משנה נדרים ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אין בין מודר הניה מחברו - למודר ממנו מאכל,

אלא - דריסת הרגל,

וכלים שאין עושין בהן - אוכל נפש.

המודר מאכל מחברו -

לא ישאילנו -

נפה, וכברה,

וריחיים, ותנור,

אבל משאילו -

חלוק, וטלית,

נזמים, וטבעות,

וכל דבר - שאין עושין בו אוכל נפש.

ומקום שמשכירין כיוצא בהן - אסור.

(ב) המודר הניה מחברו -

שוקל את שקלו,

ופורע את חובו,

ומחזיר לו אבידתו.

ומקום שנוטלין עליה שכר -

תיפול הניה להקדש.

(ג) ותורם את תרומתו, ואת מעשרותיו - לדעתו.

ומקריב עליו -

קיני זבין, קיני זבות,

קיני יולדות, חטאות, ואשמות.

ומלמדו - מדרש, הלכות, ואגדות.

לא ילמדנו - מקרא,

אבל, מלמד הוא את בניו - מקרא.

וזן - את אשתו, ואת בניו,

אף על פי - שהוא חייב במזונותם.

לא יזון - את בהמתו,

בין טמאה - בין טהורה.

רבי אליעזר אומר:

זן - את הטמאה,

ואינו זן - את הטהורה.

אמרו לו:

מה בין טמאה - לטהורה?

אמר להם:

שהטהורה - נפשה לשמים, וגופה שלו,

והטמאה - נפשה וגופה לשמים.

אמרו לו:

אף הטמאה - נפשה לשמים, וגופה שלו,

שאם ירצה - הרי הוא מוכרה לגוים,

או מאכילה לכלבים.

(ד) המודר הניה מחברו -

נכנס לבקרו -

עומד - אבל לא יושב.

מרפאהו -

רפאות נפשות - אבל לא רפאות ממון.

ורוחץ עימו -

באמבטי גדולה - אבל לא בקטנה.

וישן עימו במיטה.

רבי יהודה אומר:

בימות החמה - אבל לא בימות הגשמים,

מפני שהוא מהנהו.

ומסב עימו - על המיטה,

ואוכל עימו -

על השולחן - אבל לא מן התמחוי,

אבל אוכל הוא - מן התמחוי החוזר.

לא יאכל עימו מן האיבוס - שלפני הפועלין.

לא יעשה עימו - באומן,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין:

עושה הוא - ברחוק ממנו.

(ה) המודר הניה מחברו -

לפני שביעית -

לא ירד לתוך שדהו,

ואינו אוכל מן הנוטות.

ובשביעית -

לא ירד לתוך שדהו,

אבל - אוכל הוא מן הנוטות.

נדר ממנו מאכל -

לפני שביעית -

יורד לתוך שדהו,

ואינו אוכל מן הפירות.

ובשביעית - יורד, ואוכל.

(ו) המודר הניה מחברו -

לא ישאילנו - ולא ישאל ממנו,

לא ילוונו - ולא ילווה ממנו,

ולא ימכור לו - ולא יקח ממנו.

אמר לו: השאילני פרתך.

אמר לו: אינה פנויה.

אמר: קונם שדי - שאיני חורש בה לעולם.

אם היה דרכו לחרוש -

הוא אסור - וכל אדם מותרין.

ואם אין דרכו לחרוש -

הוא, וכל אדם - אסורין.

(ז) המודר הניה מחברו - ואין לו מה יאכל,

הולך אצל החנווני, ואומר:

איש פלוני - מודר ממני הניה,

ואיני יודע - מה אעשה,

והוא - נותן לו,

ובא - ונוטל מזה.

היה ביתו לבנות,

גדרו לגדור,

שדהו לקצור,

הולך אצל הפועלים, ואומר:

איש פלוני - מודר ממני הניה,

ואיני יודע - מה אעשה,

והן - עושין עימו,

ובאין - ונוטלין שכרן מזה.

(ח) היו מהלכין בדרך - ואין לו מה יאכל,

נותן לאחר - משום מתנה,

והלה - מותר בה.

ואם אין עמהם - אחר,

מניח - על הסלע, או על הגדר,

ואומר: הרי הן מופקרין - לכל מי שיחפוץ,

והלה - נוטל ואוכל.

רבי יוסי - אוסר.

הדף הראשי של משנה נדרים ד

משנה נדרים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב