משנה נדרים ד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ד · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.
המודר מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה, וכברה, ורחיים, ותנור.
אבל משאיל לו חלוק, וטבעת, וטלית, ונזמים, וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש.
מקום שמשכירין כיוצא בהן, אסור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין בֵּין הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לַמֻּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל, אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל, וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ.
הַמֻּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵרוֹ, לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה, וּכְבָרָה, וְרֵחַיִם, וְתַנּוּר.
אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק, וְטַבַּעַת, וְטַלִּית, וּנְזָמִים, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ.
מָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אָסוּר.

נוסח הרמב"ם

אין בין מודר הניה מחברו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש המודר מאכל מחברו לא ישאילנו נפה וכברה וריחיים ותנור אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש ומקום שמשכירין כיוצא בהן אסור.

פירוש הרמב"ם

המודר מאכל הוא שיאמר לו: הנאת מאכלך עלי, ומיד יתחייב באלו הדינים המבוארים.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין בין מודר. אלא דריסת הרגל – לעבור דרך ארצו. או להשאיל כלים שאין עושין בהםא אוכל נפש – שמותרין במודר הימנו מאכל, ואסורין במודר הימנו הנאה:

נפה וכברה רחיים ותנור – שמתקנים בהם אוכל נפש. וכל שכן קדרה ושפוד, שהאוכל עומד בתוכו. ומודר מאכל דתנן במתניתין הוא שיאמר לו: הנאת מאכלך עלי קונם:

מקום שמשכירין כיוצא בהם – דכיוון דדרך להשכיר כיוצא בזה, והוא מוחל לו השכירות, באותם הדמים יכול לקנות אוכל נפש; והוא הדירו מהנאה המביאה לידי מאכלב:

פירוש תוספות יום טוב

[נפח וכברה רחים ותנור. פירש הר"ב וכ"ש קדירה ושפוד וזה לשון הרא"ש ואיצטריך לאשמעינן כלים הללו דל"ת דוקא קדירה ושפוד שהאוכל עומד בתוכו לאכילה אבל הם גורם דגורם מקרי קמ"ל. עכ"ל. וכן כתב הר"ן ולפי זה צריכין אנו לומר דתנור דקתני לא שאופין בו הוא דאם כן היינו כמו קדירה ושפוד. אלא תנור שעומדים קדירות ושפודים בתוכו להתבשל ולצלות. וקצת קשה דא"כ גבי קדירה ושפוד ה"ל לומר ג"כ ותנור שאופים בו נראה לי. ומ"ש הר"ב שיאמר לו הנאת כו' עיין מ"ש על זה בדבור דלקמן]:

מקום שמשכירין וכו'. פירש"י שנוהגין להשאיל כל אלו הדברים על ידי שכירות אסור למדיר להשאילו. ומה שכתב הר"ב באותם הדמים וכו' כן לשון הרא"ש ובמשנה ו' פרק קמא דמגילה כתב הר"ב שוה פרוטה. וכן כתב שם רש"י. והתוספות. ומה שכתב הר"ב והוא הדירו מהנאה המביאה לידי מאכל הכי מוקים לה בגמרא. וז"ש לעיל מהך שיאמר לו הנאת מאכלך עלי לא קאי בגמרא ההיא אוקימתא ומשום דאי הכי לא משמע אלא הנאה מגוף המאכל ובלא אכילה כגון לעיסת חיטים על גב מכתו ולפיכך יש לתמוה על הר"ב דכתב אוקימתא דלא קאי אלא שיאמר הנאה המביאה לידי מאכל כו' וכמו שכתב בכאן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ואע"ג דהוי רק גורם דגורם. הרא"ש. וצ"ל דתנור דקתני לא שאופין בו אלא שעומדים קדירות ושפודים בתוכו להתבשל ולצלות. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) בגמרא פריך אימא שלא ילעם חטין ויתן על גבי מכתו. אמר רבא באומר הנאה המביאה כו', וכמ"ש הר"ב בסמוך:


פירושים נוספים