ירושלמי נדרים ד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת נדרים · פרק ד · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


משנה[עריכה]

  • אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.
  • המודר הנאת מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור; אבל משאיל לו חלוק וטלית, נזמים וטבעות, וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש.
מקום שמשכירין כיוצא בהן, אסור.


גמרא[עריכה]

  • הא דבר שעושין בו אוכל נפש, אסור[1].
ולא ממאכל נדר?
אמר רבי שמעון בן לקיש: כיני מתניתין, אין בין מודר הנייה מחבירו למודר הניית מאכל מחבירו.
תניי דבית רבי כן: המודר הניית מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה וכברה, ריחים ותנור.
  • תני: אבל משאילו כוסות וקערות ותמחויין, שאינן מהנין את האוכל, אבל מכנסין את האוכל.
לפסים וקדירות, אסור.
לטחון[2] ולדרוך[3], אסור.
לקצור, צריכא; ולבצור, צריכא.
הניית[4] מהו?
תני: אבל משאילו קורדום.
הוינן סברין מימר, בקורדום של בקעים[5];
תיפתר בקורדום של מכוש, ולית שמע מינה כלום.
רבי אבונא אמר, רבי ירמיה בעי: אהן יוסטה, מכיון די מרחק וחשר בה קמחא, אסור מישאל ליה?
  • רבי בא בשם רבי זעירא:[6] שהוא כנותן לו מעות ליקח בהן ככר.
רבי בון בר חייה בעי: מעתה אסור להשאיל לו מעות, שהוא כנותן לו מעות ליקח בו ככר?
רבי אבינא אמר, רבי ירמיה בעי: אילון קוזמידייא דאית עליהון, אסור מישאל לון?

ביאורים והערות[עריכה]

  1. ^ גם במודר ממנו מאכל.
  2. ^ כלים שטוחנים בהם חיטים לקמח.
  3. ^ כלים שדורכים בהם ענבים ליין.
  4. ^ המפרשים מוסיפים כאן תיבת "מאכל", או "צורך מאכל".
  5. ^ שמבקעים בו עצים לבישול, והוא צורך אוכל נפש ומותר.
  6. ^ הא דתנן: "מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור", מפני