עירובין צ ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דהא איכא מחיצתא ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות מחיצות להבריח מים עשויות אמר ליה רב חייא בר יוסף לשמואל הילכתא כוותך או הילכתא כרב אמר ליה אהילכתא כרב אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף בומודה רב שאם כפאה על פיה שאין מטלטלין בה אלא בארבע אמות כפאה למאי אילימא לדור תחתיה מאי שנא מגג יחידי אלא שכפאה לזופתה רב אשי מתני לה אספינה ורב אחא בריה דרבא מתני לה אאכסדרא דאיתמר אכסדרה בבקעה רב אמר גמותר לטלטל בכולה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע רב אמר מותר לטלטל בכולה אמרינן פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ורב אליבא דר"מ ליטלטלי מגג לחצר גזירה משום דרב יצחק בר אבדימי ושמואל אליבא דרבנן ניטלטל מגג לקרפף אמר רבא בר עולא גזירה שמא יפחת הגג א"ה מקרפף לקרפף נמי לא יטלטל דילמא מיפחית ואתי לטלטולי התם אי מיפחית מינכרא ליה מילתא הכא אי מיפחית לא מינכרא מילתא אמר רב יהודה כשתמצא לומר לדברי רבי מאיר גגין רשות לעצמן חצירות רשות לעצמן
רש"י
[עריכה]
להבריח מים - ולא לדירה:
ומודה רב שאם כפאה על פיה - וגובהה יותר מעשרה אין מטלטלין בה אלא בארבע:
מאי שנא מגג יחידי - דאמר רב אפילו לרבנן מותר לטלטל בכולו ואפילו יותר מבית סאתים דכיון דמחיצות לדירה נעשו אע"פ שלא לדירת מעלה עשאום כי אמרינן בהו גוד אסיק הוי כהיקף לדירה ה"נ כיון דכפאה לדור כפייתה זו היא עשיית מחיצתה לדירת מטן כי אמרת בהו גוד אסיק הוי היקף לדירה:
שכפאה לזפתה - שבטל מחיצותיה מתורת דירה דאינן עומדות כל זמן כפייתה לא לדירת מעלן ולא לדירת מטן והוו כעמוד בעלמא וכי אמרת בהו גוד אסיק הוי היקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וכרמלית היא:
מתני לה - להא דרב חייא בר יוסף אאכסדרה:
אכסדרה בבקעה - הבקעה כרמלית כדאמרינן ביציאות השבת (שבת ו:) ואכסדרה זו פרוצה מד' רוחותיה ועומד קירויה על ד' יתידות ונותנין ד' קורות מיתד ליתד ועליהן מסדרין הנסרין ואותן הקורות קרי פי תקרה והאי דנקט בקעה משום דבעיר סתם אכסדראות סמוכות להקיף בית או חצר ואיכא מחיצה אחת או שתים ומודה שמואל התם דמטלטלין כדאמרינן לקמן:
ורב אליבא דר"מ - כיון דאמר בגגין השוין מטלטלין בכולן אלמא לאו כרמלית נינהו ליטלטל מגג לחצר אלמה אמרינן לקמן לדברי ר"מ גגין רשות לעצמן חצירות רשות לעצמן דאין מטלטלין מגג לחצר ואליבא דרבנן בגג יחידי ליכא למיפרך ליה לרב ליטלטל מיניה לחצר דלרבנן הכי נמי שרי דאמרי' לקמן (צא.) לדברי חכמים גגין וחצירות רשות אחת ומטלטלין מגג יחידי לחצר של רבים שיש לו רשות בה ולשמואל לא מצי למיפרך אליבא דר' מאיר ליטלטל מגג לחצר דהא שמואל גגין השוין לר' מאיר כרמלית משוי להו לפיכך אין מטלטלין מהן לחצר של רבים דהויא רשות היחיד דאפילו לא עירבה קי"ל במס' שבת בפ' אם לא הביא כלי (דף קל:) דמטלטלין בכולה והא דאמר לקמן לדברי חכמים גגין וחצירות רשות אחת שמואל מוקי לה בגג בין הגגין דלשמואל דאית ליה גוד אסיק במחיצות שביניהן ליכא לכל אחד יותר מבית סאתים א"נ בגג יחידי דליכא יותר מבית סאתים ואשמעינן אע"ג דגג לרבנן רשות מיוחדת וחצר הוא רשות שותפות מטלטלין דלא גזור רבנן מרה"י לרשות שותפין אלא בבתים כגון מבית לחצר:
משום דרב יצחק - בריש פירקין גזירה משום תל ברה"ר:
ושמואל אליבא דרבנן - בגג יחידי יותר מבית סאתים כיון דאמר דהאי גוד אסיק. לא הוי היקף לדירה וכרמלית היא ליטלטל מיניה לקרפף יותר מבית סאתים שתי אמות בזה וב' אמות בזה אלמה אמרי' לקמן לדברי חכמים גגין וחצירות רשות אחת וקרפיפות רשות אחת דאין מטלטלין מהן לקרפף ואליבא דר"מ ליכא למיפרך ליטלטל מגג לקרפף דהא תרוייהו כרמלית נינהו דהא גג יחידי יותר מבית סאתים אוקימנא גזירה משום תל ברה"ר ולרב נמי אליבא דרבנן ליכא למיפרך דהא רב גג יחידי יותר מבית סאתים רה"י משוי ליה ובגגין השוין לרב אליבא דרבי מאיר דמותר לטלטל בכולן ליכא למיפרך ליטלטל מינייהו לקרפף פחות מסאתים גזירה משום תל ולרבנן מגג יחידי אליבא דרב דמשוי ליה רה"י נמי לא פרכינן ליטלטל מיניה לקרפף פחות מבית סאתים וכן מחצר לקרפף בין לר"מ בין לרבנן משום דקרפף חלוק מחצר דקרפף מוקצה לתשמיש שאינו תדיר אבל חצר וגגין שוה תשמישן ולרב לא פרכינן בגגין השוין לרבנן דמשוי להו רב אליבייהו כרמלית ליטלטל מינייהו לקרפף יותר מבית סאתים דאע"ג דמשוי להו רב כרמלית מפני שפרוצין זה לזה ה"מ להחמיר לאסור טלטול של.. כל אחד ואחד ביותר מד' אבל לא משוי ליה כרמלית גמורה להקל לטלטל מתוכן לכרמלית גמורה דאמרן לעיל לגבי גג בין הגגין לרב דאסור לטלטל ממנו לחורבה ולאכסדרה ואע"ג דשניהן אסורין לטלטל בתוכן אלא בד' אמות מ"מ הואיל ואין רשותייהו דומות דגג חזי לדירה טפי מחצר ואכסדרה לטלטל ממנו לחורבה ולאכסדרה וכ"ש הכא דגג חזי לדירה טפי מקרפף אבל לשמואל דמשוי גג יחידי כרמלית גמור דיותר מבית סאתים הוא פרכינן:
גזירה שמא יפחת הגג - ויחסר מבית סאתים ויקצרו גם את הבית למדת הגג מלמטה ויתנו המחיצה כנגד שפת הגג דהשתא ליכא יותר מבית סאתים והוי רה"י ואתי לטלטולי מיניה לקרפף כמעיקרא:
א"ה מקרפף - יותר מבית סאתים לקרפף יותר מבית סאתים נמי לא ליטלטל אפילו בתוך ד' דילמא מפחית חד מינייהו והוי רה"י מעלייתא ואתי לטלטולי כמעיקרא מיני לחורבה והוי כרמלית:
אי מיפחית לא מינכרא מילתא - כיון דליכא מחיצות על הגג לא מינכרא מילתא ולא מיחזי כפחות מבית סאתים דבר שאין לו מחיצות לא סליק ליה אומדנא שפיר וסברי אכתי טפי מבית סאתים הוא:
כשתמצא לומר - כשתעמוד על סוף דעתן זהו גמר דבריהן:
לדברי ר"מ גגין רשו לעצמן - ומטלטלין מגגו של ראובן לגגו של שמעון:
וחצירות רשות לעצמן - ומטלטלין מחצירו של ראובן לחצירו של שמעון כלים ששבתו בחצר וכן מחצר של רבים לחצר של רבים:
תוספות
[עריכה]
דהא איכא מחיצתא. ואפילו לר' זירא דאמר בריש מי שהוציאוהו (לעיל דף מג.) מחיצות להבריח מים עשויות היינו דוקא לענין יוצא חוץ לתחום דלא שרי להלך את כולה:
ורב אליבא דר"מ ליטלטל מגג לחצר. לשמואל אליבא דר' מאיר לא מצי למיפרך כדפי' בקונטרס דלשמואל גגין השוין לר"מ הוי כרמלית לפיכך אין מטלטלין מהן לחצר ופחות מבית סאתים נמי אע"ג דלא הוי כרמלית מ"מ כיון דחשיב ליה לשמואל אין מוקף לדירה ליכא למיפרך דליטלטל מגג לחצר אע"ג דלרבנן בגג יתר מבית סאתים אסור לטלטל ממנו לחצר לשמואל בפחות מבית סאתים שרי מ"מ יאמר שמואל דלר"מ יש לגג תורת קרפף בין ביתר מבית סאתים בין בפחות:
ליטלטל מגג לחצר. אע"ג דידע טעמא דר"מ דגג גבוה ונמוך דהוי משום דרב יצחק בר אבדימי מגג לחצר עניניהם חלוקים ס"ד דלא דמו לתל ברה"ר:
לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג לקרפף. פירש בקונטרס בגג יתר מבית סאתים לקרפף יתר מבית סאתים כיון דחשיב ליה אין מוקף לדירה והוו תרווייהו כרמלית וא"ת ומנא ליה דאסור דאי משום דאמרי רבנן לקמן דגגין וחצירות רשות אחת וקרפיפות רשות אחת התם ע"כ באין יתירים מבית סאתים כדפירש בסמוך בקונטרס דביתירים לא יאמר ר"ש דחצר וקרפף רשות אחת דבהדיא מוכח בפ' עושין פסין (לעיל דף כג:) גבי נזרע רובו דקרפף יתר מבית סאתים לר"ש הוי כרמלית ונראה לר"י דבגג דלא הוי יתר מבית סאתים פריך דליטלטל לקרפף שאינו יתר מבית סאתים לרבנן אע"ג דדירת גג חשיב טפי משל קרפף שמותר לטלטל מגג לחצר ומקרפף לחצר אסור מ"מ הוי לן למישרי מגג לקרפף דטפי דמי לקרפף מלחצר דכשהוא יתר מבית סאתים הוי כרמלית כמו קרפף וחצר אפילו בית עשרה כורים שריא ומשני גזירה שמא יפחת פי' שמא יפחת הגג באמצעיתו וישתמשו בני הבית על הגג דרך הפחת ואז הוי הגג חשוב מוקף לדירה ואסור לטלטל ממנו לקרפף כמו מחצר אע"ג דהוי מוקף ולבסוף פתח דלא חשיב מוקף לדירה דדוקא בקרפף שלא הוקף לדירה לא מהני הוקף ולבסוף פתח אבל בגג דבלאו הכי חשיב קצת מוקף לדירה דהא מותר לטלטל ממנו לחצר מהני ליה הפחת לשוויה מוקף לדירה לגמרי כחצר ופריך א"ה מקרפף בית סאתים לקרפף בית סאתים נמי לא ליטלטל שמא יפחת פירוש יפרוץ האחד יתר מעשר במילואו לרה"ר או לבקעה ומשום דנקט לשון פחת גבי גג נקט נמי האי לישנא גבי פירצת קרפף ומשני התם אי פחות מינכר אבל הכא גג לא מינכרא מילתא לעומד בקרפף ולעומד על הגג נמי לא מינכרא שיהא אסור לטלטל ממנו לקרפף מחמת פחת זה:
לדברי ר"מ גגין רשות אחת הן כו'. גגין הוא בפירוש במתני' וה"ה חצירות או קרפיפות הואיל ותשמישן שוה כמו גגין אבל בתים לא דתשמישן תדיר ועוד דכי היכי דלרבנן הוי קרפיפות או חצירות רשות אחת דהא אפילו גג וחצר הוי רשות אחת כ"ש חצר וחצר ה"נ לר"מ דר"מ לא פליג ארבנן אלא בגג וחצר משום דרב יצחק בר אבדימי:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ט (עריכה)
ב א ב מיי' פי"ד מהל' שבת הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' שס"ב סעיף ד':
ג ג מיי' פי"ז מהל' שבת הלכה ל"ה:
ראשונים נוספים
ומודה רב היכא דאפכה לספינה על פיה כדי לזופתה שאין מטלטלין בה אלא בד' אמות והני מילי לזופתה אבל לדור תחתיה הרי הוא כבית וכן אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד' אמות והלכתא בכל הני שמעתא ככוותה דרב.
לרב אליבא דר' מאיר דאמר מותר לטלטל בכולן דגגין השוין כרה"י הן לטלטל מן הגג לחצר דתרווייהו [רשות] היחיד נינהו. ודחינן אמאי אין מטלטלין מגג לחצר משום דרב יצחק בר אבודימי דאמר. אומר היה ר' מאיר כל מקום שאתה מוצא ב' רשויות והן רשות אחת כגון עמוד ברה"י גבוה י' ורחב ד' אסור לכתף עליו משום תל ברה"ר. לשמואל דאמר אין מטלטלין כגון ברשות היחיד גבוה י' ורחב ד' אסור לכתף בגגין השוין ובגג יחידי לרבנן אלא בארבע משום מחיצתא למטה עבידן לחצירות ולא למעלה לגגין דהוויין להו הני גגין כקרפף יתר מבית סאתים נטלטל מגג לקרפף יטלטל דלמא מיפחית דהא כי קרפף וקרפף הוא אומר רבה בר עולא גזרה שמא יהיו הגגין דיהו אי הכי מקרפף לקרפף לא יטלטל דלמא מיפחית חד מן הקרפיפות והוי ליה כרה"ר. ופרקי התם גבי קרפיפות אי מיפחית מחיצתא מינכרא מלתא וממנע ולא מטלטל.
אבל הפכה לזפתה אין מטלטלין על גבה אלא בד' אמות: ונראה דאפילו תחתיה אין מטלטלין בה אלא בד' אמות. דהא אין מחיצותיה עשויות לדור תחתיה, והשתא נמי דהפכה לא להשתמש תחתיה הפכה. ומיהו בשאינה יתירה על בית סאתים מטלטלין בה בין למעלה בין למטה כתל ונקע.
ולשמואל אליבא דרבנן ליטלטל מגג לקרפף: פירוש: מגג יתר מבית סאתים, כיון דמשוי ליה שמואל ככרמלית, אלא בשאינו יתר על בית סאתים לא קשיא אפילו לשמואל דרשות היחיד גמורה היא וכמו שכתבנו למעלה (בע"א ד"ה והני) וכדתניא בברייתא דאפילו לרבנן גגו וחצרו אחד הן. ולשמואל ליטלטל מגג לקרפף אליבא דר' מאיר לא קשיא ליה, דהא [אמרינן] בפרקין (לעיל פט, א) משום גזירה דרב יצחק בר אבדימי. וליטלטל מגג לכרמלית לא קשיא, משום דגג רשות היחיד גמור הוא דבר תורה, אלא דלהחמיר עליו שלא לטלטל בכולו עשאוהו כרמלית ולא להקל אלא מגג לקרפף הוא ביותר מבית סאתים חד דינא אית להו לשמואל.
ובתוספות הקשו דא"כ מאי מקשה לרבנן לטלטל מגג לקרפף ומנא ליה דאסור, דאי משום דקתני לקמן (צא, א) גגין וחצרות רשות לעצמן וקרפיפות רשות לעצמן, התם על כרחין דלא הוו יתרים על בית סאתים, דאי בבית סאתים בהא לימא ר' שמעון כולן רשות אחד הן, וחצר לקרפף יותר מבית סאתים היכי שרי והא כרמלית הוה ואפילו לר' שמעון כדמוכח בהדיא בפרק עושין פסין (כג, ב) גבי קרפף יתר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה. ורש"י ז"ל בעצמו כן פירש לההיא ברייתא לקמן (שם ד"ה קרפיפות) (עשאוהו יותר) בבית סאתים דאי ביתר בהא לימא ר' שמעון דמטלטלין הא ככרמלית היא. והלכך אני אומר דמגג יתר על בית סאתים לקרפף יתר מבית סאתים חד רשותא הוא. על כן פי' הם ז"ל דמגג שאינו יתר על בית סאתים חשיב דירה קצת ומטלטלין ממנו לחצר, מה שאין כן מקרפף לחצר אפילו בקרפף שאינו יתר מבית סאתים, מ"מ כיון דשמואל עביד גג יתר מבית סאתים כקרפף יתר מבית סאתים ותרווייהו ככרמלית. ומיהו טפי דומה לקרפף מלחצר והוי ליה למשרי בהדי קרפף כדשרינן ליה חצר. והראב"ד כן פירש דמגג שאינו יתר על בית סאתים לקרפף שאינו יתר על בית סאתים קא קשיא ליה.
[גזירה] שמא יפחת הגג: פרש"י ז"ל (מחת) [יפחת] ויתקצר מבית סאתים. וזה על דרך פי' דמגג וקרפף יתרים קא קשיא ליה. והראב"ד ז"ל פירש: שמא יפחת גובהו של גג מעשרה ויהא אויר מתערב באויר החצר ונעשה הכל חצר ונמצא מטלטל מחצר לקרפף. א"נ שמא יפחת הגג שהוא סמוך לקרפף [ו]נעשה הכל כקרפף והוי קרפף יותר מבית סאתים. ואקשינן: א"ה מקרפף לקרפף שאינן יתרין לא יטלטל דילמא מפחתי. כלומר: מפחתא מחיצה שביניהם מעשרה והוי הכל כקרפף יתר מבית סאתים. ותירצו:
דהתם אי מפחת מינכרא ליה מילתא: אבל (לגבי) [לגג] כיון דמבפנים הבית לא אשתני כלל אע"ג דאי מעיין מבחוץ [מינכרא], לא יהיב דעתיה. וקשיא לן קצת פי', חדא דלא הוה ליה למימר דילמא מפחית אלא דילמא מפחתה מחיצה או דילמא מפחת כותל שביניהם, דכיון שלא הזכיר עדיין לא כותל ולא מחיצה הוה ליה לפרש. א"נ לימא דילמא מפחית, כלומר: הקרפיפות דהשתא משמע מפחית מן הקרפף, ואילו נתמעט הכותל מעשרה מאחד מן הצדדים אין בכך כלום, כאן דהקרפף השני עמוק עשרה. ועוד דא"כ בקרפף עצמו לא יטלטל דילמא מפחית מחיצה והוי כל חד מינייהו יתר על בית סאתים ומאי מקרפף לקרפף דקאמר.
ובתוספות פי': דילמא יפחת הגג באמצע וישתמש דרך מחיצה מן הכותל לגג ואז יחשב הגג כמוקף לדירה, ואסור לטלטל ממנו לקרפף כדרך שאסרו להשתמש מחצר לקרפף לפי שהחצר פתוחה לבית חשיבא הוקף לדירה. ואעפ"י שאם יפחת הצד המוקף ולבסוף פתחו וקיימא לן בהוקף ולבסוף פתחו לא חשיבא הוקף לדירה ושרי עם החצר. ופריך:
אי הכי מקרפף בית סאתים לקרפף בית סאתים לא יטלטל שמא יפחת א' מהם: כלומר: שמא יפרוץ אחד מהם במלואו או ביתר מעשר לרשות הרבים או לבקעה. ומשני:
התם אי מפחית [מינכרא] מילתא: (בלא) [אבל] פחת הגג לא מינכרא להעומדים בקרפף, ואפילו לעומדים על הגג לא מינכרא בכך שיאסר בכך עם הקרפף.
והוינן בה כפאה למאי אי לימא לדור תחתיה מ"ש מגג יחידי: פירש דס"ל לרב שאפילו הוא יותר מב"ס אמרינן גוד אסיק וחשבינן ליה מוקף לדירה וכי תימא דשאני התם דלמטה מיהת לדירה עבידן פרש"י ז"ל דהכא נמי כפייתה זו היא עשיית' וא"כ נימא גוד אסיק ויהא מותר לטלטל בכלה ואפילו על גבה אלא כפאה ליפאתה דהשתא ליכא כפייה לדירה כלל הילכך אפילו תחתיה אין משתמשין בו אלא בד' אמות דהא אין מחיצותיה עשויות לדור תחתיה והכא נמי דהפכה לאו להשתמש תחתיה הפכה ומיהו בשאינה יתירה על בית סאתים מטלטלין בכלה בין למעלה בין למטה דהא איכא מחיצו' והא איכא היקף לדירה אלא ביותר מב"ס כן נראה דעת רש"י ז"ל:
מתני לה אכסדר': פרש"י ז"ל דמתני לה להא דרב חייא בר יוסף אכסדרה פי' קמייתא דרב חייא בר יוסף דאמר שמואל הלכתא כוותיה דרב דאלו בתרייתא דרב חייא בר יוסף לא שייכא בהא דאכסדרה כלל:
אכסדרה בבקעה: פרש"י ז"ל אכסדרה שהיא פרוצה מכל צד עמוד קרויה ע"ג עמודים ויש בה בכל רוח תקרה רחבה ד' ולפי פירש זה ר"י סובר דאפילו מד' רוחות אמרי' פי תקרה יורד וסותם והקשה עליו ר"ת ז"ל דהא סתם לאכסדרה סתומה היא מג' צדדין וכדאמרי' בפ' לא יחפור העולם דומה לאכסדר' ועוד הקשה ה"ר ישעיה ז"ל מדאמרינן במנחות אכסדרה פטורה מן המזוזה ואי בשפרוצה לכל צד פשיטא אלא ודאי בשסתומה לג' רוחות ואשמעינן דאפילו הכי פטורה מן המזוזה כיון שאין לה פצימין ברוח רביעית ולהאי פירושא לשמואל לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אפי' לרוח אחת ולרב נמי אפשר דלא אמרינן לה בשתים וג' רוחות וכבר כתבנו מקצת בפ"ק ולקמן בפרק נכתב בס"ד והלכתא כרב.
ולרב אליבא דרבי מאיר לטלטל מגג לחצר: פירש ואפילו מגג יותר מב"ס היכא דמינכרא מחיצ' דהא ס"ל לעיל דאפי' בהאי מטלטלין בכלו וכיון שכן בחצ' נמי מטלטלין בכלו לדברי הכל ואע"פ שלא ערב' וכדאי' בפרק רבי אליעזר דמילה. א"כ יהא מותר לטלטל מזה לזה דהא מרשות היחיד לרה"י קא מטלטל וכי תימא הכי נמי הא אמרי' לקמן לדברי ר' מאיר גג וחצר שתי רשויות הם והיינו דפרכינן לה אליבא דרב ולא פרכי' לה אליבא דשמואל משום דלדידיה דינו ככרמלי' הוא ואי מגג שהוא ב"ס אמר לך שמואל אה"נ והא דאמרינן לקמן גג וחצר שתי רשויות מיירי בגג יותר מב"ס והוא גופה קמ"ל דגג יותר מב"ס כרמלית הוא הילכך ליכא למיפרך הכי אלא אליבא דרב דשרי לטלטל אפילו בגג יותר מב"ס ואליבא דרב נמי ליכא למפרך לה אלא אליבא דרבי מאיר דאלו לרבנן לא קשיא דהא אמרינן בסמוך לדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת הן ומוקים לה רב אפילו בגג יותר מב"ס כיון דמנכרי מחיצתא והא דפרכינן מגג לחצר ולא פרכינן מגג לקרפף של ב"ס דכל חד באפי נפשיה שרי לטלטולי ביה משום דאמר לך רב דאע"ג דכל חד וחד שרי לטלטולי ביה מכל מקום אין תשמישן שוה כי הקרפף תשמישו מוקצה הוא לתשמיש שאינו תדיר כ"כ כמו גג וחצר וכיון שאין תשמישן שוה ויש שם שנוי בעלים חשיב להו רבי מאיר שתי רשויות. אבל פרכינן מגג לחצר לפי שדומין קצת לתשמישן ופרקי' גזרה משום דרב יצחק בר אבדימי פי' דאפי' בהא נמי שייכא ההוא גזרה כדאסיקנא לעיל והמקשה יודע היה דהיינו טעמא דמתני' אלא דקסבר דבגג וחצר לא שייכא ההיא גזירה לשמואל אליבא דרבנן. לטלטל מגג לקרפף פרש"י ז"ל לטלטל מגג שהוא יותר מב"ס שתי אמות בזה ושתי אמו' בזה דהא תרוייהו לשמואל דינא ככרמלית וקרפף נמי משוה לגג יותר מב"ס ליכא למפרך דאלו גג דינו ככרמלית אלא ודאי כדאמרן וקושיין משום דאשכחן בסמוך דאמר רב יהודה לדברי חכמים גג וקרפף שתי רשויות הם והא דלא פרכינן לה לרב אליבא דרבנן משום דלרב אפילו גג יותר מב"ס דינו ככרמלית וכן נמי ליכא למיפרך לשמואל אליבא דרבי מאיר דאמר לך דלרבי מאיר אסור גזירה משום תל ברשות הרבים ומגג לכרמלית דאלמא ליא קשיא ליה דהתם כרמלית גמורה מדאורייתא וגג רשות היחיד מדאורייתא הילכך ליכא למפרך אלא לשמואל ואליבא דרבנן ומגג לקרפף ופרכינן גזרה שמא יפחת הגג כלומר שמא יפחת הגג משיעורו ולא ישאר בו אלא ב"ס ומותר לטלטל בכלו ויבא לטלטל ממנו כדרכו לקרפף זה וקא מטלטל מרשות היחיד לכרמלית:
ופרכינן א"כ מקרפף יותר מב"ס לקרפף יותר מב"ס לא נטלטל דילמא מפחית חד מינייהו לב"ס וקא מטלטל מרשות היחיד לכרמלית ופרקינן דהתם כי מפחית מינכרא מילתא ולא טעי בה אבל הכא לא מנכרא פחתא כל זה שטת רש"י ז"ל ובתוס' הקשו על פי' זה דאי מגג לקרפף יותר מב"ס מקשי תלמודא לימא ליה דאה"נ דמטלטלין מגג לקרפף לרבנן ואי משום הא דאמרי' בסמוך לדברי חכמים גגין וחצרות רשות בפני עצמן וקרפפות רשות בפני עצמן ההיא על כרחין לאו מקרפף יותר מב"ס מיירי היכי קאמר ר"ש דחצר וקרפף יותר מב"ס שהם רשות אחת דהא חצר רשות היחיד ומותר לטלטל בכלה ולדברי הכל יותר מב"ס כרמלית גמורה אף לדברי ר"ש וכדמוכח בהדיא בפרק עושין פסין גבי קרפף יותר מב"ס שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה וכדברירנא סתם בס"ד ואף רש"י ז"ל עצמו כן כתב בפירש במאי דאמרינן לקמן לר"ש כלם רשות אחת בקרפף ב"ס הוא דקאמר דאלו יותר מב"ס כרמלית היא לר"ש ועוד דאכתי קשיא לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג ב"ס לקרפף ב"ס דהא תרווייהו רשות היחיד גמורה נינהו וליכא למימר בהא גזירה שמא יפחת דכי מפחית חד מינייהו או תרווייהו בדינייהו קיימי כדמעיקרא:
ומיהו בזו י"ל כי המקשה היה סבור דהא ליכא למקשי דדילמא אה"נ דהא אמרי לקמן גגות לדברי חכמים רשות לעצמן וקרפפות רשו' לעצמן מוקמי' לה בגג יותר מב"ס לדר"מ דאמר גגות רשות אחד לעצמן וקרפפו' רשות לעצמן להכי לא פרכינן מינה לשמואל אליבא דר"מ כדפרכינן מינה אליבא דרב משום דשמואל מוקים לה לההיא בגג יותר מב"ס שהוא כרמלית כדפרי' לעיל ומיהו הקושיא הראשונה קושיא חזקה על רש"י ז"ל לכך פירש בתו' דאנן הכי פרכינן לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג בית סאתים לקרפף ב"ס דסא לשמואל חזינן דעבד גג יותר משום דמחיצות למטה עבידן וכיון שכן לדידיה אפילו גג ב"ס לדידיה יותר דומה לקרפף מלחצר וכיון דאמר רבין דגג וחצר רשות אחת הוה להו למימר נמי דגג וקרפף רשות אחת ואלו אנן אמרינן כי לדברי חכמים קרפפו' רשות לעצמן ומשמע שהן רשות לעצמן ואפילו לגג ב"ס דאי לא כי היכי דקאמרינן גגין וחצרין לעצמן נימא דגג וקרפפו' רשות לעצמן אלא ודאי דאפילו גג ב"ס אינו רשות אחת ואפילו עם הקרפף ב"ס והיינו דלא פרכינן לה אליבא דרב דלדידיה אפילו גג יותר מב"ס אינו נדון כקרפף דמוקף לדירה חשיב ליה וכ"ש גג ב"ס ולחצר הוא דדמי ולא לקרפף ולא פרכינן נמי לשמואל ליטלטל מגג ב"ס לחצר משום דלדידיה גג כקרפף דהא ודאי מודינן דגג אינו קרפף ממש להאסר עם החצר אלא אמרינן דשייך בתרווייהו והדין שיהו מותר לשניהם דכל מאי דאפשר להשוות רשויות משוינן וכדפרש"י ופרקינן שמא יפחת הגג וזה מלשון בית שנפחות וסכך על הגג כלומר שמא יפחת הגג באמצעיתו וישתמשו דרך ארובה מן הבי' לגג ואז יחשב הגג כמוקף לדירה ותור' חצר עליו ולא תורת קרפף והוא אסור עם הקרפף ואע"פ שאם יפחת הגג ה"ל כהוקף ולבסוף פתח דקי"ל דלא חשיב מוקף לדירה גג שאנו דאפילו בלא פתח חשיב קצת כמוקף לדירה כיון דאיכא מחיצות לדירה למטה דהא שריא ליה עם החצר ופרכינן אפ"ה מקרפף ב"ס לקרפף ב"ס לא לטלטלו שמא יפחת אחד מהם כלומר שיהא נפרץ במלואו או ביותר מעשר לרשות הרבים או לכרמלי' וה"ל למנקט שמא יפרוץ אלא דאיידי דנקט יפחת גבי גג נקט הכא ההוא לישנא ופרקי' דהתם אי מפחית מנכרא מילתא וידעי נמי לאלתר שהוא אסור עם הקרפף האחר אבל אי מפחית הגג לא מינכרא מילתא לעומדין בקרפף ואפילו לעומדין על הגג מינכרא להו פחתא לא ידעו בכך על הקרפף כשת"ל לדברי רבי מאיר גגות רשות לעצמן ואפילו הם של בעלים הרבה כדאיתא לקמן במתני' ומינה שמעי' לחצרות ולקרפפות דהא חזי' דלא קפיד רבי מאיר בגגין לשנוי בעלים כיון שתשמישן שוה ואין תשמישן לדירה ממש ובבתים בלחוד הוא דקפיד לשנוי בעלים מפני שתשמישן חשובה וה"ה דקפיד מגג לחצר ומחצר לקרפף לפי שאין תשמישן שוה וכתב רש"י ז"ל דמגג לחצר לרבי מאיר ומקרפף לחצר שאוסר אפילו כשהם של איש אחד גזרה משום תל ברשות הרבים כלומר כשזה גבוה מזה עשרה טפחים ואין זה כפי פירושנו שכתבנו בריש פרקין דההיא דגזרה ליתה אלא כשהם של שני בני אדם ולא ערבו ולדברי חכמים גגות וחצרות רשות אח' נפקא לן מהא דתניא לקמן גבי חצר אכסדר' ומרפס' רשות אח' ומשמע לן דההיא רבנן היא וכדאוקימנא לקמן וטעמא דרבנן משום דדמי תשמיש בגג לחצר ולהכי שרו אהדדי ואע"ג דגג דיחיד וחצ' דשותפין ומאי דאסרו בגגין דשויי טפי מפני שדיורין חלוקין למטה ומיהו גג וקרפף או חצר וקרפף הם שתי רשויות כשהם של שני בעלים לפי שאינם דומין בתשמישין ואיכא שנוי בעלים ושנוי תשמיש והיינו דלא קתני בברייתא דלקמן אלא גג וחצר אכסדרה ומרפסת ולא קתני קרפף ומבוי וכדדייקי' לקמן לדברי ר"ש כלם רשות אחת פירש בקרפפו' של ב"ס דוקא כדפרש"י ז"ל לעיל ומשמע לן דהא דתנן במתני' ר"ש אומר א' גגות ואחד קרפפות רשות אחת אפי' למשרי חצר וגג וקרפף ב"ס בהדדי היא ומשום דאיכא לבעל דין לחלוק דלא קאמר אלא דגגו רשו' אחת וחצרות רשו' אחת וקרפפו' רשות אחת ונימא דרבנן ור' מאיר פליגי בהא.
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ט (עריכה)
אכסדרה שהיא בבקעה והרי הבקעה כרמלית כמו שהתבאר במקומו והאכסדרה קרויה על גבי קונדיסין שתוחבין ארבע קונדיסי' בארבע רוחות ונותנין ארבע קורות מיתד ליתד ומסדרין הנסרים עליהם ולפעמים עושין לה מחיצות ולעולם אין עושין לה אלא שלש שבאותו צד שנכנסי' בו אין עושין בו מחיצה כלל וכל שיש לה שלש מחיצות אעפ"י שפתוחה מצד רביעי לכרמלית מטלטלין בכלה שהלכה כרב. ומכל מקום בשתי רוחות אין אומרין פי תקרה יורד וסותם אלא בעריבן כמו שיתבאר וזו פירושה ביש לה שלש מחיצות או שתים דעריבן. ויש מפרשי' אותה בלא שום דופן ואעפ"י שידוע שאף לרב אין אומרין פי תקרה יורד וסותם בשתי רוחות אלא אם כן עריבן. בזו הקלו הואיל ואין פתוחה אלא לכרמלית. אלא שבפרק פסין נראה סתירה לדבר זה כמו שהארכנו שם בענינים אלו ולמטה יתבארו בה דינים אחרים בע"ה:
ולענין הסוגיא מה שהקשו לרב אליבא דר' מאיר ליטלטל מגג לחצר וכו' הוא חוזר למעלה וכך פירושו לרב אליבא דר' מאיר שבגגין השוים אומר לדעתו שמטלטלין בכלו שנמצא עושה את הגגין כחצר ליטלטל מגג לחצר שהרי כלם כחצר הם והיאך הוא אומר שהגגים רשות אחת לעצמן והחצרות רשות אחת לעצמן כמו שביארנו למעלה. ותירץ בה משום גזרת ר"י בר אבדימי ר"ל גזרת תל ברה"ר שהוזכרה למעלה כלומר שכל שאתה מתיר מגג לחצר כ"ש שתתיר מגג לגג גבוה עשרה או נמוך עשרה שהוא דומיא דתל וחזרו והקשו לשמואל אליבא דרבנן שאוסר לדעתם בגג יחידי כשהוא יתר מבית סאתים ומפני שהוא דינו כקרפף ליטלטל מגג לקרפף בזמן שאין בקרפף ובגג אלא בית סאתים והרי אמרו לדעתם שגגים וחצרות רשות אחת וקרפיפות רשות אחרת. ותירץ רבה בר עולה גזרה שמא יפחת הגג מעשרה טפחי' ומתרבה הקרפף ביתר מבית סאתים. וחזר והקשה ואם כן אף מקרפף לקרפף לא יטלטל שמא תפחת מחיצה שביניהם והוא נעשה יותר מבית סאתים. ותירץ בה שבזו אי מפחית מינכרא מילתא אבל בגג הואיל ומבפנים לא נשתנה אעפ"י שנתמעט מבחוץ אינו נותן אל לבו. והוא הדין שהיה יכול להקשות לשמואל לא ליטלטל מגג לחצר שהרי הוא עושהו כקרפף ואין מטלטלין מחצר לקרפף אלא שרבנן לא אמרוה בפי' ר"ל שיהא גג וחצר רשות אחת עד שפרשה רב יהודה כדבריהם. ויש בשמועה זו בלבול פירושין ואין צריך בכך. ומה שאמרו תניא כותיה דרב הוא ממה שאמרו בבריתא זו בשם חכמים ואין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. ומה שאמרו תניא כותיה דרב (ר') יהודא היא ממה שפירש דבריו של ר' מאיר בדרך שעל כל פנים הוצרכנו לפרש דברי ר' שמעון כלן רשות אחת לטלטל מזה לזה כמעשה שמן ואלונטית וכמו שביארנו למעלה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה