משנה ידיים ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת ידיים · פרק ד · משנה ג | >>
בו ביום אמרו, עמון ומואב מה הן בשביעיתב.
גזר רבי טרפון, מעשר עניג.
וגזר רבי אלעזר בן עזריה, מעשר שני.
אמר רבי ישמעאל, אלעזר בן עזריה, עליך ראיה ללמד, שאתה מחמירד, שכל המחמיר, עליו ראיה ללמד.
אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, ישמעאל אחי, אני לא שניתי מסדר השנים, טרפון אחי שינה, ועליו ראיה ללמד.
השיב רבי טרפון, מצרים חוצה לארץ, עמון ומואב חוצה לארץ, מה מצרים מעשר עני בשביעית, אף עמון ומואב מעשר עני בשביעית.
השיב רבי אלעזר בן עזריה, בבל חוצה לארץ, עמון ומואב חוצה לארץ, מה בבל מעשר שני בשביעית, אף עמון ומואב מעשר שני בשביעית.
אמר רבי טרפון, מצרים שהיא קרובה, עשאוה מעשר עני, שיהיו עניי ישראל נסמכים עליה בשביעית, אף עמון ומואב שהם קרובים, נעשים מעשר עני, שיהיו עניי ישראל נסמכים עליהם בשביעית.
אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, הרי אתה כמהנן ממון, ואין אתה אלא כמפסיד נפשות, קובע אתה את השמים מלהוריד טל ומטר, שנאמר (מלאכי ג) "היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה"ה.
אמר רבי יהושע, הריני כמשיב על טרפון אחי, אבל לא לענין דבריו, מצרים מעשה חדש ובבל מעשה ישן, והנדון שלפנינו מעשה חדש, ידון מעשה חדש ממעשה חדש, ואל ידון מעשה חדש ממעשה ישן, מצרים מעשה זקנים ובבל מעשה נביאים, והנדון שלפנינו מעשה זקנים, ידון מעשה זקנים ממעשה זקנים, ואל ידון מעשה זקנים מממעשה נביאים.
נמנו וגמרו, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.
וכשבא רבי יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר ו בלוד, אמר לו, מה חדוש היה לכם בבית המדרש היום.
אמר לו, נמנו וגמרו, עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית.
בכה רבי אליעזר ואמר (תהלים כה) "סוד יי ליראיו ובריתו להודיעם". צא ואמור להם, אל תחושו למנינכםז, מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני, שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.
בו ביום אמרו,
- עמון ומואב - מה הם בשביעית?
- גזר רבי טרפון: מעשר עני.
- וגזר רבי אלעזר בן עזריה: מעשר שני.
- אמר רבי ישמעאל:
- אלעזר בן עזריה - עליך ראיה ללמד,
- שאתה מחמיר, שכל המחמיר - עליו הראיה ללמד.
- אלעזר בן עזריה - עליך ראיה ללמד,
- אמר לו רבי אלעזר בן עזריה:
- ישמעאל אחי, אני לא שניתי מסדר השנים,
- טרפון אחי שינה - ועליו ראיה ללמד.
- השיב רבי טרפון:
- מצרים חוצה לארץ, ועמון ומואב חוצה לארץ,
- מה מצרים, מעשר עני בשביעית - אף עמון ומואב, מעשר עני בשביעית.
- השיב רבי אלעזר בן עזריה:
- בבל חוצה לארץ, ועמון ומואב חוצה לארץ,
- מה בבל, מעשר שני בשביעית - אף עמון ומואב, מעשר שני בשביעית.
- אמר רבי טרפון:
- מצרים מפני שהיא קרובה עשאוה מעשר עני, שיהו עניי ישראל נסמכין עליה בשביעית,
- אף עמון ומואב שהן קרובין נעשים מעשר עני, שיהו עניי ישראל נסמכין עליהן בשביעית.
- אמר לו רבי אלעזר בן עזריה:
- הרי אתה כמהנן ממון, ואין אתה אלא כמפסיד נפשות,
- קובע אתה את השמים מלהוריד טל ומטר,
- שנאמר: "היקבע אדם אלוהים, כי אתם קובעים אותי, ואמרתם במה קבענוך, המעשר והתרומה" (מלאכי ג ח).
- השיב רבי טרפון.
- אמר רבי יהושע:
- הריני כמשיב על דברי טרפון אחי, אבל לא לעניין דבריו,
- מצרים מעשה חדש, ובבל מעשה ישן, והנידון שלפנינו מעשה חדש,
- יידון מעשה חדש ממעשה חדש, ואל יידון מעשה חדש ממעשה ישן.
- מצרים מעשה זקנים, ובבל מעשה נביאים, והנידון שלפנינו מעשה זקנים,
- יידון מעשה זקנים ממעשה זקנים, ואל יידון מעשה זקנים ממעשה נביאים.
- נמנו וגמרו, עמון ומואב - מעשר עני בשביעית.
- וכשבא רבי יוסי בן דורמסקית, אצל רבי אליעזר ללוד,
- אמר לו: מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום?
- אמר לו: נמנו וגמרו, עמון ומואב - מעשר עני בשביעית.
- בכה רבי אליעזר, ואמר: "סוד ה' ליראיו, ובריתו להודיעם" (תהלים כה יד),
- צא והודיעם, ואמור להם: אל תחושו למניינכם,
- מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו -
- הלכה למשה מסיני, שעמון ומואב - מעשר עני בשביעית.
כבר ידעת כי בשנה הראשונה מן השמיטה והשניה והרביעית והחמישית מוציאין מעשר ראשון ואחר כך מעשר שני, וזה סדר השנים.
- ובשנה השלישית והשישית חלק הכתוב בה, וצוה שיוציאו מעשר עני במקום מעשר שני.
- אכן השנה השביעית הרי היא שמיטה ואין בו חיוב מעשרות.
- וידוע כי השמיטה אינה נוהגת אלא בארץ ובסוריא גם כן, כמו שאמרו בתוספתא בראשון של כלים וכמו שנתבאר במסכת שביעית (פ"ו), אבל בחוצה לארץ לא.
- וראוי להוציא התרומות והמעשרות בחוצה לארץ [מן הארצות השכנות לארץ ישראל דוקא, והן מצרים ועמון ומואב ובבל, וכל זה] ממדרבנן, כמו שנתבאר במקומות בתוספתא.
- ובשנים אשר מוציאין בני ארץ ישראל מעשר שני, יוציאו גם כן בני חוצה לארץ מעשר שני, ופודין אותו ומעלים דמיו לירושלים, כמו שנתבאר במקומות.
- ובשנים אשר מוציאין בהם בני ארץ ישראל מעשר עני, יוציאו הם גם כן מעשר עני.
- ובשנת השמיטה אשר אין מוציאין בה בני ארץ ישראל מעשר לפי שהיא הפקר, שכבר היה שהתקנו הנביאים שיוציאו מבבל וסביבותיה מארץ בבל מעשר שני, והזקנים והם האחרונים אחר עזרא כבר תקנו במצרים ושאר ארצות מצרים מעשר עני בשביעית.
- ונפל המחלוקת בארץ עמון ומואב, והם ערי סיחון ועוג, איזה מעשר יוציאו בשנת השמיטה.
והיות רבי אלעזר מחמיר, לפי שמעשר שני קודש, ומעשר עני חול. והביא ראיה רבי אלעזר מן המעשר והתרומה, רוצה לומר כי המעשר אשר הזהיר עליו וירא מהשבתתו הוא קודש כמו התרומה.
ואמר השיב רבי טרפון, ולא אמר דבר, רוצה לומר שהשיב תשובותיו הקודמות.
וכבר יצא רבי אלעזר מבית המדרש בעבור המחלוקת שנפל בינו ובין החכמים, כמו שזכרנו בחמישי של כלים:
עמון ומואב מה הן בשביעית. אין זה עמון ומואב שטיהרו בסיחון דארץ ישראל היא שאפי' תמצי לומר שלא כבשום עולי בבל על כרחין שביעית נוהג בה כדתנן בפרק מקום שנהגו (דף נב:) ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ועבר הירדן היא ארץ סיחון ועוג אלא בשאר ארץ עמון ומואב שלא טהרו בסיחון ולא נתכבשו מעולם איירי תדע מדמייתי *עולי מצרים ובבל ובכי ההוא איירי בחזקת הבתים (דף נו.) דאמרינן כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר ואמרינן לאפוקי הר שעיר עמון ומואב והא דמפרש עלה בסוף פרק קמא דיבמות (דף טז.) ובריש חגיגה (דף ג:) הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית הכי קאמר שאפילו מה שכבשו בתחלה הניחו משום תקנת עניים כ"ש שיש לנו לתקן בעמון ומואב שלא כבשו מעולם מעשר עני משום תקנת עניים ותדע דבפרק שני דשבועות (דף טז.) ובפרק קמא דמגילה (דף י.) בעינן למימר דסבר ר' אליעזר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ואי בעמון ומואב שטיהרו בסיחון איירי א"כ תקשי ליה מתני' דהכא דקאמר ר' אליעזר עמון ומואב מעשרין מעשר עני והא דמייתי בריש חגיגה (דף ג:) עובדא דר' יוסי בן דורמסקית דמתני' ומסיים בה במילתיה דר' אליעזר ההיא דהרבה כרכים על כרחין לאו מדברי ר' אליעזר הוא דליתא הכא במתני' אלא הש"ס הוא דמפרש הכי דכי היכי דלמ"ד לא קידשה לעתיד לבא הניחו הרבה כרכים משום תקנת עניים כמו כן תקנו בעמון ומואב מעשר עני משום תקנת עניים:
מסדר השנים. שלעולם אחר שנה של מעשר עני מביאין מעשר שני והרי בששית מביאין מעשר עני לפיכך ראוי להביא בשביעית מעשר שני:
המעשר והתרומה. ואין לדחות מעשר שני מפני עניים:
מעשה ישן. ונשכח הדבר דשמא לא היה (צריך) עניים באותה שעה:
מעשה נביאים. ועל פי נבואה עשו הוראת שעה:
הלכה למשה מסיני. לאו דווקא דאין זה מן התורה אלא כהלכה למשה מסיני:
תני"א בתוספת"א [פ"ב]. עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ושאר כל הארצות כשאר שני שבוע אם מעשר עני מעשר עני אם מעשר שני מעשר שני א"ר יוסי בן דורמסקית אני הייתי עם זקנים הראשונים כשבאו מיבנה ללוד ובאתי ומצאתי את ר' אליעזר שהיה יושב בחנות של נחתומין בלוד אמר לי מה חידוש היה לכם היום בבהמ"ד אמרתי לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר לי אי אפשר לבהמ"ד בלא חידוש אמרתי לו את ההלכות ואת התשובות ואת המנין וכשהגעתי לזה זלגו עיניו דמעות אמר (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ואמר גלה סודו אל עבדיו צא ואמור להם אל תחושו למנינכם כך מקובלני מריב"ז שקיבל מן הזוגות והזוגות מן הנביאים ונביאים מן משה הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. פי' ושאר כל הארצות חוץ ממצרים כשאר שני שבוע כלומר חוזרות לסדר השנים ומעשרין בשביעית מעשר ראשון ומעשר שני וכן בבל. אם מעשר עני מעשר עני כגון מצרים עמון ומואב מעשרין בשביעית מעשר ראשון ומעשר עני אי נמי כולה מילתא אשאר הארצות קאי ואם מעשר עני דקאמר היינו כגון שלישית וששית. ואם מעשר שני כגון ראשונה ושניה רביעית וחמישית. תלמידיך אנו. בפ"ק דחגיגה (דף ג:) משמע שלא אמר כן וכעס עליו ר' אליעזר ואמר לו פשוט ידך וקבל עיניך לפי שלא אמר כן ושמא תנאי היא. ונביאים ממשה משמע הלמ"מ ממש:
עמון ומואב מה הן בשביעית - אין זה עמון ומואב שטהרו בסיחון שהיא נחלת ראובן וגד, דההיא ארץ ישראל היא, אפילו אם תמצא לומר שלא כבשוה עולי בבל, על כרחך שביעית נוהגת בה, דהא תנן במסכת שביעית פרק הפיגם, שלש ארצות לביעור, יהודה ועבר הירדן והגליל. ועבר הירדן היא ארץ סיחון. אלא בשאר ארץ עמון ומואב שלא טהרו בסיחון ולא כבשו מעולם איירי. תדע, מדמייתי עלה מבבל וממצרים:
לא שיניתי מסדר השנים - של עולם. אחר השנה של מעשר עני מביאין מעשר שני, והרי בששית מעשר עני, לפיכך ראוי בשביעית מעשר שני:
המעשר והתרומה - ועל כרחך המעשר האמור כאן, מעשר שני הוא, דומיא דתרומה שהיא קודש, ולא מעשר עני שהוא חול גמור, ואין לדחות מעשר שני מפני עניים:
כמשיב על דברי טרפון - לסייע לו:
אבל לא לענין דבריו - כלומר ולא מטעמיה:
מצרים מעשה חדש - שהזקנים שהיו אחר עזרא תיקנו להפריש מעשר במצרים:
ובבל מעשה ישן - תקנת נביאים שהיו קודם חרבן הבית, ונשכח הדבר, דשמא לא היה צורך עניים באותה שעה:
מעשה נביאים - ועל פי נבואה עשו הוראת שעה, ואין למדים ממנה:
הלכה למשה מסיני - לאו דוקא. דאין זה מן התורה, אלא כאילו היא הלכה למשה מסיני. מיהו בתוספתא משמע דהלכה למשה מסיני ממש קאמר ח:
עמון ומואב מה הן בשביעית. לשון הרמב"ם וראוי להוציא התרומה והמעשר בח"ל. (מארצות הסמוכים לא"י. והם מצרים. ועמון ומואב ובבל. וכל זה) מדרבנן. כמו שנתבאר במקומות. תוספתא ע"כ:
גזר ר"ט מעשר עני. כדמסיק טעמא שיהיו עניי ישראל נסמכים עליה. ובדין הוא דאפילו תרומה גדולה לא נתקן. אלא יהא הכל מ"ע. אלא שלא רצו לחלק כל כך משאר שנים. תוספות פ"ק דחגיגה דף ג' (ד"ה עמון):
שאתה מחמיר. לפי שמעשר שני קדש. ומעשר עני חול. הרמב"ם:
שנאמר היקבע אדם אלהים וגו'. וסוף הפסוק הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' אם לא אפתח לכם ארובות השמים. והריקותי לכם ברכה עד בלי די:
וכשבא ר"י בן דורמסקית אצל ר"א בלוד. שר"א לא היה אצל המנין מפני המחלוקת. שע"י כן ברכוהו. כמ"ש הר"ב במשנה י' פ"ה דכלים. כ"כ הרמב"ם:
אל תחושו למנינכם. אל יהו לכם שום חשש וגמגום. במה שמניתם ותקנתם. שהרי הסכמתם להלכה. רש"י פ"ק דחגיגה דף ג':
הלכה למשה מסיני. כתב הר"ב לאו דוקא וכו' מיהו בתוספתא משמע דהל"מ ממש קאמר. וכ"כ הר"ש. והא דקתני והנדון שלפנינו מעשה זקנים. היינו מקמי דידעי עדותו של ר"א. והכ"מ בפ"ו מהלכות מתנות עניים [הלכה ה'] תמה על הרמב"ם שכתב הל"מ מהא דקתני מעשה זקנים. ולי נראה דלא מכרעא כלל:
(ב) (על המשנה) עמון כו'. לשון הר"מ, וראוי להוציא מעשר ותרומה בחוץ לארץ הסמוך לארץ ישראל. מצרים ועמון ומואב ובבל. וכל זה מדרבנן:
(ג) (על המשנה) מעשר עני. ובדין הוא דאפילו תרומה גדולה לא נתקן, אלא הכל מעשר עני, אלא שלא רצו לחלק כל כך משאר שנים. תוס':
(ד) (על המשנה) מחמיר. שמעשר שני קודש, ומעשר עני חול. הר"מ:
(ה) (על המשנה) והתרומה. וסוף הפסוק, הביאו כו', אם לא אפתח לכם ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די:
(ו) (על המשנה) אצל ר' אליעזר. לפי שלא היה אצל המנין מפני המחלוקת שעי"כ ברכוהו:
(ז) (על המשנה) אל תחושו. אל יהא לכם שום חשש וגמגום, שהרי הסכמתם להלכה. רש"י:
(ח) (על הברטנורא) ומ"ש והנדון שלפנינו מעשה זקנים, היינו מקמי דידעי לעדותו של ר' אליעזר:
גזר ר' טרפון מעשר עני: פי' מלבד מעשר ראשון:
אמר לו ר' ישמעאל אלעזר בן עזריה אחי עליך ראיה ללמד וכו': כך ראיתי קצת בעלי משנה גורסין בילדותי אבל אני לא מצאתי מורגל. לומר לשון זה של אחי רק ר' אלעזר בן עזריה וכדאיתא נמי בפ"ק דברכות דף י"א א"ל ר' אלעזר בן עזריה לר' ישמעאל ישמעאל אחי אמשיל לך משל לה"ד לאחד שאומרים לו זקנך מגודל אמר להם יהיה כנגד המשחיתין אף וכו' כך:
שאתה מחמיר: שמעשר שני קדש וצריכין הבעלים להעלותו ולאכלו בירושלם ומעשר עני חול והמחמיר בדברי סופרים עליו ראי' ללמד:
השיב ר' אלעזר בן עזריה: מה בבל מעשר שני בשביעית אף עמון ומואב מעשר שני בשביעית כך צ"ל:
מצרים מפני שהיא קרובה: כך הגרסא בקצת דפוסים.
אלא כמפסידן נפשות וקובע אתה וכו': כך מצאת. מוגה. הריני כמשיב על טרפון אחי רוצה לומר שהוא משיב לר' אלעזר בן עזריה כמו שהשיב לו ר' טרפון:
אצל ר' אליעזר ללוד: ביו"ד צ"ל:
צא ואמור להם משמי אתם אל תחושו וכו': כך מצאתי מוגה:
עד הלכה למשה מסיני: ה"ר יהוסף ז"ל מחק מלת עד:
שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית: וכך העיד ג"כ ר' דוסא בן הרכינס בשם חגי הנביא בפ"ק דיבמות דף י"ו. תניא בתוספתא א"ר יוסי בן דורמסקות אני הייתי עם זקנים הראשונים כשבאו מיבנה ללוד ובאתי ומצאתי לר' אליעזר שהיה יושב בחנות של נחתומים בלוד אמר לי מה חדוש היה לכם בבית המדרש אמרתי לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר לי אי אפשר לבית המדרש בלא חדוש אמרתי לו את ההלכות ואת התשובות ואת המנין וכשהגעתי לזה זלגו עיניו דמעות אמר סוד ה' ליראיו ואומר גלה סודו אל עבדיו צא ואמור להם אל תחושו למנינכם כך מקובלני מריב"ז שקבל מן הזוגות והזוגות מן הנביאים ונביאים מן משה הל"מ שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ע"כ. ופי' הר"ש ז"ל תלמידיך אנו בפ"ק דחגיגה משמע שלא אמר כן וכעס עליו ר' אליעזר ואמר לו פשוט ידיך וקבל עיניך לפי שלא אמר כן ושמא תנאי הוא. ונביאים ממשה משמע הלכה למשה מסיני ממש עכ"ל ז"ל:
יכין
בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית: אמר העבד ישראל. כדי להבין משנה ג' זו יפה יפה. ראינו להקדים בקצרה הני מילי מעלייתא אשר לקטתי אחת הנה ואחת הנה מהנך כללי דכייל לן מאור עינינו רבינו הרמב"ם ז"ל. במה ששייך מהן להבנת משנה זו. וזה לשונו [פ"א דתרומות ה"ו] כל העולם כולו נחלק בענייני דיני שביעית תרומות ומעשרות לג' חלקים. ארץ ישראל. סוריא. חוץ לארץ.
- א) ארץ ישראל שוב נחלק לב' חלקים. (א) מה שכבשו ממנה עולי בבל. קדשה לשעתה. וקדשה לעתיד לבוא. שחייבת עתה בשביעית ותרומות ומעשרות מן התורה. ואפילו קנה אותה ישראל מעכו"ם. לא הופקעה מתרומות ומעשרות [רמב"ם שם ה"י. ובהלכות שמיטות פ"ד הכ"ה וכו']. (ב) אולם מה שכבשו ממנה רק עולי מצרים. חייבת בשביעית ותרומות ומעשרות רק מד"ס [ראב"ד ספ"א דתרומות. ובהלכות שמיטות הנ"ל]. אמנם בי"ד [סימן של"א פ"ב] פסקינן כהרמב"ם דאפילו מה שהחזיקו עולי בבל. אפילו בזמן עזרא. לא היו חייבין בכל דינין הנ"ל רק מד"ס. מדלא עלו כולן.
- ב) סוריא. והוא מה שכבש דוד המלך ע"ה קודם שכבש כל ארץ ישראל. ולפיכך גם בהיות ישראל על אדמתן. אין חייבין שם בשביעית ובתרומות ומעשרות רק מד"ס. וכן בזמן הזה [רמב"ם שם ה"ד].
- ג) חוץ לארץ גם כן נחלק לג' חלקים.
- (א) ארץ שנער. מדרוב ישראל עוברים ושבים לשם. תיקנו הנביאים שתהיה חייבת בתרומות ומעשרות.
- (ב) מצרים. עמון. ומואב. אף שאין מצויין שם ישראל כבשנער. עכ"פ כיון דסמוכות לארץ ישראל. לכן תקנו חכמים הראשונים שיהיו חייבין בתרומות ומעשרות [רמב"ם פ"א מתרומות ה"א].
- (ג) שאר ארצות שבחוץ לארץ. פטורות מכולן [שם].
מיהו דין שביעית לא רצו לתקן בשום מקום מג' חלקי חוץ לארץ הנ"ל. מדהוא הפסד גדול להפקיר כל השדה כולה. רק לכ"ע דבשביעית בארץ מצרים תקנו חכמים שמעשרין בה מעשר ראשון ומעשר שני. ובשנער מעשרין בשביעית מתקנת נביאים מעשר ראשון ושני. ופליגי הכא בעמון ומואב אי לשנער מדמינן להו או לארץ מצרים. אמנם לא היו מסופקים באותו ארץ מואב שכבשוהו עולי מצרים. מדנטהר על ידי סיחון. דההיא ארץ ישראל גמור הוא. ונקרא עבר הירדן. שנכבש מעולי מצרים. ולא מעולי בבל. שחייבת בשביעית ובתרומות ומעשרות ככל דיני ארץ ישראל. אבל רק מד"ס. מדלא נכבש מעולי בבל. רק נסתפקו בארץ עמון ומואב ממש. שגם מעולי מצרים לא נכבש. שחייבין כשאר שני שבוע בתרומות ומעשרות מד"ס. אבל שביעית אין נוהגת שם. דרק בארץ ישראל הכל הפקר בשביעית ופטור ממעשר. אבל שם שאין הכל הפקר בשביעית. יש לשאול איזה מעשר יתנו אז:
גזר ר"ט מעשר עני: ר"ל תרומה גדולה ומעשר ראשון ומעשר עני:
וגזר ר"א בן עזריה מעשר שני: ר"ל תרומה גדולה ומעשר ראשון ומעשר שני:
אלעזר בן עזריה: אע"ג שכבר נתמנה נשיא. אפ"ה מדבאותו יום נתמנה נשיא עדיין היתה קדירות נשיאותו פושרין. וגם היה רק בן י"ח שנים [ברכות כ"ח א'] ור' ישמעאל ב"ר יוסי זקן [כב"מ דף ל' ע"ב]. לכן קראו בשמו בפניו:
שאתה מחמיר: דמעשר שני קדוש. משא"כ מעשר עני:
שכל המחמיר עליו ראיה ללמד: שכל דבר שלא נדע טעם לאסרו. מותר הוא בלי טעם. דלא הזכירה התורה דברים המותרים כולן. רק דברים האסורין:
אני לא שניתי מסדר השנים: דלעולם. אחר שנת מעשר עני. נותנין מעשר שני. והרי בששית נתנו מעשר עני. א"כ ראוי שיתנו בשביעית מעשר שני. וזהו כבר קצת ראיה לדברי:
מה מצרים מעשר עני בשביעית: כך תקנו חכמים הראשונים אחר עזרא. מדגם היא סמוכה לארץ ישראל. [והא דלא תקנו אז גם על עמון ומואב שסמוכה לארץ ישראל טפי ממצרים. דהרי אין הפסק בין עמון ומואב לארץ ישראל רק הירדן וים המלח. דאיכא למימר דתקנו באמת גם לעמון ומואב. ונשכח האיך תקנו. וכן משמע מהר"ב. במחילת כבודו זה דוחק דהאיך שכחו כל חכמי ישראל דבר שנוהג כל שנה ושנה. ותו מ"ש ממצרים שלא שכחו תקנתן. והרי מצרים רחוקה מארץ ישראל טפי מעמון ומואב. אלא נ"ל דה"ט משום דעמון ומואב מעולם היו אויבים נוראים לישראל. ומחכים רק למפלת העם הקדוש. וכדאשכחן שרצו לפתות לנבוכדנצר בכל מיני פתוי שיבוא להלחם בישראל. וכדקאמרינן [בסנהדריו צ"ו ב'] עמון ומואב שביבי בישי דירושלים היו. שלחו ליה לנבוכדנצר תא אתא עלייהו וכו' ע"ש. וגם בשעת המלחמה והחורבן סייעו לנבוכדנצר עליהן. וכדקאמרינן [יבמות דף ט"ז ב'] ידו פרש צר על כל מחמדיה מלמד שבשעה שנכנסו הכשדים להיכל. כולם נפנו לכסף וזהב. והם פנו את עצמן לס"ת לשרפה באש. מדכתיב בה לא יבוא עמוני וגו'. ומזה גלו למה עברתם שמורה נצח לישראל. לכן מסתבר שגם בזמן התקנה שתקנו החכמים הראשונים שאחר עזרא. עדייו מכת השנאה שבינם לישראל לא נרפא. והיה שעת חירום בין ארצם לארץ ישראל. ולא הוה שכיחי שיירות מהכא להתם. משא"כ מצרים מעולם היתה התחברות בינם לישראל. שהרי שלמה המלך ע"ה התחתן עם בת פרעה. ופרעה נכה שלח לו ליאשיהו המלך (יהודה) לא עליך היום [דה"י ב' ל"ה]. ותמיד כשבאו אויבים על ישראל. עמדו הם לעזור לישראל. כדאשכחן בסנחריב ובנבוכדנצר [מלכים ב' י"ח וירמיה ל"ו] וגם לאחר החורבן נסעו לשם [ירמיה מ"ג]. וגם באחרית הימים בא חוניו ובנה שם בית המקדש [מנחות דף ק"ט]. והיו שם רבבות אלפי ישראל גם אחר חורבן בית שני [סוכה דף נ"א ב']. להכי תמיד היו תושבי ארץ ישראל מצויין שם אצל אחיהם. והוצרכו לתקן כך שיתנו גם שם תרומות ומעשרות דיותר הקפידה תורה במקום שיש חסרון כיס. ויחשבו כל אפין שוין וילמדו מהם]:
מה בבל מעשר שני בשביעית: תקנת נביאים היתה. וכמש"ל:
אף עמון ומואב שהם קרובים: משא"כ בבל רחוקה מאד היה מארץ ישראל [כמלכים ב' כ"א פי"ד]:
נעשים: נ"ל דנעשם גרסינן. ור"ל נתקן אנחנו להם:
ואין אתה אלא כמפסיד נפשות: נ"ל דר"ל על ידי תקנתך יזלזלו בקדושת מעשר שני בארץ ישראל. ותביא נפשותם לידי עבירה [ודו"ק. ולרב"א הכי קאמר דילמא קבעו בה חכמים מעשר עני. ונמצאת מפסיד נפשות שקובע אתה את השמים וגו'. ותמהני הרי עדיין לא היתה התקנה קבועה. דלולי כן נחזי האיך נהגו עד השתא וכמש"ל אלא דבר חדש חידשו אז הסופרים. ולמה יעצרו השמים. ותו הרי גם אם יתנו מעשר שני יש לחוש דלמא תקנו מעיקרא מעשר עני. וגוזלין. העניים. וכ"ש שיעצרו השמים [כפ"ה דאבות מ"ח וט']:
קובע אתה: ר"ל גוזל אתה:
היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה: וסיפא דקרא אם לא אפתח עליכם ארובות השמים וגו'. והרי רק במעשר שני משתעי קרא. מדסמכו קרא לתרומה שהיא קודש. ועל ידי שלא יתנוהו יעצרו השמים. משא"כ מעשר עני חול הוא:
א"ר יהושע הריני: ר"ל הנני משיב לראב"ע על דברי טרפון אחי:
אבל לא לענין דבריו: ר"ל אבל לא כדבריו. שעל זה יפה השיב ראב"ע. אלא טעמא אחרינא איכא. מדשוה תקנת עמון לתקנת מצרים בב' דברים:
מצרים מעשה חדש: שנתקן מחכמים הקודמין סמוך לזמנינו טפי ממעשה בבל:
ובבל מעשה ישן: שכבר מקודם החורבן נתקן מנביאים שיעשרו שם מעשר שני בשביעית. והרי נשכח הטעם למה לא תקנו בבבל מעשר עני. דזה מסתבר טפי שלא להפסיד לעניים. אולי לא תקנו כך מדלא היה נצרך כל כך לעניים. משא"כ בתקנתינו השתא. שנראה עניים נצרכים. מסתבר לתקן תקנה לטובתם:
ידון מעשה זקנים: ואולי ע"פ הנבואה עשו כך. והרי אין למדין מדברי קבלה [כב"ק דף ב' ב']:
ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים: והא דאמרינן בפרקין דלעיל [מ"ב] דאין למדין דברי סופרים מדברי סופרים. י"ל התם כשנתקנו כבר ב' התקנות. אמרינן דאין להשוות אופן תקנת חכמים זה לזה. דהרי טומאת כתבי קודש וטומאת סתם ידים. כבר שתיהן מתוקנות ועומדות היו. שפיר אמרו חכמים דאין למדין התפשטות טומאת ידים מהתפשטות טומאת כתבי קודש. אבל הכא שרצו לתקן תקנה חדשה שיעשרו בעמון ומואב. ודאי ראוי שיתקנו כאופן שתיקנו מקודם לכן במצרים:
וכשבא ר' יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר: שלא היה בבית המדרש אז. מפני שברכוהו [כב"מ נ"ט ב']:
בכה: נ"ל דבכה על שלא זכה להיות בסוד קדושים ועדה כששרה עליהן רוח הקודש. והסכימה דעתם לדעת המקום:
עד הלכה למשה מסיני: י"א הלכה למשה מסיני ממש. וכן משמע בתוספתא. וי"א דר"ל תקנה חזקה קדומה כהלכה למשה מסיני וכן החליט רבינו כ"מ [מתנות פ"ו ה"ה]. ומצינו דוגמתו לענין זוגות [פסחים ק"י א']. דליכא למימר התם דבאמת זוגות הלכה למשה מסיני. דהרי אמרינן התם דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. מיהו י"ל אולי כך היתה הלכה למשה מסיני. דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה [כקידושין ל"ט א']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת