סמ"ג עשה הלכות תשעה באב

<< · סמ"ג · עשה · הלכות תשעה באב · >>

הלכות תשעה באב

המצוה (א) השלישית היא הלכות ט׳ באב ותענית הרי הוא מפורש בדברי הנביאים צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגומר צום הרביעי [בפ״ק דר״ה דף י״ח] זה שבעה עשר בתמוז שהוא בחדש הרביעי וצום החמישי זה ט׳ באב שהוא בחדש החמישי צום השביעי זה ג׳ בתשרי שהוא בחדש השביעי וצום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחדש העשירי, שנינו במסכ׳ תענית [דף כ״ו ומבואר בגמ׳ בדף כ״ח] חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז בו נשתברו הלוחות ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלם בחורבן שני ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל, ובתשעה באב נגזרה גזירה על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתר שהיתה עיר גדולה לאלהים והיו בה אלפי׳ ורבבות מישראל ובה היה מלך גדול ובן כוזיבא שמו איש מצליח ולבסוף נהרג הוא ועמו וכן בו חרש טורנוס רופוס הרשע שהיה ממלכי אדום את ההיכל ואת סביבותיו לקיים מה שנא׳ ציון שדה תחרש. גרסינן בירושלמי דתענית [שם] בשבעה באב נכנסו גוים להיכל בשמיני היו מקרקרין בו בתשיעי הציתו בו את האור בעשירי נשרף, [שם] ר׳ אבין ור׳ יהושע בן לוי היו מתענין תשיעי ועשירי בג׳ בתשרי בו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבה גחלת ישראל הנשארת וסובב להם גלות וצרה גדולה ובעשרה בטבת סמך נבוכדנצר על ירושלם והביאה במצור ובמצוק [כך משמע בפ״ק דמגילה דף ב׳ וע״ש באשירי ריש פירקא] עוד מתענין בי״ג באדר זכר לתענית שנתענו בימי המן וחילוק יש ביניהם שהרי י״ג באדר שחל להיות בשבת מקדימין ומתענין בחמישי שהוא י״א אבל אם חל אחד מארבע צומות הללו בשבת דוחין אותו לאחר השבת [הכי איתא בפ״ק דמגילה דף ה׳ לגבי ט׳ באב וה״ה לשאר תעניות] ובכולן קורין בתורה שחרית ומנחה ויחל משה ואוכלין ושותין בלילה חוץ מט׳ באב וכולן מתענין בהן בערב שבת ומשלימין כדמסקינן בפ׳ בכל מערבין [דמ״א ומביאה הירושלמי בתוס׳ שם בד״ה שאני] ולא עוד אלא אומר בירושלמי [ספ״ב דתענית] בשם רב הונא אפילו יחיד גוזר על עצמו תענית בערב שבת ומתענה ומשלים. בפי אין מעמידין [דל״ד וכל הסוגיא בתו׳ שם] פסקי׳ הילכתא מתענין לשעות ואם השלים מתפלל תפילת תענית ופי׳ רבינו שלמה כגון שקבל עליו תענית משש שעות ומעלה שהרי כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית [כדאי׳ בפ״ק דתענית די״ב] אמנם לא אכל בשש שעות ראשונות אבל לא לשם תענית נתכוון וכן היא בהדיא בפ״ק דתענית [שם] והא דאמר שמואל [שם] כל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום לא שמיה תענית ואי יתיב דמי למפוחא דמלי דקא יש לפרש כגון דאמר מאתמול שאם לא יאכל למחר עד חצות יהא כתענית עד שתחשך. אי נמי יש לפרש דשמואל מיירי באדם שנדר להתענות יום אחד ולא ברר באיזה יום וכשבא יום אחד להתענות אם לא קבלו מאתמול אינו יוצא בה ידי נדרו ומעשה באחד שעשה כמה תעניות ולא קבלם מאתמול ואמר רבינו יעקב שלא הפסיד תעניותיו וגרסינן בפ״ק דתענית [שם] מאימתי מקבלה רב אמר במנחה ושמואל אמר בתפילת המנחה [מפירש״י שם] פי׳ שיאמר ענינו בתעניתי שאעשה למחר ואמר רב יוסף [שם] כוותיה דשמואל מסתברא ובירושלמי דנדרים [פ״ח] לקח שיטה אחרת דגרסינן שם מדר׳ יוחנן ודרבי יונה ומדרב למדנו שמתענין לשעות דרבי יוחנן אמר הריני בתענית עד שאסיים פרקי עד שאסיים פרשתי ור׳ יונה הלך לצור ושמע שנפטר בנו של רבי יוסי הגלילי אף ע״ג דאכל גובנא ושתה מיא אסקיה בצום כל ההוא יומא ורב אמר לווה אדם תעניתו ופורע תניא בתוספתא דתענית יש אוכל ושותה ומתפלל תפילת תענית כגון לילה שלפני התענית ויש שרוי בתענית ואינו מתפלל תפילת תענית כגון לילה שלאחר התענית אמנם לא נהגו העם לומר ענינו אלא במנחה שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפילתו רק שליח צבור בלבד מתפלל בבקר ענינו שאי אפשר שלא יתענה א׳ מן הקהל ע״פ שמתוך ההלכ׳ אינו חושש לזה מדקאמר התם לוזיף מר וליפרע אע״פ שכבר התפלל תפילת תענית ואינו נחשב שקרן מאחר שבדעתו היה להתענות, יפה תענית לחלום כאש לנעורת ואפי׳ בשבת ויושב בתענית יום א׳ מפני שהתענה בשבת וביטל עונג שבת. גרסי׳ בפ״ק דתענית [דף י״א] היושב בתענית נקרא חוטא שנאמר מאשר חטא על הנפש ומעמידה באדם שאינו בריא וחזק ולא מצי מצער נפשי׳ ואי מצי מצער נפשיה נקרא קדוש ומסקי׳ שם [בדף י״א] אין ת״ח רשאי לישב בתענית מפני שממעט ממלאכת שמים ואעפ״כ כשהציבור בצער חייב לצער עצמו עמהם כמו שמצינו במשה ויקחו אבן וישימו תחתיו ולא כר וכסת כדאי׳ במסכת תענית [שם] ובירושלמי [שם] אמרי׳ דתענית שאין עוברות ומניקות מתענות בו אין נוהגות תפנוקין אלא כדי קיום הולד ובפ׳ אין עומדין [דף נ״ב] גרסינן גדולה תענית יותר מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו ובתוספתא [פרק שני דתענית] תניא עיר שהקיפוה גוים וכן יחיד הנרדף מפני גייס או ליסטין או רוח רעה אין רשאין להתענות שלא לשבר כחן גרסי׳ בתענית [דף י״ב ודהל׳ כר׳ מחבירו בערובין דף מ״ו] ת״ר עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי ר״א בן ר׳ שמעון אומר עד קרות הגבר והל׳ כרבי מחבירו וגרסי׳ [שם] לחד לישנא אמר רבא לא אלא שלא ישן אבל ישן שינה גמורה כדרך שינת הלילה אינו אוכל אבל מתנמנם אוכל וגרסינן בירושלמי [שם] ובפירוש ר״ח [וכן בתוס׳ דף י״ב דלעיל בד״ה נים] הביאו לא שנו אלא שלא התנה אבל התנה מותר אפי׳ ישן שנינו בפ׳ סדר תעניות כיצד [דף ט״ו] אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשי׳ בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין [שם בסוף פירקא דף י״ח] ומסקי׳ לרבנן דמתענה ומשלים ובפ״ק דר״ח [דף י״ט] מסקינן דבשבתות ובימים טובים מותרין להתענות לפניהם ולאחריהם אבל בחנוכה ובפורים אסור לפניהן ולאחריהן מפני שמד״ס הן וצריכין חיזוק בהגדת איכה רבתי [בפסוק ויגרס בחצץ שיניו וכן הביאו התוס׳ בפ׳ בכל מערבין דף מ״א] משמע דבתענית שפוסק מבעוד יום אע״פ שפוסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש שאומר שם דרבי יהודא בן בתירא אזל לנציבין בערב צומא רבא אתא ריש כנישתא לזמוניה אמר ליה כבר אכלי ופסקי לי אמר לי׳ אשגח עילוי דלא לימרו ההוא רבי לא אשגח עילויה אזל עימיה ואכל מכל עיגול חד פיתות ואכל מכל תבשיל חד פס ושתה מכל חבית חד כוס. שנינו בתענית [דף כ״ו] משנכנס אב ממעטין בשמחה [שם] שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס ומסקינן בגמ׳ דאפי׳ לכבס ולהניח אחר תשעה באב אסור [שם] ובגמ׳ תניא חל להיות ערב שבת מותר לכבס בחמישי מפני כבוד השבת ואמר רבא שם [בדף ל׳] הלכה כרבי מאיר [שם דף כ״ט] שאוסר לספר לכבס מראש חדש ועד התענית והל׳ כרשב״ג שאומר [שם] שאינו אסור אלא אותה שבת בלבד ולא מראש חדש ואף אותה שבת אין אסור אלא עד התענית כרבי מאיר דלפניו אסור לאחריו מותר [שם] שלחו משמיה דרבי יוחנן אע״פ שאמרו כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אסור ללובשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אמר שמואל אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד פירוש בבבל שאין צריכין להתענות על הגשמים אין שם חומר תענית ציבור לאסור במלאכה ולהפסיק מבעוד יום אלא ט׳ באב בלבד [בתענית דף כ״ו] שנינו ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין ומסקינן בגמ׳ [שם דף ל׳] שאוכל בשר מליח אחר שני ימים ולילה אחד שעבר זמן אכילת שלמים ושותה יין מגיתו כל זמן שהוא תוסס שזהו שלשה ימים אמר רב יהודא אמר רב [שם] לא שנו אלא משש שעות ולמעלה אבל ו׳ שעות ולמטה מותר לאכול בשר ולשתות יין ואפי׳ הפסיק בה ואמר רב יהודא אמר רב [של] לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאין מפסיק בה מותר אפי׳ משש שעות ולמעלה [שם] ותניא בשני הלשונות וכן הלכה וכן פוסק בה״ג וכבר נהגו כל ישראל שלא לאכול שום בשר ושלא לשתות שום יין כל היום כולו רבינו יצחק בר רבי אברהם היה אוסר לאכול תפוחים מבושלים אחר תבשיל אחד בסעודה המפסקת מדאמר בירושלמי דנדרים [פ״ו] היוצאין בהם משום עירובי תבשילין הילכך אם יש תבשיל אחר אסור אמר רב יהודא אמר רב כך הי׳ מנהגו של רבי יהודא בר אילעי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח וישב בין תנור לכירים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו תניא ט׳ באב שחל להיות בשבת וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל רצונו אפילו בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפי׳ כסעודת שלמה המלך בשעתו ונהגו רבותינו לאסור כל אותה שבוע לספר ולכבס אע״פ שנדחה לאחר השבת בפרק מקום שנהגו [דף נ״ד] דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב כדרך שמתענין ומשלימין ביום הכיפורי׳ ובין השמשות שלו אסור וכן אמרו [שם] משמיה דר׳ יוחנן. גרסינן במס׳ תענית [דף ל׳] ת״ר כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב אסור באכילה ובשתייה וברחיצה בין בחמין בין בצונן ובפסחים אמרינן דאפי׳ להושיט אצבעו במים אסור וביומא [דף ע״ח] אמר שריב״ל היה נוהג שבערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים למחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו נחזור אל הברייתא ואסור בסיכה של תענוג ובנעילת סנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש בהלכות ואגדות אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות דברי רבי מאיר ר׳ יהודא אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא בקינות ובדברי׳ הרעי׳ שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלין משום שנ׳ פקודי ה׳ ישרים משמחי לב ולהניח תפילין יש שמגמגמין מפני שנקראו פאר אע״פ שאבל ביום ב׳ מותר להניח תפילין כאשר בארנו בהלכות אבל. תנן התם [בדף נ׳ דלעיל ועיקרו בפ׳ מקום שנהנו דף נ״ד] מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהנו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום ת״ח בטלים רשב״ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו כת״ח בפ״ק דגיטין [דף ז׳] אוסר בין זמרא דפומא בין זמרא דמנא אחר החורבן ופי׳ רבי׳ שלמה לשורר בבית המשתאות משום בשיר אל ישתו יין [בתו׳ שם] אמנם לשמח חתן וכלה שהוא שיר של מצוה מותר ואף בבית המשתאות פי׳ רב אלפס [בפ׳ אין עומדין] בשם גאון דדוקא שירות של אהבת אדם ושבח אדם אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדי המקום מותרין שנינו בסוטה [דף מ״ט] בפולמוס של אספסיינוס קיסר גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס הוא זג המקשקש בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו חכמת יונית וגרסינן [שם] בגמ׳ אמר רב לא שנו אלא של מלח ושל גפרית אבל של הדס ושל וורד מותר ושמואל אמר דוקא של קנים מותר ולוי אמר אף של קנים אסור ובפ״ק דגיטין [דף ו׳] אמרינן כי כלילא שאומר במשנה דאסור זהו מדרבנן ופי׳ רבינו שלמה שהוא עטרה ממש ורבי׳ יעקב [וכן בתוס׳ שם] פי׳ שזהו טלמ״א בלע״ז וכן פי׳ רבי׳ קלונימוס איש רומי והעטרות תהי׳ לחלם ולטוביה בספר זכריה ומה שכתב ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות ושמת בראש יהושע ב׳ צוויים הם וטלמא שלנו מותר כדאי׳ בפ״ב דברכות [דף ט״ז] ר׳ אמי ור׳ אסי קטרו ליה גננא לר׳ אלעזר ותניא נמי בתוספתא דסוטה [פ׳ בתרא] אבל עושה הוא אפיפירות ותולה בו כל מה שירצה אפיפירות בערוך [בסוטה דמ״ט] פי׳ מין אילן שעושה פירות הרבה ומביאה [בסוטה דף מ״ט] ויכול להיות שהוא כאותה שלנו גרסינן בפרק חזקת הבתים [ד״ס] ת״ר כשחרב הבית באחרונה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין נטפל להם רבי יהושע בן חנניה וכו׳ אמר להם בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא א״כ יכולין רוב הציבור לעמוד בה אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בה דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה אמר רב חסדא וכנגד הפתח עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט ומאי היא אמר רב פפא אפילו כסא דהרסנא עושה אשה כל תכשיטה ומשיירת דבר מועט מאי היא בת צידעא שנאמ׳ אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני וגו׳ מאי על ראש שמחתי א״ר יצחק זה אפר מקלה הוא אפר הכירה שבראש חתני׳ א״ל רב פפא לאביי היכא מנח ליה א״ל הכי א״ר יצחק במקום תפילין שנא׳ לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנא׳ שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה: