יצחק בריה דרבב"ח, ואח"כ אביי כמפורש יבמות סד:.
והניח אחריו שני בנים גדולי ישראל איפא ואבימי שהיו נקראין חריפי דפומבדיתא כמפורש סנהדרין יז: או בשם סתם בני רחבה כשבת קג., סנהדרין כו..
רב רחומי א)
(רחום, עזרא פ"ב־ב).
היה תלמיד דאביי ורבא כנזיר יג. שבעי מאביי, ופסחים לט. הקשה לאביי.
ובכתובות סב: יסופר שפטירתו שרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא הוה רגיל דאתי לביתיה כל ערב יו"הכפ, יומא חד משכתיה שמעתא הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי, לא אתא חלש דעתה אחית דמעתא מעינה, הוה יתיב באיגרא אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה.
ונזכר בעירובין יד: רב רחומי מתני הכי אר"י בריה דר"ש בר שילת משמיה דרב.
רב רחומי ב)
היה תלמיד רבינא (חבר רב אשי) כזבחים עז. שיתיב קמיה דרבינא ויתיב וקאמר משמיה דר"ה בר תחליפא – א"ל רבינא תורה תורה, ובחולין פט. אותיב לרבינא, וביומא עח. אמר אנא חזיתיה לרבינא דעבר דרך מלבוש.
וזה רב רחומי מלך אחר רפרם בפומבדיתא משנת תשנד עד תשנז או תשס כמפורש באגרת דרש"ג.
רב רחומי ג)
הוא היה מרבנן סבוראי ונזכר עוד בגמרא, וזה לשון רש"ג באגרתו ח"ב פ"ד ובתר הכי (אחרי רבינא האחרון) הוו רבנן סבוראי – כגון רב ריחומי ורב יוסף ורב אחאי מבי חתים, ובאגרת הנדפס בסדר החכמים מביא כגון רב ריחומי (וי"ג ניחומי) ורבה ורב יוסף ורב אחאי מבי חתים. ובזה יאיר לנו הדרך מה שאמרו עירובין יא. מאי פיתחי שימאי פליגי בה רב רחומי ורב יוסף, ובל"ס שניהם המה מרבנן סבוראי כי אי אפשר לטעות ולומר שהוא רב רחומי תלמיד אביי שא"כ איך יפלוג עם רב יוסף ויזכר קודם לו.
ובמנחות לג. איתא בטעות אבא יוסי.
ובעירובין עא: פליגי בה רב ניחומי (רחומי, הרא"ש ודק"ס) ורבה, ושניהם המה מרבנן סבוראי והיה להם הספק אם נקרא רחומי או ניחומי, ובדק"ס מביא גרסא רב רחומי ואבא יוסי, ורב רחומי זה נפטר בניסן תתיז, ובזה אנו רואין שרב רחומי הראשון נפטר בחיי רבא, והשני נפטר תשעים שנה ועוד אחר רבא כי רבא נפטר תרסג והוא נפטר תשנז, והשלישי נפטר ששים שנה אחר השני, ובסה"ד ערבב כולם ביחד ולא הרגיש ששלשה היו.
רב רחומי מבירתא דשחורי
כן מובא באור זרוע מגילה כא:.
ר' רחומאי
נזכר זהר בהקדמה יא. ר' פנחס הוה שכיח קמיה דר' רחומאי בכיף ימא דגנוסר והיה זקן גדול ועיניו כהות ואמר לר' פנחס ודאי שמענא דיוחאי חברנא אית ליה מרגליות אבן טבא ואסתכלית בנהורא דההיא מרגליות נפקא כנהירו דשמשא – פוק ברי פוק זיל אבתריה דההיא מרגליות דנהיא עלמא דהא שעתא קיימא לך.
ושם ח"א בהשמטות ס"מו א"ר רחומאי כבוד ולב הרי הן אחד אלא שכבוד נקרא ע"ש מעלה ולב אתקרי ע"ש פעולת מטה.
ר' רימון
(רמון, שמואל ב' פ"ד־ב).
כן מביא בסה"ד ממדרש שמואל רפ"יג
