אוכלין) ולכן היו זורקין את הכחל בסורא לחוץ, ורמי שבא לסורא אזל ולקט להכחל אכלם, ואתיוהו לפני רב חסדא, א"ל אמאי תעביד הכי א"ל מאתרא דרב יהודה אנא, א"ל והלא הדין הוא שצריך אדם להחמיא כחומרי המקום שהלך לשם, א"ל חוץ לתחום אכלתים, א"ל במה טויתינהו? א"ל בפורצני (החרצנים שאצל היקבים), א"ל ודלמא מיין נסך נינהו (ואסורין בהנאה) א"ל לאחר יב' חדש הוו, א"ל ודלמא דגזל נינהו, א"ל ראיתי שכבר נרקבו (ובל"ס כבר נתייאשו הבעלים מהן), הדר ראה רב חסדא שאינו נושא תפלין ושאל ע"ז א"ל חולי מעיים אני ואמר רב יהודה שחולי מעיים פטור מן התפלין, וראה שגם ציצית אינו לובש, אך הוא ענהו שהוא טלית שאולה ואר"י דפטור כל שלשים יום מציצית, אדהכי הביאו לפני ר"ח אחד שלא קיים מצוות כבוד אב ורצו להלקותו, אמר להו שבקוהו של מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה, א"ל רב חסדא חזינא לך דחריפת טובא, א"ל אי הות באתריה דרב יהודה אז אראה לך חורפאי.
וביבמות רמי בר דיקולי אמר שמואל. ובמנחות כט: רמי בר תמרי דהוא חמוה דרמי בר דיקולי (והוא ט"ס וצ"ל דהוא רמי בר דיקולי, ותיבת חומה בא בטעות מבסמוך שאמרו אגרא חמוה דר"א כדמובא בדק"ס) איפסיק ליה וי"ו דויהרג, אתא לקמיה דר' זירא, ובל"ס הוא ט"ס כי קודם שנפטר רב יהודה שהיה אז ר"ז בפומבדיתא לא היה שואל לר"ז בפני רבו, ואח"כ הלך ר"ז לא"י ולא שב עוד, וצ"ל קמיה דזעירי.
רמש
אבא שאול בן רמש נדה כה:.
רעולאי
גידול בר רעולאי גיטין לד.
רפרם
היה תלמיד רב אשי ככתובות צה: אזל רפרם אמר לשמעתיה קמיה דרב אשי, ובגיטין מב. הקשה לרב אשי.
והיה חבירו דרבינא האחרון כיומא עח. ריש גלותא איקלע להגרוניא לבי רב נתן, רפרם וכולהו רבנן אתו לפירקא, רבינא לא אתא. למחר בעי רפרם להפיס דעתיה דריש גלותא (שלא יכעוס על רבינא שלא בא) ושאלו מ"ט לא אתי מר לפירקא, א"ל שהיה לי כאב בכרעי – א"ל רבינא לא סבר לה מר להא דרב אשי. וכל הלשון הזה מבורר שהיה אחר פטירת רב אשי כי בחיי רב אשי לא היו מתקבצין לבי ריש גלותא אך למקום רב אשי כדמובא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ג, ורבינא נפטר עוד קודם רב אשי, אך הוא רבינא בר"ה האחרון.
וכן גיטין יא. רבינא סבר לאכשורי בכנופיאתה דארמאי א"ל רפרם ערכאות תנן. ופליג עם רב אחא (והוא רב אחא בר רב).
וכן נזכר כתובות לו. וכריתות י. אמר רפרם זאת אומרת – ואמרו הא דרפרם בדותא היא.
וזכה להיות ריש מתיבתא בפומבדיתא אחר רב גביהה מבי כתיל משנת תשמד עד תשנד כדמובא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ד בנוסח ב"ג.
וכן מפורש בבכורות לו: שאמרו, רפרם בפומבדיתא הו"ל בוכרא ויהביה ליה לכהן בלא מומא אזל שדא ביה מומא (הכהן), יומא חד חלש (רפרם) בעיניה אייתיה לקמיה, א"ל בכור זה נתן לי ישראל במומו ארפסיניה לעיניה (פתח עיניו בחזקה) חזייה בשקריה א"ל לאו אנא דיהביתיה לך? ומזה אנו רואין שהוא היה הריש בפומבדיתא.
ור' אבהו האחרון היה מרישי כלה בישיבתו כחולין מט. שאמר רב שמואל בריה דר' אבהו (הוא היה מרבנן סבוראי שנפטר תתיח כדמובא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ד
