עכ"ום והיו אומרין "אין" כמקים "הין". ולפירושו קשה א) שהיו אך ממשפחת גרים, ב) האם אם רבו נלעג לשון חייב גם תלמידו לגמגם בלשונו האם מצוה היא זו?
והגר"א אומר דבר נחמד שתיבת מלא היא מיותר, דבשלמא המה לא יכלו לומר "הין" ולכן הוצרכו לומר "מלא הין", שאם לא אמרו "מלא" היה משמע "אין מים שאובין פוסלין", אבל הלל שהיה יכול לדבר "הין" א"כ למה הוצרך לומר תיבת "מלא"? וע"ז אמרו אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו. אבל לפלא שאירע ששניהם כאחד לא יכלו לדבר הה"א, ועוד הלא במשנה עצמה אמרו שהעידו הגרדיים משמם שאך ג' לוגין פוסלין ולא כדברי הלל שאמר משמם שמלא הין פוסלין, ואיה קבלתו הנאמנה ששימש כל ימיו את שמעיה ואבטליון.
ולכן אמר הרב החכם הנ"ל שרבו שלמד עם הלל בבבל כשלמד אתו המשנה היה מוכרח לומר לשון תורה יען כי המדות נשתנו תמיד ממדבריות לירושלמית ואח"כ לציפוריות, ובבבל היה בל"ס מדה אחרת ולכן כשלמדו הבבלים המשנה אודות השיעורין הוזקקו ללמוד בלשון תורה "הין" אשר אז אי אפשר לטעות, והלל אף כשבא לא"י לא שינה מלשון רבו הבבלי, אבל ש"וא קיבלו שיעור אחר. וכעין זה מצאתי בערוך ערך לשון שחייב אדם לומר בלשון רבו פי' לא אמר שיעור לוגין אלא מלא הין מים כמו שהתורה משערת בהין ורבו היינו משה רבינו. וכן מביא רש"י הפירוש הזה בשבת טו.
וכשעלה הלל מבבל למד מתוך הדחק והתפרנס ממלאכת חטיבת עצים כדמובא בפי' המשניות להרמב"ם באבות פ"ד מ"ה ובחובת הלבבות שער הפרישות פ"ה ובריב"ש שאלה קגג ובל"ס שכן היה להם בקבלה, ואפשר שכולם סמכו על הא דאמרינן יומא לה: אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק (ובספרי בית ועד לחכמים ערך הלל אמרתי בדרך השערה שגרסת הגאונים היה ביומא שם "בטרפיז" והוא בלשון ארמי עושה שלחנות כדמובא בערוך ומזה הוציאו שהיה חוטב עצים) חציו היה נותן לשומר בהמ"ד וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו, ופ"א לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בהמ"ד להכנס, עלה ונתלה וישב ﬠל פי ארובה כדי שישמﬠ דברי אלהים חיים מפי שמﬠיה ואבטליון, ואותו היום ﬠרב שבת היה ותקופת טבת היתה וירד עליו שלג - רום ג' אמות - אמרו ראוי זה לחלל ﬠליו את השבת.
ובהתמדה גדולה כזו ובמסירת נפשי ישב לרגלי רבותיו משך כמה שנים מתוך עוני עד שאמרו חז"ל שם הלל מחייב את הﬠניים.
ולא לבד שקיבל מהם חכמת התורה אך גם למד כמה לשונות ואפילו שיחת הרים וגבﬠות ובקﬠות שיחת ﬠצים וﬠשבים שיחת חיות ובהמות, שיחת שדים ומשלות כדמובא במסכ' סופרים פט"ז ה"ט.
וכשידﬠ בﬠצמו שהוא מלא תורה וחכמה ואפשר שאז מתו רבותיו שמﬠיה ואבטליון, ובזמן ההוא התחילו האחים הורקנוס ואריסטובלוס לריב בדבר המלוכה וקראו לפאמפיוס הגבור לﬠשות שלום ביניהם והוא אמר כולה שלי, ואח"כ ﬠ"י ﬠצת אנטיפטר אבי הורדוס ביטלו את כח הסנהדרין וחלקום לחמש גלילות בירושלים, גדרה, חמת, יריחו וציפורי, וממילא נתבטלה משרת הנשיא והאב"ד אז קם הלל והלך לו לבבל ארץ מולדתו להרביץ שם תורה, וכל ימי משך הזמן ההוא היו בני בתירא ממלאים מקום הנשיא לכל דבר הנחוץ לכל ישראל כמו לחשבון הﬠבור ולקדש חדשים וכדומה שא"א מבלﬠדי נשיא.
