וכשהקפיד רב יהודה עליו אמר ר"ה שפיר קא מקפיד חדא איהו שמיע ליה מיניה דרב ואנא לא שמיע לי כחולין יט., ואמר לשמואל חס לי דליכסוף זרעיה דרב על ידי כערכין טז:, ופ"א החשיד את רב חסדא וישב אח"כ ארבעין תעניוזא על דחשדו עלי חנם כב"מ לג., ורב חגי תלמידו העיד עליו שפ"א אתהפיך ליה רצועה דתפילין ויתיב ארבעין תעניתא, כמו"ק כה., ופ"א השיב לרב אויא סבא בדרך שחוק "עורבא פרח" ושאלו רבה בריה הא מר משתבח בגויה דאדם גדול הוא, הודה לבנו ואמר ומאי אעביד אני היום סמכוגי באשישות כביצה כא., ואת רבה בריה צרה ואמר מ"ט לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה כשבת פב.
אך פ"א מצינו שהקפיד על כבוד תורתו כאשר יסופר כתובות סט. שרב ענן שלח לר"ה הונא חברין שלם כי אתיא הא איתתא לקמך אגבה עישור נכסי, יתיב רב ששת קמיה (וע"ז היטב חרה לר"ה על שקראו הונא חברין ואפשר שידע גם מהמעשה דכתובות עח: שקרא לר"נ נחמן חקלאה) לכן שלח את תלמידו רב ששת והשביעו שלא ישנה מדבירו וכה יאמר לו "ענן ענן ממקרקעי או ממטלטלי ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא", וכשבא רב ששת לפני רב ענן פייסו וא"ל מר רבה ור"ה רביה דרבה ואך יען שרבי שמתני אם לא אומר דבריו לכן מוכרח אני להגיד לך משמו מה שאמר. והיטב חרה לרב ענן ע"ז ובא לפר עוקבא לקבול על ר"ה, ששלח לו בלשון ענן ענן ועוד מדדחא דשלחלי לא ידענא מאי ניהו — א"ל גברא דלא ידע מאי ניהו מרזיחא ישלח לר"ה ולקראתו "הונא חברין?".
והנה כ"ז שהיה ר' יוחנן חי בא"י רדה ר"ה אך גדול הדור בבבל, אבל כשנפטר ר' יוחנן בשנת תקצ"ט וזה היה לעת זקנת ר"ה אז קבלו עליהם גם כל חכמי א"י את ר"ה לריש עליהם וכאשר הבאנו לעיל שגם ר"א היה נכנע מלפני, ור' אמי ור' אשי הוו כייפי לר"ה כגיטין נט: וזה שאמרו חגיגה פ"א ה"ח ר"ה ראש לכל המטות, והוה קרי בכהני (אע"פ שישראל היה) כגיטין נט:, ואחרי כל טרדותיו הרבות מצא לו פנאי לכתוב שבעים (יותר נכון גרסת דק"ס שבעה) ספרי תורה כב"ב יד..
ובתענית כ: ביקש רבא לרפרם בר פפא שיספר לו ממעשיו הגדולים של ר"ה. והשיבי בינקותיה לא דכירנא נסיבותיה דכירנא, שבכל יום מעונן היו מפקין לו בגוהרקא דדהבא וסייר לכולה מתא וכל כותל דהוות רעיעתא הוד. סתר לה ואי לא אפשר להבעלים לבנותה הוה בני לה משלו, ובל ערב שבת הוה משדר לשלוחיה לשוקא ובל ירקא דהוה פייש לגינאי זבין ליה ושדי לנהרא — וכי הוה כריך ריפתא הוה פתח לבביה ואמר כל מאן דצריך ליתי וליבול, ורבא אמר שכולהו מצינא מקיימנא לבר מהא.
אשתו ובניו ובנותיו
שם אשתו מצינו נזיר נז:, ב"ק פ. שהיתה נקראת"חובה", ורב אדא בר אהבה שאל פ"א לר"ה דידך מאן מגלח — דידך מאי השיב לו "חובה". אמר חובה תקברין לבניה ואמרו שכל ימיו דרא"בא רב אדא בר אהבה לא איקיים זרעיה לר"ה, וקרוב מאוד לומר שחובה הייתה אשתו השניה דר"ה, ובניה אשר הולידה לא איקיים אבל אשתו הראשונה ילדה לו את רבה ועוד בנים ובנות כמגילה כז: מהן ראה נרבה ובפרט מבנו רבה שמסר לו תורתו כברכות נג:, מו"ק כ., חולין נז., מעילה טו: לגרסת שיטה מקובצת, ור"ה א"ל בני טהרה יש בך כסוטה מט, ורבה בריה אמר תמיד הכי אמר אבא מרי
