חידושי הריטב"א על הש"ס/עירובין/פרק ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א | רבינו חננאל | תוספות רי"ד | מאירי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: חידושי הריטב"א | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק תשיעי כל גגות העיר

דף פט עמוד א[עריכה]

העיר רשו' אחת הן:    פי' ואע"פ שהם של בעלי' הרב' ולא ערבו למט' מותר להוצי' מזה לזה כלי' ששבתו בתוכם כי אע"פ שדיורין חלוקין למט' אינם חלוקין למעל' ופרש"י ז"ל הטע' דכיון דאין תשמישן תדיר אין בהן חלוק רשות ופירשו בש"ס דלר' מאיר ה"ה שהחצרות רשות אחת וכן הקרפפות ולא מיעט ר' מאיר אלא שלא לטלטל מגג לחצר או לקרפף שהן דיורין חלוקין וכבר אפסיקא הלכת' כר"ש דאפילו גג וחצר וקרפף ומבוי כלם רשות אחת הם לכלים ששבתו בתוכם מיהת:


גמרא אומר היה רבי מאיר כו':    פרש"י ז"ל כגון עמוד שהוא בחצר וכן פירש הרב ר' אושעיא האזכנזי ופירש ז"ל דלאפוקי עמוד שהוא בבית מקורה דהשתא לא דמי לתל ברשות הרבים שאינו מקורה וליכא למיגזר ביה ומסתברא דדוקא נקט עמוד וכיוצא בו שאינו רשות חשוב לתשמיש וכיוצא בו מצוי תל ברשות הרבים ואתו למיחש כשם שזה מתבטל ברשות היחיד שעומד בו אבל עליה שבחצר וכיוצא בה שחשוב לתשמיש לא גזרי' בה משום תל ברשו' הרבים ולא אמרו כן אלא עמוד או אמת הרחים א"כ למאי דס"ד במכחשת או גרגרת אנשים ודעת רבותי שיחיו וה"ה דאפי' בעמוד לא אסרו אלא בששתי הרשויו' דשני אנשי' ולא ערבו דהשתא דמי לתל ברה"ר שאם הרשויות דחד גברא אי נמי דרבים וערבו ליכ' למטעי בהא כלל דהכ' נשתמש מרשותו לרשותו ובתל זה בא להשתמש מרשות לרשות ומיהו מדברי רש"י ז"ל נראה שהוא סובר שאפי' בששתי הרשויות דחד גבר' גזר רבי מאיר וכן דעת מקצת בעלי התוספות ומה ששאלו היאך מטלטלין ספרים מן התיבה לחוצה לה אינו קשה אפילו היה הלכה כר' מאיר לפי מה שכתבנו ואפי' לפרש"י ז"ל וכ"ש שאין הלכה כרבי מאיר אלא בעמוד ואמת המים וכיוצא בו שזה דומה לתל ברשות הרבים שתשמישו ג"כ בגובה וניחא תשמישתי' ומילתא דשכיחא לאשתמושי ביה אבל בור ברשות היחיד מותר ולא גזרינן אטו תל חדא דבור לא שכיח ברשות הרבים משום היזקא ובמילתא דלא שכיחא לא גזרינן. ועוד דבור לא שכיח תשמישתיה לבני רשות הרבים משום דלא ניחא תשמישתיה כולי האי. והא כתל וכו' כי' אעיקר טעמא דפריש' במתני' פרכינן דהיאך אפשר לומר דטעמא דרבי מאיר במשנתנו משום ההיא דרב יצחק בר אבדימי דהא כתל שבין שתי חצרות דקביע ואמר רב יהודה לדברי רבי מאיר וכו' אלמא לר' מאיר מותר לטלטל מחצר לחצר שיש כותל גבוה עשרה ביניהן ואע"פ שלא ערבו. מ"ט לאו משום כו' ואע"ג דסתם כתל היא גבוה עשרה ורחב ד' טפחים כשיעור רשות היחיד והרי כתל זה לגבי החצר הסמוכה לה כשני גגין שהאחד נמוך עשרה ואפ"ה שרי אלמא בכה"ג לא גזר רבי מאיר משום תל ברשות הרבים וא"ת ולדידיה היכי ניחא דהא לכ"ע גג וחצר לר' מאי' שתי רשויות וכדדייקא נמי הא דרב יהודה וא"כ היאך אפשר לטלטולי בחצרות דרך כותל דה' קא מטלטל מגג של כתל זה לחצר וי"ל דסביר' להו דלא אסר רבי מאיר גג עם החצר אלא גג יותר מבית סאתי' דהוי כרמלית לדידיה וכדסבר שמואל לקמן ודקס"ד דמקשה לקמן דקא מקש' לרב אליבא דרבי מאיר לטלטל מגג לחצר דקסבר דלא שייכא גזירה דרב יצחק בר אבדימי דאפילו בחצר וגג שייכא. עי"ל דבדין הוא דיכול למימר ולטעמיך מי ניחא אלא דלא חש ודכותא בתלמודא כדכתיבנ' בפ"ק בס"ד ותדע דהא מצי לשנויי ליה דהכא בכתל שאינו רחב ד' טפחים שהוא מקום פטור ולית ביה משום גזרה דרב יצחק אלא דניחא ליה לתרוצי ליה לפום דעתיה דמקש' דהא דאמר רב יהודה היינו להכניס ולהוציא דרך פתחים והא דתנן וחכמים אומרים כל גג וגג רשות בפני עצמו הוינן בה ורב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות וטעמא מפרש בסמוך דכיון שאין כאן מחיצות ניכרות לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא וה"ל פרוץ במלואו למקום האסור לו ואע"ג דהא איתמר אליבא דרבנן דלית הלכתא כוותייהו דהא קי"ל כר"ש כדפסקו רב ושמואל לקמן. נפקא לן מהאי פלוגתא אליבא דהלכתא לענין כלים ששבתו בבתים דאפילו ר"ש מודה שהם אסורים בגג וחצר של חבירו וכיון שכן אליבא דרב אין מטלטלין אותם בגג זה שלו מפני שהוא פרוץ במלואו לגג חבירו שהוא אסור לו לענין כלים אלא ששבתו בבית. וכן כתבו בתוספו' וברור הוא והלכתא כרב דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ואע"פ שאמרו שהלכה כדברי המקל בעירוב אמר ולא במחיצות וכדאמרי' על מה שאמר הלכה כדברי רבי יהודה בעירובין. ושמואל אמר מות' לטלטל בכלו פי' דאמרי' גוד אסיק מחיצתא ונמצא פרוץ במחיצות הניכרות פרש"י ז"ל בכאן דבמחיצות ניכרות היינו כשיש אויר בין גג לגג שהעומד על שפת הגג רואה שיש תחתיו מחיצה עשרה ומחיצות שאינן ניכרות כשהגגין מחוברין שאין אויר ביניהן. ונראה מדבריו ז"ל אפי' המחיצו' המחוברו' למטה עודפות ונכרו' למעלה כיון שאין שם גובה מחיצה י' לא אמרינן גוד אסיק שהרי אינו מכיר שעומד על מחיצה עשרה אבל י"א דכל כה"ג מחיצה ניכרת היא ואמרינן בה גוד אסיק ואפילו לרב וכל שיש אויר בין הגגין אלא שנותנין בסופו שום דבר שהוא בולט לחוץ ואין הכתל נראה כעין שאנו נוהגין לעשות בגג של רעפים כתבו בתו' שזו מחיצ' שאינה נכרת וכן דעת רש"י ז"ל לקמן גבי גג גדול הסמוך לקמן. איני והאמר רבי אליעזר כו' וקושיין מדתנא דבי שמואל דפליגא אדרב ואע"ג דרב תנא הוא ופליג אנן לא שבקינן למפרך לה ממתנייתא עד דמתרץ תלמודא הכין ותלמוד' נמי לא מתרץ הכין אלא היכא דלא משכח פרוק' אחרינא מי אלימא ממתני' כו' ובדין הוא דמצי לשנויי מתני' והא דרבי אליעזר בשיש בין הגגין מחיצות הנכרו' דמודה בהו רב דאמרי' גוד אסיק כדאמרינן לעיל אלא דניחא לן לתירוצה לפום דעתיה דמקשה דמשמע ליה דמיירי אפילו בשאין שם מחיצו' נכרו' לא שמיעא ליה הא שמעתא כלומר דלא אמר שמואל דמחיצות שאינן ניכרות אמרינן גוד אסיק דהויא לה דקטן מחיצה נדרסת פי' ונעשי' כקרקע עולם לדרוס בה ואפילו לשמואל ליכא למימר בה גוד אסיק:


דף פט עמוד ב[עריכה]

אבל אין דיורין לא על זה ולא על זה שניהם שאף הקטן אינו חשוב פרוץ דאמרינן גוד אסיק ואע"פ שאין המחיצה נכרת אבל כשהמחיצה נדרסת הגדול מותר דאמרינן מצדדיו גוד אסיק ומשתרי בגפופי וכגון שאין כאן אלא רחב עשר אמות בנתים דה"ל פתחא והקטן אסור מפני שהוא פרוץ במלואו למקום האסור לו וא"ת ולמ"ד נראה בחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי קטן נמי לשתרי בגפופי גדול י"ל דכיון דגפופי גדול אינם אלא ע"י גוד אסיק מחיצתא לדידיה מצילי אבל לגבי קטן לא מצילי ולמאי דפרישנא בסמוך שיש מחיצה בגדול למעלה להיות לו לגפופי הא דלא משתרי גדול באותן גפופי למ"ד נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משו' לחי יש שפי' דהתם לאו מחיצ' גבוה עשר' קאמר אלא מחיצה כל דהו דכיון דנכרת אמרינן גוד לגבי גדול אבל לא לגבי קטן ואת"ל דמחיצה עשרה קאמר צריכינן לפרושא בשכתלי גג קטן נכנסין לתוך הגדול וכדאוקימנא בפ"ק סופא דההיא מתני' דלקמן דחצר גדולה שנכנסת לקטנה אבל אין מחיצה לא על זה ולא על זה שניהם אסורים פי' דאפי' גדול נמי פרוץ במלואו הוא ואע"ג דאמרינן לעיל דבמחיצות הנכרות כ"ע לא פליגי דאמרינן בהוא גוד אסיק ועמוד גבוה עשרה ורחב ד' חשיב רשו' היחיד מטעם גוד אסיק שאני הכ' דעל כרחין ישאר פרצה בין גג גדול לקטן דליכא למימר גוד אסיק אלא דלגבי גדול בעי' למעבדיה כפתח בעשר ע"י גפופין אלו וכיון דכן לא אמרינן גוד אסיק לעשות גפופין לשויה פתחא כן פרש"י ז"ל. וכתב הראב"ד ז"ל שאלו היתה מחיצה נכרת באמצעיתן אע"פ שאין בסביבו' ג"כ אלא מחיצו' מלמטה שהן נכרו' די בכך לומ' גוד אסיק ולשווינהו למעל' רשות היחיד גמורה ואע"פ שאינם עולות על הגג כלל די לה' בראיית המחיצות לעמדן על שפתו וכדאמרינן לעיל גבי תל ועמוד שברשות הרבים לא שנו ועל זה פירש שיש חוץ למקום חבורין בכל אחד מהם מחיצה קיימת וקבוע' דתרוייהו גלו דעתייהו דבעי לאשתמושי כל חד בדידיה הילכך גדול מותר בשלו דפתחא דעשר הוא וקטן לא אסר עליה וקטן אסור לשניה' מפני שנפרץ במלואו לגדול ואסרי עליה בני גדול ולדידהו נמי לא משתרי כיון דעבד ליה מאריה מחיצה קבוע לא סליק נפשיה ולא אחליה לגבייהו אבל יש מחיצה ראויה (לדידה) על הגדול ואין מחיצה ראויה על הקטן אין הקטן אסור לבני גדול משום דבני קטן סליקו נפשייהו מגגין ואחליה לבני גדול וכאלו שניהם רשות של בני גדול:


וכי הא דאמר רב נחמן כו':    דכיון דאיהו עבד סולם קבוע ואינהו לא עבוד סליקו נפשייהו ואחליה לגבי ורש"י ז"ל פרשה להא דרב נחמן דאליבא דרבנן אתיא דאמרינן דגגות רשויות חלוקו' הם אלא שהותרו לזה ע"י סולם קבוע מן הטעם שאמרנו. ואינו נכון דאמאי מוקמינן מימרא דרב נחמן דלא כהלכתא אלא ודאי אפילו לר"ש אתיא וה"ק הותר בכל הגגות כלם ואפילו לענין כלים ששבתו בביתו והוא מותר בכלן כאלו כלם שלו ובעלי הגגין אסורין כ"א בשלו אפילו להוציא שם מביתו משום טעמא דפרישנא דסליקו נפשייהו מהכא וכן הלכה וכן אמר בירושלמי מתני' בשכלן עולין בסולם מצרי או סולם צורי אבל אם היו כלם עולין בסולם מצרי ואחד עולה בסולם צורי של צורי נעשה כפתח והשאר נעשה כמטפס ועולה מטפס ויורד ע"כ. גרש"י ז"ל אמר אביי בנה עליה ע"ג ביתו ועשה עליה ריקה ד' אמות בכל הגגות כלם וכן הגרסא בכל הספרים היינו ופרש"י ז"ל בנה עליה ע"ג ביתו שהקיף כל גגו מחיצות לעליה ועשה פתח קטן רחב ד' אמות שהוא פתוח לצד הגגין הותר בכלן דהא גלי אדעתיה דקא מחזיק בהו והם לא הקפידו לעשות כן וכיון דכן אחלינהו לגבי:


אמר רבא פעמים כו':    פי' פעמים שהרקה לאסור שאפילו לר"ע דמשוי כל הגגות רשות אחת אסור בהם דעבדא לההיא רקה לגבי גגתו ומחיצה של שאר הגגין הניחה סתומה דאמרינן לנטורי תרביציה עבידא להאי רקה וסלק עצמו מן הגגין ור"ת ז"ל גורם אמר אביי בנה עליה ע"ג ביתו ועשה לפניה רקה ד' הותרו כל הגגות וה"פ אם עשה אחד מבני הגגין עליה על ביתו ונמצא שהיה מותר בכל הגגות כלם וכל הגגות אסורין לבעליהן כההיא דרב נחמן דלעולם עשה בעל העליה הזאת אצטבע רחבה ד' טפחים לפני העליה הזאת הותרו כל בעלי הגגין כ"א בגגו כדינו דהא סליק האי נפשיה מינייהו והדרו גגין למארייהו. אמר רבה כו' כלומר שיעמדו בעלי הגגין באיסור שהיו עומדין מחמת עלייתו של זה דלא אמרינן דלסלוק נפשי' עבדיה להאי ריקה אלא לנטור תרביציה הוא דעבד דכיון דאיכ' למתלי בהכי לא תלינן לומר דלסלוקי נפשיה נמי עבדא:



דף צ עמוד א[עריכה]

בעא רמי בר חמא כו':    פרש"י ז"ל כרב ס"ל דאמר לעיל בגג בין הגגין אין מטלטלין בו אלא בד' אמות דאסרי אהדדי מהו לטלטל מאחד מהם לעמוד גבוה עשרה העומד ברשות הרבים סמוך לו. והיינו דאמרי' וכי כרמלית ורשות הרבים קא מבעיא ליה כלומר פשיטא דאסור דהא גג כרמלית היא כדאמרינן שאין מטלטלין בו אלא בד' אמו' ועמוד רשות היחיד אע"ג דאמרינן לקמן דלרבנן גג וחצר רשות אמת ואע"ג דגג כרמלית וחצר רשות היחיד שמותר בכלה כלים ששבתו בתוכה אע"פ שלא ערבו. י"ל דדילמא ההיא בגג יחידי שיש לו מחיצו' ניכרות דלא הוי רשות כרמלית ואפילו לרבין ואליבא דרב וא"ת ודילמא רמי בר חמא בעמוד שאינו גבוה עשרה קא מבעיא דהוי כרמלית י"ל דאפ"ה ניחא ליה דהא תלמוד הגג רה"י הוא מן התורה כיון דגבוה עשרה ורחב ד' והזורק לתוכו מרשות הרבים חייב אלא שעשאוהו חכמי' ככרמלית שלא לטלטל בו אלא בד' אמות כמו שעשו בקרפף יותר מב"ס שלא הוקף לדירה להחמיר עשאוהו ככרמלית ולא להקל וכיון שכן אף בעמוד ברשות הרבים רחב ד' שאינו גבוה עשרה הוו להו הגג והעמוד רשות היחיד וכרמלית.

אגב חורפיה כלומר מיהר בשאלה זו ולא עיין בה והכי הוא דמבעיא ליה שתי אמו' בגג ושתי אמו' באכסדר' מהו פרש"י ז"ל באכסדרה של בעלים אחרים ואין לה מחיצה ואין לה פי תקרה דנימא יורד וסותם. דעבידא ביה אורזילא דהשתא הוי כרמלית וק"ל דאכתי רשו' היחיד וכרמלית קא מבעיא ליה לפום מאי דפרישנא שהגג רשות היחיד הוא מן התורה ולהחמיר הוא שעשאוהו ככרמלית ולא להקל להתירו עם כרמלית גמורה. והנכון שהאכסדרה הזאת יש לה ג' מחיצות שכן סתם אכסדרה כדבעינן למימר קמן לדעת ר"ת ז"ל שהוא הנכון אלא שהיא פרוצה לרוח רביעית לרשות הרבים או לכרמלית ואין שם פי תקרה שיהא יורד וסותם דהשתא הוי' לה רשות היחיד מן התורה וכרמלית מדרבנן שנפרצה במלואה למקום האסור לה וכעין הגג הזה דה"ל גג ואכסדרה כשני גגין לרבנן אליבא דרב אלא דקא מבעיא ליה מדאמרינן כיון דחד מינייהו לא חזי לדירה כלו' כיון שהן שווין בתשמישן ועניינ' חדא רשות' היא ואע"ג דאיכ' שינוי בעלים ולא דמי לגגין מטעמא דפרש"י ז"ל דסתם איכא דיורין חלוקין למטה משניהם ואמור רבנן כשם שהחלוקים למטה כך יהו חלוקין למעלה או דילמא כיון דמגג לגג אסור מגג לאכסדרה נמי אסור וא"ת ואמאי לא פשטיה בעיא מהא דתניא לקמן גג וחצר אכסדרה ומרפסת רשות אחת הם ואוקימנא לרבנן ואפילו תימא דרמי בר חמא לא שמיעא ליה היאך אפשר דלא שמיעא להו לבעלי הש"ס וסלקא בתיקו. וי"ל דלעולם לא שמיע להו כדאבעיא ליה לרמי בר חמא וטובא איכא בתלמודא דסלקא בתיקו בחד דוכתא ומפשטי בדוכתא אחרינא וכדכתיבנא בכמה דוכתי בס"ד. ובתוספו' פירשו דברייתא דלקמן באכסדרה של שותפין דכיון דאית ליה לבעל הגג שותפו' בגויה ועוד דקרובין תשמישתן להיות שוים הרי הם רשות אחת לטלטל מזה לזה והא דהכא באכסדרה של בעלים אחרים וכדפרש"י ז"ל ולקמן ג"כ פרש"י ז"ל בהא דאמר רב יהודה לדברי חכמים גגים וחצרות רשות אחת הם בחצר שיש לו בה שותפות דוקא ושתי אמות בחורבה מהו פי' והחורבה פרוצה לרשות הרבים ודינא כגג שהוא רשות היחיד מדאורייתא וככרמלית מדרבנן וכשת"ל דגג ואכסדרה מותרין קא מבעיא ליה מטעמא דמפרש ואזיל דלא ידע אי דיינינן לה לחורבה כגג שאין בה דיורין כיון דהשתא לא חזיא לדירה והויא לה בהדי גג חדא תשמישתא וליכא אלא שינוי בעלים בלחוד ושריא הכא כדשרי' בגג ואכסדרה משום דתשמישתן שוה או דילמא דכיון דחזיא לדירה אין תשמישתן שוה עס הגג דלא חזי לדירה וכיון דאיכא שינוי תשמישתן ושינוי בעלים שתי רשויות הם ולא אפשיטא. גגין השוין פי' שאין אחד מהם גבוה עשרה מחבירו. לר' מאיר פירש דחשיב ליה רשות אחת וגג יחידי פירש שאינו סמוך לאחרים לרבנן פירש דאפילו לרבנן ליכא גג דליתסר עליה.

רב אמר כו':    ושמואל אמר כו' בד' אמות כדין כרמלית ואמרינן קשיא דרב אדרב פרש"י ז"ל דאע"ג דטעמא דרב דלעיל הוה אליבא דרבנן דחשבי גגין כל אחד רשות לעצמו ונמצא שכל אחד מהם פרוץ במלואו הוא למקום האסור לו ואלו הכא אינו פרוץ למקו' האסור לו דהא גג יחידי הוא לרבנן וגגין השוין לר' מאיר כלן רשות אחת מ"מ לא סגיא שלא תהא רשות הרבים או כרמלית עוברת בגגין הללו לפניהם ולאחריהם ולצדי הגגין החיצוניים ואם כן אמאי לא אסרי עלייהו דהא ליכא מחיצות לגגין אלא לשם. פי' לפירושו דמסתמא כל שהוא גג יחידי וכן בגגין השוין נותנין בסוף הגג היוצא לרשות הרבים או לכרמלית שום כסוי הבולט כעין גגין של רעפים שלנו וכה"ג מחיצות שאינן נכרות הם חשיבי מחיצות למימר גוד אסיק ואליבא דרב כדאיתא לעיל ופרקינן דהתם ליכא מחיצתא אבל הכא מיירי בדאיכא מחיצתא שאין שום כסוי בולט על שפתם. והקשו בתו' וכי ליכא מחיצתא נמי היאך רשות הרבים או רשות כרמלית אוסרת שם שהרי אין כרמלית למעלה מי' ולא רשות הרבים. ויש שתרצו שהתם הוא שכרמלית אין אוירה עולה ותופסת אלא עד עשרה דלמעל' מעשר' רשות הרבים או דכרמלית הוי מקום פטור אבל זיז או נסר שבולטין שם ואין להם מחיצות המגיעות לארץ ודאי אסו'. והשר מקוצי ז"ל הקש' שאין זה טעם שאין אויר רשות הרבים או כרמלית למעלה מי' והוא אויר המותר מאיזה טעם נאסר זיז הבולט שם או גג הסמוך שם והרי אינו יוצא למקום האסור. ועוד תל שהוא מד' אמות עד ב"ס שהוא ברשות הרבים קי"ל שמותר לטלטל בכלו אם הוא גבוה עשרה ורחב ד'. ואע"פ שהוא פרוץ במלואו לרשות הרבים והתם אין מחיצו' נכרו' סביב ואפ"ה דינו כד' אמות ופירש הוא ז"ל דהא דהכא בגג יחידי שהוא יותר מב"ס משמע לתלמודא דהכין קים להו וכדאמר שמואל לקמן הא איכא יותר מב"ס ומעיקרא נמי הכי הוי סבירא לן אלא דאתיא לשמואל בין ב"ס ליותר מב"ס ולהכי פרכינן קשיא דרב אדרב דהיכי שרי לטלטל בכלו כיון שהוא יותר מב"ס ולית ליה גוד אסיק מחיצתא כדאיתא לעיל דהכא נמי שפתם מכוסה לחוץ ואין כאן מחיצות נכרות מן הסתם וכדפריש' לעיל ופרכי' דהכא בדאיכא מחיצתא הניכרת עסקינן וכיון דכן אע"פ שהוא יותר מב"ס אינו ככרמלית דאמרי גוד אסיק וכיון דמחיצות דלמטה לדידן עבידן הרי הוא מוקף לדירה הא אלו ליכא מחיצתא ס"ל כאקרפף יותר מב"ס של הוקף לדירה שאין מטלטלין בו אלא בד' אמות אבל בגג ב"ס לא בעי' מחיצתא קשיא דשמואל אדשמואל פירש דאפילו בדליכא מחיצות הנכרת קאמר לעיל דאמרינן גוד אסיק וכ"ש הכא דאוקימנא דאיכא מחיצתא ופרקי' דהתם ליכא ב"ס וכי אמרינן גוד אסיק אפילו תימא דמחיצות כיון דלמטה עבידן למעלה לא חשיבא הוקף לדירה וס"ל קרפף יותר מב"ס שלא הוקף לדירה שאין מטלטלין בו אלא בד' אמות ורב סובר דכיון דלמטה לדירה עבידן למעלה נמי לדירה עשאן וכתבו בתו' שלא דן שמואל להיו' גג כקרפף משום מחיצ' דלמטה עבידן אלא בגג יותר מב"ס אבל יות' מב"ס אינו דן אותו כקרפף אלא כחצר ותדע דהא אמרינן לקמן דלרבנן גג וחצר רשות אחת וחצר וקרפף שתי רשויות ואם איתא דגג דינו כקרפף אפילו בב"ס היה להם לאסור גג וחצר כמו קרפף וחצר אלא ודאי כדאמרן וטעמא דמילתא משום דגג לדירה חשוב קצת לענין דכשאינו יותר על ב"ס לאחשביה בקרפף ואע"ג דמחיצות התחתונה לאו למעלה עבידן והלכתא כרב באיסורי דאפילו ביותר מב"ס חשבי' ליה מוקף לדירה.

ספינה רב וכו' ושמואל וכו':    פירש לאו למימרא דלהבריח מים עשויות ולא חשיבי מחיצות כלל ולאסור אפילו בספינה דב"ס דהא ליתא דא"כ תקשי דשמואל אדשמואל דהא איהו דפסק בפרק מי שהוציאוהו הלכה כר"ג בספינה דכלה כד' אמות דמיא ומהלך את כלה ולאפוקי מדרבי זירא דאמר התם מחיצות להבריח מים עשויות ולא חשיבי מחיצות כלל והיוצא מחוץ לתחום אינו מהלך שם אלא ד' אמות אלא הכא בספינה יותר מב"ס היא כדפרש"י ז"ל דבעינן מחיצות לשם דירה וסבר שמואל דכיון דלהבריח מים עשויות אין תשמישו חשוב להיות היקפו היקף לשם דיר' והויא לה כקרפף יותר מב"ס שלא הוקף לדיר' הא לאו הכי ודאי מחיצות שמם אליבא דב"ס להתיר לטלטל בכלה כשאינה יתירה יותר מב"ס ולהתיר ליוצא חוץ לתחו' להלך בכלה ואפילו היא יתירה על ב"ס ובלבד שלא יטלטל בה אלא בד' אמות ומודה רב שאם כפאה על פיה שאין מטלטלין בה אלא בד' אמות.


דף צ עמוד ב[עריכה]

והוינן בה כפאה למאי אי לימא לדור תחתיה מ"ש מגג יחידי:    פירש דס"ל לרב שאפילו הוא יותר מב"ס אמרינן גוד אסיק וחשבינן ליה מוקף לדירה וכי תימא דשאני התם דלמטה מיהת לדירה עבידן פרש"י ז"ל דהכא נמי כפייתה זו היא עשיית' וא"כ נימא גוד אסיק ויהא מותר לטלטל בכלה ואפילו על גבה אלא כפאה ליפאתה דהשתא ליכא כפייה לדירה כלל הילכך אפילו תחתיה אין משתמשין בו אלא בד' אמות דהא אין מחיצותיה עשויות לדור תחתיה והכא נמי דהפכה לאו להשתמש תחתיה הפכה ומיהו בשאינה יתירה על בית סאתים מטלטלין בכלה בין למעלה בין למטה דהא איכא מחיצו' והא איכא היקף לדירה אלא ביותר מב"ס כן נראה דעת רש"י ז"ל:


מתני לה אכסדר':    פרש"י ז"ל דמתני לה להא דרב חייא בר יוסף אכסדרה פי' קמייתא דרב חייא בר יוסף דאמר שמואל הלכתא כוותיה דרב דאלו בתרייתא דרב חייא בר יוסף לא שייכא בהא דאכסדרה כלל:


אכסדרה בבקעה:    פרש"י ז"ל אכסדרה שהיא פרוצה מכל צד עמוד קרויה ע"ג עמודים ויש בה בכל רוח תקרה רחבה ד' ולפי פירש זה ר"י סובר דאפילו מד' רוחות אמרי' פי תקרה יורד וסותם והקשה עליו ר"ת ז"ל דהא סתם לאכסדרה סתומה היא מג' צדדין וכדאמרי' בפ' לא יחפור העולם דומה לאכסדר' ועוד הקשה ה"ר ישעיה ז"ל מדאמרינן במנחות אכסדרה פטורה מן המזוזה ואי בשפרוצה לכל צד פשיטא אלא ודאי בשסתומה לג' רוחות ואשמעינן דאפילו הכי פטורה מן המזוזה כיון שאין לה פצימין ברוח רביעית ולהאי פירושא לשמואל לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אפי' לרוח אחת ולרב נמי אפשר דלא אמרינן לה בשתים וג' רוחות וכבר כתבנו מקצת בפ"ק ולקמן בפרק נכתב בס"ד והלכתא כרב.

ולרב אליבא דרבי מאיר לטלטל מגג לחצר:    פירש ואפילו מגג יותר מב"ס היכא דמינכרא מחיצ' דהא ס"ל לעיל דאפי' בהאי מטלטלין בכלו וכיון שכן בחצ' נמי מטלטלין בכלו לדברי הכל ואע"פ שלא ערב' וכדאי' בפרק רבי אליעזר דמילה. א"כ יהא מותר לטלטל מזה לזה דהא מרשות היחיד לרה"י קא מטלטל וכי תימא הכי נמי הא אמרי' לקמן לדברי ר' מאיר גג וחצר שתי רשויות הם והיינו דפרכינן לה אליבא דרב ולא פרכי' לה אליבא דשמואל משום דלדידיה דינו ככרמלי' הוא ואי מגג שהוא ב"ס אמר לך שמואל אה"נ והא דאמרינן לקמן גג וחצר שתי רשויות מיירי בגג יותר מב"ס והוא גופה קמ"ל דגג יותר מב"ס כרמלית הוא הילכך ליכא למיפרך הכי אלא אליבא דרב דשרי לטלטל אפילו בגג יותר מב"ס ואליבא דרב נמי ליכא למפרך לה אלא אליבא דרבי מאיר דאלו לרבנן לא קשיא דהא אמרינן בסמוך לדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת הן ומוקים לה רב אפילו בגג יותר מב"ס כיון דמנכרי מחיצתא והא דפרכינן מגג לחצר ולא פרכינן מגג לקרפף של ב"ס דכל חד באפי נפשיה שרי לטלטולי ביה משום דאמר לך רב דאע"ג דכל חד וחד שרי לטלטולי ביה מכל מקום אין תשמישן שוה כי הקרפף תשמישו מוקצה הוא לתשמיש שאינו תדיר כ"כ כמו גג וחצר וכיון שאין תשמישן שוה ויש שם שנוי בעלים חשיב להו רבי מאיר שתי רשויות. אבל פרכינן מגג לחצר לפי שדומין קצת לתשמישן ופרקי' גזרה משום דרב יצחק בר אבדימי פי' דאפי' בהא נמי שייכא ההוא גזרה כדאסיקנא לעיל והמקשה יודע היה דהיינו טעמא דמתני' אלא דקסבר דבגג וחצר לא שייכא ההיא גזירה לשמואל אליבא דרבנן. לטלטל מגג לקרפף פרש"י ז"ל לטלטל מגג שהוא יותר מב"ס שתי אמות בזה ושתי אמו' בזה דהא תרוייהו לשמואל דינא ככרמלית וקרפף נמי משוה לגג יותר מב"ס ליכא למפרך דאלו גג דינו ככרמלית אלא ודאי כדאמרן וקושיין משום דאשכחן בסמוך דאמר רב יהודה לדברי חכמים גג וקרפף שתי רשויות הם והא דלא פרכינן לה לרב אליבא דרבנן משום דלרב אפילו גג יותר מב"ס דינו ככרמלית וכן נמי ליכא למיפרך לשמואל אליבא דרבי מאיר דאמר לך דלרבי מאיר אסור גזירה משום תל ברשות הרבים ומגג לכרמלית דאלמא ליא קשיא ליה דהתם כרמלית גמורה מדאורייתא וגג רשות היחיד מדאורייתא הילכך ליכא למפרך אלא לשמואל ואליבא דרבנן ומגג לקרפף ופרכינן גזרה שמא יפחת הגג כלומר שמא יפחת הגג משיעורו ולא ישאר בו אלא ב"ס ומותר לטלטל בכלו ויבא לטלטל ממנו כדרכו לקרפף זה וקא מטלטל מרשות היחיד לכרמלית:

ופרכינן א"כ מקרפף יותר מב"ס לקרפף יותר מב"ס לא נטלטל דילמא מפחית חד מינייהו לב"ס וקא מטלטל מרשות היחיד לכרמלית ופרקינן דהתם כי מפחית מינכרא מילתא ולא טעי בה אבל הכא לא מנכרא פחתא כל זה שטת רש"י ז"ל ובתוס' הקשו על פי' זה דאי מגג לקרפף יותר מב"ס מקשי תלמודא לימא ליה דאה"נ דמטלטלין מגג לקרפף לרבנן ואי משום הא דאמרי' בסמוך לדברי חכמים גגין וחצרות רשות בפני עצמן וקרפפות רשות בפני עצמן ההיא על כרחין לאו מקרפף יותר מב"ס מיירי היכי קאמר ר"ש דחצר וקרפף יותר מב"ס שהם רשות אחת דהא חצר רשות היחיד ומותר לטלטל בכלה ולדברי הכל יותר מב"ס כרמלית גמורה אף לדברי ר"ש וכדמוכח בהדיא בפרק עושין פסין גבי קרפף יותר מב"ס שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה וכדברירנא סתם בס"ד ואף רש"י ז"ל עצמו כן כתב בפירש במאי דאמרינן לקמן לר"ש כלם רשות אחת בקרפף ב"ס הוא דקאמר דאלו יותר מב"ס כרמלית היא לר"ש ועוד דאכתי קשיא לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג ב"ס לקרפף ב"ס דהא תרווייהו רשות היחיד גמורה נינהו וליכא למימר בהא גזירה שמא יפחת דכי מפחית חד מינייהו או תרווייהו בדינייהו קיימי כדמעיקרא:

ומיהו בזו י"ל כי המקשה היה סבור דהא ליכא למקשי דדילמא אה"נ דהא אמרי לקמן גגות לדברי חכמים רשות לעצמן וקרפפות רשו' לעצמן מוקמי' לה בגג יותר מב"ס לדר"מ דאמר גגות רשות אחד לעצמן וקרפפו' רשות לעצמן להכי לא פרכינן מינה לשמואל אליבא דר"מ כדפרכינן מינה אליבא דרב משום דשמואל מוקים לה לההיא בגג יותר מב"ס שהוא כרמלית כדפרי' לעיל ומיהו הקושיא הראשונה קושיא חזקה על רש"י ז"ל לכך פירש בתו' דאנן הכי פרכינן לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג בית סאתים לקרפף ב"ס דסא לשמואל חזינן דעבד גג יותר משום דמחיצות למטה עבידן וכיון שכן לדידיה אפילו גג ב"ס לדידיה יותר דומה לקרפף מלחצר וכיון דאמר רבין דגג וחצר רשות אחת הוה להו למימר נמי דגג וקרפף רשות אחת ואלו אנן אמרינן כי לדברי חכמים קרפפו' רשות לעצמן ומשמע שהן רשות לעצמן ואפילו לגג ב"ס דאי לא כי היכי דקאמרינן גגין וחצרין לעצמן נימא דגג וקרפפו' רשות לעצמן אלא ודאי דאפילו גג ב"ס אינו רשות אחת ואפילו עם הקרפף ב"ס והיינו דלא פרכינן לה אליבא דרב דלדידיה אפילו גג יותר מב"ס אינו נדון כקרפף דמוקף לדירה חשיב ליה וכ"ש גג ב"ס ולחצר הוא דדמי ולא לקרפף ולא פרכינן נמי לשמואל ליטלטל מגג ב"ס לחצר משום דלדידיה גג כקרפף דהא ודאי מודינן דגג אינו קרפף ממש להאסר עם החצר אלא אמרינן דשייך בתרווייהו והדין שיהו מותר לשניהם דכל מאי דאפשר להשוות רשויות משוינן וכדפרש"י ופרקינן שמא יפחת הגג וזה מלשון בית שנפחות וסכך על הגג כלומר שמא יפחת הגג באמצעיתו וישתמשו דרך ארובה מן הבי' לגג ואז יחשב הגג כמוקף לדירה ותור' חצר עליו ולא תורת קרפף והוא אסור עם הקרפף ואע"פ שאם יפחת הגג ה"ל כהוקף ולבסוף פתח דקי"ל דלא חשיב מוקף לדירה גג שאנו דאפילו בלא פתח חשיב קצת כמוקף לדירה כיון דאיכא מחיצות לדירה למטה דהא שריא ליה עם החצר ופרכינן אפ"ה מקרפף ב"ס לקרפף ב"ס לא לטלטלו שמא יפחת אחד מהם כלומר שיהא נפרץ במלואו או ביותר מעשר לרשות הרבים או לכרמלי' וה"ל למנקט שמא יפרוץ אלא דאיידי דנקט יפחת גבי גג נקט הכא ההוא לישנא ופרקי' דהתם אי מפחית מנכרא מילתא וידעי נמי לאלתר שהוא אסור עם הקרפף האחר אבל אי מפחית הגג לא מינכרא מילתא לעומדין בקרפף ואפילו לעומדין על הגג מינכרא להו פחתא לא ידעו בכך על הקרפף כשת"ל לדברי רבי מאיר גגות רשות לעצמן ואפילו הם של בעלים הרבה כדאיתא לקמן במתני' ומינה שמעי' לחצרות ולקרפפות דהא חזי' דלא קפיד רבי מאיר בגגין לשנוי בעלים כיון שתשמישן שוה ואין תשמישן לדירה ממש ובבתים בלחוד הוא דקפיד לשנוי בעלים מפני שתשמישן חשובה וה"ה דקפיד מגג לחצר ומחצר לקרפף לפי שאין תשמישן שוה וכתב רש"י ז"ל דמגג לחצר לרבי מאיר ומקרפף לחצר שאוסר אפילו כשהם של איש אחד גזרה משום תל ברשות הרבים כלומר כשזה גבוה מזה עשרה טפחים ואין זה כפי פירושנו שכתבנו בריש פרקין דההיא דגזרה ליתה אלא כשהם של שני בני אדם ולא ערבו ולדברי חכמים גגות וחצרות רשות אח' נפקא לן מהא דתניא לקמן גבי חצר אכסדר' ומרפס' רשות אח' ומשמע לן דההיא רבנן היא וכדאוקימנא לקמן וטעמא דרבנן משום דדמי תשמיש בגג לחצר ולהכי שרו אהדדי ואע"ג דגג דיחיד וחצ' דשותפין ומאי דאסרו בגגין דשויי טפי מפני שדיורין חלוקין למטה ומיהו גג וקרפף או חצר וקרפף הם שתי רשויות כשהם של שני בעלים לפי שאינם דומין בתשמישין ואיכא שנוי בעלים ושנוי תשמיש והיינו דלא קתני בברייתא דלקמן אלא גג וחצר אכסדרה ומרפסת ולא קתני קרפף ומבוי וכדדייקי' לקמן לדברי ר"ש כלם רשות אחת פירש בקרפפו' של ב"ס דוקא כדפרש"י ז"ל לעיל ומשמע לן דהא דתנן במתני' ר"ש אומר א' גגות ואחד קרפפות רשות אחת אפי' למשרי חצר וגג וקרפף ב"ס בהדדי היא ומשום דאיכא לבעל דין לחלוק דלא קאמר אלא דגגו רשו' אחת וחצרות רשו' אחת וקרפפו' רשות אחת ונימא דרבנן ור' מאיר פליגי בהא.


דף צא עמוד א[עריכה]

סייעיי' לרב יהוד' מהא דתני' להדי' לקמן דלר"ש כלם רשו' אחת וכל זה מיסודו של רש"י ז"ל אלא שפירשנו הענין בקוצ' תני' כוותיה דרב:    פי' דאמ' לעיל בגגי' השוי' לרבנן שאין מטלטלין בהן אלא בד' אמות ותניא כוותיה של רב יהודה פירש דלר"ש כלם רשות אח' א"ר וכו' פי' שאף ר"ש לא התיר אלא בשלא ערבו ושמואל אמר דבין ערבו ובין לא ערבו התיר ר"ש והלכה כמותו והיינו דפרכי' לקמן בין לרב בין לשמואל ממתני' דר"ש דאלמא אינהו לר"ש קאמרי יש במקצת הספרי' וכן א"ר יוחנן הלכ' כר"ש בין עירבו בין לא עירבו (והאי מלחשך סימן הלבנה):

לשמואל ור' יוחנן יאמרו שני כלים בחצר אחת זה אסור וזה מותר כלומר הא ודאי אי שרינן כלים ששבתו בחצר אתו לאפוקי כלים ששבתו בבתים כיון דשכיחי בחצר ופרקינן ר"ש לטעמיה ולא גזר דתנן פירש דר"ש לא גזר באמצעי' אטו חצרות דילמא אתי מביתיה לאחד מן החצונות כלים דחברתה דשכיחי ברשותה הכא נמי לא גזר. וא"ת א"כ תהוי הא מתני' תיובתא לרב דקאמר הכא דר"ש גזר דהא ברירנא דרב אליבא דר"ש אמר לה וי"ל דאמר לך רב דשאני התם דאשה בקיאה בכליה וכלים דידה בכלים דחברתה לא מחלפא ומדע ידעה דכלי' מותרין עם חברתה לפי שערבה עמה אבל לא בכלי דחיצונה שלא עירבה עם חברתה וא"ת עוד מ"מ קשיא דשמואל אדשמואל דהא התם פסק שמואל הלכה כרבנן דאמרי שאף אמצעית אסורה משום גזרה דחצונות ואלו הכא פסק כר"ש דלא גזר. י"ל דשמואל סבר דהתם שייך למגזר טפי משום דבין כלים דידה ובין כלים דחברתה כלהו כלים דבתים או דחצרות נינהו וליכא היכרא ומחלפי לה אבל הכא כלים דבתים ידיעי ולא מחלפי בכלים דחצר ועוד דהתם משום גזרה לא מבטלי' הית' שבא לה ע"י עירוב אבל הכא שאין ההית' מחמת עירוב מבטלי' ליה משום גזרה וא"ת דכיון דטעמיה דפליגן נינהו מאי הוי דאמרינן הכא ר"ש לטעמיה דלא גזר. י"ל דה"ק שמואל דר"ש לטעמיה דלא גזר אפילו התם וכיון דהתם לא גזר כ"ש דהכא לא גזר אבל אליבא דהלכתא בהא דהכא סבי' לן כרב ולא כההיא דהתם היכי משכחת לה והוא מפ' לה בכומתא וסודרא פי' שהוציאן לחצ' דרך מלבוש והפשיטם שם ובאו להוציאם משם לחצ' (דרך) אחר' דהא אסור כיון ששבתו בבתים: ומיהו משום הא לית לר"ש אליבא דרב למיגז' בכלים ששבתו בחצר כדגזרינן בשערבו דהא בכומתא וסודר' וחבירו שיוציאו' לחצר דרך מלבוש ויפשיטום שם מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן כלים אמטולתא. והקשו בתוספות דהכא פסק שמואל הלכה כר"ש ואלו במסכת גטין אמר שלא יעמד אדם בגגו ויקלוט מימי גשמים מגגו של חבירו דאלמא סבר לה כרבנן דגגין אינם רשות אחת ותירצו ה"ק שלא יקלוט אדם מימי גשמים מגגו של חבירו כדי להביא לביתו וקמ"ל דאע"ג דמן האויר קלטם הרי הוא כאלו נתן בקרקע וכאלו הבי' מגגו של חבירו לבית וא"ת א"כ אפילו מגגו שלו דלגבי הא פרוץ במלואו למקום האסור לו וי"ל דשמואל לטעמיה דסבר דאפילו מחיצו' שאינם נכרות אמרי' גוד אסיק מחיצתא ולפי' מגגו מותר לקלוט ולהביא לביתו ובמקומה פירשתיה בס"ד:



דף צא עמוד ב[עריכה]

הא מני רבנן היא:    פי' דאינהו ודאי גזרו הכא בשערבו כי היכי דגזרי התם גבי אמצעי' חמש חצרו' כו' להכי נקט פתוחה זו לזו משום דהך רישא ר' מאיר היא דאמר גג וחצר שתי רשויו' ולדברו א"א להוציא מחצר לחצר כשלא ערבו דרך כתל גזרה משו' תל ברשו' הרבי' אלא צריך לשכנים ולהוצי' דרך פתחי' וכדאמרי' לעיל בריש פרקין ואלו בהא מתניית' לא אסר ר' מאיר אלא שלא להוצי' ולהכניס מחצר למבוי וממבוי לחצר הא מחצר לחצר שרי ולפיכך צריך לומר שהן פתוחו' זו לזו דלא שרי מחצר לחצר אלא בדרך פתחים כן פירש הראב"ד ז"ל:


טעמא דלא ערבו הא ערבו לא:    פי' דהא בהדיא קתני ר"ש בזמן שהיו של רבים ושכחו ולא ערבו גג וחצר כו' רשות אחת היא הא ערבו אסורין זה עם זה וקשיא לשמואל ורבי יוחנן ופרקינן מאי לא ערבו שלא ערבו חצרות בהדי אהדדי פירש ור"ש ה"ק דאפילו בזמן שהם של רבי' ושכחו ולא ערבו חצרות זו עם זו גג וחצ' ואכסדר' ואידך כלם רשות אחת והא לא ערבו קתני פרש"י ולא ערבו משמ' שלא ערבו כלל לא חצרות עם בתים ולא חצרות בהדי הדדי ופרקינן תני לא נשתתפו כלומר דלא ערבו לא נשתתפו הוא ור"ת ז"ל פירש והוא שלא ערבו קתני ולא קרינן עירוב אלא לחצרות עם בתים דאלו אחצרו' בהדי הדדי שתוף קרינן ליה כיון שפתוחו' למבוי והם מתערבו' דרך בתים עם מבוי מסתמא ופרקינן תני בברייתא לא נשתתפו כלו' דלא דקתני ולשתוף קרי ערוב:


לימא מסייע ליה כו':    לר' זירא אמר רב והקשו בתוספות ולמאי דקס"ד דמתנייתא קתני שלא ערבו חצרו' עם בתים היכי מסייע ליה לרבי זירא אמר רב דהא אמרי' התם בפ' רבי אליעזר דמילה שלא אמר רב אלא בשערבו חצרות עם בתים אבל לא ערבו מטלטלין בכלו ואלו הכא קתני דאע"ג דלא ערבו במבוי אסו'. ומורי הרשב"א שיחיה היה אומ' שאין זו קושיא דדילמא אנן לא מסייעינן ליה ממתנייתא אלא לבתר דאוקימנא דמאי לא ערבו חצרות בהדי הדדי ולא דק בה מרן נר"ו דהא אנן אליבא דשמואל ור' יוחנן הוא דפרישנא שלא ערבו חצרות בהדי הדדי. אבל לרב אמרינן שלא ערבו חצרות עם בתים וכיון דלר' זירא אמר רב אתא לסיועי מתנייתא בשלא ערבו חצרות עם בתים היא אליבא דרב וקושית התספות קושיא נכונה מאד והרבה תרצו בה ומה שנרא' לי נכון דמאי דאמרינן התם שלא אמר רב שאין מטלטלין אלא בד' אמו' אלא בשערבו אבל לא עירבו מטלטלין בכלו היינו אליבא דר"ש דס"ל איליבא דרב שאם לא ערבו הויין חצר ומבוי רשות אחת ויש למבוי הזה חצרות ומותר לטלטל בכלם דמי גרס לחצרות שיאסרו בבתים ואינם ואם ערבו חצ' ומבוי שתי רשויות ואין מוציאין ומכניסין מזה לזה ה"ל מבוי בלא חצרות ודינו בכרמלית אבל רישא דמתנייתא דהכא רבנן היא או ר"מ דסבי' להו דבין ערבו ובין לא ערבו חצר ומבוי שהיא שתי רשויות ולא ערבו לרבנן ור' מאיר ערבו לר"ש אליבא דרב שנסתלקו חצרות ממבוי ואין מטלטלין בו אלא בד' אמות.

מהו דתימ' כי פליגי רבנן כו':    ויש מקשים הא ניחא לשמואל ורבי יוחנן אלא לרב דאמר שאף רבי שמעון לא התיר אלא בשלא ערבו ובלא ערבו בלחוד פליגי רבנן מאי איכא למימר וזו אינה קשיא דאנן מתרצינן לה השתא לאפוקה מדרב דאלו לרב מתני' קתני מבוי עצמו אסור כאידך דר' זירא אמר רב וזה פשוט.


דף צב עמוד א[עריכה]

ומי אמר ר' יוחנן הכי:    פרש"י ז"ל ומי אמר ר' יוחנן דאפילו בשערבו הלכ' כר"ש והא תנן סת' משנ' כתל שבין שתי חצרו' וכו' עד ובלבד שלא יורידו למט' דלא שרי אלא בשלא ערבו מוקמי' לסתם משנה זו בשערבו ומ"ה לא יורידו מגג הכתל לחצר אלא אי אמרת שאף בשערבו גג וחצר רשות אחת א"כ לא אתיא האי סתמא כר"ש ואלו כר' יוחנן פס' הלכה כסתם משנה וסתם משנה זו דכתל דלא כר"ש היא מדקתני שלא יורידו למטה וא"ת ומאי קושיא דהא לא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה בכגון זו דהא סתם ואח"כ מחלק' היא ואין הלכה כסתם. וי"ל דבדין היא דמצי לשנויי הכין אלא דניחא לן כדשנין דמאי למטה דבתים ודקארי לה לא דק בהא ומקשי מדאמר ר' יוחנן מילתא פסיקתא הלכה כסתם משנה ויש שהיו מתרצים שזו מחלקת ואח"כ סתם הוא לפי שכבר נחלקו בפרק מי שהוציאוהו במשנת שלש חצרות ולא נהירא לי חדא שאין הגזרו' דומות זו לזו כדכתי' לעיל ועוד דהא אפליגי נמי התם אף בשלא ערבו דליכא גזירה ואין עיק' מחלוקת' אלא בדין גג וחצר וקרפף אם הם ג' רשויות או אחת. וכי רבי לא שנאה רבי חייא מנין לו פירש דכל כה"ג אלו סבר לה רבי לא סגיא דלא מפ' לה במתני' ואע"ג דאיכא מילי טובא דמאי דלא פירש במתני' פירש בברייתא.

אתמר כו':    אחת עירבה פיר' עם בתים שלה. אמר רב הונא וכו' פירש שמות' להכניס ולהוציא לחורבה כלים ששבתו בחצר שלא ערבה אבל לא אותם ששבתו בחצר שערבה דילמא אתו לאפוקי מאני דבתים לחרבה פירש דחצר שערבה כלים דבתים שכיחי בה ורב הונא תלמידיה דרב הוא דסבר לעיל דאפילו לר"ש לא שרי' אלא בשלא ערבו והא דאמרי' הכא דכלים דבתים דכלים אסורין עם החרבה לא תקשי לר"י ז"ל שפירש דהרבה כשם שאינה אוסרת כך אינה אסורה דשאני הכא שהיא חרבה שלפני החצרו' שרגילי' להשתמש בהם כלים דחצרות והויא לה כחרבה שאחורי בתי' והויא לה כעין חצר לאסור בה כלים דבתים בלא ערוב וכדכתי' התם לדעת רבי' ז"ל.

חייא בר רב אמר:    פרש"י ז"ל דחייא בר רב אמר אני שמעתי מאבא שהוא רב שנותנין אותה אף לשערבה לאיסורא קאמר לה לומר שרשות שתיהן שולטות בו ואסרי אהדדי שאם אותה אומ' דלהיתר' קאמר לה ולהתיר אף כלים ששבתו בחצר שערבה להוציא לחרבה ולא גזרינן אטו כלים דבתי' יש לבעל הדין לחלוק שהם כן למה אין נותנין חצר שלא ערבה לחצר שערבה כלומר שיהא מותר להוציא לחצר שלא ערבה כלים ששבתו בחצר שערבה ולא נגזר דילמא אתו לאפוקי מאני דבתים וכי תימא הכי נמי והא רב סבר דלא שרינן אלא כשלא ערבו והא דלא קאמר מפני מה אין נותנין חצר שערבה לחצר שלא עירבה משום דהתם אימא לך דאה"נ דנותנין דמותר להוציא כלים ששבתו בחצר שלא עירבה לא שכיחי מאני דבתי' דנגזור בה וליכא למיחש שמא תחזור ותביא מן החצר שערבה מאני דבתים דשכיחי בה דבא ליתא דבכלי דידה משמשא בכלים דחברתה לא משתמשא. ואמרינן לעולם אימא לך דרב שתיהן מותרות קאמר ודקאמרת מה לי חרבה וחצר שערבה דלא גזרינן ומה לי חצר שלא ערבה לגבי חצר שערבה דגזרינן לא דמי דהתם כיון דמנטר יבחצר שלא ערבה מאני דבתים דחצר שערבה חישינן דילמא מפיק להו התם אבל הכא בחרבה לא מנטרי בה כלים דבתים ולא אתי לאפוקי התם:


א"ד כו':    וכל האי סוגיא אליבא דרב הא דאמ' אבל אנן הא קי"ל כשמואל ורבי יוחנן דאמרי בין ערבו ובין לא ערבו מוחר להוציא כלים ששבתו בחצר לחצר אחרת או לגג וקרפף ומבוי ואפילו חצר שלא ערבה נותנין אותה על חצר שלא ערבה דרב ורבי יוחנן הלכ' כר' יוחנן כ"ש הכא דשמואל קאי כר' יוחנן ואע"ג דרב הונא וחייא בר רב אזלי בשטחיה דרב אפ"ה לא חיישינן להו דתלמידי דרב נינהו ובדוקא דהדרי אפי ולא גמרי' לבטולי סברא דשמואל ורבי יוחנן וכן פסקו רבי' האי והרי"ף ז"ל.

הא דתנן גג גדול הסמוך לגג קטן דגדול מותר והקטן אסור:    פי' שהגדול מותר להכניס ולהוציא לו אפילו כלים ששבתו בבתים כיון דכלהו בחד גברא והקטן אסור וטעמא דמילתא דגדול משתרי בגפופי דידיה וקטן נפרץ במלואו למקום האסור לו דהיינו גג של גדול שהם דתרי גברי ומתני' דברי הכל היא דלרבי מאיר דאמ' דגגים רשות אחת מ"מ הרי אסור להוציא מחצרו לגג חבירו והיה הקטן אסור להוציא לו כלים בחצרו שהרי נפרץ הגג במלואו למקום האסור עם חצרו ולר"ש דאמ' גג וחצר רשות אחת הקטן אסור להוציא לו כלים דבתים שהרי הגג נפרץ במליאו למקום שאסור לו עם הבתים הללו והא דלא משתרו גג קטן בגפופי גג גדול למ"ד נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי דקי"ל כוותיה י"ל שאת"ל דגפופי גדול הם מחיצות התחתונות דאמרינן גוד אסיק מחיצתא. כי אמרינן גוד אסיק למתני לגג גדול עצמו אבל לא להציל גג הקטן בגפופין דגדול ואת"ל שיש מחיצות גמורו' לגג הגדול למעלה לגפופין מיירי בשנכנסין כתלי גג הקטן לכתלי גג גדול וכדאמרינן בפ"ק גבי סיפא דמתני' דחצר גדולה שנפרצה לקטנה לשמואל קתני גג דומיא דחצר פירש ואתיא כלישנא דתלמודא דלעיל וכלישנא דאביי ודלא כרב יוסף דאמר לא שמיעא לי הא שמעתא ולרב יוסף טעמא דמתני' לשמואל כטעמא דרב.

ש"מ ממתני' כו':    פי' מדקתני מתני' מפני שהיא כפתחא של גדולה ופרש"י ז"ל דיורי גדולה בקטנה שדיוריה שולטן בקטנה וממשכת אותה אצלה ואין דיורי קטנה שולטן בגדולה למשכה אצלה ע"כ. ולקמן בשמעתין גבי ג' קרפפות זו בצד זו לא משמע כן אלא שדיורי גדולה בקטנה וחושבין כאלו הגדולה נכנסת בקטנה וכן פרש"י ז"ל שם. וכתבו בתוספו' דהכא נמי כך יש לנו לפרש כמו לקמן ומסתברא שהכל ענין אחד כי הכוונה שהקטנה נגררת אחר הגדולה וכל שנגררת אחרים אין יכולין לומר שנדון כאלו הגדולה יצאה לתוך הקטנה בבני בתים היוצאים לחצרם הטפל להם אלא שנדון כאלו גררו הקטנה אצלם ולכך לא דקדק רש"י ז"ל בדבר. כיצד גפנים בגדולה אסור לזרוע בקטנה פרש"י ז"ל ואפילו הרחיק ד' אמות כדי עבדת הכרם דכלו קטנה בפתחא של גדולה חשיבא. וכתבו בתוספו' ומיהו אם הרחיק ד' אמות בגדולה גופה עד פתחה מותר לזרוע בקטנה כשם שמותר לזרוע בגדולה גופה בהרחקת ד' אמות ואם זרע זרעים אסורין וגפנים מותרין פירש זרעים אסורים דהא באיסור זרעים כי דיורי גדולה שולטין בקטנה וגפנים מותרין שאין נגררים אחרי' כיון שבהיתר נזרעו בגדולה. ואין דיורי קטנה בגדולה.

גפנים בקטנה מותר לזרוע בגדולה:    פירש רש"י זכרונו לברכה מותר לזרוע לגדולה ואפילו סמוך לפתחה דלגבי גדולה פתח הוא ולענין זרעים פתח כמחיצה דקי"ל זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ויפה פי' ז"ל ועוד כתב ז"ל ולכשיגדלו הזרעים אין אוסרין הזרעים שבגדולה את הגפנים דאמרינן במנחות פרק שני מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו ובא מעשה לפני חכמים ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים ואמרי' מ"ט קנסות ולא אסרה תורה שאר זרעים דרבנן אסירי האי דעבד איסורא קנסוה והאי דלא עבד איסורא לא קנסי והכא נמי הואיל וכשזרע את הגדולה בהיתר זרעה אפילו שתיהן שלו ליכא למקנסיה וכ"ש אם קטנה של אחרים וגפנים שלו קדמו ע"כ. ולפי פירש זה שמעתין בשאר זרעים ובתוספות הקשו דאע"ג דבהיתרא זרע היכי שרי' להניח זרעים אצל הגפנים לכשיגדלו הזרעים דאפילו עלו מאיליהן תנן במסכת כלאים היה עובר בכרם וראה ירק בתוך הכרם ואמר לכשאחזור אלקטנו אם הוסיף מאתים אסו' פי' לפי שנתייאש מללוקטו ועל כרחין לא שרינן התם במנחות אלא בשלא היה יודע בעל הכרם כי הזרעים שם אי נמי דהתם לא היו הזרעים שלו ולא היה בידו לעקור את הזרעי' ודכות' הא דשמעתין כשהקטנה של אחרים וגפנים שלו קדמו וכיון שאין בידו לעקור את הזרעים הגפנים מותרים והזרעים ג"כ מותרים כיון שהוא זורע בגדולה בהיתרא שאין דיורי קטנה בנדולה והוי לדידה כאלו יש ביניהן גדר והראב"ד ז"ל פירש דהא דאמרינן הכא גפנים בקטנה מותר לזרוע בגדולה היינו שיהא מותר לזרוע ולקיימם שם עד שיעשו ענבים כפול הלבן ומשיגיעו ענבים לפול הלבן שיעקור את הזרעים דכל שנזרעו בהיתר והאיסור בא מאליו אינו אוסר אלא לאחר שהגדיל התבואה באיסור עד שתשליש וענבים עד שיעשו כפול הלבן אבל בזמן הזה אוסר וכדתנן בפרק אחרון דכלאים הרוח שטלטלה הגפנים ע"ג התבואה יגרור מיד ואם אירעו אונס מותר. תבואה שהיתה נוטה תחת הגפן וכן ירק מחזיר למקומו ואינו מקדש מאימתי תבואה מתקדש' משתשליש וענבים משיעשו כפול הלבן ע"כ דאלמא כל שזרע בהיתרא ואח"כ גדלה התבואה ונכנסת תחת הגפן שאוסרת מפני מראית העין ומיהו אינו אוסר אלא בתבואה משתשליש ובענבים משיגיעו כפול הלבן והכא נמי מוחר לזרוע ולקיים עד השיעור ההוא קאמר אבל ברישא שזרע באיסו' מיד נאסרים הזרעים בהשרשתם. והיינו דקאמרי התם ואם זרע זרעים אסורים כלומר אסורין לאלתר בהשרשה.


דף צב עמוד ב[עריכה]

אשה בגדולה וגט בקטנה מתגרשת:    פירש לפי שהיא כעומדת בתוך הקטנה היא בקטנה וזרק לה בעלה גט בגדולה אינה מתגרש' שאין הקטנה מושלת בגדולה. וא"ת מ"מ תמשוך הגדולה את הקטנה ותהיה האש' בצד גטה תירצו בתוס' דכיון שהאשה שהיא העיקר היא בקטנ' אין כח בגדולה שאין בה אלא הגט שאינו עיקר למשוך לה את האשה שהיא העיקר והכין רהטא סוגיין כדבעינן למימר בסמוך בס"ד:

והא דגט פרשה רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל אפילו בששתי החצרות של אשה אלא דאנן בעינן שתהא עומדת בתוך ביתה כדתנן בפרק הזורק ומאי דאמרינן התם בש"ס אי עומדת בצד ביתה אין ואי לא לא לאו דווקא בתוך ביתה בעי למימר ותדע שהוא כן שאל"כ אפילו אשה בקטנה וגט בגדולה למה אינה מגורשת שהרי עומדת בצד ביתה וכבר כתבנו במקומו דמאי דקתני במתני' דהתם בתוך ביתה אורחא דמילתא נקט וה"ה בעומדת בצדו כדאמר בש"ס והא דהכא פירשו כשהשאילו לה חצר גדולה או חצר קטנ' וה"ק שאם האשה בגדול' שהשאילו לה וגט בקטנה מתגרשת כי דיורי גדול' בקטנה וכאלו קטנה ג"כ הושאלה להאשה השאיל את הקטנה וגט בגדול' אינה מתגרש' שאין דיורי גדולה בקטנה ונמצ' שאין הגט בחצ' כלל הא בששתיהן שלה בין בזו בין בזו מתגרש' דהא עומדת בצדי ביתה. צבור בגדולה וש"צ בקטנה יוצאין ידי חובתן שהרי שם הגדולה על הקטנה והרי זה כאלו ש"צ עומד עמהם אבל צבור בקטנה וש"צ בגדולה אינם יוצאין ידי חובתן כי הקטנה אינה גוררת את הגדולה כדי לצרפם וא"ת מ"מ תגרור הגדולה ששם ש"צ את הקטנה לצרף הצבו' עמו י"ל דהא ליתא דכיון שאין בגדולה דבר של עיקר כי הצבור הוא העיקר שבאין לצאת ידי חובה ולא השליח כי הוא המוציא והוא שלוחם וטפל להם. ורש"י ז"ל כתב וצבור דקיימי בקטנה לא מצי' למימר דשייכי בתריה דרובא בתר מיעוט לא משתרי וקרובין דבריו לדברי התו':


תשעה בגדולה כו':    פי' שהרי יש בגדולה דבר של עיקר תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין דליכא דבר של עיקר בגדולה והיינו דקאמ' רישא תשעה בגדולה ומיהו אפשר דתשעה לאו דוקא אלא מסתיין דאיכא רובה בגדולה והא דקאמר סיפא תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין משום דבעי לאשמעינן דאע"ג דתשעה בקטנה אינה מושכת את הגדולה שאין בה אלא אחד והקשו בתו' מהא דאמרינן בפסח שני מן האגף ולפנים כלפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ אמר רב וכן לתפלה ורבי יהושע ב"ל אמר אין מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים וקי"ל כרבי יהושע ב"ל דסוגיית התלמוד במסכת סוכה כוותיה דמייתי ראיה לענין בנות כהנים וההיא על כרחין לענין צרוף לעשרה איירי דאי לענין לצאת ידי חובה מן האגף ולחוץ אינו יוצא ידי חובה והתנן במסכת ר"ה היה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגלה אם כיון לבו יצא אלא ודאי לענין צרוף היא וא"כ שמעתין דלא כרבי יהושע ב"ל דקי"ל כוותיה כדאמרן תירצו בתו' דפלוגתא דרב ור' יהושע ב"ל דסתם לאו לענין צרוף איירי אלא לענין לענות קדושה או ברכו דקיימא במס' מגלה דאין דבר שבקדושה בפחות מי' וקסבר רב שאינו רשאי לענות כשהוא מן האגף ולחוץ מאחר דלא הוי בכלל הצבור שבפנים ור' יהושע ב"ל סבר דרשאי לענות וישנו בכלל הצבור לענין לשבח ולברך את השם ולענות בכל דבר שבקדושה וכן להיות נכלל בברכת כהנים שאין מחיצה של ברזל מפסקת. וא"ת מ"מ צבור בקטנה וש"צ בגדולה למה אין יוצאין ידי חובתן נהי דאין דיורי קטנה בגדולה ויש מחיצה ביניהן הרי אין מחיצה של ברזל מפסק' בין ישראל לאביהם שבשמים. י"ל שזה אינו כלום דכל שאין שם עשרה ראויין לקדש את השם אין שכינה ביניהם לענין זה שאין השכינה לענין דבר שבקדושה אלא בתוך בני ישראל דהיינו עשרה. צואה אסור כו' ואפי' הרחיק ד' אמות בקטנה עצמה מפני שהיא כפתחה של גדולה ובעינן שירחיק ד' אמות בתוך הגדולה וכדפרישנא לעיל לענין זרעים. צואה בקטנה מותר כו' פירש כשהרחיק ד' אמות וגם שאינו רוא' אותה וגם שאין כאן ריח לפירוש שפירשנו בברכות שאין הפסק מחיצה ודיורין מועלין לענין ריח אלא שמקצת רבותי הצרפתים ז"ל חולקים בזה ושמעתי כי באשכנז מורים בזה להיתרא והא דצואה דעבדי' (הרחקה) מן הצואה עיק' הדב' שהו' עיק' האיסו' שהזהי' עליו הכתוב לפרוש ממנו וכדפר"י ז"ל אמר להו אביי א"כ מצינו מחיצה לאיסור פירש שאלו לא היה שום מחיצה בין הגדולה לקטנה אע"פ שגפנים בגדולה היה מותר לזרוע בקטנה בהרחקת ד' אמות ועכשיו שיש שם מחיצה נעשי' קטנה כפתחה ולא מהני שום הרחקה בקטנה ולא מצי' מחיצה לאיסור. והתנן כו' פירשנוה במקומה יפה בס"ד.


דף צג עמוד א[עריכה]

ואלו השווה את פצימיה:    פירש שעשו מחיצות אחרות כנגד פצימיה בענין שאין שם היכר פצימין בין מחיצה למחיצה פסולה שאין כאן אלא שתי דפנות ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם סלוקי מחיצת' הוא פירש כי הפסול בא לכאן מפני שבמחיצות הללו האחרונו' נסתלקו הדפנות הראשונו' שהיו מכשירו' אותה ושאר כל הסוגיא מפורשת יפה כפרש"י ז"ל.

אמר רב יהודה שלש קרפפות כו':    פירש כגון ג' שהיו מהלכין בדרך ועשו ג' מחיצות של שתי או של ערב כגון של חבלים או כיוצא בו וקי"ל בפ"ק דבמחיצות כיוצא באלו לא התירו ליחידי' אלא ב"ס לכל אחד ואם היו ג' נעשו מרובים והם שיירה שהתירו להם כל צרכם ובלבד שלא ישאר שם ב"ס פנוי ועכשיו ג' בני אדם הללו עושין ג' קרפפות אלו פחוחות זו לזו והחצונים הם גדולים ועודפין מכל צד על האמצעי שביניהם שהאמצעי פרוץ להם במלואו מכאן ומכאן ואין הפרצה אלא בעשר דלגבי חצונים הוא פתח והרי האמצעי כפתחיהם של חצונים דומיא דחצר גדולה וקטנה וקאמרי דאע"ג דאין בא' מהם אלא אדם אחד נעשו שיירה ונותנין להם כל צרכן והוא שערבו מבעוד יום ופרש"י ז"ל שנותנין להם כל צרכן באמצעי קאמר לפי שהאמצעי מצרפן דדיורי גדולה בקטנה ונמצאו שלשתן באמצעי ואחרים פירשו דכיון דקאמר סתמא נותנין להם כל צרכה אף בחצונים נותנין לשם כל צרכם דכיון דנעשו שיירה באמצע למה להו אידך כחצר לאמצעי ונותנין להם בתים כל צרכם וכן דעת מורי הרשב"א נר"ו אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינם מגופפין פירש שהקרפף האמצעי הוא הגדול והחצונים הם קטנים ופתוחים לאמצעי במלואם פתח עד עשר ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנין להם כל צרכן שהרי דיורי אמצעי בחצונים ואין דיורי החיצוני' באמצעי וא"כ זיל הכא איכ' תרי וזיל הכא איכ' תרי וליכ' שייריה הילכך אם א' מן החצוני' יש בו יותר מב"ס הרי הוא אסו' ואם האמצעי יותר מב"ס כולם אסורין שהרי חצונים במלואם למקום האסור להם שהרי לא נעשו שיירה להיות מותרין באמצעי:


אבעיא להו שנים:    פירש אסיפא קאי שהאמצעי מגופף והחצוני' אינם מגופפין אי להכא נפקי הוו להו תלתא פירש ושרי' בשני החצונים יות' מב"ס שהרי נעשו שיירה בכל אחד מהם כי דעתם היה מבע"י להשתמש בכל אחד מהם ולקנותם שם שביתה כיון שהם כפתח לאמצעי או דילמא כו' פירש דמסתמא יותר היה דעת השנים להפרד כדי שיהא לכ"א הרווחה בקטן הסמוך לו ואשתכח דליכא בחד מינייהו אלא תרי כי כ"א מהם נכון לקנו' שבית' באמצעי ובסמוך לו ונסתלק מן החיצון האח' דהא בקניית שביתה תליא מילתא ובסלוק דעת' נמי תליא מילתא וכדאמרי' בריש פרקין בני קטן סלוקי נפשייהו מהכא שנים מה שנים בזה ויחיד באמצע מהו פי' את"ל דאמרינן חד להכא וחד להכא נפיק שנים בזה כו' והלכתא בעיין לקולא פיר' שתי הבעיו' הללו לקולא תלינן להו ונותנין בהם כל צרכם על הדרך שפירשנו וכלו בשערבו. וכלה שמעתין בשכתלי קטנה נכנסין לגדולה דאי לא קי"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משו' לחי וכלם חשובין מזופפין וכאלו אין אחד מהם נפרץ לחבירו ואין נותנין להם בא' מהם אלא ב"ס:



דף צג עמוד ב[עריכה]

א"ר חסדא גדר כו':    מאי דפרש"י ז"ל במסכ' גיטין כגון חריץ עמוק חמשה והשלימו ועשו על שפתו מחיצה חמשה שאין מצטרפין לעשותו רשות היחיד כבר דחאה ר"ת ז"ל מהם דבור וחולייתא מצטרפין לעשרה דדייקי' לה מלישנא דמתני' בדוכתא ומההיא דפ"ק דשבת בבית שאין בתוכו עשרה וקריו משלימו לעשרה וכדכתיב' התם בס"ד והנכון כמו שפרש"י ז"ל בכאן כגון שתי חצרו' זו בצד זו וקרקעית' של אחת מהן גבוה משל חברת' חמשה טפחים ועשו עוד חמשה טפחים על העליונה אין מצטרפין להיות כשתי חצרות שיש ביניהן כתל עשרה ומערבין שנים:


ומודה רב חסדא:    פירש דלגבי דידהו מחיצה עשרה חשיבא ויכולין לערב לעצמן מפני שרואין פני כתל עשרה וכי קאמר דאין מצטרפין היינו לגבי עליונה שאין רואין פני עשרה דאלו בשיש גדר עשרה עומדין על שפתו ורואין פני עשרה אבל השתא דליכא אלא גדר חמשה והיה אסורין אם אתה מכשירן עכשיו שהשלימו עליו מחיצה עשרה סבורין לומר דבמחיצה חמשה סגי שהרי עכשיו אינם רואין פני עשרה ופרכי' א"ה תחתונה תערב הרי כלומר שתוכל לערב לעצמ' כדקאמרת דלדידהו חשיבא מחיצה עשרה ועליונה לא חדא תערב ולא תרי תערב פירש לא חדא תערב שתערב עם התחתונה שהרי תחתונה חלוקה ממנה לגבי דידה מיהת במחיצ' עשרה ולא תרי תערב כלומר שלא תערב לעצמה דהא לגבי דידה אין כאן מחיצה ותחתונה אוסרת עליה וא"ת ולישני ליה דאה"נ וכי קתני מערבין שני' אבני תחתונה קאי וכדשנינן לקמן גבי סיפא דקתני פחות מכאן מערבין א' י וי"ל דברישא ליכ' למימ' הכין דהא קתני בהדיא ועליונ' גבוה מן התחתונה י' דכל המחיצה בגדר ובין בתחתונ' ובין בעליונ' מערבין שנים ואין מערבין אחד אבל בסיפא דקתני פחות מכאן מצי לשנוי הכין דה"ק ופעמים שהאחד מהם מערבין אחד ואין מערבין שנים ואבני תחתונה כגון שהיתה עליונה מגופפות והולכ' עד עשר אמות פירש כי מלבד החמש' שעשו מחיצה בעליונה על הגדר הוסיפו מכאן ומכאן גפופין לתשלום גבוה המחיצה עשרה ושיירו בין הגפופין פתח עד עשר דהשתא הוי כפתח שבין שתי חצרות שמערבין שנים. ומיהו בזו אין מערבין אחד כי התם כיון דמפתח זו איכא גובה עשרה לבני התחתונה דלדידהו גדר חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין.

ופרכינן אי הכי אימא היכא פחות מכאן כלומר פחות ממחיצה חמשה מערבין אחד ואין מערבין שנים. ואמאי איבעיא חדא תערב ואיבעיא תרי הערב כלומר דהשתא ליכא ביניהם אלא פתח דקי"ל מערבין אחד או שנים ופרקינן דהכא במאי עסקינן שהתחתונה פרוצה במלואה לפתח של עליונה וכלה שמעתא פשוטה מכאן ואילך וליתיה להאי שקלא וטריא דהא קי"ל גדר חמשה ומחיצ' חמש' מצטרפין וקא"ל כלה מתנייתא כפשוטה.

דיורין הבאין בשבת מהו שיאסרו כלומר כתל שבין שתי חצרות שנפרצה בשבת אוסרין זו על זו או לא מי אמרינן שבת כיון דהותרה הותרה או לא. ת"ש כו':    קס"ד דסתמא קתני ואפילו נפרצה בשבת. אמר רבה אימור כו' א"ל אביי כו' עד ואמר לי שבת כיון דהותרת הותרה והקשו בתו' מאי קושיא שאני התם דאיתנהו למחיצות אבל הכא דליתנהו למחיצות שנפרצה הכתל שביניהן דילמא לא אמרינן הכי דהא רבותא אמרינן בפ"ק אמר לך רב הונא אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי עד כאן לא קאמר ר' יוסי סתם דלא אמרינן שבת כיון דהותר' הותרה אלא משום דליתנהו למחיצות אבל הכא דאיתנהו למחיצות ותירצו דההיא דר' יוסי איכא מחיצות שעושות רשות כגון חצר שנפרצה לשתי רוחותיה ומבוי שנטל' קורתו או לחיו והא חשיב חסרון אבל כתל שבין שתי חצרו' דלא עביד רשות אלא לחלק רשויות שלא יתערבו בהא ודאי כי נפל לא חשיב חסרון וכמאן דאיתנהו למחיצות דמי וראוי לומר שבת כיון שהותרה הותרה והשתא אע"ג דקי"ל בההיא כרבי יוסי בהא דהכא קי"ל כשמואל דשרי בסמוך דהא רבא ואביי כוותיה סבי' להו וכן רב הונא ורב יהוד' ולא תקשי הלכתא אהלכתא לפום האי טעמא דאמרן:

איתמר כתל שבין שתי חצרות כלומר שלא ערבו זו עם זו. ונפל בשבת רב אמר כו' פי' דקסבר דלא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. ופרש"י ז"ל דסתמא קאמר שאין מטלטלין אפילו כלים ששבתו בחצר ואע"ג דקי"ל כר"ש דכלם רשות אחת הם לכלים ששבתו בחצר ומיירי בשערבה כל חצר לעצמה ורב לטעמיה דאמר דערוב גזרינן מאני דחצ' אטו מאני דבתים. וק"ל דהכא ליתא לההיא גזירה דהא כיון שסב' רב דלא אמרינן שבת הואיל והותרה אסור להוציא כלים דבתי' לחצר דחצר אחת אוסרת עליה וא"כ ליכא גזירה דמאני דבתים וי"ל דהכא במאי עסקי' כגון שהוציאו כלים דבתי' קודם שנפרץ הכתל שאם אתה מתיר לטלטל כלים ששבתו בחצ' יאמרו שני כלים במקום אחד זה אסו' וזה מותר.


דף צד עמוד א[עריכה]

ושמואל אמר זה כו':    פי' אפילו כלים דבתים דאמרינן שבת הואיל והותרה והרי החצ' הזו שערבה לעצמה מותרת כבתחלה להכניס ולהוציא מן הבתים לחצר ואלו כלים דחצר אפילו לחצר אחרת מותר ואליבא דר"ש דאמר כלם רשו' אחת הם ואפי' ערבו לסברא דשמואל כדאי' לעיל והלכתא כשמואל אפילו בזו מטעמא דכתיבנא לעיל דאידך אמוראי דלעיל קיימי כוותיה והקשו בתוס' דהא רבה ס"ל בהא דשמואל לעיל לקולא כדאי' לעיל ואלו התם בפרק במה מדליקין אמרי' דכל מילי עביד כרב בר מהנהו תלת זימני סתם דעביד כשמואל וכי תימא דשניא הא דאיכא אמוראי כשמואל ואפ"ה הוצרכנו להוציאה מן הכלל. ותרצו בתוספות דהלכות עירוב שאני דכיון דקי"ל דהלכה כדברי המקל בעירוב ליתא משום כללא בהלכותיהם וכדאי' לעיל במכלתין וכן ליתיה לההיא כללא באבלות כיון דקי"ל דהלכה כדברי המקל בערוב ואבל ויפה כיוונו במנהגם:


אדרינהו רב לאפיה:    פרש"י ז"ל דקסבר אסור לטלטל הסדין עד לשם וכטעמיה דאמר שאין מטלטלין בו אלא בד' אמות ולפי זה לא הוליכו דסדין בדרך מלבוש והוצרך לפרש כן ולא פרשו דאיסורא משום עשיית אהל דסבר מר"ן ז"ל שאין משום עשיית אהל עראי במחיצות אלא בגג וכבר ביררנו במסכ' שבת וגם במכלתין לעיל בס"ד שיש משום עשיית אהל אף במחיצות ושם פרכינן דכל מחיצה שהיא עושה הכשר בדב' האיסו' אע"פ שהיא מחיצה שלישית או רביעית חשובה כעושה אהל עראי לכתחלה ומחיצה זו אליבא דרב עושה הכשר ומ"ה אהדרינהו לאפיה דלפום טעמים עושין היו אהל עראי לכתחלה בשבת שהוא אסור מה שאין כן לשמואל דלדידיה בלא מחיצה מותר לטלטל בה דשבת הואיל והותרה הותרה ופרכינן והיכי עביד שמואל הכי כלומר למה ליה למעבד הכי ומה היה צריך לכך ולא דק תלמודא בלישנא אי נמי דהכי פרכינן דאי שמואל להחמיר על עצמו עושה שחושש לדברי רב שמצריך שם מחיצה א"כ היאך הוא עושה אותה בשב' דהא חשיבא עשיית אהל. ופרקינן דשמואל לצניעותא בעלמא עבד וכה"ג חשוב תוספת אהל עראי דשרי לרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר בפקק החלון אתרא דשמואל הוה פי' ושמעינן מינה דבאתרא דגברא רבה לא תבעי ליה לאיניש לאורויי מעשה ואפילו להחמי' כיון שאינו גדול ממנו ואין איסור אלא בדבר התלוי בשקול הדעת שאלו בדבר משנה אין לו לשתוק כלל ולא יניחו לעשות מעשה ואפילו הוא רבו. הא דתנן וחכמים אומרים המכניס מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור מפני שהוא כרמלית. הקשו בתוס' אמאי לא קתני המכניס מתוכה לרשות היחיד ומר"הי לתוכה פטו' כדקאמ' רבי אליעז' ותירצו דאי אמר הכי הוה אמינא דלרבנן רשות היחיד גמורה היא מן התורה והזורק לתוכה מרשות הרבים או לרשות הרבים מתוכה חייב אלא שלהחמי' עשאוה חכמים כרמלית לאוסרה עם רשות היחיד קמ"ל דכרמלית גמורה היא אף מן התורה והזורק לתוכה מרשות הרבים או מתוכה לרשות הרבים פטו':


ולרבי אליעז' אטו כו':    פי' והא אינה שלהם וכל שאין הדרך מסור לרבים אפילו הוא מסלה גמורה אין לה דין רשות הרבים וכדאיתא בפ"ק והראיה דהיינו קושיין מן התשובה שהשיבו דרבי אליעזר לטעמיה דאמ' רבים שביררו דרך לעצמן מה שאין כן ביחיד וכדכתיבנא בדוכתה בס"ד. וכי תימא דהכא נמי בשאבדה להם דרך פרש"י ז"ל שהם מחולקין עם בעל החצ' במקום המחיצה הראשונה שאינה נכרת עכשיו ובעל החצ' אמר שהן מהלכין לפנים ממחיצתם כלומ' דכיון שאין לבעל החצ' ראיה ויש להם בו דרך (שהחזיקו) קנו הואיל ורבים נינהו והאמ' רבי חנינא כו' כלומ' עד מקום מחיצה מחלוקת רבי אליעז' ורבנן דמשמע דבכל החצ' עד מקום מחיצה פליגי ולאפוקי חוץ למחיצה דמודו רבנן והא ודאי לא אבדה להם דרך בכל החצ' גזלני נינהו ולא קנו וק"ל אפילו תימא שיקנו אותה והיא שלהם כיון דתוך מחיצות קיימא היאך הויא רשות הרבים ואמאי עדיפא מקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים דהויא כרמלית כדאי' בפ"ק. וי"ל דלמאי דקס"ד השתא ההיא דלא כר"א ולא אמרינן לה סתם משום דאיכא לאוקמי דרבי אליעזר כאוקמתא דלקמן א"נ דהכא במאי עסקינן כשהרבי' היו נושאין ונותנין שם תדיר כמו בסרטיא ולא דמיא לקרן זוית דלא משתמשי בה אלא הנכנסין שם אבל הכא דמשתמשי בה תדיר הויא כחור רשות הרבים דכרשות הרבים דמי היכא דניחא תשמשתי' ורבנן פליגי עליה כי היכי דפליגי בההיא דרבים שבררו דרך לעצמן כנ"ל:


אי אימא בצדי רשות הרבים פליגי:    פירש דלית כאן גזל כלל אלא בצידי רשות הרבים פליגי וק"ל א"כ היכי אמר רבי חנינא עד מקום מחיצה מחלוקת או על מקום מחיצה מחלוקת: וי"ל דהכא במאי עסקינן שהרבי' מהלכין לפעמים במקום שהיתה שם המחיצה שהחזיקו בה ברשות נפקא לן מצד שהחזיקו בו רבים ברשות אסור לקלקלו ומקום המחיצה הוא עכשיו צדי רשות הרבים ואימא על מקום המחיצה מחלוק' כדשניין לעיל כנ"ל:


ה"ג וכן הגרסא בנסחי דוקני אי פליגי בצדי רשות הרבים דעלמא היא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר"א אלא היכא דאיכא חפופי אבל הכא דליכא חפופי לא קמ"ל:    פירש קמ"ל דאף בדליכא חפופי פליגי והיינו לסברא דרב פפא דפ"ק דשבת אבל לרב אחא בר יעקב דאמ' התם דלא פליג רבי אליעז' אלא היכא וכו' ה"פ קמ"ל דאדרבה בדליכא חפופי בלחוד פליגי ויש גורסין ע"ב לא פליג רבי אליעז' אלא היכא דליכא חפופי אבל הכא דאיכא חפופי לא קמ"ל: ואין רגלים לגרסא זו דהא בהא דהכא ליכא חפופי לפי שנפרצה הכתל דאלו בעלמא דאיכא כתלים איכא חפופי ולשון חפופי פרש"י ז"ל יתדות תקועות בארץ שלא יקרבו לכתלים: ורבותי פירשו כי כל מקום שיש שם כתל בני אדם מתרחקים מהם שלא יתחברו ויתחפפו שם וכדפריש במסכת שבת בס"ד:

מי לא מודית הקשו בתוספות דהכא אמרי' דחצ' זו שנפרצה בכתל רביעית לרשות הרבים אע"פ שעדיין יש לה ג' מחיצו' הויא כרמלי' מתוכה לדברי הכל ואלו בפ"ק אמרי' דג' מחיצו' דאוריית' ואפילו לב"ש נמי אמרינן דלזרוק ב"ג הוא דמחייב ומדאורייתא מבוי שרי בלא לחי וקורה ולחי וקורה מדרבנן בעלמא ויש מי שתירץ דהת' במבוי הפתוח לכרמלית אבל הפתוח לרשות הרבים בחצ' הזאת ג' מחיצות לאו דאורייתא. ויש מקשים על זה דא"כ מבוי הפתוח לרשות הרבים אין הכשרו בקורה דהא קי"ל קורה משום היכרא ובעי' לחי דק"ל כאביי דאמ' משום מחיצה או צורת פתח או תקרה רחבה ד' טפחים לומר פי תקרה יורד וסותם וכי תימא ה"נ א"כ היכי פסיק ותני התם בפ"ק דהכשר מבוי לב"ה בלחי או קורה דהא כמה מבואות שפתוחי' לרשות הרבים ואין הכשרם בקורה וגם לא בלחי לרב' דאמ' לחי משום היכר' וי"ל דאפילו פתוח לרשות הרבים נמי כיון דמדאורייתא דינו ככרמלית ומן התורה מותר לטלטל בכלו ומות' הוא עם החצרות והבתים ואין אסורו אלא מדבריהם תו לא פליג רבנן והכשירוהו בלחי או קורה. ובתוספות אמר דודאי אפי' במבוי הפתוח לרשות הרבים ג' מחיצות דאורייתא דסתמא אמרינן לה בכל דוכתא ורבי יהודה דאמ' שתי מחיצות דאורייתא אפילו היכא דבקעי לה רבים קאמ' לה וכדאיתא לקמן בפרקין והכא ה"ק תלמודא מי לא מודית דמתוכה דחצ' כלו שהוא רחוק הרבה מרשות הרבים שאינו חשוב רשות הרבים ואפילו לא נשארו שם מחיצות כלל דומיא דמחיצה זו שנפרצה ופרקינן דהתם לא דרסי לה רבים בהדייא אבל הכא דרסי לה רבים להדיא וזה יותר נכון:


במאי עסקינן אי לימא בעשר:    פירש ונשארו גפופי מכאן ומכאן כסתם פרצה מ"ש מרוח אחת. דאמרינן פתחא הוא משני רוחות נמי לימא פתחא הוא ואלא ביותר מעשר ברוח אחת נמי אמר רב לעולם בעשר וכגון שנפרץ בקרן זוית והיינו משתי רוחות דקתני כלומ' פרצה אחת שנראת בשתי רוחות וכיות' מעש' דמי או כנפרץ במלואו דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי והקשו בתו' למה ליה לרב לאוקומה הכי לוקמה כפשוטה שנפרצ' בשתי רוחות ממש ולעולם בעשר אלא שהיה הפרוץ מרובה על העומד הילכך מרוח אחת מות' בגפופי דהא ג' מחיצות דאורייתא ורביעי' נתרה בפס ד' או בלחי משהו מכחן ולחי משהו מכאן וכדאי' בפ"ק דמכלתין אבל משתי רוחות אסורה דהא ליכא אלא שתי מחיצות ואנן בעינן ג' מחיצות וצריך לרוח אחת לכל הפחות ג"פ דאפילו לת"ק דחנניא דמקל במבואות המפולשין לרשות הרבים לחי או קורה מכאן וצ"פ מכאן בעי וכן לכ"ע במפולשין לכרמלית וכדאיתא בפ"ק. ותרצו דהא דלא משני הכי משום דאיירי רבי יהודה במתני דס"ל שתי מחיצות דאורייתא כדאיתא בסוף פרקין ולדידיה אפילו מבוי מפולש משתרי בלחי מכאן ומכאן או קורה מכאן ומכאן וה"ה דחצ' לדידיה משתריא בגפופי ואפי' הפרוץ בשתי רוחות מרובה על העומד וא"ת אי לרבי יהודה פרכינן ומתרצינן מאי האי דנקטינן עשר ויות' מעש' דהא לרבי יהודה עד י"ג אמה ושליש הוי פתחא. וי"ל דהכא נקטינן שיעו' פתח אליבא דר' יוסי וכהלכתא ועשר ויות' מעש'. אלא פתח ויות' מפתחא קאמרי וה"פ במאי עסקינן אי לימא בפרצ' שהוא כשיעור פתח כגון עשר אמות לרבי יוסי וי"ג אמה ושליש לרבי יהודה מ"ש מרוח אחת דאמרינן פתחא הוא משתי רוחות נמי נימא פתחא הוא בר' יוסי בעומד מרובה על הפרוץ ולרבי יהודה אפילו בפרוץ מרובה על העומד אלא ביות' מעש' לרבי יוסי או ביות' מי"ג אמה ושליש לרבי יהודה דלאו פתחא הוא ולא משתרי בגפופי כלל וכנפרץ במלואו חשיב אפילו מרוח אחת נמי. אמר רב לעולם בעש' וכגון שנפרץ בקרן אזוית הילכך אפי' לרבי יהודה דשרי אפילו בשתי מחיצות דלא עריבן כל היכא דאיכא לחי מכאן ולחי מכאן הכא לא שרי אע"ג דאיכא שתי מחיצות דעריבן מ"ט דפתח בקרן זוית לא עבדי אינשי הילכך אפילו בעש' לא חשיב פתחא אלא פרצה וכיון דפרצה היא אין שום לחי וקורה מתיר את הפרצה לא לרבי יהודה ולא לרבנן ה"ל כמבוי שהוא רחב יותר מי"ג אמה ושליש שאינו נכש' בקורה ולא בלחיים כלל ואפילו לר' יהודה.


דף צד עמוד ב[עריכה]

מ"ש מרוח אחת דאמרי' פי תקר' יורד וסות':    פי' דסתם בית מקור' הוא ואפי' שנפרץ הכתל נשאר שם מן הסת' תקר' רחב' ד' טבחי' ואמרי' פי תקר' יורד וסות' ואפי' ביות' מעשר כיון דאיכ' גפופי מיה' משתי רוחו' כו' ופרקינן אמרי בי רב כו' ושמעינן מהכא דפשיט' להו דאליבא דרב אפי' בשתי רוחו' אמרינן פי תקר' יורד וסות' מיהו על כרחין דוקא בשתי רוחו' דעריבן אבל בדב' שהוא מפולש לא וכדאמרי' בסוף פרקין גבי גשרי' המפולשין שר' יהודה מתיר וחכמים אוסרין ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם והכי נמי מוכח מפלוגתא דאביי ורבא במסכת סוכה גבי סכך ע"ג אכסדרה שאין לה פצימין דאביי אמר כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם וא"ל רבא לדידך אפילו נפחתה דופן האמצעית נמי ת"ל בההיא מודינא לך משום דהוי כמבוי המפולש ולקמן אמרינן דאביי כרב ס"ל א"כ הא דהכא בשתי מחיצות שהם כמין גם קאמרינן והא דאוקמה כגון שנפרץ בקרן זוית וקרויו באלכסון דליכ' למימר פי תקרה יורד וסותם בדין הוא דיכול לאוקומ' כשנפרצה בשתי רוחות ממש וכגון שנפרצו זו כוגד זו דנעשה כמבוי מפולש דבהא לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם והא דלא שני ליה הכין משום דניחא ליה לפרושה בכל ענין אפילו כשנפרצה בשתי רוחות דעריבן כן פר"ת ז"ל ובתוספות. ולפי דברי רבותי ז"ל כל שנפרצה במבוי מפולש לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ואע"ג דאיכא גפופי אפילו כשהן משולשין אמרי' (לא) פי תקרה יורד וסותם ואפילו ביות' מעשר והא דלקמן דגשרי' וההיא דמס' סוכה משום ליכא גפופי ונכון הוא ולפי פירש זה לא סגיא לאוקמה אלא בשנפרצה בקרן זוית כגון שנפרץ בקרן זוית פי' דאפילו הוא בעשר לאו פתחא הוא לרבינו כדאית' לעיל:


וקרויו באלכסון דליכא למימ' פי תקרה יורד וסות':    פרש"י ז"ל כי קרוי הבית הזה היה בשפוע כגגין שלנו דהיינו כארזילא דאמרינן בפרק עושין פסין וכל שקרויו בשפוע אין אומר בו פי תקרה יורד וסותם בשום מקום וכן פירש הגאון רבי ישעיה ז"ל ונתן טעם בדבר דכל שקרויו באלכסון בולט פי התקרה חוץ לכתלים וליכא למימר בה שיהא יורד וסותם ואינו נכון: חדא דא"כ לימא דעביד לאורזילא כדאורזילא כדאמרי' התם ועוד דא"כ אפילו מרוח אחת נמי ומיהו בזו ז"ל דאי מרוח אח' הוה משתרי מדין פתחא כדמשתרי בחצר והא דקתני תנא וכן בית היא גופה קמ"ל דבתקרה לא משתרי כלל כיון דעבידא באלכסון ובתוספו' פירשו כגון שנפרץ בקרן זוית ונפרץ קרויו ג"כ באלכסון עם המחיצות דכה"ג לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם והראב"ד ז"ל פירש כגון שנפלו המחיצות בקרן זוית ונמצא הקרוי שלם על מקום התקרה באלכסון הבית ופי תקרה יורד וסותם אמרינן אמצע תקרה לא אמרינן ושמואל אמר אפילו ביות' מעש' פי' דמתני' אפשר לן לאוקומה בין בעש' כדאמרינן ואפילו ביות' מעשר נמי ודקאמרת גבי חצר דאי ביות' מעש' אפילו ברוח אחת מתסרא אה"נ והא דנקט משתי רוחו' משתי בתי נקט לה דהתם מתכש' אפילו ביות' מעש' כשהוא מרוח אחת דאמרינן פי תקרה יורד וסותם כיון דאיכא גפופי מיהת. שם ופרכי' דגבי בית מ"ש מרוח אחת ואפי' ברוח אחת והא איתמ' אכסדרה וכו' ומוקמי' הא לא קשיא כי לית ליה פי תקרה יורד וסותם בד' רוחות כגון זו של אכסדרה שהיא פרוצה מכל רוחותי' אבל מג' רוחו' אית ליה וכ"ש משתי רוחו' ואינו נכון חדא דסתם אכסדרה אינו פרוצה מכל רוחותיה כדכתיב' ועוד דהא רבנן לא אמרי אפילו בשתי רוחות מפולשין כדמוכח בסוף פרקין וכדכתי' לעיל לכך נכון כגר"ת ז"ל כי לית ליה בשלש אבל בד' אית ליה וה"פ כי לית ליה לשמואל פי תקרה יורד וסותם במקום שיש לו ג' דפנות בלבד כי הרביעית פרוצ' במלואו לגמרי וכל שנפרץ במלואו לית ליה פי תקר' יורד וסותם ואפילו ברוח אחת אבל בכל שלא נפרץ במלואו ויש לו שם ד' מחיצות אית ליה פי תקרה יורד וסותם ואפילו בשתי רוחות. ופרכי' מ"מ קשיא קמייתא דא"כ אפילו משתי רוחות נמי נימא פי תקרה יורד וסותם כיון דאיכא גפופי ככל סתם פרצ' ופרקי' בדאמר בי רב משמיה דרב כל שנפרץ בקרן זוית וקרויו באלכסון כלו' דדחקא ומוקמי' לה בהכי ואע"ג דלא משמע הכי מפשוט' הכא נמי כגון שנפרץ בקרן זוית ונפרץ הקרון ג"כ למעלה ברחב ד' טפחים לכל ארך הפרצ' מכאן ומכאן דהשתא צריכים לומ' פי תקרה יורד וסותם בד' מקומות ובד' לא אמרינן והא דקאמ' מרן ז"ל שנפרץ הקרוי ברחב ד' טפחים משום דס"ל דבפחות מכאן לא היה צריך לומ' פי תקרה יורד וסותם בפרצת הרחב ודיינו לומ' פי תקרה יורד וסותם בפרצת הדרך וזו היא צורתה inset ואין פירש זה נכון חדא דלישנא דאמרינן וקרויו בד' לא משמע שנפרץ קרויו ועוד דכל כה"ג כיון שה"ד פרצות של תקרה לשתי רוחות הבית ואיכא שתי מחיצות שלימות לא חמירו מג' רוחות דמודה שמואל דאמרי' פי תקרה יורד וסותם לפי פירושו ז"ל הא ודאי אין כאן אלא פרצת שתי רוחות פירש ר"ת ז"ל כגון שנפרץ הכתל בקרן זוית ומיהו לא נפרץ הקרוי כלל ועדיין הוא עומד כמו שהיה בד' הכתלים וכל כה"ג ליכא למימ' פי תקרה יורד וסותם לשמואל דלית ליה פי תקרה יורד וסותם אלא היכא דאיכ' שם ד' מחיצות ולא חשיב שם ד' מחיצות לומ' כן אפילו משתי רוחות אלא בשיש בכל פרצה גפופי מכאן ומכאן שנאמר פי תקרה יורד וסותם בין הגפופים. ומיהו עדיין גמגמו בתוספות על פי' זה משום דה"ל למימ' וקרויו בד' כתלים או בד' דפנות והראב"ד ז"ל פי' בדרך אחרת שאינה מחוורת:


שמואל לא אמר וכו' ולפי:    פרש"י ז"ל ה"ל למתני כן בפיר' כיון דסתם גגין שלהם לא היו בשפיע כדכתו' איהו ז"ל ולפר"ת כ"ש דה"ל למתני שנפרץ הקרוי באלכסון דהא מסתמ' משום שנפרצו הכתלים בקרן זוית אין דרכו של קרוי להיות נפרך שם אלא עומד הוא על הכתלים הנשארים:


רב לא אמרי כשמואל כו':    פי' דא"כ היינו אכסדרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם אליבא דרב בין לפרש"י ז"ל בין לפר"ת ז"ל וכה"ג לא הוה תני תנא שהחצ' אסורה כלל דאתמ' אכסדרה בבקע' כו' פירשנוה לעיל בס"ד ואמרינן בעשר דכ"ע לא פליגי פרש"י ז"ל דאפילו דלא נימא פי תקרה יורד וסותם לא מתסרא דהא פתחא בעלמא הוא פירש לפירושו כי אע"פ שפרוצה במלואה כיון דבעלמא חשיבא פרצה בגפופי הכא נמי אע"ג דליכא גפופי חשבינן לה פחתא כיון דאיכא תקרה כי פלגי ביות' מעש' פירש שיצא מדין פתח וצ"ל פי תקרה יורד וסותם ושמואל סבר לא אמרי':


א"ד ביות' מעש' כ"ע לא פליגי:    פי' שאסור לטלטל בכלה כיון דיות' מעש' וליכא גפופי לא אמרו פי תקרה יורד וסות' אפי' ברוח אחת האכסדרה לפר"ת ז"ל. כי פליגי בעש' פי' כי פליגי בעשר ודליכא גפופי באכסדרה דאי בדאיכא גפופי בלא סתימת פי התקר' נמי מתכשרא דהא פתחא בעלמא הוא אלא על כרחין בדליכא גפופי קאמר דלא חשיב פתחא וה"ה בכל שנפרץ בקרן זוית. ודכותא נמי כי אמרינן דביות' מעש' דכ"ע לא פליגי בכה"ג מיירי דליכא גיפופי דאיכא תרתי לגריעותא דפתח שהוא ביותר מעש' ושאין לה גפופי הנעשין בעלמא פתח בעש' מיהת ושמעי' מינה דאפילו ביות' מעש' אמרי' לרב פי תקרה יורד וסותם ואפילו להא לישנא כל שלא נפרצה בקרן זוית ויש לה גפופי דכיון דאיכא גפופי הא איכא חדא למעליותא וכדמכש' נמי בעש' אפילו בלא גפופי כיון דאיכא חדא למעליותא וכן פירש הר"ז הלוי ז"ל זקנו של מורי הר"א ז"ל וכן עיקר ופסק הוא ז"ל הלכה כלישנא בתרא דביות' מעש' לא רומרינן פי תקר' יורד וסותם בכל שהוא בקרן זוית או נפרץ במלואו:

אלא הא דאמ' רב יהודה כו' פי' דאמרינן פי תקרה יורד וסותם להך לישנא דאמרת דאפילו בעשר פליגי כרב כלומ' מתוקמה כרב ולא כשמואל וזו קשה על רש"י ז"ל שכתב דמוד' שמואל דאמרינן בג' מחיצות פי תקרה יורד וסותם אלא שהוא ז"ל נשמר מזה ודחק עצמו דהכא מיירי שהקורה הזאת ראשיה נתונים על גבי יתדות ורב יהודה דשרי משו' דאמרינן פי תקרה יורד וסות' זו קשה לרש"י ז"ל דאמאי פסולה לשמואל דהא מודה שמואל דאמרי' פי תקרה יורד וסותם בד' רוחותיה משני צדיה ומשני ראשיה.


דף צה עמוד א[עריכה]

לימא אביי וכו' פירשתי' במקומ' בס"ד:    אליבא דשמואל כ"ע לא פליגי פי' דאפי' אביי מודה דאליבא דשמואל פסולה לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם זו קשה לרש"י ז"ל דאמאי פסולה לשמואל דהא מודה שמואל דאמרי' פי תקרה יורד וסותם בשלש מחיצות והכא דאפילו תימא דע"ג אכסדרה ממש ואכסדרה פרוצה היא מ"מ בשתי דפנות כהלכתן ושלישית אפילו טפח סגי ואין אנו צריכין לומר פי תקרה יורד וסותם אלא בג' וכ"ש דהכא מסתמא בשיש לה שתי דפנות שלמות איירי דומיא דיש לה פצימין דאיירו בה. ורש"י ז"ל פי' אליבא דשמואל כ"ע לא פליגי דפסולה דכיון דגבי אכסדרה דפנות תקרה לאכסדרה נעשו לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כ"ש דלא מהני לענין סוכה לומר פי תקרה יורד וסותם כלומ' ואפי' לרוח אחת ואין זה מספיק. אבל הכא דהני מחיצות לאו לסוכה עבידן לא. פי' דאע"ג דלא בעינן בסוכה דפנות דעבידן לסוכה מ"מ לענין דנימא פי תקרה יורד וסות' בעינן דעבדינן להכי כאן שנפרצ' כו' פי' דכשנפרצ' לר"ה הלכה כר' יוסי דאי אתי לאפוקי אתי לידי איסורא דאורייתא וכן הלכה:


איתיביה אביי כו':    והא לא אותביה מסיפא דמתני' דקתני מערבין במבואות המפולשין משום דאיכא לאוקומה במבואות המקורין דאיכא פי תקרה יורד וסותם אמר רב אפי' מתני' נמי דיקא יש שגורסין שתי מחיצות דאורייתא היינו דקתני ועוד אלא אי אמרת פי תקר' יורד וסותם מאי ועוד ומפרש"י הכא מתני' נמי דיקא טעמ' דרבי יהודה משום דשתי מחיצות דאורייתא דאי לא היכי שרי במבוי המפולש דהא ליכא פי תקרה יורד וסותם כלומ' דסתם מבוי אינו מקורה ומיהו אין זה מחוור דמשמע מלישנא בש"ס דכלה דיקותא מלישנא דקתני ועוד אלא או אמרת פי תקרה יורד וסותם מאי ועוד. והפירש דסיפא דמתני' דיקא כדאמ' רבה דקמייתא משום פי תקרה מדקתני בסיפא ועוד דאלמא בסיפא אמר רבי יהודה מילתה דרבותא טפי אא"כ סבי' ליה משום דקמייתא פי תקרה מדקתני בסיפא ועוד רבותא שהתיר רבי יהודה אפילו במבוי המפולש דמסתמא ליכא פי תקרה אלא אי אמרת דלר' יהודה שתי מחיצו' דאוריית' היינו טעמ' דידי' בקמייתא מאי ועוד הא לא שמעי' טפי ברישא והיא היא ולית הלכתא כוותיה דבערובין הלכה כר' יהודה ולא במחיצות: