עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/433

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


ר' נחמני בר זכריה שבת קכז..

ר' שמעון בר זכירה דמאי פ"ב ה"א.

ר' זכריה

(אמורא).

תלמידו דר' אמי כירושלמי סנהדרין פ"א ה"א ר' זכריה בעי קומי ר' אמי, וב"ר פ"עח-ג אמר בשם ר' אחא, ונזכר סנהדרין סז: אמר עדא אמרה קא סבר ר' יהודה שני כתובין הבאין כאחד מלמדין, ובנדרים לב: אמר משום ר' ישמעאל, ובמד' שמואל פ"כב-ה ר' זכריה ור' עזריה בשם ר' יצחק בר מריון.

ר' זכריה בן אבקולס

(תנא).

בגיטין נו: יסופר איך חרבה ירושלים ע"י בר קמצא שמסר למלכות שמרדו בם היהודים ושלחו ע"י קרבן והוא הטיל בו מום ורצו חכמים להקריבו משום שלום מלכות אך ר' זכריה בן אבקולס לא הניחם, ורצו להרוג להמוסר ולא הניחם, ואמר ר' יוחנן ע"ז (ובתוספתא שת פ"יג גרס א"ר יוסי, והיא גרסא נכונה) ענותנותו של ר"ז בן אבקולס החריבה לבה"מק, ובאיכ"ר פסוק בני ציון שר"ז בן אבקולס היה על הסעודה כשגרש קמצא לבר קמצא והיה בידו למחות ולא מיחה.

ונמצא ממנו הלכה אחת בשבת קמג. שאמרו עליו שהיה מחזיר פניו אחורי המטה וזורקן (להקליפות).

ר' זכריה בן הקצב הכהן

(תנא בזמן הבית).

בכתובות פ"ב מ"ט עיר שכבשוה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות - ואין אדם נאמן ע"י עצמו, א"ר זכריה בן הקצב המעון הזה (נשבע בב"המק וכן מצינו אצל בבא בן בוטא ורשב"ג הזקן ככריתות ח. כה.) לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עכ"ום לירושלים ועד שיצאו ואעפ"כ אסרוה עליו, ובגמרא שם כז: שייחד לה בית בחצרו, ובסוטה פ"ה מ"א א"ר יהושה כך היה דורש ר' זכריה בן הקצב ונטמאה ונטמאה ב' פעמים שכשם שאסורה (סוטה) לבעל כך אסורה לבועל, ובעדיות פ"ח מ"ב העיד ר' יוסי הכהן ור"ז בן הקצב - א"ל חכמים וכו', ובצדק העיד היוחסין שלא תחשוב שעדיות נשנית ביום שמנו לר"א בן עזריה כי מצינו שם העיד יוסי בן יועזר שהיה כמה מאות שנים קודם החורבן וכן עקביה בן מהללאל, וכן נמי ר"ז בן הקצב אף שהיה קודם החורבן נזכר בעדיות, כי בו ביום נשנית כל העדיות ונתקבצו למק"א.

וכן נזכר ב"ב קיא. ר' יוסי בר' יהודה ור"א בר' יוסי אמרו משמו שאחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם מ"ט דיו לבא מן הדין להיות בנדון, ובתוספתא מגילה פ"א ר"א בר' יוסי משמו שאין צריכין לקראת באדר שני.

ר' זכריה בן קבוטל

היה אדם גדול בזמן הבית, כיומא פ"א מ"ו שאמר פעמים הרבה קריתי לפניו (לפני הכה"ג בליל יום הכפורים) בדניאל, ומזה אין להביא ראיה שהיה כהן כי במשנה שם אמרו אם הכה"ג אינו יכול לדרוש ת"ח דורשים לפני א"כ יכול להיות אפילו ישראל, אך מברכות סג. שאמרו שם ששלחו חכמים לחנניא ב"א ר' יהושע את ר' יוסי בן כיפר וכן בנו של ר' זכריה בן קבוטל, והוא הכריז עליהם שהמה גדולי הדור ואבותיהם שמשו במקדש, משמע מזה שהיה כהן.

וביומא יט: מתני ליה רב חנן בר רבא לחייא בר רב, זכריה בן קפוטל ומחוי רב בידיה קבוטל, ובירושלמי שם גרס קבוטר.

ר' זכריה חתניה דר' לוי

(אמורא ירושלמי בדור השלישי).

בהלכה נזכר פסחים פ"א רה"א שאמר תנא נדה חופפת וכו', ושם פ"ב ה"ב ר' יהודה בן פזי בעי - א"ר זכריה חדר"ל מחלוקת ר"מ וחכמים, וכן הוא בקידושין