שולחן ערוך אורח חיים תקנב

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תקנב | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אורח חיים · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·
שו"ע באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

דין ערב תשעה באב

ובו שנים עשר סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב

סעיף א

ערב תשעה באב, לא יאכל אדם בסעודה המפסקת, שאוכלה אחר חצות, בשר, ולא ישתה יין. ולא יאכל שני תבשילין.

הגה: ואף ממשקים אחרים, ממעט בשתייתן ממה שרגיל לשתות (טור וב"י בשם תוספות ורוקח). וכן לא יאכל אחר סעודתו צנון ומליח דברים שנוהג בהם בשאר פעמים, כדי שיתנהג בפרישות (מרדכי):

סעיף ב

אפילו בשר מלוח שעברו עליו יותר משני ימים ולילה אחת, ובשר עופות ודגים, ויין מגיתו, דהיינו שאין לו יותר משלושה ימים, נהגו לאסור:

סעיף ג

אפילו בשל מין אחד בשתי קדירות, מיקרי שני תבשילין. וכן יש להחמיר וליזהר משני מינים בקדרה אחת, אלא אם כן הוא דבר שדרכו בכך כל השנה, כגון אפונין (מיני זרעונים, ובלע"ז ציצירי) שנותנים עליהם בצלים וביצים. ותבשיל הנעשה מדבר שנאכל כמות שהוא חי מקרי תבשיל לענין זה.

הגה: ואין חילוק בין צלי למבושל לענין זה (מרדכי הלכות תשעה באב):

סעיף ד

מותר לאכול פירות כשהם חיים אפילו כמה מינים:

סעיף ה

נוהגים לאכול עדשים עם ביצים מבושלים בתוכם, שהם מאכלי אבלים.

הגה: ויש נוהגים לאכול ביצים קשים, שהוא גם כן מאכל אבלים (הגהות מיימוני פ"ה):

סעיף ו

מי שאפשר לו, לא יאכל בסעודה המפסקת אלא פת חריבה במלח וקיתון של מים.

הגה: ויש מחמירים לטבל אחר אכילה פת באפר ולאכלו, על שם (איכה ג, טז) "ויגרס בחצץ" וגו':

סעיף ז

נהגו לישב על גבי קרקע בסעודה המפסקת. (ואין צריך לחלוץ מנעליו) (הגהות מיימוני ורמב"ם פ"ז וב"י):

סעיף ח

יש ליזהר שלא יֵשבו שלושה לאכול בסעודה המפסקת, כדי שלא יתחייבו בזימון. אלא כל אחד יֵשב לבדו ויברך לעצמו:

סעיף ט

כל זה בסעודה המפסקת, שאין דעתו לאכול עוד אחריה סעודת קבע, וכשהוא אחר חצות. אבל אם היה קודם חצות, או אחר חצות ודעתו לאכול אחריה סעודת קבע, אין צריך ליזהר בדברים הללו.

הגה: ומנהג בכל גלילות אשכנז לאכול סעודה קבועה קודם מנחה, ואחר כך מתפללין מנחה ואוכלים סעודה מפסקת (מהרי"ל).

ונוהגים להרבות קצת בסעודה ראשונה, כדי שלא יזיק להם התענית, הואיל ופוסקים מבעוד יום כמו ביום כיפורים. ויש קצת ראיה לזה ממדרש איכה רבתי. מיהו מי שיוכל לסגף עצמו, ויודע בעצמו שאין התענית מזיק לו, ומחמיר על עצמו, נקרא קדוש, כנ"ל:

סעיף י

אם חל תשעה באב באחד בשבת, או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת, אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו. (מיהו צריך להפסיק מבעוד יום) (סמ"ק):

סעיף יא

מי שקיבל עליו תענית שני וחמישי כל ימות השנה, ואירע ערב תשעה באב להיות בשני, ישאל על נדרו, או ילוה תעניתו ופורע.

הגה: והגאונים כתבו, דמתענה עד אחר תפילת מנחה, ואוכל סעודה המפסקת קודם ביאת השמש (הגהות אשיר"י ומרדכי ותרומת הדשן סימן ע"ה). וכן נוהגין. והוא הדין מי שמתענה תענית חלום (מהרי"ל):

סעיף יב

אין אומרים תחינה ערב תשעה באב במנחה, משום דאיקרי מועד.

(ואם הוא שבת, אין אומרים "צדקתך". מהרי"ל ומנהגים):