הכתובה הוא אך באמירה. וכן כתובות פ"ח מ"ב מוכרת ונותנת וקים ותני ר"ח לא תמכור ולא תתן ואם מכרה ונתנה קיים שר"ח מפרש שכונת המשנה אך בדעבד.
וכן ב"מ עד. שמפרש מאי מעטן שכבר נתחממו וזה כומר שבמשנה. וכן ב"מ ג. לז:, עג. צה. קלט., שבועות לה. מ. מו., סנהדרין כח: סח:, שבועות לה., מנחות כג:, חולין קכב:, בכורות כא:, נדה יז: כולם לפרש המשנה.
וכן כמה פעמים שמוסיף על התוספתא או שמפרש דברי הראשונים כברכות כו. נב., שבת קלז., ב"ב סז., מכות ג: (וסובר כריב"נ), מנחות יב. וכמו דמשני אביי דר"ח אליבא דר"א.
ומצינו בכתובות נט: שאמרו במשנה ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה ואמרו בגמרא מתניתן דלא כר"ח דתני ר"ח אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים אין אשה אלא לתכשיטי אשה.
ולכאורה שר"ח פליג על סתם משנה, אבל כשנעיין נראה שר"ח אינו פליג על המשנה ואך מביא דין משנה אחרת שנישנית בסוף תענית, שאמרו שם בגמרא יפיפיות שבהן אומרות תנו עיניכם ליופי, מיוחסות שבהן אומרות אין אשה אלא לבנים, מכוערות שבהן אומרות – ובלבד שתעטרנו בזהובים, וזה ממש דברי ר"ח, וכונת הגמרא לומא שר"ח פוסק כאותה המשנה.
ובב"מ כ: מצינו במשנה וכמה היא אגודה של שטרות ג' קשורין זב"ז ואמרו בגמרא ש"מ קשר הוי סימן ומשני הא תני ר"ח ג' כרוכין זב"ז, ולפום רהיטא פליג ר"ח אמתני' אבל כבר מביא בשיטה מקובצת בשם הרא"ש שר"ח לא פליג כלל, ואך מפרש מאי קשורין הכונה כרוכין, וכדמצינו שליא קשורה בולד והכונה כרוכה בולד. וזה ברור.
וזה כונת הירושלמי ביצה פ"א ה"ד על המשנה שאמרו ב"ה דמוליכין סולם משובך לשובך, ובגמרא שם שיהודה בריה דר"ח התיר סולם של עלייה וכשבא אצל אביו אוקים תנייה (תנא) קומי ותני במד"א בסולם של שובך, והיינו שצוה להתנא השונה ברייתות לגרוס תיכף אחר המשנה לפרש שכונת ב"ה שאך בסולם של שובך מתיר ב"ה, אבל לא בסולם של עלייה. וכן הוא ממש בב"מ פ"ה ה"ו שר' חייא שאל לרבי א"ל אסור נפק קבעיה במתניתיה וקבעה כן. וכן צ"ל בע"ז פ"ד ה"ב ותחת "חזק" צ"ל "חזר".
אופן ב) מביא ר' חייא ברייתות מה שקיבל מרבותיו, כשבת מב. מב: קד: קמא:, עירובין יד. יז:, פסחים ח. מב: מז: פ., יומא ד. כד., ר"ה ו:, גיטין מד:, ב"ק כ., ב"מ קה:, ב"ב לה: (וכדמפרש רב אשי), ב"ב צז. צז:, מנחות פ:, חולין כז. סא. קלד., נדה כה., שמפרש דברי אבא שאול, והמה ככל מימרות דאמוראים.
אופן ג) דרשות באגדה כפסחים מט: שאמר כל העוסק בתורה לפני ע"ה כאלו בא על ארוסתו בפניו, שם פז. יודע הקב"ה את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אדום עמד והגלה אותן לבבל. יומא יט: כמין קול נשמע בעזרה, כתובות י: כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפים לאשה, שם ל. אע"פ שבטלו סנהדרין דין ד' מיתות לא בטלו, גיטין ע. הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף, סעודתך שהנאך ממנה משוך ידך הימנה, ואל תשהה עצמך, חולין ו. אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו בין.
ור' חייא היה חשוב כתנא וכדמצינו ב"מ ה. ר"ח תנא ופליג, וכן מצינו שבת כ. כתנאי ר' חייא ור"י בן בתירה, וכן כתובות כה: דתניא דברי רבי א"ל ר"ח,
