תענית כה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אין גזעו מחליף אף צדיק ח"ו אין גזעו מחליף לכך נאמר ארז אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיק ח"ו אין עושה פירות לכך נאמר תמר ונאמר ארז וארז גזעו מחליף והתניא אהלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביהו מן הקרקע טפח וקוצץ בסדן השקמה שני טפחים בבתולת השקמה שלשה טפחים בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים ובארזים חופר למטה ומשריש לפי שאין גזעו מחליף הכא במאי עסקינן בשאר מיני ארזים כדרבה בר הונא דאמר רבה בר הונא עשרה מיני ארזים הן שנאמר (ישעיהו מא, יט) אתן במדבר ארז שיטה והדס וגו' ת"ר מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור ולא ירדו גשמים באחרונה התחילו הצבור לצאת אמר להם תקנתם קברים לעצמכם געו כל העם בבכיה וירדו גשמים שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו ת"ר עד מתי יהו הגשמים יורדין והצבור פוסקין מתעניתם כמלא ברך המחרישה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בבחרבה טפח בבינונית טפחיים בעבודה שלשה טפחים תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לך טפח מלמעלה שאין תהום יוצא לקראתו שלשה טפחים והא תניא טפחיים לא קשיא כאן בעבודה כאן בשאינה עבודה א"ר אלעזר כשמנסכין את המים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך קול שני ריעים אני שומע שנאמר (תהלים מב, ח) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגו' אמר רבה לדידי חזי לי האי רידיא דמי לעיגלא (תלתא) ופירסא שפוותיה וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא עילאה לתהומא עילאה א"ל חשור מימיך לתהומא תתאה א"ל אבע מימיך שנא' (שיר השירים ב, יב) הנצנים נראו בארץ וגו':
היו מתענין וירדו גשמים קודם הנץ החמה כו':
ת"ר היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו רבי יוסי אומר קודם ט' שעות לא ישלימו לאחר ט' שעות ישלימו שכן מצינו באחאב מלך ישראל שהתענה מתשע שעות ולמעלה שנאמר (מלכים א כא, כט) הראית כי נכנע אחאב וגו' ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר הנץ החמה סבר לאשלומינהו א"ל רבי אמי קודם חצות ואחר חצות שנינו שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורין העם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם אמשול לכם [משל] למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו שוב שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה כסבורים העם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם שמואל לא שבח של צבור הוא אלא אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו ואמר להם המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער ואחר כך תנו לו ולשמואל הקטן שבחו של צבור היכי דמי אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא:
מעשה וגזרו תענית בלוד כו':
ונימא הלל מעיקרא אביי ורבא דאמרי תרווייהו לפי שאין אומרים הלל
רש"י
[עריכה]
ואין גזעו מחליף - אם נפסק:
אף צדיק - אין לו זכר צדיק אין גזעו מחליף אינו בתחיית המתים:
צדיק אינו עושה פירות - אין לו שכר לעתיד:
בתולת השקמה - נטיעה שלא נקצצה מעולם:
סדן - שכבר הזקין טרונ"ק בלע"ז שנקצץ וחוזר ומתעבה והוא מלשון סדנא בסדניה יתיב (פסחים דף כח.):
שני טפחים - שכבר גזעו מחליף:
מן הפקק - קשר התחתון:
מיני ארזים - שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס וגו'. ובציר להו תלת ובראש השנה (דף כג.) מפרש הוסיפו עליהם אלונים אלמונים אלמוגים:
מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס - י"ג תעניות שהתענו והלכו עד שגמרו י"ג כדתנן (לעיל דף יב:) עברו אלו ולא נענו כו':
התחילו הצבור לצאת - מבית הכנסת:
קברים תקנתם - בתמיה אין לכם אלא לכו קברו עצמכם מפני הרעב:
געו - צעקו כמו אם יגעה שור על בלילו (איוב ו) הלוך וגעו (שמואל א ו):
ויהיו הצבור פוסקין מתעניתם - דתנן (שם) עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד כו' אבל נענו שוב אין צריכין להתענות והני מילי צבור אבל יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא או על צרה ועברה הרי מתענה ומשלים כדאמרן לעיל (דף י:) כך שמעתי:
כמלא ברך המחרישה - אם טשטשו הגשמים בעומק הקרקע כשיעור שורת מענית המחרישה:
ברך - הוא הכלי שחורשין בו ומבריכין אותו סמוך לקרקע כשחורשין בו כלומר מילא התלם שיראו המים בתלם מחרישתו שקורין קולטר"א:
בחרבה - קרקע יבישה טפח כיון דחריבה היא ונכנסו בה הגשמים טפח ודאי רוב גשמים ירדו:
בעבודה - חרושה כגון שדה ניר הנכנסים בה גשמים הרבה ג' טפחים דאפי' בגשמים מועטין נכנסין בה בטפח או בטפחיים:
אין לך כל טפח - כשנכנסו הגשמים בעומק הקרקע טפח תהום עולה ומתגבר ג' טפחים ואע"ג דסומכא דארעא אלפא גרמידי בפרק החליל (סוכה דף נג:) אפ"ה רטיבותא מהנייא:
והתניא - תהום יוצא לקראתו ב' טפחים:
הא דקתני טפחיים ותו לא בעבודה - דאע"ג דנכנסו טפח בקרקע פורתא הוא דנחית ואהכי לא נפיק בהו לקבליה שלשה טפחים אלא פורתא טפחיים:
בשאינה עבודה - דכי נכנסו בה טפח טפי הוא דנחית ונפיק תהום לקיבליה ג' טפחים:
אבע - לשון נחל נובע:
קול שני ריעים - ניסוך המים וניסוך היין:
תהום אל תהום קורא - מים עליונים ומים תחתונים:
צנוריך - אותן שני ספלים:
האי רידיא - מלאך הממונה על הגשמים כך שמו:
דמי לעיגלא - ול"ג תלתא:
בין תהומא עילאה לתתאה - בין הרקיע לאוקיינוס היכא דנשקי ארעא ורקיע:
תהומא עלאה - מים העליונים:
חשור מימיך - ברקיע:
אבע מימיך - למטה בקרקע:
הנצנים נראו בארץ - כלומר כשמנסכין מים בחג שהניסוכין נראו בארץ שאין באין אלא משנה לחבירתה כנץ זה שאינו יוצא אלא משנה לשנה ועת הזמיר הגיע זמירות החג אז קול התור מלאך דומה לשור תרגום שור תור שבשעה שמנסכין מים בחג הוא אומר כן לשון אחר כמשמעו הנצנים נראו והזמיר הגיע בשעה שקול התור נשמע:
קודם הנץ החמה לא ישלימו - דאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים:
קודם חצות - דחצות זמן אכילה היא מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בשעת סעודה:
ועשו יו"ט - מתוך שמחה:
הלל הגדול - הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו ומפני שנאמר בו נותן לחם לכל בשר כדאמרינן בשילהי פסחים (דף קיח.):
שכן מצינו כו' - כלומר שאין לך אדם בעולם שאין תענית חל עליו מט' שעות ואילך אפי' בני מלכים שדרכן לאכול בט' שעות שעד ג' שעות הן ישנים במטותיהן ושוהין ששה שעות ואוכלין וכדאמרינן בפסחים (דף קז:) אפי' אגריפס המלך שרגיל לאכול בט' שעות ביום לא יאכל עד שתחשך שנאמר הראית כי נכנע אחאב מפני ואחאב לא חלה תעניתו עליו אלא מט' שעות ואילך ועד ט' שעות היה יכול לאכול שלא גמר בדעתו להתענות אלא שבא אליהו אותו היום שנכנס בכרם נבות היזרעאלי ואמר ליה הרצחת וגם ירשת וגו' (מלכים א כא) ילקו הכלבים וגו' (שם) וכתיב ויצום שהתענה אותו היום: הכי גרסינן שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו גשמים קודם הנץ החמה:
שבח צבור הוא - שעדיין לא קראו ונענו: למה הדבר דומה וכו':
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק ג (עריכה)
לב א מיי' פכ"ג מהל' מכירה הלכה ט"ו, סמ"ג עשין מב, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף י"ד:
לג ב מיי' פ"ד מהל' תענית הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה סעיף י"א:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/תענית/פרק ג (עריכה)
והיינו דאמרינן בכל מקום לעולם לא יטיח אדם דברים כלפי למעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי למעלה ואיטלע ומנו לוי. זה שדרשו [צדיק כתמר יפרח] כארז בלבנון ישגה. תמר עושה פירות ואין גזעו מחליף ארז גזעו מחליף ואין עושה פירות לפיכך נמשלו הצדיקים כתמר לעשות פירות וכארז להחליף גזעו ואקשינן וכי ארז גזעו מחליף והתני' הלוקח (לולב) אילן מחבירו לקוץ מגביהו מן הקרקע טפח בדקלין ובארזין חופר ומשרש לפי שאין גזעם מחליף ושנינן האי ארז שנמשלו בו הצדיקים כגון שטה והדס ועץ שמן וכדרבא דאמר עשרה מיני ארזים הן והללו כולן גזעם מחליף זולתי הארז לבדו. והא דר' אליעזר דירד לפני התיבה ואמר כ"ד ברכות ולא ירדו גשמים וירד אחריו ר' עקיבא ואמר אבינו מלכנו אבינו אתה ואין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכינו רחם עלינו ומיד ירדו גשמים הוו מרננו (כ"ע) רבנן.
יצתה ב"ק ואמרה לא מפני שרבי עקיבא גדול מר' אליעזר אלא ר' עקיבא מעביר על מדותיו ור' אליעזר עומד על מדותיו ואינו מעביר:
ת"ר עד היכן גשמים יורדין וצבור פוסקין מתעניתן כמלוא ברך המחרישה. פי' כשיעור חפירת האת בחרישה אם ירדו הגשמים כשיעור הזה ר' יהודה אומר בחרבה טפח בבינונית טפחים בעבודה שלשה טפחים וקיי"ל כר' יהודה:
תניא אין לך טפח שיורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים ואם שדה עבודה שלשה טפחים.
א"ר אליעזר בשעה שמנסכין מים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימך קול ב' רעים אני שומע פי' קול ב' צנורים ניסוך המים וניסוך היין הנמשכין מנקבי הספלים שעל המזבח כדכתיב תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.
אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי הא רידיא דמיא לעגלא תלתא פי' בת ג' שנים וקיימי בין תהומא עלאה לתהומא תתאה כדכתיב הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו פי' קול עגלא הוא קול התור הכתוב בפסוק כי העגל הוא השור:
מתני' היו מתענין וירדו גשמים כו'. חזינן דסוגיא (דשמעתין) דירושלמי הכי סלקן קודם חצות לא ישלימו (והא תנן) [והא אמרינן] נמי בגמרא ר' אמי ור' יהודה נשיאה בתר דאהדריה ר' אמי דאמר אחר חצות שנינו ולכ"ע אין אומרים הלל הגדול אלא על נפש שבעה ואי איכא אתרא דחיישי משום שכרות גומרין הלל הגדול ואח"כ אוכלין. הלל הגדול דכתיב ביה מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה דאמר ר' יוחנן הלל הגדול משעומדין בבית ה' עד סוף הלל הגדול. ואסיקנא שאין שבח לצבור אם ירדו גשמים קודם הנץ החמה אלא אם אמרו משיב הרוח אתא זיקא מוריד הגשם ואתא מטרא זהו שבח צבור והכל פשוטה היא:
ירושלמי ר' אחא ור' אבהו בשם ר' יוסי בר' חנינא אסור להתענות עד שש שעות בשבת. א"ר יוסי ב"ר אבין מתניתין היא קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא הוא לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום בקדושה. ריב"ז כד הוה בעי דייחות מיטרא הוה אמר לספריה אזל קים קמיה היכלא ואמרו בגין דר' בעי מספרא ולית בחיילי' מצטער ומיד מיטרא נחית. רב אדא בר אהבה כד הוה שליף מסאניה הוה מיטרא נחית וכד הוה שליף תרווייהו הוה עלמא טייף מפולת בתים הוה תמן והוה רב מייתי חד מן תלמידוי בביתא עד דהוו מפנין ביתא וכיון דהיה נפיק מביתא מיד הוה נפיל ואית דאמרי (א') רב אדא בר אהבה הות. שלחו לו חכמים מה מעשים טובים יש בידך שלח להם מימי לא קדמני אדם בבית הכנסת ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף ולא הצעתי וישנתי שינת קבע אלא שינת עראי. ולא כיניתי שם לחבירי. ולא צעדתי בין החברים ולא שמחתי בתקלת חבירי. ולא עלה קללת חבירי על מטתי. ולא עברתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי. ולא הקפדתי בתוך ביתי לקיים מה שנאמר אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי:
קבלה ביד חכמים כי ביום שנהרג נבות בו ביום הגיע השמועה לאיזבל ובו ביום ירד אחאב אל כרמו לרשתו ובו ביום אמר לו אליהו הרצחת וגם ירשת ומיד נכנע שנאמר ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט. וגמירי דההיא שעתא שעה תשיעית הואי וצם שלש שעות האחרונות מן היום ונחשב צום דכתיב הראית כי נכנע אחאב אבל ראיה ברורה שנתענה אחאב מתשע שעות ולמעלה ליכא:
הדרן עלך סדר תעניות האלו האמור
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/תענית/פרק ג (עריכה)
ארז עצמו אין גזעו מחליף שאר מיני ארזים גזען מחליף:
כמלא ברך המחרישה. גומות של מחרישה:
כאן בעבודה שהיא מפורדת דרכה ונכנסת בה מים טפח מהרה (אין שוה) מלמטה טפחים ובשאינה עבודה שהיא קשה עד שנכנס טפח מלמעלה עולה ג' טפחים מלמטה:
שני ריעים ניסוך המים וניסוך היין קול צינוריך היינו שני ניסוכין:
שנענה מט' שעות ולמעלה שהיה רגיל לאכול בט' שכן דרך אדם לאכול בשש ומלך שישן עד שלש שעות אוכל [בט'] ולפי שלא אכל בט' אלא בעשר חשיב תענית:
קודם חצות שנינו דאין משלימין ואין צריך לו להשלים:
הדרן עלך סדר תעניות
תנו רבין עד מתי הגשמי' יורדי' כו׳: האי שיעור' בא"י ובשעת הרביעה וכן בכל מקום ובכל זמן כפי מה שיראו שיש להם כדי צרכן:
מתני' היו מתענין וירדו להם גשמי' מסקנ' דקודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו וכן הדין בכל שאר הצרות ופשוט הוא שאף לאחר חצות שמשלימין אותו היום שוב אין אומר עננו ולא תחנוני' אחרי' שהי' ראוי לומר הלל אלא שאין אומר אותו בכרם רעבה ובפ"ק אמרנו דיחיד מתענה ומשלים כל תעניותיו אעפ"כ אין לנו לומר שכבר נענה אלא שמשלים נדרו והולך אעפ"כ מתודה והולך אם ירצה אפי' בסדר י"ה וכן ראוי לו:
מתני' מעשה שגזרו: הביאו מעשה זה לראיה למשנתי' שהפסיק' כשירדו גשמים קודם חצות ואגב גררא הביא שאמר להו שלא יקראו הלל גדול עד בין הערבים ומ"מ מכיון שבפרק הרואה דאיירו בברכת גשמים לא הזכירו הלל זה נראה שאין זה אלא בגשמים הבאי' ע"י תעני' אבל לא סוף כשבאו ביום התענית עצמו דהא אמאי כיון שנענו אחר יום תענית' בעוד שעסוקי' בתעניותיהם ובתחנוניהם ראוי הוא להם לשבח הבורא על ההסד שגמל' וכל יום שנענו בו כיום טוב אליהם וכי על כל פנים יש להם לומר שיענה אות' בו ביום אין זה עולה על הדעת ולא הובא המעשה אלא ללמוד על דין ההפסק' וגם יש שיש להם לאחר ההלל עד בין הערבי' ולאו למימר שאין אומר הלל אלא למעשה שהיה דאם כן אף אתה אמור שאם בו ביום אחר חצות לא יאמרו הלל וזה אינו במשמע שאין סימן טוב בזה יותר מזה כדאית' בש"ס וכן נהגו כל הארצות הללו אבל מדברי הראב"ד ז"ל נראה שהוא סובר שאין אומר הלל הגדול אלא על הגשמים שבאו ביום התעני' עצמו והוא שבאו קודם חצות שאכלו ושתו ועשאוהו כי"ט ובמעשה שהיה בלבד אבל הלשון הראשון יותר נכון ואין מבשלין מנהג בדבר זה שאין בכלל זה שום ברכה אלא ספור ושבח והודאה לבורא ית' ובכמה ימים בתוך השנה אנו רגילין לאמרו וכן קבלתי ממקצ' רבותי שיחיו ולמדנו שמאחרין ההלל עד לאחר ירידת הגשמים עד שעה הגונה שלא יהא בה שכרו' ואם א"א בו ביום בלילה או ליום אחר ולפי הלשון הראשון כן עושים עכ"פ כשירדו אחר חצות שהם בתענית כל היום ואם אין צבור יכולים להתאסף אף למחרתו אומר אותו אף ביום של אחריו של אותו שבוע. אבל ברכת הגשמים עצמה נראה אלא בעוד שהגשמים יורדים ר"ל ברכת מודים אנחנו לך שהיא למאן דחזא מחז' אבל הטוב והמטיב למאן דשמע משמ' מברך כששומע אפילו לזמן רחוק. וי"א שאף ברכת מודים אנחנו לך כיון שברכ' שבח היא אין זמנה עובר' על אותן היום ולא כל זמן שלחלוחי' הגשמים נראית בארץ וכ"ש של צבור ואין אומרים הלל הגדול אלא כשבאו להם גשמים שיש בהן תועלת וקצת שאלתם ואע"פ שאינו כדי כל צרכן לגמרי שראוי הוא לתת הודאה על קצת הטובה וי"א שאין אומר הלל הגדול אלא כשירדו גשמים שראויים להפסיק מתעניתם ולא כשצריכים להתענות עליהן. ולי נראה כלשון הראשון שצועקים לשעבר ונותני' הודא' לעתיד לבא ולא הוי תרתי דסתרן אהדדי.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה