משנה נדרים ד רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אין בין מודר הניה מחברו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש המודר מאכל מחברו לא ישאילנו נפה וכברה וריחיים ותנור אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש ומקום שמשכירין כיוצא בהן אסור.

(ב) המודר הניה מחברו שוקל את שקלו ופורע את חובו ומחזיר לו אבידתו ומקום שנוטלין עליה שכר תיפול הניה להקדש.

(ג) ותורם את תרומתו ואת מעשרותיו לדעתו ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות ומלמדו מדרש הלכות ואגדות לא ילמדנו מקרא אבל מלמד הוא את בניו מקרא וזן את אשתו ואת בניו אף על פי שהוא חייב במזונותם לא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה רבי אליעזר אומר זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה אמרו לו מה בין טמאה לטהורה אמר להם שהטהורה נפשה לשמיים וגופה שלו והטמאה נפשה וגופה לשמיים אמרו לו אף הטמאה נפשה לשמיים וגופה שלו שאם ירצה הרי הוא מוכרה לגוים או מאכילה לכלבים.

(ד) המודר הניה מחברו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב מרפאהו רפאות נפשות אבל לא רפאות ממון ורוחץ עימו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה וישן עימו במיטה רבי יהודה אומר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שהוא מהנהו ומסב עימו על המיטה ואוכל עימו על השולחן אבל לא מן התמחוי אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר לא יאכל עימו מן האיבוס שלפני הפועלין לא יעשה עימו באומן דברי רבי מאיר וחכמים אומרין עושה הוא ברחוק ממנו.

(ה) המודר הניה מחברו לפני שביעית לא יירד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות ובשביעית לא יירד לתוך שדהו אבל אוכל הוא מן הנוטות נדר ממנו מאכל לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות ובשביעית יורד ואוכל.

(ו) המודר הניה מחברו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו לא ילוונו ולא ילווה ממנו ולא ימכור לו ולא ייקח ממנו אמר לו השאילני פרתך אמר לו אינה פנויה אמר קונם שדי שאיני חורש בה לעולם אם היה דרכו לחרוש הוא אסור וכל אדם מותרין ואם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין.

(ז) המודר הניה מחברו ואין לו מה יאכל הולך אצל החנווני ואומר איש פלוני מודר ממני הניה ואיני יודע מה אעשה והוא נותן לו ובא ונוטל מזה היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הניה ואיני יודע מה אעשה והן עושין עימו ובאין ונוטלין שכרן מזה.

(ח) היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה ואם אין עמהם אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל רבי יוסי אוסר.

הדף הראשי של משנה נדרים ד