. וזהו ענין שלא מן המוקף. ואפשר בבכורים להפריש מן הטהור על הטמא אחר לקיטתן לפי שהפירות אינם מקבלים טומאה בעודם מחוברים לקרקע ע"כ:
ויש לה שיעור. עיין במשנה ג ומה שכתבתי שם:
(ו) (על המשנה) ושלא כו'. בירושלמי פ"ב דתרומות מנין שתרומת מעשר נטלת שלא מן המוקף. מכל מעשרותיכם אחד ביהודה אחד בגליל:
(ז) (על המשנה) כבכורים. כי, מאחר שהוא מפריש הבכורים ממקצת האילנות מספיק לו על שאר אילנות וזה ענין שלא מן המוקף. ואפשר בבכורים להפריש מן הטהור על הטמא אחר לקיטתן לפי שאינם מקבלים טומאה בעודם מחוברים לקרקע. הר"מ:
תרומת מעשר וכו': וגרסי' התם בירושלמי דתרומות ר"פ שני כל התורה כולה למידה ומלמדת חוץ מתרומת מעשר שמלמדת ואינה למידה דבתרומת מעשר כתיב ממנו פי' מן המוקף ומוקמינן לה בתרומה גדולה אבל תרומת מעשר נטלת מן התורה שלא מן המוקף דכתיב בה מכל מעשרותיכם אחד ביהודה ואחד בגליל ע"כ. וכתוב בתשובות הרשב"א ז"ל סי' ר"ץ שאלת מ"ש תרומת מעשר שנטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף מתרומה גדולה תשובה תחלת כל דבר צריך אתה לדעת דאפי' תרומה נטלת דבר תורה מן הטהור על הטמא אלא מדרבנן אין תורמין לכתחלה ואם תרם תרומתו תרומה כדתנן בר"פ שני דתרומות ואפי' תרם מן הטמא על הטהור תרומתו תרומה דבר תורה אלא דלכתחלה אסרו מדרבנן ובירוש' מפ' ר' יוחנן בשם ר' ינאי משום דכתיב ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב מה גרן אי אפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור פי' מה שפוטר את הגרן דהיינו חטה א' אי אפשר להיות מקצת החטה טמאה ומקצתה טהורה כך לעולם יהא תורם ממה שהוא כמוהו כלומר מן הטהור על הטהור ומן הטמא על הטמא ופרי' התם מעתה לא תהא תרומתו תרומה ומשני ממנו אמר רחמנא דכתיב ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן מ"מ וכתב ר"ש ז"ל דהאי דרשא אסמכתא בעלמא היא ועיקר טעמא משום דבעי מוקף וגזרי' שמא יתרום שלא מן המוקף משום דמסתפי דילמא נגע טהור בטמא תדע מדקאמר תרומת מעשר נטלת מן הטהור על הטמא והשתא מ"ש תרומת מעשר מתרומה גדולה אלא ודאי טעמא משום דתרומה גדולה אינה נטלת אלא מן המוקף ותרומת מעשר אינה צריכה מוקף עוד תדע דכי כתיב מוקף בקרא לאו בתרומת מעשר כתיב דגרסי' בירושלמי פ' שני דתרומות מכל חלבו את מקדשו ממנו תרומת מעשר למדה על תרומה גדולה שנטלת מן המוקף והיא נטלת שלא מן המוקף ומנין שנטלת שלא מן המוקף מכל מעשרותיכם מכל מעשרותיכם אפי' א' ביהודה וא' בגליל וממה שאתה צריך לדעת דתרי גווני מוקף יש חד שיהא מוקף לו ונוגע בו וחד אע"פ שאינו נוגע אלא ששניהם לפניו ומוקף דתרומה גדולה כעין נוגע מגזרת הכתוב מדכתיב ממני ובתרומת מעשר דבר תורה נטלת אפי' אינם מוקפין לא בנגיעה ולא בפניו וכדדרשינן מכל מעשרותיכם אפי' אחד ביהודה וא' בגליל אלא דמדרבנן צריך תרומת מעשר לכתחלה מוקף שיהו שניהם בפניו דחיישי' דשמא נאבד ותורם מזה על זה על מה שנאבד והיינו דבשלהי פ' כל הגט פרכינן על תרומת מעשר וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ודברים אלו ארוכין אלא שזהו קצרן עכ"ל ז"ל:
בשתי דרכים: גרסי' דתרומה לשון נקבה ותני דרך בלשון נקבה והכי איתא בפ"ק דקדושין. ועיין במ"ש במתני' דבסמוך. בשם הריטב"א ז"ל:
נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף: הקשה ר"ת דבסוף כל הגט משמע דתרומת מעשר בעיא מוקף דפריך עלה וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ותירץ ז"ל דמדרבנן בעיא מוקף ועיין בתוס' דפ' כל הגט (גיטין דף ל') שהקשו אי מתני' דקתני נטלת שלא מן המוקף מדאורייתא איירי הא קתני סיפא דמתני' וצריכה שיעור כתרומה ומדאורייתא לתרומה גדולה אין לה שיעור דחטה אחת פוטרת את הכרי וי"ל דאין לה שיעור למטה אבל יש לה שיעור למעלה דאין יכול לעשות כל גרנו תרומה דבעי' ראשית ששירי' נכרין וכה"ג איכא בריש מסכת פאה גבי אלו דברים שאין להם שיעור עכ"ל ז"ל:
ואוסרת את הגרן: לאחר מירוח מלאכול אפי' אכילת עראי אע"פ שהפריש כבר מאותו כרי תרומה גדולה מפני תרומת מעשר שבכרי אסור לאכול ממנו עראי אח"כ מצאתי שפירש הר"ש שירילי"ו ז"ל ואוסרת את הגרן לאחר מירוח אם הקדים הלוי ונטל בשבלים מעשר ראשון אע"ג דמעשר טבול הוא כדאיתא בירוש' דפ"ק דתרומות אין לוקין עליו עד שימרחנו הלוי ואיהו הוא דקעביד הגרן ותרומת מעשר מפריש והכי מוקים לה התם ע"כ וכך נ"ל דמפ' לה נמי הכא בפירקי' דגרסי' התם זאת אומרת מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה דאי ס"ד חייב בתרומה גדולה לא אשכחן תרומת מעשר אוסרת דתרומה גדולה הוא דאסרה אלא על כרחך פטור ותרומת מעשר הוא דאסרה ע"כ. ותו גרסי' התם זאת אומרת שהפירות הטמאים חייבין בבכורים אע"ג דנופץ כדאמרינן לעיל ולא מהניין מיחייב להפרישן כדתנן נטלת מן הטהור על הטמא בבכורים ורשאי הוא אבל אי מפריש מן הטמא מיני' ובי' כ"ש דשפיר עביד ע"כ עם פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל:
יכין
נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים: דהא דתרומה אינה נטלת מטהור אטמא ה"ט דמדירא שמא יגעו אהדדי ופריש שלא מהמוקף וה"ט לא שייך בתמ"ע ובכורים דא"צ בהן מוקף מדאו'. מיהו תמ"ע צריך מוקף מד"ס [כתו' גיטין ד"ל ע"ב ד"ה וכי]. ואף דבכורים מחוברים אפ"ה שייך בהן טומאה כשנגמר כ"צ [כפסחים דל"ג א' וחולין דקכ"ו ב' וסנהדרין דט"ו א' ופ"ב דתרומות ז'] ודלא כרמב"ם הכא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת