משנה בכורים א ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת בכורים · פרק א · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הפריש ביכוריו, נבזזו, נמקו, נגנבו, אבדו, או שנטמאו, מביא אחרים תחתיהם ואינו קורא.

והשניים אינם חייבים עליהם חומש.

נטמאו בעזרהיא, נופץ ואינו קוראיב.

נוסח הרמב"ם

המפריש את ביכוריו נמקו נבזזו נגנבו אבדו או שנטמאו מביא אחרים תחתיהן ואינו קורא והשנים אין חייבין עליהן חומש נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא.

פירוש הרמב"ם

נמקו. כמו נמסו המק בשרו (זכריה יד) אתם ימקו (ויקרא כו) ואחרים רבים:

נבזזו ג"כ ידוע מגזרת לבוז בז (ישעיה י):

ואינו קורא. לפי שאי אפשר לומר הבאתי את ראשית פרי האדמה מפני שאינו ראשית ועוד יתבאר לך שהבכורים האמיתיים חייבים עליהם חומש: ופי' נופץ כמו נוער או מריק מגזרת נעור וריק:

פירוש רבינו שמשון

נבזזו. לשון ביזה שאונסין ממנו:

נימוקו. נרקבו:

אין חייבין עליהן חומש. בירושלמי (שם) אמר רבי יוחנן משום יחידי אני שונה אותה ותני כן רבי שמעון בן יהודה משם רבי שמעון והשניים אין חייבים עליהם חומש:

נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא. כלומר מפזרן בעזרה [ירושלמי] (שם) רבי עוקבא בשם רבי יוסי בר חנינא נטמאו הביכורין הסלים ניתנין לכהן דכתיב (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך :

והביא ממין אחר הרי זה אינו קורא. אמרינן בירושלמי (שם) למי נצרכה לרבי יהודה דאמר מגיד וחוזר ומגיד ואמרינן בירושלמי א"ר יונתן תני רבי שמעון בר יוסי ואמרת ושמחת הוי אומר על השמחה כלומר שיש שמחה במין הראשון אי נמי קאי אניטמא בעזרה דאינו קורא דכיון דנטמאו ליכא שמחה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נמקו - נרקבו ונמסו, כמו אתם ימקו (ויקרא כו):

נבזזו - נגזלו ממנו כמו בזזנו לנו (דברים ב):

אין חייבין עליהם חומש - זר שאכלן אינו משלם את החומש. והך מתניתין יחידאה היא ואינה הלכה, אלא הלכה שחייבים עליהם חומש: נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא גרסינן, כלומר מנער ומריק הסל מן הפירות כיון שנטמאו והסל ניתן לכהנים דכתיב (שם כו) ולקח הכהן הטנא מידך פעמים שאין הכהן לוקח אלא הטנא. ואינו חייב להביא ביכורים אחרים תחתיהן. דכיון שבאו להר הבית לא מתחייב תו באחריותן:

פירוש תוספות יום טוב

[נבזזו נמקו נגנבו. והר"ב בפירושו הקדים נמקו לנבזזו. וכן בפירוש הרמב"ם. וכן הוא בסדר המשנה שבירוש' וגרס' נכונה להסמיך נבזזו לנגנבו כי אחים הם גזילה וגניבה אבל הר"ש העתיק כגירסת הספר. ועל הרמב"ם בחבורו אני תמה שבפ"ד מהלכות בכורים השמיט לכל אלו הג' ולא כתב אלא אבדו. ולא ידעתי למה דדלמא אבדו גריע כיון שאינן כלל]:

מביא אחרים תחתיהם. כדתנן במשנה דלקמן דחייב באחריותן:

נטמאו בעזרה נופץ. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ד. וקשה דהואיל ואינו חייב באחריותן אלא עד הר הבית כדתנן בסמוך. ליתני נטמאו בהר הבית. ויש לומר דמשום אינו קורא הוי רבותא. דאפילו הביאם טהורים עד לעזרה אפילו הכי אינו קורא. ולהראב"ד שכתב דיניחם שם עד שירקבו או עד שיתמסמסו הוה נמי רבותא. ועי' במ"ח פ"ו דשבת דתנן לעזרה והמכוון להר הבית. כמו שכתבתי שם בסייעתא דשמיא. וכן במ"ג פ"ג דסוטה. ולפי זה יש לומר דהר הבית דהכא נמי לאו דוקא. אלא כלומר לבית המקדש. אבל רצה לומר עד העזרה. וכיוצא בזה בריש מס' חגיגה:

ואינו קורא. פי' הר"ש לחד פירושא לירושלמי דטעמא משום דאם נטמאו ליכא שמחה. וכתיב ואמרת ושמחת:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) נופץ. וקשה דהואיל ואינו חייב באחריותן אלא עד הר הבית כדתנן בסמוך ליתני נטמאו בהר הבית וי"ל דמשום ואינו קורא הוי רבותא. דאפי' הביאם טהורים עד לעזרה אינו קורא (ועיין מ"ח פ"ו דשבת). תוי"ט:

(יב) (על המשנה) ואין קורא. כתב הר"ש לחד פירוש בירושלמי דטעמא משום דאם נטמאו ליכא שמחה. וכתיב ואמרת ושמחת:


פירושים נוספים