משנה בכורים ב י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת בכורים · פרק ב · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כיצד שוה לבהמה? חלבו אסור כחלב בהמה, ואין חייבין עליו כרת, ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים, וחייב בזרוע ולחיים וקיבה.

רבי אליעזר פוטר, שהמוציא מחברו עליו הראיה.

נוסח הרמב"ם

כיצד שוה לבהמה חלבו אסור כחלב הבהמה ואין חייבין עליו כרת ואינו נלקח בכסף מעשר לאכל בירושלים וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה רבי אלעזר פוטר שהמוציא מחברו עליו הראיה.

פירוש הרמב"ם

לשון התורה שאין אסור לנו אלא חלב ג'מיני בהמה שור או כשב ועז וזה לפי שהוא ספק עז נאסר חלבו ואין אדם חייב עליו כרת לפי שהוא ספק:

וכבר בארנו בפרק הראשון מ מס' מע"ש שאסור לקנות בהמה בכסף מע"ש אלא קרבן שלמים ולפיכך אסור לאדם לקנות הכוי ממעות מע"ש לפי שהוא ספק בהמה וא"א להקריבו שלמים לפי שהוא ספק חיה והלכה כר"א לפי שאומרים לכהן הבא ראיה שהיא בהמה וטול מתנות כי הזרוע והלחיים והקבה אינם נוהגים אלא בבהמה בלבד שנאמר (דברים יח) אם שור אם שה ונתן לכהן:

פירוש רבינו שמשון

כחלב בהמה. פירוש כחלב בהמה לחומרא דשמא בהמה היא אבל אין חייבין עליו כרת דשמא חיה היא:

ואינו נלקח בכסף מעשר מלאכול בירושלים. שאין לוקחין אותו בירושלים בכסף מעשר דשמא בהמה היא ואין לוקחין בהמה לבשר תאוה אלא לזבחי שלמים כדתנן בפרק קמא דמעשר שני ואם לקח בהמה לבשר תאוה לא יצא העור לחולין ולזבחי שלמים אי אפשר דשמא חיה היא ובירושלמי (הל' ו) קאמר דאפי' בשעת שהיו לוקחין בהמה לבשר תאוה אינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים:

וחייב בזרוע ובלחיים ובקבה. בפרק הזרוע מוקי לה בצבי הבא על התיישה ובשה ואפי' מקצת שה קא מפלגי דר' אליעזר דפטר קסבר שה ולא מקצת שה והא דתלי טעמא במוציא מחבירו עליו הראיה משום דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא ואיתא נמי בפרק אותו ואת בנו ורבנן סברי שה ואפילו מקצת שה מאי חייב. חייב בחצי מתנות ומיהו מסקנא בפרק הזרוע דחייב בכולן משום דכתיב או שה לרבות את הכוי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חלבו אסור כחלב בהמה - כחלב שור וכשב ועז:

ואין חייבין עליו כרת - להביא חטאת על שגגתו. והוא הדין שאין לוקין עליו טו:

ואינו נלקח בכסף מעשר לאכלו בירושלים - דשמא בהמה הוא, ואין לוקחין בהמה לבשר תאוה מכסף מעשר [אלא] שלמים טז:

וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה - דמרבינן להו מקרא דכתיב (דברים יח) אם שה לרבות את הכוי:

שהמוציא מחבירו עליו הראיה - דאמר ליה בעל הבהמה לכהן אייתי ראיה דמין בהמה הוא ושקול. והלכה כר' אליעזר:

פירוש תוספות יום טוב

[ואין חייבין עליו כרת. פי' הר"ב להביא חטאת וכו'. כלומר דאילו כרת גופיה הא קמי שמיא גליא. אבל הרמב"ם והר"ש לא כתבו כן אלא פירשו דלמא חיה הוא ונראה לי טעמם דהא מכל מקום בספק אכלו ולפיכך אע"פ שהוא מזיד אין עונשו כרת]:

ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים. פי' הר"ב דשמא בהמה [הוא]. ואין לוקחין בהמה לבשר תאוה מכסף מעשר. והוסיף ר' יצחק בר מלכי צדק [המפרש סוף מסכת זו בסדר המשנה דגמרא] וז"ל גם לקנותן לזבחי שלמים אינו יכול דלאו בהמה ודאי הוא הלכך אינו נקנה כוי כלל בירושלים בכסף מעשר ע"כ. ופשוט הוא. וקשיא לי דהוי ליה לתנא לשנות זה הדין במשנה דלקמן שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה. תו קשיא לי דלמאי תני לאכול בירושלים וכי בא עכשיו להודיענו דין אכילת הלקוח בכסף מעשר. והר"י ברמ"ץ כתב עוד פי' אחר וז"ל כלומר אפילו בשעה שהיו לוקחים בהמה לבשר התאוה אינו נלקח בכסף מעשר עכ"ל. ור"ל מ"ש הר"ב במ"ד פ"ק דמעשר שני שבראשונה היו לוקחים וכו'. ולפי' הזה ניחא קצת הא דתני בירושלים דקונין בהמה לבשר תאוה. דאילו חוץ לירושלים אסור כדתנן התם במ"ו. וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ז מהלכות מעשר שני סי' ט"ז. ותנן לאכול דאילו להקריב פשיטא דאינו נקנה. וצריך לומר דאגב תנייה דלא תימא הואיל ושוה לבהמה דנלקח וכעין שפירשתי לעיל. וכן צריך לומר לפי' הרמב"ם דמפרש ואינו נלקח וכו' לפי שהוא ספק בהמה ואי אפשר להקריבו שלמים. לפי שהוא ספק חיה ע"כ והא אנן בשוה לבהמה קיימינן אלא דאגב תני ליה. ומכל מקום קושיא הראשונה במקומה עומדת:

[רבי אליעזר פוטר וכו'. ור"א האי אם למה לי מיבעיא ליה לחלק ורבנן וכו'. גמ' פ"י דחולין דף קלב. ומ"ש הר"ב והלכה כר"א. כן כתב הרמב"ם בפי' אבל בחיבורו פ"ט מהלכות בכורים פסק דחייב]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) כלומר דאלו כרת גופיה הא קמי שמיא גליא:

(טז) (על הברטנורא) וצ"ל דתני ליה אגב וע"ד שכתבתי לעיל:


פירושים נוספים