תענית כו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר
אמשנכנס אב ממעטין בשמחה. בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. גערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה רבי יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי לא, ל) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ואומר (משלי לא, לא) תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה וכן הוא אומר (שיר השירים ג, יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו:
גמ' בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהם כו':
תעניות ומעמדות מי איכא מוסף חסורי מיחסרא והכי קתני בשלשה פרקים כהנים נושאין את כפיהן כל זמן שמתפללין ויש מהן ארבעה פעמים ביום שחרית ומוסף מנחה ונעילת שערים ואלו הן שלשה פרקים תעניות ומעמדות ויום הכפורים א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים מאן חכמים ר' יהודה היא דתניא שחרית ומוסף מנחה ונעילה כולן יש בהן נשיאת כפים דברי ר"מ ר"י אומר שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים רבי יוסי אומר נעילה יש בה נשיאת כפים מנחה אין בה נשיאת כפים במאי קמיפלגי רבי מאיר סבר כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו במנחתא משום שכרות האידנא ליכא שכרות רבי יהודה סבר שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיח שכרות לא גזרו בהו רבנן מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא שכרות גזרו בהו רבנן רבי יוסי סבר מנחה דאיתה בכל יומא גזרו בה רבנן נעילה דליתה בכל יומא לא גזרו בה רבנן אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי מאיר ורבי יוחנן אמר נהגו העם כרבי מאיר ורבא אמר מנהג כרבי מאיר מאן דאמר הלכה כרבי מאיר דרשינן לה בפירקא מאן דאמר מנהג מידרש לא דרשינן אורויי מורינן ומאן דאמר נהגו אורויי לא מורינן ואי עביד עביד ולא מהדרינן ליה ורב נחמן אמר הלכה כרבי יוסי דוהלכה כרבי יוסי והאידנא מ"ט פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא הכיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי כתפלת נעילה דמיא דכולי עלמא מיהת ושכור אסור בנשיאת כפים מנהני מילי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין מתקיף לה אבוה דרבי זירא ואמרי לה אושעיא בר זבדא אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן מברך אסור בחרצן א"ר יצחק אמר קרא לשרתו ולברך בשמו מה משרת מותר בחרצן אף כהן מברך מותר בחרצן
רש"י
[עריכה]
נשתברו הלוחות - בגמ' מפרש:
ובטל התמיד - לפי שגזרה המלכות גזרה מלהקריב עוד:
והועמד צלם בהיכל - שהעמידו מנשה כדמפורש בתרגום ירושלמי בפרשת השמים כסאי וגו' (ישעיהו סו):
על אבותינו - דור המדבר אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ וגו' (דברים א):
ביתר - עיר גדולה והיו ישראל דרין בה במסכת גיטין פרק הניזקין (דף נז.) אשקא דריספק חרב ביתר:
שבת שחל תשעה באב כו' - שבוע:
בחמישי מותרין - אם חל תשעה באב בערב שבת מותרין לכבס בחמישי וכשחל ט' באב בד' בשבת לא איצטריך למיתני דמותרין כדאמרינן בגמרא לא שנו אלא לפניו כו':
שני תבשילין - בשר ודגים או בשר וביצים שעליו או דג וביצה שעליו כדאמר בפרק ערבי פסחים (דף קיד:):
ישנה - בגמרא מפרש:
כפיית המטה - על פניה ולא יישן עליה:
שאולין - שכולן שואלות זו מזו אפילו עשירות כדי שלא לבייש כו':
טעונין טבילה - קודם שילבשום לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה שמא נדה היתה:
וחולות - כמו לחול במחולות (שופטים כא):
במלך שלמה - במלך שהשלום שלו:
אמו - כנסת ישראל:
זה מתן תורה - יום הכפורים שניתנו בו לוחות האחרונות:
גמ' כל זמן שמתפללין - דהיינו שחרית ומנחה ונעילה:
יש מהן ארבעה פעמים ביום - יום הכפורים שיש בו מוסף:
כל יומא מאי טעמא לא פרשי כהני ידייהו במנחה - דכל יומא שכיחא ביה שכרות שכבר סעד וזימנין דמשכא סעודתיה ומשתכר ופריש ידיה בהדי חמריה וכהן שתוי יין אסור לישא את כפיו שנאמר יין ושכר אל תשת בבואכם וגו' (ויקרא י) ונשיאת כפים מעין עבודה כדלקמן:
האידנא - בתעניות ובמעמדות לא שכיחא שכרות ובמעמדות נמי מתענין כדלקמן (דף כז:):
גזרינן - תענית אטו שאר ימים:
נעילה דליתה בכל יומא - אלא ביום התענית:
דדרשינן בפירקא - הלכה כרבי מאיר דבעינן דליקום כוותיה עלמא:
אורויי אורינן - כרבי מאיר אי אתו לקמן אבל בפירקא לא דרשינן דלא פשיטא ליה כולי האי דתיהוי הלכה כר"מ ומ"ד נהגו משמע הן נהגו מאליהן אבל אינו עיקר ומנהג משמע תורת מנהג יש בדבר ומנהג כשר הוא:
ורב נחמן אמר הלכה כרבי יוסי והלכה כרבי יוסי - גמרא קא פסיק ומהדר סתמא ומוקי לה הלכה כרבי יוסי ואהכי קא פריך ואלא האידנא כו':
כיון דסמוך לשקיעת החמה וכו' - שמאחרין עד שקיעת החמה ומתפללין כל שעה ואינן הולכין לבית הכנסת משש שעות ומחצה ולמעלה כמו שהיו עושין לאותן הימים:
כתפלת נעילה דמיא - דהשתא ליכא למיגזר משום מנחה דכל יומא דמנחתא כי הא ליתא בכל יומא:
שכור מיהא אסור בנשיאת כפים - דאפילו ר"מ לא קאמר אלא משום דהאידנא לאו שכרות הוא:
פרשת כהן מברך - כה תברכו את בני ישראל אמור להם (במדבר ו):
מה משרת כו' - עובד עבודה דלא מיתסר אלא שתויי יין ממש דכתיב יין ושכר אל תשת וגו' הא בחרצן מותר:
תוספות
[עריכה]
מנחה ונעילה דכל יומא שכיחי בהו שכרות גזרו רבנן אפילו ביומא דתענית דלית בהו שכרות וקשיא דהכא משמע דבמנחה שייכא שכרות ובפ"ק דשבת (דף י. ושם) קאמר בהדיא דבמנחה לא שייכא שכרות וי"ל. דהא דקאמר התם דבמנחה לא שייכא שכרות ר"ל לגבי ערבית שכרות דמנחה לאו כלום (לגבי שבת) דיותר שכיח שכרות בערבית (יותר) מבמנחה אבל לעולם במנחה שייך שכרות לגבי שחרית ומוסף:
ומאן דאמר נהגו אורויי נמי לא מורינן. פירשנו בפ"ק דראש השנה (דף טו: ד"ה וכי):
והאידנא נהוג עלמא דפרסי כהני ידייהו במנחה סמוך לשקיעת החמה. ולכך לא נהגו העם לומר נשיאת כפים במנחה ביום הכפורים לפי שמתפללין מנחה בעוד היום גדול אבל במנחה בשאר תעניות יש נשיאת כפים אבל מכל מקום בנעילה ביום הכפורים יש נשיאת כפים:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק ד (עריכה)
ח א מיי' פ"ה מהל' תענית הלכה ו', סמ"ג עשין מד"ס ג, טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף א':
ט ב מיי' וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ג':
י ג מיי' פ"ה מהל' תענית הלכה ז', סמ"ג שם, טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ב סעיף א':
יא ד ה מיי' פי"ד מהל' תפלה הלכה א' והלכה ב, סמ"ג עשין כ, טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ט סעיף א':
יב ו מיי' פט"ו מהל' תפלה הלכה ד', סמ"ג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ח סעיף ל"ח:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/תענית/פרק ד (עריכה)
ואקשינן וכי תעניות אית בהו מוסף ותרצינן לה הכי בג' פרקים כהנים נושאין את כפיהם כ"ז שמתפללין ויש מהן ד' פעמים ביום בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילה. ואלו הן ג' פרקים תעניות ומעמדות ויוה"כ. וסתם מתני' ר' מאיר היא דלא משכחת לה דנושאין כפיהם כל זמן שמתפללין אלא לרבי מאיר דתני שחרית ומוסף מנחה ונעילה יש בהן נשיאות כפים דברי ר' מאיר וטעמא דר' מאיר מפורש הוא כיון דביום הכפורים ובמעמדות ליכא שכרות במנחה נושאין כפיהם ולא גזרינן. ור' יהודה תני שחרית ומוסף בלבד יש בהן נשיאות כפים דבכל יומא לית בהו שכרות לפיכך לא גזרינן בהו. שמעינן מינה דר' יהודה אין אדם רשאי ליכול אלא אחר תפלת מוסף. אבל במנחה דבשאר יומי אית בהו שכרות גזרינן בהו ביוה"כ ובמעמדות ר' יוסי אומר מנחה אין בה נשיאות כפים משום דאיתא כל יומא ואתי לאחלופי גזרינן אבל נעילה דליתא אלא ביוה"כ ובמעמדות יש בה נשיאות כפים דכיון דליתא כל יומא לא גזרינן. ואסיקנא דהלכתא כר' יוסי דאמר שחרית ומוסף ונעילה יש בהן נשיאות כפים מנחה אין בה נשיאות כפים. והאידנא דלא מצלו מנחה דתעניתא אלא סמוך לשקיעת החמה כדאוקימנא (לעיל יב ב) דרביעית היום האחרון הוא דמתפללין בו תפלת תענית כדכתיב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי וגו' כנעילה דמיא ויש בה נשיאות כפים. ואע"ג דאמר רב הלכתא כרבי מאיר ודרשינן לה בפירקא ורב הונא אמר מנהג כר"מ אוריי מורינן הכי בפרקא לא דרשי לה (ואף ר') [ור' יוחנן אמר] נהגו כר"מ לא דרשי ולא מורינן כוותיה ואי עביד לא מהדרינן ליה:
ודייקי כו' אלמא שכור אסור בנשיאת כפים מנא לן ופשיט דכתיב לשרתו ולברך בשמו אתקש (משרת ולו למברך) [מברך למשרת] ולנזיר מה משרת אסור ביין שנאמר יין ושכר אל תשת אף מברך אסור ביין ושכר דקיימא לן כל המשכר [אסור] ומותר בחרצן אי הכי למאי אתקש לנזיר להכשיר בו בעל מום להיות כשר לברכה.
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/תענית/פרק ד (עריכה)
במוסף דהיינו יוה"כ שיש בו מוסף:
אמר רב נחמן זו דקתני נושאין כפיהן בשחרית במוסף במנחה בנעילה ר"מ היא. כל יומא טעמא מאי אין נושאין כפיהן[3] האידנא בתענית ובמעמדות וביוה"כ (ובמעמדות) דאית בהו תענית נמי שכיחא שכרות להכי נושאין כפיהן בכל ד' תפלות שבהן:
מנחה ונעילה דבשאר יומי שכיחא שכרות גזרו בהו רבנן בהני דלמא אתי למיעבד בשאר יומי נמי:
אבל אורויי מורינן כרבי מאיר למאן דבעי כמאן הלכה:
והואיל והלכה כרבי יוסי האידנא מאי טעמא פרסי כהני ידייהו ביום הכפורים במנחה כיון דבשקיעת החמה פרסי שהיו מאחרין לתפלת המנחה:
שכור אסור בנשיאת כפים דקתני מאי טעמא לא דשכיחא ביה שכרות:
[4] מהו משרת מותר דכתיב יין ושכר אל תשת אבל אוכל הוא חרצן:
אף כהן מברך לא יהא בעל מום והא קיימא לן דבעל מום מברך אלא אם כן יהו מומין שבגלוי. הא איתקש לנזיר מה נזיר בעל מום אף מברך בעל מום:
מתניתין משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. בפרק החולץ (יבמות מ"ג ע"א) תניא קודם לזמן הזה כלומר מראש חדש ועד התענית העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן ומלבנות ומלנטוע. ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין. מאי טעמא משום דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה. ירושלמי אמר ר' הושעיא אמר ר' יהושע בן לוי הא דאיתמר בבנין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו. והתם שמואל אמר בת"ב יארס שלא יבא אחר ויקדמנו.
אמר ר' נחמן (תענית כ"ט ע"ב) לא שנו שאסור לכבס וללבוש אבל (לכבס בשבת של ת"ב אלא) לכבס ולהניח מותר. ורב ששת אמר אפילו לכבס ולהניח לשבת קאמר. אמר רב ששת תדע דהא בטלי קצרי דבי רב, והלכת' כרב ששת, דתני' אסור לכבס לפני ת"ב אפי' להניח לאחר ת"ב.
וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם. וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ. פירשו הגאונים דהכי קתני גיהוץ שלנו ככיבוס שלהן שהוא אסור הא כיבוס שלנו מותר וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ שלנו ולא כיבום שלהם. שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דר' יוחנן אף על פי שאמרו כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אבל אסור ללבשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. ואפילו מי שאין לו אלא חלוק אחד אסור לכבסו וללבשו בשבת של תשעה באב.
תניא תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו. ואסור לספר ולכבס מראש חדש ועד התענית דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר כל החדש כולו אסור. ר"ש ב"ג אומר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. אמר רבי יוחנן ושלשתן מקרא אחד דרשו והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה. מאן דאמר מראש חדש ועד התענית אסור מחגה. ומאן דאמר כל החדש אסור מחדשה ומאן דאמר אינו אסור אלא אותה שבת משבתה. אמר רבא הלכה כרבי מאיר. ואמר רבא הלכה כר שמעון ב"ג ותרווייהו לקולא. וצריכא דאי אשמעינן הלכה כר' מאיר הוה אמינא אפילו מראש חדש קמ"ל הלכה כרשב"ג. ואי אשמעינן הלכה כרשב"ג הוה אמינא אפילן לאחריו קמ"ל הלכה כר' מאיר דאינו אסור אלא אותה שבת בלבד עד התענית.
ירושלמי (ד,ו) דרומאי נהגין חגה, צפראי נהגין חדשה, טבריאי נהגין שבתה. חזרין רבנן דטבריא למנהג כרבני דצפוראי. ועכשיו נמי יש מקומות שנוהגין שלא לאכול בשר מראש חדש ועד התענית. ונהגו הכל שלא ליכנס לבית המרחץ בשבת זו ואסור לשנות מנהג אבות עד כאן תוספתא תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל אדם כל צרכו ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו ואינו מונע מעצמו כלום. פירוש שאינו מונע מעצמו רחיצה וסיכה ותשמיש ולא אמרינן דברים שבצינעא נוהג.
תניא אידך, שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס. כיצד חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת כולה. חל להיות בשני או בשלישי או ברביעי או בחמישי לפניו אסור לאחריו מותר. חל להיות בערב שבת מותר לכבס בחמישי מפני כבוד השבת ואם לא כבס בחמישי יכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה. לייט עלה אביי ואי תימא רב אחא ואי תימא רב אחא בר יעקב אהא. פירוש אמכבס ביום תשעה באב עצמו שחל להיות ערב שבת. ירושלמי ר' בא בר כהן אמר קומי ר' יוסי ר' אחא בשם ר' אבהו תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרין.
וכבוס זה האמור בשבת של תשעה באב לא לכבס עכשיו דוקא קודם אלא אפילו במכובסין קודם לכן אסור ללבשן. ולא ללבישה בלבד אלא בין ללבוש בין להציע בין באיש בין באשה ואפילו במטפחות הידים והשלחן הכל אסור דהא בטלי קצרי דבי רב לגמרי.
והא דאמרי' כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ ודאי בישנים הוא. דאלו בחדשים אפי' בכלי פשתן יש בהן משום גיהוץ באבל כדפרשינן אלא בישנים היא אלמא בכלי צמר אפילו בישנים קאמרינן דאסור. ובולה שמעתא במכבס ישנים היא ושמע מינה דכל שם גיהוץ אסור. הילכך כלים חדשים בין לבנים בין צבועי' אסורין. וכן ישנים מכובסין כולן אסורין ואפילו להניח אחר שבת. וגיהוץ שלנו נמי אסור בין בחדשים בין בישנים יוצאין מתחת המכבש. מיהו כיבוס שלנו לכבס ולהניח מותר דמלאכת עראי היא. וכן כלי פשתן בכל מקום ואפי' בגיהוץ שלהם וללבוש בין חדשים בין ישנים לבנים וצבועים בין מכובסין עכשיו בין קודם לכן כולן אסור ללבשן בשבת הזו. ואפילו של פשתן.
ותספורת של שבת זו נמי כדינו לענין אבל. אחד שער ראשו ואחד כל שער שבו. ובזקן כל שמעכב אכילה מותר. ומי שתכפוהו אבלות של מת ושל תשעה באב והכביד שערו מיקל בתער אבל לא במספרי' ומכבס כסותו במים ולא בנתר ובחול כדינו באבילות ועל פי מה שסדור למעלה:
אלא האידנא מאי טעמא פרסי כהני ידיהו במנחתא דתענית כיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרסי כתפלת נעילה דמי. ראיתי להראב"ד ז"ל שפירש לפיכך ביוה"כ דאיכא תפלת נעילה פרסי כהני ידייהו בתפילת נעילה ולא בתפלת מנחה וכן כתב הרמב"ם ז"ל.
ושתי תשובות יש להשיב: אחת - שלא הוזכר בכל השמועה הזאת תענית בלא נעילה ובסתמא אמר דפרסי ידיהו בהנחתא דתעניתא דנהוג. וקשה מזו דא"כ כהני דפרסי ידייהו במנחתא דתעניתא דנהוג כמאן אי כר' יוסי בנעילה ליפרוס ולא במנחתא לעולם אי כר"מ בכולהו ליפרוס ואינהו כי אית בהו נעילה פרסי בנעילה ולא במנחה אלמה אמרי' בגמר' בתר דפסקי' והלכה כר' יוסי אלא האידנא מאי טעמא פרסי ידייהו במנחה וכ"ש בנעילה פרסי ידייהו לעולם. תדע דהא אמרינן מנהג כר"מ אי נמי נהגו העם כר"מ ומשום (מנהגא) [מנחה] לרבי יוסי מפקינן הא לדר"מ ולא אתמר בגמ' אי הכי מאי טעמא נהוג כר"מ וקאמר מאי טעמא פרסי ידייהו במנחתא דתעניתא. מיהו מנהגא ודאי כדברי ר"מ היא דפרסי ידייהו כל זמן שמתפללין ומש"ה סבור רב הונא ורבי יוחנן דממילתיה דר"מ נהגו כן ורב נחמן פליג עלייהו ואמר דהלכה כרבי יוסי ואפי' ר' יוסי מודה במנהגא דכיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרסי מפני אריכות תפלת המנחה בתעניות וכבר הגיעה שעת נעילה אע"פ שאח"כ נמי מתפללין נעילה בכולן נושאין את כפיהם דמנחה דהך שעתא ליתא כל יומא.
ועכשיו לפי שיטה זו כהנינו האידנא נושאין כפיהם ביוה"כ במנתה ובנעילה. אלא שי"ל שאין טעם זה שבגמ' כיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרסי אלא בשאר תעניות דמעייני במילי דמתא יותר מפלגא דיומא והדר קרי ומתפטרי ומברכין בתפלת המנחה בכ"ד ברכות ורבוייא דתעניו' כדאיתא בפ"ק אבל ביום הכפורי' (מנהג) [מנחה] מכי מטי זמנה מצלו לה הילכך לא פרסי אלא בנעילה וכן הנהיגו הגאונים ז"ל בחבורותיהם.
והכי נמי משמע במס' סוטה במנחה דתענית מאי אמור ובנעילה דיום הכפורים מאי אמור אלמא במנחתא דיום הכפורים לא פרסי וליכא למימר דאמרי במנחה דיוה"כ כמנחה דתענית דא"כ לימא מנחה ונעילה דיוה"כ ועוד לא מסתבר דלימרו ביוה"כ מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ כו' אלא משמע דמדכרי דתענית דפרסי כנעילה דיוה"כ ולא במנחה דיוה"כ דלא פרסי ונעילה בתענית ליכא כגון ט"ב וד' צומות ובתעניות דאית בהו נעילה אמרי כיוה"כ:
מתניתין ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילים לא יאכל בשר ולא ישתה יין ר' שמעון בן גמליאל אומר ישנה ר' יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים. אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר ואמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה הוה אמינא אפילו משש שעות ולמטה קמ"ל משש שעות ולמעלה ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה הוה אמינא אפילו בסעודה שאין מפסיק בה קא משמע לן בסעודה המפסיק בה. תניא כלישנא בתרא תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא הסועד ערב תשעה באב אם עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לאכול בשר ולשתות יין ואם לאו אסור לאכול בשר ולשתות יין תניא כלישנא קמא ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רבי שמעון בן גמליאל אומר ישנה כיצד ישנה אמר רב יהודה אמר רב אם היה רגיל לאכול שני מיני תבשילין אוכל מין אחד היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם סועד בחמשה היה רגיל לשתות בעשרה כוסות שותה בחמשה במה דברים אמורים משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר. גירסא ירושלמית מהו ישנה יחליף היה רגיל דאכיל ליטרא דקופר יאכל פלגיה אין הוה רגיל שתי קסטא דחמרא ישתה פלגיה. תניא אידך ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין וחכמים אומרים ימעט כיצד ימעט אמר רב אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר יאכל חצי ליטרא אם היה רגיל לשתות לוג יין ישתה חצי לוג ר' שמעון בן גמליאל אומר אם היה רגיל לאכול אחר סעודתו צנון או מליח הרשות בידו. ואע"ג דקתני ברייתא בלשון חכמים ימעט ורב יהודה אמר רב מפרש למימרא דידהו אפילו הכי הלכתא כסתם מתניתין אסור לאכול בשר ולשתות יין כלל דקיימא לן סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין והני רבנן דברייתא כרבי שמעון בן גמליאל אמרי נמי רשב"ג דמתניתין היא דרשב"ג קאמר במתניתין ישנה דמיעוט ושנוי חד דינא אינון ורב יהודה אמר רב פרושי בעלמא הוא דמפרשי לדר' שמעון בן גמליאל מאי מיעוט ומאי שינוי ולאו למימרא דסבירא להו אלא כמתניתין אסור לאכול בשר ולשתות יין לגמרי וסוגיא דברייתות כולהו כסתם מתניתין איתניין לאיסורא וכך פסקו כל הגאונים ורבינו הגדול בהלכותיו ונוסחא דיליה ז"ל אמר רבי יהודה כיצד ישנה וסיפא דברייתא היא ורבי יהודה תנא הוא ולפי גירסא כל שכן שהדבר פשוט דהלכה כסתם מתניתין דר' יהודה ורשב"ג יחידאי אינון ולא מיסתמיך מילתייהו באמוראי אלא דנוסחי דילן וגירסא ירושלמית באמוראי תנו לה ומכל מקום סתם במתניתין וסוגיין דרבנן עדיפא וכן הלכה.
ומסתברא סעודה המפסיק בה, כל שאינו עתיד לסעוד סעודה אחרת של קביעות אף על פי שדעתו לאכול עראי לא כאלו שבטנם בטן רשעים אוכלין בשר ומשתכרין ואח"כ אוכלין עראי כדי להפסיק באכילה שאין בה בשר ויין.
כתב רבינו האי גאון ז"ל שני תבשילין שאמרו כגון אורז ועדשים שהן שני מינין והרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל כתב כל שני תבשילין הן דרך כבוד ואסרו אותן חכמים אפילו ממין אחד של קטניות או מין אחד של ירק ואין צריך לומר משני מינין וכדברי הרב ז"ל עיקר. דכל שני מיני קדרה או שני מיני אלפס אסורין והם שנקראין תבשיל בגמרא בכל מקום אבל שני מינין בקדרה אחת לאו תבשיל הוא. ויש שמחמירין לאסור בשני מינין בקדרה אחת ואפילו בדג וביצה שעליו וחותך קפלוט תחת הדג מפני שהן קרויין שני תבשילין לענין עירוב ואינו כן קל הוא לענין עירוב שאמרו בעירובי תבשילין לעשותן כשני תבשילין ואינו לענין תשעה באב. ומיני ירקות מותר ללפת בהן את הפת כשהן חיין ואפילו במינין הרבה:
ש"ס תעניות ומעמדו' מי אי' בהו מוסיף: מכאן תשובה לדברי ר"ז ז"ל שכתב שז' ברכו' של תעניות לא היו אומר אותן בשחרית ולא במנחה ונעילה אלא בתפלה לעצמה כעין מוסף וזהו שאמר במסכת מגלה והביא זה ממה שאמר בירושלמי בפ"ק דברכות רבי יוסי ורבי אחא נקפון לתענית' אתא צבורא מק"ש בתר ג' שעין ובעא רב אחא מימתי צידון א"ל רבי יוסה והלא כבר קראו אותה בעונתה כלום הן קוראי' אותה אלא כדי לעמוד בתפל' מתוך דברי תורה א"ל מפני הדיוטו' שלא יה' אומרו בעונתה קורין אות' ע"כ. ומה עסק לתפלה זו והלא כשקראו ק"ש בעונתה התפללו כדי לסמוך גאולה לתפלה אלא ודאי זו תפלה אחרת בענין מוסף היא שאומ' כ"ד ברכות ואינה ראיה דדילמא היחידי' התפללו בעונתן סמוך לק"ש אלא מפני שהיו ב"ד טרודין לעיין בעניני העיר לא ירד ש"צ לפני התיבה עד לאחר ג' שעות ולא שיהא שם מוסף תפל' וכדמוכח בשמעתין להדיא. שאין ד' תפלות אלא בי"ה חסורי מיחסר' והכי קתני תניא שחרית ומוסף:
אמר רב הלכה כרבי יוסי ואלא האידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחת' דתענית' כיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרשי כתפל' נעילה דמי דעת הגאונים ז"ל דהני מילי בשאין שם תפל' נעילה אבל כשיש שם תפל' נעילה אין נשיאו' כפי' במנחה אלא בנעיל' כרבי יוסי ונראין דבריהם שאם אתה או' שבכל התעניו' היו נושאי' את כפיהם ואף כשיש בו נעילה ומצינו שעושי' כדברי רבי מאיר ולמה פסקו הלכה כרבי יוסי אבל בזו אינה ראיה שי"ל שפסקו כן לי"ה שמתפללין תפל' המנחה בעוד היום גדול ולמקום שעושין כן מנחה בעוד היום בתעניו' של צבור שאין עושין בו נשיאו' כפים אבל מ"מ אין לומר הטעם הזה שמודה רבי יוסי משום בדמי להו לאינשי אלא מפני שאין שם תפל' נעילה ורואי' לזו שהיא דעונתה ונראה להם כאלו היא עולה במקומה שאלו היו מתפללין אחריה נעילה האיך נראה לה' תפל' נעילה ועוד כיון שהיו מתפללין תפל' מנחה סמוך לשקיע' החמה שהיא עולת נעילה אלו בארץ ישראל להתפלל אחריה נעילה יצטרכו להתפלל אותה בלילה שאינו זמנה כמו שבארנו למעלה אלא ודאי שלא שאלו ולא השיבו בכאן אלא על תעני' שאין בו נעילה וכשאמרו חכמי' מעיקרא בש"ס נהגו העם כרבי מאיר היינו לפי מה שהיו נוהגין לישא כפים במנח' זו והיו סבורי' שאף רבי יוסי מודה בשו' תפל' המנחה ולפי' כשפסקו עכשיו כרבי יוסי הוקשה לנו היאך נהגו לישא כפים במנחה והשיבו דבכי הא מודה רבי יוסי ומנהגא כרבי יוסי הוא ולא כר"מ דאלו לר"מ אפי' בתעני' שהיה בו נעילה היו נושאי' את כפיה' ומ"ש סתם מ"ט פרשי כהני ידייהו במנחת' דתענית' ומשמ' דכל תענית צבור סתם שיש בו מן הסתם תפל' נעילה י"ל דשאלה זו לדידן בני בבל הו' שאין מתפללי' תפל' נעילה לפי דעת קצת רבותי ז"ל ולדעת האומר שיש נעילה בבבל נאמר שהשאלה היתה לכל תעניות הקבועי' לכל ישראל שאין שם נעילה כמו שכתבנו ושאלוה סתם שתעניו' אלו הם קבועי' ויש בהם מנהג קבוע דאלו תעניו' צבו' לא שנינו ומעתה נתקיים מנהגנו שאין אנו אומרי' בי"ה במנחה ברכת כהני' לפי שאין שם נשיאות כפים ובמקום אותן מוחים בידם לפי שאין עושין כר"מ וכבר אפסיקא הלכתא כרבי יוסי והכי משמע במסכת סוטה בפרק אלו נאמרים שהיו שם העם אומר בשעת נשיאות ושאלו במנחת' דתעניתא מאי אמור ובנעילה די"ה מאי אמור והא. בנעילה בתענית מאי אמור ואין לומר נימא שאמרו על מנחת' דתענית' כללו במנחה די"ה ולא הוצרכו עוד לשאול עליה שהרי הפסוקים של מנחה דתענית אמר שהם מקוה ישראל י"י מושיעו בעת צרה וגו' ואין ענין לפסוקים אלו בי"ה שהוא יום סליחה וכפרה ואינו עת צרה אלא ודאי שאין נשיאו' כפים במנחתה די"ה ולפירש אין שם פסוקי' לפי שבתעניות הקבועים דשכיחי אין בהם נעילה ובתעניות צבור שיש בהם נעילה שאינן קבועין ואינן אלא לזמן מרובה לא שאלו וכששאלו על נעילה של י"ה והשיבו שהיו אומרי הנה כי כן יבורך גבר ירא י"י ידעו שפסוקים אלו ראויים אף לנעילת תענית צבור ומפני שאין ברכת כהנים במנחה של י"ה כמו שאמר נהגו בקצת המקומות בברכת עבודה שלתפלת המנחה רצה י"י אלהינו אלא אישי יש' ותפלתם ובנעילה שיש שם ברכת כהנים אומר רצה ודעתם לומר שאין אומר רצה אלא בתפלה הראויה לנשיאות כפים ולפי' אין אומר אף בשאר הימים רצה במנחה ויש נוהגים בהפך ודעת' לומר שכל מקום שהיה קרבן כנגד אותה תפלה אומר רצה ובתפלה שאין כנגדה קרבן אומר אישי וכן עיקר. וידוע לכל והא דאמרינן לעיל דמנחה שכיחא שכרות קשיא אההיא דפ"ק דשבת ש"ס ממתני' לא ישב אדם סמוך למנחה לאכול עד שיתפלל דאמרי' דבמנחה לא שכיח' שכרות. וי"ל דלא קשיא דשכרות כ"כ שיהא אסור להתפלל לא שכיח אבל שכרות מעט לפסלו לנשיאות כפים שכיח שכהן מברך אפילו כששתה פחות מרביעית פסול כדלקמן:
מתני' משנכנס אב ממעטי' בשמח' במס' יבמות מפו' פ' החולץ מפו' שממעטי' בעסקיהן במשא ומתן מלבנות ולנטוע ופי' בירושלמי דהיינו בנין של שמחה ונטיעה של שמחה אבל שאינו של שמחה מותר ומארסי' ואינן כונסי' פי' ומארסי' בלא סעודת אירוסי' דאירוסי' בלא סעודה לא חשיבא שמחה אבל לא כונסי' ואפילו בלא סעודות נשואי' דנשואי' אפי' בלא סעודה חשיבא שמחה ובירושלמי הפריזו במדותם דאמר שמואל אפי' בט' באב עצמו יארס שלא יבא אחר ויקדמנו ברחמים זו היא שורת הדין ויש מקומות שנהגו שלא לאכול בשר מר"ח ועד התענית וסמכו לה לפי שאמר במס' חגיגה אין שמחה אלא בבשר ולפי ממעטי' בשמח' ונהגו ג"כ שלא ליכנס למרחץ בשבת שחל בה ט' באב ואסור לבנות מנהג זה דכל כיוצ' בזה שיש איסור קבוע והוסיפו לנהוג חומר באיסורו מנהג הוא וכדכתב בפרק מקום שנהגו:
שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסורי' לספר פירש כדין אבל וכל שמעכבת בשפה מותר לספר ולכבס פירש לאסוף דבר לכבס אלא אפילו בלבוש מה שהיה מכובס מקודם כדמוכח בש"ס וכן הדין באבלו ושלא כדברי רש"י ז"ל שהותיר לאבל ולהחליף וללבוש בגד המכונס מקודם לכן ואינו בדין שיעקר האבלות בלבישה הוא ולא לבישה הוא אסורה אלא אף לה"פ להציע במטה ושלחן ובמטפחות ידים כמו שמפורש בספר תורת האדם לרבי' ז"ל. ובה' מותר מפני כבוד השבת ליכא לפרושי כשחל ט' באב בה' דהא אמאי דקתני במתני' חל להיות בע"ש מותר לכבס בה' מפני כבוד השבת ואם לא כבס יכבס בע"ש מן המנחה ולמעלה אמרי' דלייט עלה אביי אמאן דמכבס בע"ש כשחל בו ט' באב ואפילו מתניתא לא קתני אלא לפי שאין בו עוד פנאי אבל כשחל בה' שאפשר לכבס למחר אין להתיר כלל ביום ט' ומתניתא קתני בהדיא חל להיות בה' לפניו אסור לאחריו מותר אבל הנכון דמתני' כשחל ט' באב בע"ש דמכבס ומספר בה' מפני כבוד השבת ובה' דוקא אע"פ שהוא קרוב לפי שניכר הדבר שהוא מפני כבוד השבת והא דנהיגינן להתענות בי"ז בתמוז ונהגו כן הראשונים מחכמי הש"ס כדאמרי' התם ורחץ בי"ז בתמוז ועל זה שנינו ה' דברים אירעו לאבותינו בי"ז בתמוז וה' בט' באב לומר כי מימי הצומות האלו לפי שהשלים ענין תעני' צבור דאקראי בא לפ' הצומות הקבועי' ולא איירי באותן שהיו ג"כ בבית שני ויש להם הטעם שהרי אמרו בבריית' שבראשונה הבקעה העיר בט' בו אלא שבשניה הבקעה העיר בי"ז בו וד' הצומות גזירות הראשונים היו על חרבן בית ראשון וא"כ למה בטלוהו וא"ת כי בבנין בית שני בטלו אותן הצומות א"כ למה חזרו להתענו' י' בטבת וג' בתשרי אלא ודאי לא בטלו שיודעי' היו שעתיד המקדש ליחריב אלא שהתנו בגזרתם דבזמן שיש שלום ואין שמד יהיו לששון ולשמח' וכשאין שלום ואין שמד רצו מתענין רצו אין מתעני' וכדכתב בדכותה וכיון שגזרה הראשונה במקומה עומדת למה נעקר ט' בתמוז ממקומו. וי"ל דכיון שחזרה הבקיעה בחדש זה בשני' א"א שלא להתענו' עליה והי' הדבר קש' שיתענו בט' בו ובי"ז וכיון שחרבן בית שני היה אבל חדש וחמיר להו טפי קבעו הצום בבקיע' שניה ואף בתחלה לפי שהיו יודעים זה גזרו הצום סתם בחדש זה ולא סיימו יום מסויים ועוד שכיון שהדב' נתלה ברצון כשרצו צבור וקבלו עליהם בי"ז בו אבל שאר הצומות שלא נשתנו ולא היו אלא בבית ראשון עומדי' בגזרתם כבתחלה וכבר פירש במס' ר"ה דהא אמרי' רצו מתענין רצו אין מתענין כך היתה הגזרה של נביאים ובבית שני רצו כל יש' וקבלו עליהם וא"א לשום אדם לפרוץ גדרם והפורץ גדר ישכנו נחש:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- ^ הערת המדפיס - אולי צ"ל במנחה משום שכרות האידנא וכו' דאית בהו תענית ליכא שכרות ולהכי וכו'.
- ^ הערת המדפיס - צ"ל מה משרת מותר בחרצן וכו' אף כהן מברך מותר בחרצן: אף כהן וכו'.
- ^ הערת המדפיס - אולי צ"ל במנחה משום שכרות האידנא וכו' דאית בהו תענית ליכא שכרות ולהכי וכו'.
- ^ הערת המדפיס - צ"ל מה משרת מותר בחרצן וכו' אף כהן מברך מותר בחרצן: אף כהן וכו'.