עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. III. 1910.pdf/156

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


ויוסף הלזה שהיה גר צדק (לדעת הרמב"ם) אף שבל"ס לא היה ת"ח ולכן לא דאג לחנך את בנו עקיבא וללמדו תורה וכמבואר באבות דר"נ שר"ע היה כבן ארבעין שנה ואפילו את הא"ב לא ידע, וכמו שאמר ר"ע בעצמו פסחים מט: כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור, אבל בל"ס היה יוסף אביו בעל מדות טובות, כי אז שכבר היו תחת עול מלכי הרומאים ונדבה לבו להתגייר אות הוא שרוח טהרה נוססה בו ולולא כן לא היו קורין חבריו לר"ע תמיד בשם "עקיבא בן יוסף".

ואביו האריך ימים עד שזכה לראות את בנו מראשי גדולי הדור כמפורש שמחות רפ"ט מעשה כשמת אביו של ר"ע חלצו לפניו והוא לא חלץ, ופי' הטור בי"וד סש"מ לפי שהיה גדול הדור ואין כבודו לילך חלוץ כתף.

שנת לידתו נוכל לשער ממה שאמרו ספרי ברכה סל"ו שר"ע חי מאה ועשרים שנה ומבואר אצלנו לקמן שר"ע נהרג לערך ס"ח שנה אחר החורבן והוא ת"נ לשטרות א"כ נולד לערך ש"ל לשטרות חמשים ושתים שנה לפני החורבן.

ימי נעוריו מכוסה בערפל יען כי היה ע"ה ומה לחז"ל לספר ממנו, אך זאת ידוע לנו שהיה לו כבר אשה וגם בן היה לו גם כן ע"ה כמפורש באבות דר"נ פ"ו.

את פרנסתו מצא מעבודתו הקשה בבית העשיר היותר גדול בירושלים הנודע בשם כלבא שבוע שהיה רועה בהמותיו, וכשהיה כבר במבחר שנותיו אז נהפך עליו הגלגל מן הקצה אל הקצה ומאשפות אביונים ועניי הדעת הוקם על במתי ההצלחה בתורה ובגדולה בעושר ובחכמה ובאריכות ימים, וכאשר יסופר בכתובות סב: ונדרים נ. ואבות דר"נ פ"ו וירושלמי שבת פ"ו סה"א, וזהו.

כשהיה רועה את צאן העשיר כלבא שבוע, בתו היפיפיה בשמה רחל (שמה נזכר אדר"נ שם) ראתה כי ברכה בהרועה הלזה וכי הוא צנוע ומעלי (בל"ס מתה עליו אשתו) נפלה ברשת אהבה, והיא ממרום שבתה גילתה לו את אהבתה אליו וכי נכונה להנשא אליו אך בתנאי שיעזוב צאן אביה וילך לבי רב ללמוד תורה.

והנה אף שאין אנו באין לכתוב סיפורי אהבים, אבל נוכל לצייר בדעתינו, איך בת איש היותר גדול בעמו אשר התענגה על רוב טוב בבית אביה גמרה בדעתה לעזוב את כל כבודה ולהנשא לאיש הפחות שבפחותים עני, ע"ה בא בשנים, וגם בן יש לו, ובל"ס ידע מראש שם יתוודע לאביה גרש יגרש גם שניהם מנחלתו.

ונעלה מעל כל ספק שלא בין לילה נעשה הדבר הגדול הזה, ועקיבא הרועה שידע היטב איך צעדו הראשון הוא מסוכן לנפש העדינה בת אדונו, כמה ספיקות נפל בלבו פן לא יצליח בלמודו, ובמה יתפרנס משך הזמן ההוא, ולא ידע לשית עצות בנפשו אם לשמוע בקול אהבתו נפש יקרה כרחל או לחדל.

והנה ראה באר ועליה אבן חלולה וכששאל מי עשה החלל הזה וסיפרו לו שהמים שנופלים תדיר על האבן המה חקקו ועשו במשך הזמן את החלל הזה, אז ראה ר"ע כעין מלאך שלוח ממרום אליו, ואמר אם מים יכולים לפסול אבן, ד"ת שקשיל כברזל עאכ"וכ שיכולין להחקק על לבי, מיד גמר בדעתו לעשות רצון אהובתו והשיב לה אין! ונתקדשה לו בצינעה.

אך אביה כששמע מבתו שהאמת כן הוא לא די שגירש את ר"ע מביתו, גירש גם אותה והדירה מנכסיו, והיא לא די