ומביא הלכות אחרות במקום הלכות המשנה?
וממש כזה מצינו בירושלמי גם על ר' אלעזר בן פדת כשבועות פ"ד ה"ט על המשנה שאמרה עד שישמעו מפי התובע אר"א מה ת"ל – מתניתן צריכה למה דר"א, ומה דמר ר"א צריכה למתניתן.
וכן על רבי עצמו מצינו פאה רפ"ג אנן תנינן שבין הזיתים, ותני דבי רבי שבין האלנות, מתניתן צריכה לדבית רבי, דבית רבי צריכה למתניתן, וכן שבת פ"ד ה"א, אנן תנינן נסורת, תניא דבי רבי נעורת, ואמרו בגמרא הדא אמרה היא הדא אמרה היא פי' שלא נחלקו כלל. וכן שבת רפ"ז אנן תנן כל השוכח עיקר שבת, תניי דבי רבי כל שאינו יודע עיקר שבת, והוא כדאמרו בבבלי שם רב ושמואל דאמרי תרוייהו אפילו תינוק שנשבה בין העכ"ום וגר שנתגייר כהכיר ולבסוף שכח דמי.
ונבא על ציוני הראה"ו מדמאי פ"ב ה"ה וז"ל המשנה איזו היא מדה גסה ביבש ג' קבין ובלח דינר. – תני ר' חייא הין מדה גסה מן ההין ולמטן מדה דקה. וחשב החכם ראה"ו שר"ח פליג אמתני' ועינו הטעתו שבפני משה מפרש תני ר"ח בתוספתא פ"ג איפכא, אבל האמת מפורש בתוספתא דמאי פ"ג וז"ל רשב"ג אומר משום ר' יוסי – ובלח הין מידה גסה מהין ולמטה מדה דקה. וזה אך מפרש המשנה, שהמשנה ניתן שיעור ללח דינר, והוא מפרש ששיעור דינא הוא הין, וזה ברור.
ומה שמביא מסוטה פ"ג סה"ו שאמרו ופליג ר"ח, הלא הגמרא מפרש שר' חייא תני לשיטת ר' שמעון ורבי לשיטת ראב"ש.
וכעת נבא אל אמיתת הענין כמו שהוא, וכאשר אמרנו למעלה כי התוספתא באמת נתחברה מתנאים הראשונים וכאשר אמרו שר' נחמיה סדרה אליבא דר"ע רבו, ובתוספתא יבאו הפירושים על המשנה באריכות וכמה פעמים מחלוקת בצידה, מה שרבי בחכמת לשונו רמזה במשנה, ולכן מובא בדברי הראשונים שהתוספתא צריכה לפרש הדברים יותא מן המשנה.
ומכלתא וספרא וספרי המה קיבוצים גדולים להראות רמזי ההלכות שבמשנה מן המקרא.
אבל הברייתות דבי רבי ודר' חייא ובר קפרא ולוי ושמואל ור' אושעיא בהם לא נמצא שום מחלוקת, והמה אך כעין פירוש קצר על המשנה, שנסדרה בתכלית הקיצור, כמו שלמד רבי בישיבתו הגדולה כונת המשנה, כי רבי לא שינה מהמשנה כלום אם גם ידע שאין הלכה כאותה משנה יען שכן היה שגור בפי החכמים, ומסר לתלמידיו כונת המשנה, ומשנה לא זזה ממקומה כיבמות ל. וזה שאמר אילפא תענית כא: שכל מי שישאלני מתניתא דר"ח ור"א אראה אותו שכבר רמזה רבי במשנה. וזה שאמרו עירובין צב., יבמות מג., נדה סב: רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו.
ולרגל מלאכתנו נביא כל תני ר' חייא הנמצא בבבלי והמה על שלשה אופנים א) לפרש כונת המשנה כפי שקיבלה מרבי ומשאר רבותיו, ב) מימרא או הלכה בפני עצמה כדרך שאר מימרות האמוראים, ג) בענין אגדה.
אופן א) כעירובין יד: שאמרו כמה כ"ש תני ר"ח אפילו כחוט הסרבל. וכן שם יז: קיא., יומא ו: וקא מפרש ר"ח המשנה דזבים פ"ה מ"יא, יומא כה: כו:, ביצה טז: כה. קא מפרש דברי ר"ע וכונתו. ביצה לב., חגיגה יג., יבמות ט: כא: לג: מ: נג: צז., כתובות פג. הכותב – תני ר"ח האומר, וכמו שכתב שם הר"ן דהמשנה מיירי בלא קנין וא"כ
